עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    ';

    Gifted

    הבלוג שלי מתעסק ודן בנושאים שסובבים ומעניינים אותי - אמנות ועיצוב על היבטיהם לחיוב או לשלילה, צרכנות אלטרנטיבית, תרבות, תרבות הרשת, צילום, ידע ומידע, ושאר ירקות....

    מקווה שתהנו - אשמח לשמוע תגובות.
    \"we all have been Gifted - we just need to be this way now!\"

    אם אתם מעוניינים לרכוש חלק מזמני וכישוריי או אולי אחד מצילומי אתם מוזמנים ליצור איתי giftedesign@gmail.com
    או להתקשר לסטודיו בשעות העבודה המקובלות 03-5185125 begin_of_the_skype_highlighting              03-5185125      end_of_the_skype_highlighting begin_of_the_skype_highlighting              03-5185125      end_of_the_skype_highlighting begin_of_the_skype_highlighting              03-5185125      end_of_the_skype_highlighting
    קפה ראשון עליכם (וזמני שלי עלי...).

    פרופיל

    אמן סודי
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

    גיבורים, מיתוסים, סופרמן, ופוסט מודרניזם.

    24 תגובות   יום שבת, 2/5/09, 14:37

    צילום:אמן סודי  another doom day of fun -  burning man 2006

     

    מי לא מכיר את סופרמן שיקיש ENTER....

     

    אם תשאלו הרבה אנשים באיזה עידן אנו חיים היום סביר להניח שתקבלו לא מעט תשובות, חלק יגידו שאנו חיים בעידן הפוסט מודרניזם (וחלק אף יגידו שאנו חיים בעידן הניו-מודרניזם), אז לפני שאנו צוללים לעידן החדש במחשבות על עידן הפוסט מודרניזם.

     

    היוצר איליה כהן שלך לי ניתוח מעניין (ודי ארוך) שמחבר בין ניתוח של סופרמן (אותו כולנו מכירים ברמה זאת או אחרת) ובין פוסטמודרניזם שעבור חלקינו מהווה סימן שאלה גדול. 

     

    הנה חלקים מניתוח הספר Lex luthor - man of steel - פורסם לראשונה ע"י איליה כהן בויקידע

     

    קצת רקע (למי שלא נתקל בחיין בסופרמן) -

    סופרמן (אנגלית: Superman) הוא דמות בדיונית של גיבור-על, שנוצרה בשנת 1938,על ידי צמד יהודים ג'רי סיגל הכותב וג'ו שוסטר המאייר, וכיום נמצאת בבעלות חברת די.סי קומיקס. דמותו של סופרמן הופיעה לראשונה בחוברת הקומיקס "קומיקס פעולה" #1, ומאז התפרסמה במגוון רחב של מדיות נוספות, ביניהן גם תסכיתי רדיו, סדרות טלוויזיה, סרטי קולנוע וספרים.  לקס לות'ור היה אויבו הראשי של סופרמן ברוב שנות קיומו של גיבור-העל, והגה מספר תוכניות על מנת להשמידו. בגרסאות הראשונות לות'ור היה מדען משוגע, אך בגרסאות מאוחרות יותר הוא תואר מחדש כאיש עסקים ערמומי. לתקופה קצרה בשנות ה-2000 הוא היה נשיא ארצות הברית.

     

    מהו פוסט מודרניזם?

    התפיסה הפוסט מודרנית טוענת בקצרה, שאין אמת מוחלטת אחת ויחידה לפיה ניתן לשפוט את המציאות, אין רעיון אחד ויחיד שהוא נכון. לעולם לא נדע את כל העובדות הנוגעות למצב נתון, לכן כל שיפוט כוללני מדי שנעשה יבוא מתוך בורות ויש סיכוי שכל השיפוטים הערכיים שלנו חסרי ערך.

    בהיעדר אמת מוסר אובייקטיבית מוחלטת אין משמעות ל"טוב" או ל"רע" ואם הכול יחסי והכל תלוי-תרבות, אין משמעות לערכים. אפילו במדע נמצאה בעשורים האחרונים אחיזה לתפיסה זו, כשפיזיקת הקוואנטים הביאה לידיעתנו שעצם ההתבוננות שלנו בעולם משנה אותו. אי אפשר להתבונן במציאות באופן אובייקטיבי.

     

    לקס לות'ור וסופרמן - הרע והטוב האולטימטיביים בשבירה והיפוך תפקידים

    העיר מטרופוליס (בה מתרחשת עלילת הסיפור) , כפי שהיא ניבטת מבעד לעיניו של לקס לות'ור, יפהפייה. קשה שלא להתאהב בה כשהוא מדבר עליה, התאור מלהיב וכובש, כיאה ללקס לות'ור הכריזמטי. ככה הוא בנוי באישיות שלו. קשה לדמיין את סופרמן, גם כקלארק קנט, מדבר ככה על מטרופוליס. להזכירכם, מדובר בחייזר דמוי אדם, שגדל כנער חווה בקנזס. הוא אולי למד לראות את מטרופוליס כביתו, אבל הוא ממש לא הטיפוס העירוני הרגיל.

     

    מיד בהמשך,כשאנחנו מביטים בסופרמן מבעד לעיניו של לקס לות'ור, קשה שלא לחטוף הלם. מצחו חרוש קמטים, הוא מטיל צללים מאיימים ומבטו מאיים וחייזרי, מאיים להבעיר הכל. לות'ור לא מסתפק במבטים: הוא משתף אותנו במחשבותיו על סופרמן, מפרק בשיטתיות כל רעיון חיובי הקשור בסופרמן. לסופרמן יש אמרה שכזו, "יש טוב ויש רע, מאוד קל להבדיל ביניהם!!!".

    הבלים, קובע לות'ור, מדובר בראייה הצרה והיהירה של סופרמן, הוא רוצה לחשוב שהוא יודע מה טוב עבור כולם, רעיון שאיננו בהכרח נכון, מעבר לעובדה שבאופן פופוליסטי כבש את לב הציבור.

     

    סופרמן טוען, (זהו למעשה המוטו שלו) שהוא פועל למען האמת, הצדק ודרך החיים האמריקאית. אבל האמת, כך מזכיר לנו לות'ור, תלויה באדם המספר אותה. היא עניין של פרשנות, של נקודת מבט. הצדק, ממשיך לות'ור, משוייך חברתית לשופט, היושב ומחליט החלטות מכס השיפוט שלו, שממוקם מושגית מעל ההמונים שהעלו אותו לגדולה, מכיוון שאינם יכולים לסמוך על עצמם. לפתע אנו מגלים בלות'ור מורד גדול, המסרב לקבל כל סמכות שהיא רק בשל היותה סמכות, באופן שרירותי ועיוור - ורואה בצורת חשיבה שכזו סוג של מורך לב רגשי ואינטלקטואלי, ממש כמו פרידריך ניטשה, אליו נגיע בהמשך.

     

    הצדק האמיתי, הטבעי, מתאים את עצמו למטרות ולאינטרסים של האינדיבידואל, אין צדק "כללי", זהו שקר מוסכם. ודרך החיים האמריקאית? היא משתנה, מתפתחת כל הזמן, למשהו שמוכיח עצמו כאמת אך בו זמנית גם שקר, צדק ודבר מה נוסף. אין דבר כזה, "דרך החיים האמריקאית". לא כמושג סטטי.

    השיחה בינו ובין ברוס ויין מוסיפה מימד נוסף, כמעט אינטימי, לאישיותו.

    ניכר בו, שהוא באמת דואג לביטחון ידידו באותו רגע, אולי לגורל האנושות כולה. איך אפשר לסמוך על סופרמן, שבעצם עליונותו, אפשר לומר, מסכן ומדכא את הפוטנציאל האנושי?

     

    ומה כל כך שובר מוסכמות בתמונת העולם הניבטת בספר הזה? ולמה טענתי שהמציאות מבעד לעיניו של לקס לות'ור, היא מציאות שונה?

    לא צריך להיות פוסט מודרניסט נלהב, כדי להבין, שלעיתים קרובות אנחנו "צובעים" את המציאות כפי שנראה לנו. לעתים נדירות בלבד, אנחנו אפילו מתקרבים לראות את העובדות כפי שהן, מבלי להשליך עליהן את המטען האישי שלנו.

    כאשר האדם מאוהב, למשל, סביר שיראה בעיקר את הטוב והיפה שבאהובתו. את התכונות המבחילות ומעוררות הסלידה, יראה גם כן, כמוזרויות קטנות ומקסימות, שרק גורמות לו לאהוב אותה יותר. כאשר האדם שונא מישהו מכל הלב, מצד שני, הוא יראה בעיקר את הרע והמכוער שבמושא שנאתו. המחשבה, כי יש לאותו אדם צד אנושי, תחלוף במוחו רק לשבריר שנייה, אם בכלל.

    אותו סובייקט, אותן תכונות - וראה זה פלא: גם כאשר האדם מקבל את כל העובדות לגבי מצב או אדם מסויים, הגישה שלו והאינטרסים שלו ישפיעו על תמונת המציאות שלו.

