עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    ';

    עדי סדקה

    עד לפינה הבאה

    12 תגובות   יום שלישי, 5/5/09, 15:47

    פינות רחוב מעציבות אותי. מאוד. יותר מדי פרידות התרחשו שם במהלך חיי. כל כך הרבה כאבי לב נגרמו שם.

    פינות רחוב ללא ספק גרועות יותר מחדרי מדרגות. בחדרי מדרגות מתרחשים קסמים. זוגות חווים את הנשיקה הראשונה שלהם כאשר נכבה האור ונדלק המתג האדום. שיחות שמובילות למיטה חמה ומחבקת מתקיימות בכניסה, בגרם המדרגות הראשון, או אם יש רצון, אפילו ליד הדלת.  בפינת הרחוב ההיא, בבן יהודה בוגרשוב, נפגשנו אחרי הרבה זמן שלא התראינו. נפגשנו במקרה. בעיר המקוללת הזו, שאמורה להיות גדולה ולהגן עליך מהיתקלויות. כנראה שמכאן באה המילה "להיתקל". כמו בצבא, ב"שבוע שטח" המטופש הזה בטירונות, שאת רצה עם הרובה בין דמויות מקרטון, והחול בעיניים, ואז המפקדת שלך צועקת – "נתקלת". ולך בכלל לא אכפת. מצידך שיירו בך. דמות מקרטון, לעזאזל. לא יכול להיות שהם חושבים שאת עד כדי כך טיפשה. או שבמקרה של היתקלות אמיתית, את באמת תדעי לעבור למצב שכיבה ולירות לבן אדם בין העיניים.אבל דווקא כשנתקלתי בך, כמעט והצטערתי שאין לי רובה בידיים. איזה תת מקלע לכוון לראש שלך ולרוקן את המחסנית. ואז עוד אחת.ואתה, כמו תמיד. מתנהג כאילו אני אמורה לשמוח שאני רואה אותך. כי גם אתה שמח. כי כבר עבר הרבה זמן. כי זה כבר אמור להיות מאחורינו. כי אתה כבר המשכת הלאה.ואני חייבת לשחק אותה כאילו אני בסדר עם זה שאתה חלק מהטריטוריה שלי. כאילו שאני בסדר עם זה שאתה מחייך אליי, ומחבק אותי ומדביק לי נשיקה על כל לחי. אבל אני לא בסדר עם זה. זה מכאיב ומעייף ומדכא.לא רוצה לשמוע איך אתה מרגיש ומה עובר עליך. לא רוצה לדעת שטוב לך, ואפילו לא שרע לך. והלוואי שרע לך. הלוואי שאתה לא יודע איך לחיות את חייך בלעדיי. הלוואי שאתה מצטער על הכול. הלוואי שכל החיים שלך עכשיו הם רק ברירת מחדל אחת גדולה לאותה שיחה נוראית שקיימנו לפני כל כך הרבה זמן בפינת רחוב אחרת בעיר אחרת.  ואתה שואל אם אני גרה קרוב. ואני רוצה לשקר ולהגיד שלא, אבל אני לא מסוגלת לשקר לך. ואתה מבקש ללוות אותי רק עד לפינה הבאה. זו שקרובה יותר לחדר המדרגות שלי. ולמרות שאני רוצה להימנע, יותר מהכול, מהאור שייכבה בחדר המדרגות ויגרום לי לא להתאפק יותר ולנשק אותך נשיקה שתחזיר אותי אחורה בבת אחת, אני לא מסוגלת לסרב לך. הכוח שלך עליי. לך תזדיין. שונאת אותך.ואנחנו צועדים בשתיקה, וכמו פעם, אני יכולה להרגיש את הנשימות שלך בכל צעד, ולשמוע את המחשבות שלך בכל נשימה. ואני שומעת איך אתה מצטער על ההיתקלות הזאת, ואיך היית מעדיף להיות בכל פינת רחוב אחרת עכשיו, ורק לא כאן איתי. ואנחנו מגיעים לפינה הבאה ואני נעצרת ואומרת שמכאן אלך לבד. שהדירה שלי בבניין הבא. ואתה מביט בי ומושך כתפיים ושוב מנשק אותי על הלחי ומבטיח להתקשר. ושנינו יודעים שאתה משקר. ושנינו יודעים שאתה בחיים יותר לא תעבור ברחוב הזה רק בשביל לא להיתקל בי. ושנינו יודעים שככה יותר טוב. ואני עולה במדרגות לקומה שלישית ומדליקה את האור שכבר הספיק להיכבות. וממשיכה לעלות בכבדות עוד שתי קומות. וכשאני מול הדלת שלי ומחפשת את המפתחות, שוב נכבה האור, ואני שומעת צעדים במדרגות ומישהו אחר מדליק את האור, ואני מביטה מעבר לכתף ורואה אותך. והנה מתרחש לו קסם.
    דרג את התוכן:

      תגובות (12)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        23/6/09 18:59:

      צטט: שרית סרי 2009-06-23 11:12:11


      ק  ס  ם

       

      תודה. מחמאות מהמקלדת שלך זה כבוד גדול

        23/6/09 11:12:

      ק  ס  ם
        18/6/09 13:49:
      סיפור יפהפה ותל אביבי מאוד!
        15/6/09 11:17:

      ברכותצוחק
        6/6/09 13:58:

      מעולה! מזל טוב על זכייתך
        6/6/09 13:44:

      תודה לכולכם. בסוף זה עוד יעלה לי לראש..
        6/6/09 11:07:

      ברכות לזכיתך במקום הראשון לסיפור שכתבת... *חיוך*פנינה

        4/6/09 21:22:

      כמה פשוט ככה מקסים

      כל הכבוד

        4/6/09 19:53:


      mazal tov

       

      It is a good story

       

      R

        7/5/09 00:41:

      צטט: ליאת z 2009-05-06 10:19:35

      לגור בכיכר המדינה, בלי פינות. בעצם, לא. למה זה טוב? יש דברים שטוב להם להסתיים

       

       

      לגמרי. ובכלל, ליאת, למה לגור בכיכר המדינה מתוך בחירה?
        6/5/09 10:19:
      לגור בכיכר המדינה, בלי פינות. בעצם, לא. למה זה טוב? יש דברים שטוב להם להסתיים
        6/5/09 01:22:

      את מכירה את השיר Babylon של דיוויד גריי?

      הוא מסתיים כך:

       

      Turning back for home...
      You know I'm feeling so alone
      I can't believe
      Climbing on the stair
      I turn around to see you smiling there
      In front of me

       

      עם הקריאה לא יכולתי שלא להזכר בו. בשניהם הסיום כה לא צפוי, ואני כמעט מופתע מחדש בכל פעם שאני שב ושומע את השיר...

       

       



       

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      עדי סדקה
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין