עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    cafe is going down
    ';

    צווחת שעון המחשב

    ארכיון

    על העצמאות בעיתונות + מאורעות מעודכן + אצבעות אדמדמות

    1 תגובות   יום חמישי, 30/4/09, 20:36


    בנענע-10 העורך הנחמד ביקש ממני לכתוב על העצמאות שלי כעיתונאי או כעורך, במסגרת פרויקט חג. זה מה שיצא.

    הנה הטקסט לפני עריכה, קיצור מתחייב והגהה:

     

    ביקשו
    ממני לשרבט כמה מילים על עצמאות בהקשר עיתונאי. רמזו שישמחו אם אכתוב על
    "פירמה", שהפך איכשהו למוסף הכי פרוע וחברתי בעיתונות של השנים האחרונות
    ושבו כתבו כמעט רק משוררים וקולנוענים צעירים ושפעל דוקא בתוך גלובס. יכול
    להיות שרצו שאקשקש על כתב העת מעין, על הכתיבה שלי בעיתונות או בבלוג, אולי על סגנון הלבוש שלי, שאינו שונה בהרבה מהכתיבה שלי למעשה.

    אבל
    זה מיותר להטיף איך להיות עצמאי, כי האדם העצמאי לא צריך להקשיב לאף אחד.
    עצמאות זה דבר שלא ניתן ללמוד, אלא להפך: עדיף לא ללמוד מאיש איך להיות
    עצמאי. אם נאמר אציין שהעצמאות שלי מתבטאת בכך שאני לובש כובע סגול,
    בוודאי שהאדם שילבש כובע סגול לאחר שיקרא על כך בנענע10 יהיה לא-עצמאי,
    אלא חקיין עלוב שנסחף בספין של כובעים סגולים. הדבר דומה למדריכים
    ליצירתיות שנמכרים בסטימצקי ליד הדלפק, שמי שירכוש אותם נועד לכשלון מוחלט
    ביצירתיות.

    עצמאות היא דבר טבעי, היא הנתון הבסיסי והלא מעניין: האדם
    העצמאי כותב את אשר על ליבו או עורך את מה שהוא חושב שהוא טוב ושהיה
    מעניין אותו לקרוא. יותר מעניין מעצמאות, הוא הדחף שמניע המוני עיתונאים
    ועורכים לפעול במצב של חוסר-עצמאות. אנסח זאת אחרת: איך הופכת מסה של
    אנשים צעירים, שמרגישים שהם חלק מעולם אינדיבידואלי, מה שנקרא נערי עידן
    האיי-פוד, לעדר או לקורבנות של איזה קונצנזוס מופרך?

    קל לראות זאת
    במלחמת לבנון השניה. הנתונים הם כאלה: ישראל פתחה מלחמה מטופשת שבה מתו
    כמה מאות, הרגו מעל אלף, חצי מדינה שותקה וחצי מדינה אחרת הוחרבה והכול
    כדי להחזיר שתי גופות מרוטשות בארונות יפים. זו לא רק מלחמה מרושעת או
    אכזרית, אלא גם מטופשת. כמה פוליטיקאים שרצו להתנסות ביריות פתחו במלחמה,
    וכל העיתונות הישראלית התיישרה, כולל אנשים שנחשבים לכאורה עצמאיים בדעתם,
    והתלהבו מהפיצוצים, ואפשר לקרוא על כך בכתבה שהתפרסמה בפירמה ואחר כך בנענע.
    אחרי שהתגלה כמה המלחמה הזו הייתה מטופשת, אותם עיתונאים שתמכו בה ירדו על
    עמיר פרץ ואהוד אולמרט, והציגה אותם כמגוחכים, ובצדק. אבל כשמלחמה זהה
    לחלוטין נפתחה – שוב הם תמכו בה כגוש אחד. כמו שהם אוכלים את הלוקש כאילו
    אחמדינג'ד רוצה להשמיד אותנו כמו היטלר.

    אומרים שהאדם העצמאי אמיץ
    ובעל תכונות נעלות. אבל אין שום אומץ בלעמוד על שלך. אתה פשוט צריך לא
    לזוז כמעט, ואתה שם. השאלה היא מה גורם לעיתונאי, שגדל על סימפסונס, ונאמר
    התלהב מהגימור של "ואלס עם באשיר", לתמוך בגחמה מטומטמת של אידיוטים
    כאולמרט או ברק? מילא היו כופים עליהם, אבל זו מדינה דמוקרטית, לא מפטרים
    יהודים אשכנזים על הבעת דעה פה.

    בישראל יש תקשורת טובה, אבל בזמן מלחמה
    נראה שהעיתונאים לא מדברים מגרונם. השאלה, איך העיתונות הישראלית, אני
    מדבר על הכותבים הצעירים, היתה נוהגת אם למשל בזמן המלחמה הבאה היו
    מתחילים לבנות כאן מבני לבנים עם ארובות, היו נעלמים ערבים, או נגיד עדה
    מסוימת, או מקצוע מסוים (אפשר להמליץ על מנהלי שיווק?) - ודובר צה"ל היה
    מכחיש? אני חושב שהעיתונאי הצעיר המצוי היה מיישר קו, ולוחץ על כפתור
    השאפל השפל באייפוד.



     



    מאורעות





    2 במאי, יום שבת, מהפחיפה, 18:00 עד 23:00 -
    האירוע ליום הפועלים השני שיזמה נטלי לוין בחיפה, רח' שבתאי לוי, אני
    מופיע לצד להקות פת\קית על גג לוהט. משתתפים: פאנק הפועלים, רייסקינדר, אריאל קליינר,

    דני הדר, מורה חיילת ואנוכי.


     

    7
    במאי, 19:00, המרכז הדיגיטלי בחולון - אני משתתף (יחד עם דליה מרקוביץ,
    גליה יהב, רונן אידלמן, ויוחאי אברהמי) בשיחה על כתיבה על אמנות, באירוע
    מרתק שמארגן כתב העת הואן-מקוון מארב תחת השם "צו כתיבה!",
    שם שאני לא אוהב. מעניין שאני הולך להשתתף באירוע אחר תחת השם "צו קריאה!"
    ביוני. למה להשתמש בז'רגון צהל"י בעצם? האם אין מילים וביטויים חילוניים?
    באירוע אדבר על "החדש והרע", כתב העת החדש לאמנות שאני ויהושע סימון
    זוממים להוציא בחודש הקרוב.



    7 במאי אני מופיע יום חמישי בראפ-שירה בערב ב106 אף אם בין שמונה ותשע
    בערב ומדי בוקר בתוכנית אחרת באותו יום ב9:00. זה הרדיו מספר אחת.





    13 במאי, ד', 19:30 "אהבה",
    הקרנת שני סרטי דוקו-פיק-אפ נסיוניים משותפים לי ולנמרוד קמר, "לילה בתל
    אביב" ו"נערה ברוטשילד", שצולמו ב2006 לפני ואחרי מלחמת לבנון
    השניה. האוזן השלישית ת"א, רח' בן ציון-קינג ג'ורג' 10 ש"ח. שם הכרטיסן:
    אסא. 

     


    אצבעות אדמדמות





     פסטיבל סרטי פועלים  בחסות המכללה הכלכלית חברתית שנשמע מעניין מאוד.

     



    גם אני תומך במאבק עובדי האוניברסיטה הפתוחה, אף שאני קרוע, כי השכלה פורמלית זה נדנוד.



    בימים
    האחרונים חל ויכוח על עצם זהותה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. אני
    עצמי חושב שזה לא ממש משנה לי אם ישראל היא יהודית או לא, יותר חשוב לי
    שישראל תהיה דמוקרטית וששוטרים אלימים לא יכו מפגינים. אני חושב שחשוב להציב לאבו מאזן את הדרישה להיות מוגדרים כדמוקרטיים.



    ערוץ חברה חדש ומבטיח באנ.אר.ג'י בעריכת יאיר טרצ'יצקי מ"לחץ חברתי", ודבר המערכת של טרצ'יצקי שהגיע אלי במייל:

     

    אומרים
    על התקשורת הישראלית שהיא משרתת את בעלי ההון, שהיא מתעלמת מהפריפריה
    והמיעוטים ומציגה אותם רק באור שלילי, שהיא עוסקת רק באינדיבידואלי
    ובסיפור במקום להתעמק בתופעות ותהליכים, שהיא שטחית וצהובה ומזניחה את
    הנושאים החברתיים לטובת עיסוק בלתי פוסק בתוכניות ריאליטי ובמאפיונרים סוג
    ג'. באופן מאוד מפתיע, חלק בכלל לא מבוטל מהעיתונאים שמייצרים את מושא
    הגידופים מהמשפטים הקודמים הם דווקא אנשים ערכיים, מעמיקים ובעלי תפיסה
    חברתית מוצקה. 