     

    כאשר "יורד לנו האסימון" ואנחנו מבינים, שיש יותר מדרך אחת לראות את המציאות המתוארת ברומן הגרפי, ההבנה עשויה להכות אותנו בהלם, אם התרגלנו לראיית העולם השטחית שנהוג היה לצרוך בקומיקס הקלאסי הישן. באותה מדיה לא מתוחכמת, הוצגו לפני הקורא גיבור בלתי פגיע, נאה, חזק, מושלם במוסריותו - ומולו נבל ערמומי וחורש מזימות, רצוי מכוער מעט או לפחות בעל מראה "מעניין", נטול כל ערכים אנושיים או חמלה, כמובן. במקרה של סופרמן, לא רק הקשישים שבינינו, שהיו עדים ללידתו המתוקשרת ב- 1938, מכירים את המיתוס:

    סופרמן, חייזר מוסרי, בלתי פגיע, וחזק בצורה שלא תיאמן, נוהג תמיד להופיע כשהוא מרחף ולהציל עלמות במצוקה. מולו, נלחם בו בכל הטריקים המלוכלכים, מקורקע לאדמה כמו שאר בני התמותה, ניצב לקס לות'ור, בתחילת חייו על הנייר מדען מטורף ושפל שעבד עבור העולם התחתון ובגרסתו הנוכחית איש עסקים מושחת ואכזרי, שפל לא פחות. סופרמן נוהג לעוף מעל כולם ולהביט באנושות במבט חומל, לקס לות'ור נותר על הקרקע ומתבונן בו במידה לא מבוטלת של קנאה.

     

    לא צריך לעוות בהרבה את העובדות כדי לראות כיצד התמונה מתהפכת, כיצד הכל הופך לתמונת ראי של מה שהתרגלנו לחשוב: סופרמן עדיין עף, אי שם ברקע, מאחורי לקס לות'ור, שניצב על הקרקע, אך לפי לות'ור הוא עף מתוך התנשאות.

    התנשאות שדי מתאימה לחתירה שלו לעבר האמת והצדק המוחלטים, שהרי לפי לות'ור הוא יהיר, דוגמטי ודי כוחני, מעביר להמונים את קנה המידה שלו לדברים, כשהוא ניצב כסמל לאומי וכללי לערכים אלו, במקום לסמל את עצמו בלבד. סופרמן בעצמו יודה שהוא חותר לערכים אלו, כך שיש במבט זה משום יסוד עובדתי מוצק.

     

     

      עבודה של איליה כהן 
     

     

    סופרמן מציל את העולם. עובדה. סופרמן מרים מכוניות כבדות כדי להציל את האנושות. עובדה. מספיקה רק הצצה למבטו העקום של לקס לות'ור על סופרמן, כדי לראות אותו באור חדש, כחייזר מאיים שמסוגל, למרבה הצער להרים מכוניות ואף מבנים כבדים. הסופרמן אותו סופרמן, רק הצללים שנוספו מציגים אותו באור מאיים. ראיית החום שלו אמיתית, אבל דרך עיניו של לות'ור מדובר במבטו הזדוני והיוקד של יצור על אנושי. קמטי ההבעה של סופרמן מודגשים, אך בהחלט לא מומצאים.

    וכך, בהיפוך מרשים של תפקידי הנבל והגיבור, לא צריך יותר מאשר הליכה קצרה בנעליו של לקס לות'ור, כדי לראות בסופרמן יצור יהיר, כוחני ומפלצתי.

     

    הראייה המרכזית במוסר החברתי, היא להעדיף חד מימדיות מסוג מסוים, כנטייה מוסרית נעלה, כדוגמת סופרמן. כמה שאתה יותר טוב, ככה יותר עדיף. לעומתם יש הוגים, ע"ע פרידריך ניטשה, שמעדיפים רב מימדיות ואישיות מורכבת יותר, שאיננה חורטת על דיגלה אמירת "לא" לאחר, אלא מציעה כתחליף אמירת "הן" לחיים. במקום שלילה מוחלטת של הרוע, ניתן להציע כאלטרנטיבה פשוט העדפה של מינונים אחרים מהתכונות השונות, טובות ורעות כאחת, לכולן יש מקום באישיות יצירתית ומפותחת. המוסר החברתי, קובע פרידריך ניטשה, הוא מוסר עבדים ששואב את השראתו מהנצרות. הוא מבוסס על שלילת הגוף וההנאות הקטנות. המידות הטובות שאנו כחברה מהללים, נתפסות ככאלה בשל העובדה שהן מועילות לחברה ופוגעות בבעליהן ובפוטנציאל האמיתי שלו.

    מנקודת מבט זו, ניתן להשלים את ההיפוך שביצענו ולקבוע שמול סופרמן האיתן מבחינה מוסרית, ההחלטי ונטול הספקות (ובואו נודה בזה, גם די משעמם), דווקא לקס לות'ור עשוי לזכות באהדתנו. הוא אנושי, יש בו ספקות מפעם לפעם והוא מתייסר ומתלבט. האות המדממת המצוירת על חזהו מציגה את עולמו האפל באור מרתק: לות'ור הוא איש הפלדה האמיתי.

     

    אפילו בנאומו הנלהב של לקס לות'ור נגד סופרמן, בפגישה עם ברוס, יש יסוד של אמת: ברוס ויין (כבאטמן) טען מזה זמן רב שסופרמן נוטה לפעול מבלי לחשוב ולהפעיל את כוחו לעיתים קרובות. למעשה, הסיבה היחידה שבעטיה האנושות אינה נתונה תחת שלטונו של סופרמן, היא רצונו הטוב. הרי בשל כוחו הרב, אין אף צבא שיוכל לעצור אותו. האם אפשר לסמוך באמת על גחמות של חייזר?

     

     


     

     

    בהקשר הזה של הקונפליקט בין "טוב" ו"רע" ועימות שמתמשך לאורך שנים - בין יום העצמאות אחת מחברותי בפייסבוק פירסמה את הטקסט הזה - תנסו לקרוא אותו לחשוב שנכתב ע"י יריבינו ולראות מה אתם מרגישים או לנסות לקרוא אותו מנקודת מבט ביקורתית - סה"כ הוא נכתב ע"י האנשים שנחלמו והקריבו את נפשותיהם בכדי להקים את מדינתינו. 

     

    "זהו המנון האצ"ל שנכתב ע"י מפקד הלח"י שטרן-
    הוקרא אמש בטקס יום הזכרון בו נכחתי במתנ"ס -טקסט כ"כ פשיסטי ומורבידי ,שזעזע אותי לחלוטין.
    (לזכותם יאמר כי מיד אח"כ הוקרא תרגום ל
    "Army Dreamers" by Kate Bush
    אחד הטקסטים האנטי מלחמתיים הטובים שיש,וגם חנוך לוין ואפרים סידון )

    חַיָּלִים אַלְמוֹנִים הִנְּנוּ בְּלִי מַדִּים,
    וּסְבִיבֵנוּ אֵימָה וְצַלְמָוֶת.
    כֻּלָּנוּ גֻּיַּסְנוּ לְכָל הַחַיִּים,
    מִשּׁוּרָה מְשַׁחְרֵר רַק הַמָּוֶת.

    בְּיָמִים אֲדֻמִּים שֶׁל פְּרָעוֹת וְדָמִים,
    בַּלֵּילוֹת הַשְׁחֹרִים שֶׁל יֵאוּשׁ.
    בֶּעָרִים, בַּכְּפָרִים אֶת דִּגְלֵנוּ נָרִים,
    וְעָלָיו, הֲגָנָה וְכִבּוּשׁ.

    לֹא גֻּיַּסְנוּ בַּשּׁוֹט כַּהֲמוֹן עֲבָדִים,
    כְּדֵי לִשְׁפֹּךְ בַּנֵּכָר אֶת דָּמֵנוּ.
    רְצוֹנֵנוּ: לִהְיוֹת לְעוֹלָם בְּנֵי חוֹרִין,
    חֲלוֹמֵנוּ: לָמוּת בְּעַד אַרְצֵנוּ.

    בְּיָמִים אֲדֻמִּים...

    אִם אֲנַחְנוּ נִפֹּל בָּרְחוֹבוֹת, בַּבָּתִּים,
    יִקְבְּרוּנוּ בַּלַּיְלָה בַּלָּאט;
    בִּמְקוֹמֵנוּ יָבוֹאוּ אַלְפֵי אֲחֵרִים,
    לִלְחֹם וְלִכְבֹּשׁ עֲדֵי עַד.

    בְּיָמִים אֲדֻמִּים...

    בְּדִמְעוֹת אִמָּהוֹת שַׁכּוּלוֹת מִבָּנִים,
    וּבְדַם תִּינוֹקוֹת טְהוֹרִים -
    כִּבְמֶלֶט נַדְבִּיק הַגּוּפוֹת לִלְבֵנִים,
    וּבִנְיַן הַמּוֹלֶדֶת נָקִים.

    בְּיָמִים אֲדֻמִּים... "

     

     

     


     

     

    ובנימה אופטימית - רוצים לעשות אמנות ? רוצים גיבורים ?

    בימים אלו ישנו קול קורא לגליון השמיני של המגזין הישראלי A5 שנושאו הוא "HERO" אם אתם רוצים לשלוח את הגיבור שלכם אפשר פה תחת "השתתפות" ונחמד גם לשמוע את המיקסים שישנם באתר שלקוחים מהשקת הגליון האחרון בבאר הסלונה. פה אפשר לראות קצת עבודות מהגיליונות השונים בפליקר של המגזין. 

     

     


     

     

    ומגזין קצת אחר מגזין הצילום הישראלי החדש "קומפוזיציה" שנראה על פי רוב מעניין מסמן מגמה מעניינת בזירת הצילום וובמציאות שלנו - לא עוד רק מגזין מודפס אלא מגזין חינמי (התשלום היחידי הוא כתובת המייל שלך) שכל אחד יכול לצפות בו ממרום המסך שלו בבית (ובהתאם לכיול המסך לכל אחד יש מגזין קצת שונה...) ובמקביל יוצא גם בגרסה המודפסת. 