    אז למה התקשורת נראית ככה? כי זה מה שהציבור רוצה,
    או כך לפחות גורסת הדעה הרווחת. אז מנסים קצת לבדר, קצת לרגש, קצת לעצבן,
    קצת להצחיק, יוצרים מינון מושלם, עוטפים באריזה יפה, חושבים איך לבזבז על
    זה כמה שפחות כסף - והופ, אמור לצאת מוצר מנצח. בינתיים הציבור לא מבין
    איך קובעים את תקציב המדינה, לא קולט שבקרוב בעלי הון יוכלו לכלוא אזרחים,
    ולא יודע מה בכלל ההבדל בין הגישה הכלכלית של בנימין נתניהו לזאת של אהוד
    ברק (ויש הבדל). 



    אנחנו דווקא כן חושבים שהציבור רוצה לדעת את
    הדברים האלה, ובגלל זה הקמנו את ערוץ חברה. במקום לקחת את המעניין ולגרום
    לו להיראות חשוב, אנחנו ניקח את החשוב וננסה להגיש אותו בצורה הכי מעניינת
    שאפשר. האמצעים: סיקור חדשותי שוטף, כתבות מגזין, פינות קבועות, מידע
    שימושי ובהמשך גם נרכיב נבחרת של טובי הבלוגים החברתיים. גם ננסה לעסוק
    בנושאים שלא נתפסים כחברתיים באמצעות נקודת מבט חברתית. 



    כמו כן,
    אנחנו שואפים שערוץ חברה לא יהיה רק צינור להעברת מידע, אלא גם מקום
    להתכנסות, להתדיינות ובעיקר ליצירת תרבות - תרבות של סולידריות, אכפתיות
    וסובלנות, ולא של אגואיזם, אסקפיזם ורדיפת בצע. 



    יהיו לנו מבקרי
    מסעדות, אבל הם לא יסעדו את לבם בביסטרו החדש של השף ההוא מהטלוויזיה
    (שמצריך למשכן את הבית כדי לאכול אצלו מתאבן), אלא במסעדת פועלים באזור
    התעשייה של חולון (שם בעלת הבית יודעת בדיוק מהו מרק הקובה המועדף עליך
    ובאיזה ימים נעדרת כי הבאת כריך שהכנת מבעוד מועד). גם ננסה לצייר
    דיוקנאות של האנשים שעושים את החברה הישראלית, אבל לא נטוס לצורך כך
    להתרועע עם בעל הון במלון הפלאזה בניו יורק, אלא ניסע לפתח תקווה ונפגוש
    שם מורה חדורת אמונה בחינוך, או שנצפין לגליל כדי לראיין חקלאי שמאוהב
    בקרקע שהוא מעבד.   



    אתמול היה יום העצמאות. מחר יהיה 1 במאי, חג
    הפועלים. כשהחברה הישראלית עוסקת בהפרטת עצמה לדעת, שני הימים הללו מהווים
    איים כמעט בודדים של קולקטיביזם אזרחי – אחד על בסיס לאומי והשני על בסיס
    מעמדי - בתוך ים של סגידה לאינדיבידואליזם. כנראה שאין בלוח השנה יום
    מתאים יותר להשיק בו ערוץ חברה. תתחדשו. 

    (יאיר טרצ'יצקי)



     



    אגב,
    בזמנו הצענו אני ויהושע סימון לגלובס להקים מוסף קטן בשם "גלובס חברה",
    שמבוסס על פורמט קצר של הגארדיאן, אבל בסוף לא הלך. נראה שכאן דורון גלעזר
    הרים כפפה.



     


    מהנעשה בשירה



     



    ספר
    שירה חדש ליקיר בן משה, "תנשום עמוק, אתה נרגש" (כבר\כרמל), והוא לטעמי
    מוצלח והפרוע יותר מקודמו, לטעמי. אני מאוד אוהב שירה וידויית
    ואטוביוגרפית, כאן הספר הוא יומן הסקס והאהבין של בן משה, דבר שקצת מזכיר
    מבחינת יומניותו את השירה היומנית של זלי גורביץ' בעשור הנוכחי, ששיחררה
    מאוד את שירתו. יש טענה ששירה צריכה לראות במציאות הביוגרפית פיגום שעל
    גבו נבנה בניין יפה, ואז אפשר להסיר את הפיגום. אני גם יכול להנות
    מפיגומים הנפרשים אל-על, אם הם צבועים ורוד-חרדל.