     

     

    בגליון הראשון מופיעים | צלם בקצב של 145 BPM - תומר יעקבסון מראיין את פיני סילוק | צילום בעלי חיים בטבע - טכניקות שטח מעשיות - איליה שלמייב | הודו על אופנוע - יומן מסע - חגי | צילום רחוב בזוית אישית - פליקס לופה | יצירה, חיקוי ומה שבינהם - ואדים סיגלוב | כשרון? - גלעד בנארי | צילום טבע בישראל - רועי גליץ | לצלם סיפור - יונתן ניר | הגיגים על מקרו - אלון קירה | בפוקוס - Nikon D90 - יוסי קרמר | תאורה מעשית - תומר יעקבסון

     

    לאתר המגזין (בו ניתן לאחר הרשמה להוריד אותו).

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (24)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        8/6/09 10:06:

      צטט: אמן סודי 2009-05-10 00:08:22

      צטט: בעז שדמות 2009-05-06 22:19:50

      איפה אתה ואיפה הפשיזם... ואיפה ליברמן -

      אולי מישהו יגדיר פשיזם על מאפייניו - ולא דרך הויקיפדייה

       רציתי להודות לך בעז - הרבה זמן כבר עבר מאז לימודי ההיסטוריה שלי וגם לא ממש קראתי את ההגדרה של פשיזם (גם לא בויקיפדיה) אז חזרתי לעשות קצת שיעורי בית....

      אז פה יש מאמר על הפשיזם של מרכז המידע אודות השואה של יד ושם. מה שליברמן עושה ומאזכר לי פשיזם בכך שהוא  מחזק תחושות לאומיות, מיליטריזציה הולכת ומעמיקה של החברה וההנהגה ("מי שהתכונן לשלום שיתכונן למלחמה" - אביגדור ליברמן) , הדגשתה של הייחודיות הלאומית ושל עדיפותה על פני לאומים אחרים, תחושה ואמונה ש"העולם כולו" טועה ורק אנו צודקים, שימוש בדת לחיזוק הרגשות הלאומניים, ראיית דעה שונה כ"בגידה", קיומו של מיעוט מיליטנטי הבטוח בצדקתו וגורר אחריו את הרוב הכנוע, פעולות בלתי חוקיות של זרועות השלטון, תחושה של התמוססות הבקרה המשפטית ושל עצמאות מערכת המשפט, רדיפת מיעוטים והגבלת זכויותיהם, ייחוס כל הקשיים לאויב שטני - מבית ומחוץ - והשלכת כל החרדות עליו, דה-הומניזציה של האויב.

       

      ואסיים בציטוט של - ולדימיר איליץ' לנין - "פשיזם הוא קפיטליזם בתהליך של ריקבון." 


       

       

       קצת באיחור אמנם...

      לא אני שאתווכח ואעלה ציטטין של הוגה דיעות כזה ואחר, אבל מעצם ההגדרה של הפשיזם גם תנועת הצופים עונה לקריטריונים - בטח ובטח תנועות הנוער של בני דודינו,

      בנוגע לדהומניזצייה של אוייב - 

      אנחנו נגועים בזה ? ראה נא, אוייב הוא מי שקם להרגך , לא ידוע לי לי על התעללות חיילינו בחללי אוייב. נהפוך הוא. אבל למה שהם עושים לגויות של חללינו - הרי הנייר לא יסבול , 

      בוא לא נאזכר דהומניצייה של אוייב, מוסר בקטע הזה אנחנו לא חסרים

       

        10/5/09 00:08:

      צטט: בעז שדמות 2009-05-06 22:19:50

      איפה אתה ואיפה הפשיזם... ואיפה ליברמן -

      אולי מישהו יגדיר פשיזם על מאפייניו - ולא דרך הויקיפדייה

       רציתי להודות לך בעז - הרבה זמן כבר עבר מאז לימודי ההיסטוריה שלי וגם לא ממש קראתי את ההגדרה של פשיזם (גם לא בויקיפדיה) אז חזרתי לעשות קצת שיעורי בית....

      אז פה יש מאמר על הפשיזם של מרכז המידע אודות השואה של יד ושם. מה שליברמן עושה ומאזכר לי פשיזם בכך שהוא  מחזק תחושות לאומיות, מיליטריזציה הולכת ומעמיקה של החברה וההנהגה ("מי שהתכונן לשלום שיתכונן למלחמה" - אביגדור ליברמן) , הדגשתה של הייחודיות הלאומית ושל עדיפותה על פני לאומים אחרים, תחושה ואמונה ש"העולם כולו" טועה ורק אנו צודקים, שימוש בדת לחיזוק הרגשות הלאומניים, ראיית דעה שונה כ"בגידה", קיומו של מיעוט מיליטנטי הבטוח בצדקתו וגורר אחריו את הרוב הכנוע, פעולות בלתי חוקיות של זרועות השלטון, תחושה של התמוססות הבקרה המשפטית ושל עצמאות מערכת המשפט, רדיפת מיעוטים והגבלת זכויותיהם, ייחוס כל הקשיים לאויב שטני - מבית ומחוץ - והשלכת כל החרדות עליו, דה-הומניזציה של האויב.

       

      ואסיים בציטוט של - ולדימיר איליץ' לנין - "פשיזם הוא קפיטליזם בתהליך של ריקבון." 


       

       

        6/5/09 23:36:

      צטט: יעל מ 2009-05-06 10:36:01
      כל העיסוק הזה עם האוזן של ואן-גוך זה לנבור בחייו הפרטיים ומה אתם רוצים מהבן אדם, הוא מת. תתעסקו ביצירות שלו במקום ברכילות פוסט-מורטם.

       כן, אבל הוא מגדיר את היצירות שלו והן מגדירות אותו....

      חלק גדול מההתעסקות החברתית/פוליטית שלנו היא על הקשר עם העובדות ההיסטוריות של העבר ואיך רואים ומתיחסים אליהן ומה היא האמת.

       

        6/5/09 22:19:

      צטט: אמן סודי 2009-05-05 02:34:52

      צטט: nicolasux 2009-05-03 14:27:20

      ולכן הגבול בין הפסיכופט למהפכן יכול להיות מאוד מאוד דק......

       

      כן, יש משהו משחרר בפשיזם - שיחרור מערכי מוסר מגבילים. וזוהי הסכנה הגדולה ביותר.... עם כל הפוסטמודרניזם שלי, אני עדיין "מודרניסט" באמונה שלי שיש דברים שהם לחלוטין לא מקובלים, שמייצגים סוג של רוע מוחלט - משטרים פשיסטיים, אונס ורצח - אין להם הצדקה מוסרית.

       

      למרות זאת, נבלים מתוחכמים תמיד מעוררים את סקרנותי. אז תודה על לקס לותר ותודה על הפוסט.

       הגבול בין המהפכן לפסיכופט הוא מאוד דק וקשור ויש לו קשר הדוק לא מעט פעמים במהלך ההיסטוריה עם המוות

      אם האדם מוות לפני שהצליח להביא למהפכה - הוא נתפש לא מעט פעמים כפסיכופט

      ואם האדם מוות לאחר שהצליף להביא למהפכה הוא נתפש כמהפכן...

      (וכמובן תלוי כמה אנשים מאילו צדדים מתו במהלך המהפכה)

      כנראה שגם עבורך הקדשתי את ליברמן שהכריז לא מזמן ש-"מי שיתכונן לשלום שיתכונן למלחמה" 

      וגם מכריז לו פה ושם "בלי אמנות, אין אזרחות!!!"  - ככה אני אוהב אותו - פשיסזם במיטבו.

       

       איפה אתה ואיפה הפשיזם... ואיפה ליברמן -

      אולי מישהו יגדיר פשיזם על מאפייניו - ולא דרך הויקיפדייה

      למצוא את הסופר-הירו ולשלוח למגזין-A5--מעניין יהיו ההקשרים.

      יש עבודה שלי  בגליון שלהם "אובססיה".

        6/5/09 10:36:


      כל העיסוק הזה עם האוזן של ואן-גוך זה לנבור בחייו הפרטיים ומה אתם רוצים מהבן אדם, הוא מת. תתעסקו ביצירות שלו במקום ברכילות פוסט-מורטם.

        5/5/09 14:11:

      ומהי האמת בעולם האמנות - מחקר חדש מספר לנו שואן גוך לא הוריד לעצמו את האוזן אלא הגן על חבר שהוריד לו את האוזן עם חרב ... אז לכו עכשיו לחפש את האמת (ואת האוזן) בכדי להוכיח מה קרה...

      (ותודה לגיל גלנטי על המידע)

        5/5/09 11:16:

      צטט: מחשבה בתנועה 2009-05-04 18:42:52


      אז אני לא תמיד צודקת. או שכן אבל רק בעיניים שלי?

       

       הגדרת את זה נהדר - לא צריך הרבה להוסיף. עכשיו את רק צריכה להחליט על מה את מחליטה להיות צודקת, לצבור כוח (כסף, יכולת עיצוב דעת קהל, קשרים, צבא, תקשורת וכ"ו) ולצאת למאבק/מלחמה למען להנחיל/לשכנע את ה"צדק" שלך לכולם.

       

        5/5/09 02:34:

      צטט: nicolasux 2009-05-03 14:27:20

      ולכן הגבול בין הפסיכופט למהפכן יכול להיות מאוד מאוד דק......

       

      כן, יש משהו משחרר בפשיזם - שיחרור מערכי מוסר מגבילים. וזוהי הסכנה הגדולה ביותר.... עם כל הפוסטמודרניזם שלי, אני עדיין "מודרניסט" באמונה שלי שיש דברים שהם לחלוטין לא מקובלים, שמייצגים סוג של רוע מוחלט - משטרים פשיסטיים, אונס ורצח - אין להם הצדקה מוסרית.