    הנה שיר של יקיר בן משה. שיהיה בהצלחה.



    דרג את התוכן:

      תגובות (1)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        22/6/09 03:24:

      מידע אינפורמטיבי על קמב"ץ ארגון הטרור האנרכיסטי
      יונתן פולק המכונה "מנגלה" ו "החתול".

      כמה פרטים מעניינים עליו ! {דע את האוייב}.

      הפושע הזה נפגש בדירת מסתור עם אנשי חמאס בשכם לפני כשלוש שנים והציע להם שת"פ בביצוע פיגועים,אנשי החמאס הבטיחו לו תשובה ולאחר כשבוע הודיעו לו שהם אוסרים עליו להיכנס לשכם.{כנראה חשדו בו או משהו...}.

      פולק מתגורר בר"ח בן גמליאל 8 ביפו.

      פולק הוא המנהל של חמ"ל האנרכיסטים המרכזי בר"ח בן עזריה 7 ביפו.

      פולק נחשב ליעד מודיעיני כבד של השב"כ.

      מדובר בבחור כריזמטי ואינטליגנט בעל רמת IQ גבוהה ביותר !!!

      יונתן פולק הוא בנו של השחקן יוסי פולק.

      יונתן פולק גדל בתכל"ס בחצר האחורית של תיאטרון הבימה {הוריו גרושים שנים רבות} מגיל צעיר מאוד {כיתה ז} עזב את בית הספר.

      שמועות בברנז"ה מספרות שהוא עבר תקיפות מיניות רבות בילדותו ע"יי אנשי בוהמה ולמעשה שימש "ילד מין" של רבים בברנז"ה התל אביבית - טענה רווחת היא ש"החסינות" שלו ממעצרים נובעת מהעובדה שהוא מחזיק הרבה אנשים בביצים עקב ההתעללויות אותם עבר בילדותו.

      ההוכחה הגדולה ביותר לחסינות של פולק היא העובדה שתלויים כלפיו 53 כתבי אישום ! ! ! {שהפרקליטות דואגת למסמס אותם}והוא לא ישב יום אחד בכלא ! - לא מאמינים? תשמעו אותו !

      קישור:
      http://www.youtube.com/watch?v=K4WdU9z5-MI



      יונתן פולק נחשב לבחור קשוח מאוד {אומרים שהוא חזק מאוד בקטע של יחסי ב.ד.ס.מ } ומביע בחוגים סגורים שנאה "נאצית" של ממש לעם היהודי .הוא בפירוש ובהצהרה גלויה אינו רואה את עצמו חלק מעם ישראל.

      בראיון לעיתונאי דוד בדין כתב ה piladelpia bolton מלפני שנתיים אמר יונתן פולק שיש" למחוק את ישראל מהמפה".

      קישור:
      http://www.2all.co.il/web/sites/kolhaemet/PAGE14.asp


      האנרכיסט פרדריקו גומז סולן להקת "נכי נאצה" שקרא לרצח אהוד ברק וחייל צה"ל {פורסם בערוץ 2} נחשב ליד ימינו של יונתן פולק.


      יונתן התגורר בעבר שנתיים בסקוואטים באירופה.

      יונתן חי עם אנרכיסטית גרמניה בשם אווה.

      יונתן מקושר חזק לעיתונאים - עלי ואקד מירון רפפורט וגדעון לוי .

      יונתן פולק מסתובב עם סטיפות רציניות של כסף מזומן לתשלום עבור הוצאות של אנרכיסטים בהפגנות ופעולות בשטחים,את הכסף הוא מקבל במזומן ממיסד האנרכיסטים המיליונר רוני ערמון.

      דמויות ממערכת הביטחון המכירים אותו מגדירים אותו כאיום ביטחוני ממשי מסוכן ביותר !

      על יונתן פולק בויקיפדיה:

      קישור:
      http://en.wikipedia.org/wiki/Jonathan_Pollak

      פרופיל

      צ'יקי!
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין

      תגיות

      הטוויטר chickos99

      צווחת שעון-המחשב - הבלוג שלי