       

      למרות זאת, נבלים מתוחכמים תמיד מעוררים את סקרנותי. אז תודה על לקס לותר ותודה על הפוסט.

       הגבול בין המהפכן לפסיכופט הוא מאוד דק וקשור ויש לו קשר הדוק לא מעט פעמים במהלך ההיסטוריה עם המוות

      אם האדם מוות לפני שהצליח להביא למהפכה - הוא נתפש לא מעט פעמים כפסיכופט

      ואם האדם מוות לאחר שהצליף להביא למהפכה הוא נתפש כמהפכן...

      (וכמובן תלוי כמה אנשים מאילו צדדים מתו במהלך המהפכה)

      כנראה שגם עבורך הקדשתי את ליברמן שהכריז לא מזמן ש-"מי שיתכונן לשלום שיתכונן למלחמה" 

      וגם מכריז לו פה ושם "בלי אמנות, אין אזרחות!!!"  - ככה אני אוהב אותו - פשיסזם במיטבו.

        4/5/09 18:42:


      אז אני לא תמיד צודקת. או שכן אבל רק בעיניים שלי?

       

        4/5/09 18:35:

      ב KILL BILL ביל  (טרנטינו) מנתח את דמותו של סופרמן באופן דומה, כשבסופו הוא קובע שדמותו של קלארק קנט

      (התחפושת הלא יוצלחית, הפחדנית,שאיתה מסתובב סופרמן בעולם האנושי) היא הדרך בה סופרמן רואה את המין האנושי והביקורת שלו עליה.

      זה התחבר לי יפה לנושא (:

       

        4/5/09 14:20:

      צטט: אמן סודי 2009-05-04 12:10:48

      צטט: daniela orvin 2009-05-04 09:23:40

      עכשיו רק צריך להכתיר את העידן החדש ולקרוא לו בשם.. יש הצעות?

       לי מישהו אמר - ניו-מודרניזם.....

      ותודה על המאמר. נראה מעניין 

       

       

      נשמע טוב.. במיוחד לאור מה שכתוב במאמר. תהנה :)

        4/5/09 12:30:

      שלום אמן סודי, שכחתי לשאול מה זה בדיוק בצילום בפתיחת הפוסט another doom day of fun...?
        4/5/09 12:22:

      צטט: ra ami 2009-05-03 19:05:35

      על זה בדיוק מדברת הסדרה המצליחה והמוצלחת Heros,

      מה קורה שאנשים רגילים "זוכים" בכוחות על, איך יודעים מה טוב ומה רע?

      מי טוב ומי רע? מי קבע ששימור הקיים או העולם הקיים הוא הדבר ה"נכון"?

      סופרמן, אגב, די פגיע, וזה שהוא מגיע לכדור הארץ, מביא בעקבותיו הרבה

      צרות וסכנות.

       אם כבר דיברנו על גיבורים יש גם את פרוייקט "איש הפומפה" של האמן רועי מנחם שחברה בעלת כוח (וכסף) קיבלה (או לקחה) ממנו השראה לאחת מהפירסומת למוצר צריכה (ואז זה הגיע לבית משפט והפרוייקט זכה לעוד קצת חשיפה).

       

        4/5/09 12:10:

      צטט: daniela orvin 2009-05-04 09:23:40

      עכשיו רק צריך להכתיר את העידן החדש ולקרוא לו בשם.. יש הצעות?

       לי מישהו אמר - ניו-מודרניזם.....

      ותודה על המאמר. נראה מעניין 

       

        4/5/09 11:02:

      האמת היא לא אבסולוטית...
        4/5/09 09:23:


      יקירי. הפוסט מודרניזם מת כבר מזמן. הנה מאמר שכתב מורה שלי מאנגליה. שמצאתי ממש במקרה בשנת 2005

      המאמר מדבר על העידן החדש לגבי צילום לכן חשבתי שזה עשוי לעניין אותך. הוא מזכיר שם גם את האח הגדול כך שנראה לי בכלל כיף לקרוא

      http://www.lensculture.com/bate1.html

       

      עכשיו רק צריך להכתיר את העידן החדש ולקרוא לו בשם.. יש הצעות?

        4/5/09 09:13:

      צטט: יעל מ 2009-05-03 11:12:13


      מעניין ומפתיע. הבאת כאן חתיכת חומר למחשבה.

      סופרמן נותן תחושה בלתי מעורערת של ביטחון לבני האדם, ביטחון במציאות חסרת-ביטחון. הרי בגלל מורכבות האישיות של בני האנוש, קשה לנו לסמוך עליהם, להאמין בהם באופן מוחלט כי הם פועלים על פי אינטרסים אישיים ומוכנים לא-פעם לדרוך על אחרים כדי להשיג את מבוקשם, את מה שטוב עבור עצמם. אבל קל יותר לסמוך על חייזר שלא פועל משיקולים אגואיסטיים. אז סופרמן פועל אוטומטית בלי לחשוב ולהתלבט כי ככה הוא מתוכנת והפעולות שלו מסתכמות בהצלת חיי אדם.

      אני צריכה לחשוב על זה אבל נראה לי שבשורה התחתונה עדיין הייתי מפקידה את חיי בידיי סופרמן.

       סופרמן הוא דמות קומיקס, לעומת זאת דוגמא שיכולה להיות טובה וקשורה למציאות שלנו הוא הסרט שצריך להיות מאוד מעניין לגבי נשיא ארה"ב שניקרא "אשליית אובמה" ופה יש גירסה באורך מלא שלו - עוד לא צפיתי בו ככה שאין לי יותר מדי מה לספר עליו, אבל שכנראה גם הוא מעלה כמה שאלות מאוד מטרידות לגבי אובמה.  

       

        3/5/09 19:05:

      על זה בדיוק מדברת הסדרה המצליחה והמוצלחת Heros,

      מה קורה שאנשים רגילים "זוכים" בכוחות על, איך יודעים מה טוב ומה רע?

      מי טוב ומי רע? מי קבע ששימור הקיים או העולם הקיים הוא הדבר ה"נכון"?

      סופרמן, אגב, די פגיע, וזה שהוא מגיע לכדור הארץ, מביא בעקבותיו הרבה

      צרות וסכנות.

        3/5/09 16:04:

      צטט:

      ... - תנסו לקרוא אותו לחשוב שנכתב ע"י יריבינו ולראות מה אתם מרגישים או לנסות לקרוא אותו מנקודת מבט ביקורתית..."

                                         

                                             ------------------------------------------------------------------------------------

       

      ברשותך מספר הערות - אולי הארות...

       

      אם אתה מתכוון לבני דודינו שטוענים על הארץ - הרי הם אוייבינו ולא יריבינו, יריב הוא המתמודד מולך במשחק או בספורט - בענייני חיים ומוות - הוא בהחלט אוייב.

       

      מנקודת מבט בקורתית - אחת הבעיות שיש לנו עם אוייבינו הקרובים , היא שבכשרון רב הם יודעים לנכס לעצמם זכויות של אחרים, הם אימצו לעצמם שואה משלהם, בקרוב גם המנון האצל יאומץ -ישופץ  וינותב לצורך עניינם , בדיוק כמו שחגיהם נסמכים על חגי ישראל וניכסו לעצמם את נביאי היהדות והנצרות. כמו גם את השם פלסטין ובנשימה אחת אוסיף את הסוס הערבי (אפשר להסיק מהשם שהערבים הם שפיתחו את הגזע = ממש לא!) ועוד כבנה וכהנה, 

      בנוגע למה שכתבה הגברת על השיר חיילים אלמונים = טכסט  פשיסטי...אם אברור את מלותי בקפידה - מה הקשר בין המנון הלח"י לפשיזם? בכלל - מה הקשר בין המרי העברי לפשיזם ? חוץ מהלקאה עצמית שיכולה לשרת את אוייבינו - אין לי מה להוסיף על דברי הגברת הנכבדה

       
        3/5/09 14:42:

      תודה על המוןן חומר טוב למחשבה..

        3/5/09 14:27:

      ולכן הגבול בין הפסיכופט למהפכן יכול להיות מאוד מאוד דק......

       

      כן, יש משהו משחרר בפשיזם - שיחרור מערכי מוסר מגבילים. וזוהי הסכנה הגדולה ביותר.... עם כל הפוסטמודרניזם שלי, אני עדיין "מודרניסט" באמונה שלי שיש דברים שהם לחלוטין לא מקובלים, שמייצגים סוג של רוע מוחלט - משטרים פשיסטיים, אונס ורצח - אין להם הצדקה מוסרית.

       

      למרות זאת, נבלים מתוחכמים תמיד מעוררים את סקרנותי. אז תודה על לקס לותר ותודה על הפוסט.

        3/5/09 13:31:

      מרתק ומענג. תודה*.
        3/5/09 11:12:


      מעניין ומפתיע. הבאת כאן חתיכת חומר למחשבה.

      סופרמן נותן תחושה בלתי מעורערת של ביטחון לבני האדם, ביטחון במציאות חסרת-ביטחון. הרי בגלל מורכבות האישיות של בני האנוש, קשה לנו לסמוך עליהם, להאמין בהם באופן מוחלט כי הם פועלים על פי אינטרסים אישיים ומוכנים לא-פעם לדרוך על אחרים כדי להשיג את מבוקשם, את מה שטוב עבור עצמם. אבל קל יותר לסמוך על חייזר שלא פועל משיקולים אגואיסטיים. אז סופרמן פועל אוטומטית בלי לחשוב ולהתלבט כי ככה הוא מתוכנת והפעולות שלו מסתכמות בהצלת חיי אדם.

      אני צריכה לחשוב על זה אבל נראה לי שבשורה התחתונה עדיין הייתי מפקידה את חיי בידיי סופרמן.