עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    ';

    Gifted

    הבלוג שלי מתעסק ודן בנושאים שסובבים ומעניינים אותי - אמנות ועיצוב על היבטיהם לחיוב או לשלילה, צרכנות אלטרנטיבית, תרבות, תרבות הרשת, צילום, ידע ומידע, ושאר ירקות....

    מקווה שתהנו - אשמח לשמוע תגובות.
    \"we all have been Gifted - we just need to be this way now!\"

    אם אתם מעוניינים לרכוש חלק מזמני וכישוריי או אולי אחד מצילומי אתם מוזמנים ליצור איתי giftedesign@gmail.com
    או להתקשר לסטודיו בשעות העבודה המקובלות 03-5185125 begin_of_the_skype_highlighting              03-5185125      end_of_the_skype_highlighting begin_of_the_skype_highlighting              03-5185125      end_of_the_skype_highlighting begin_of_the_skype_highlighting              03-5185125      end_of_the_skype_highlighting
    קפה ראשון עליכם (וזמני שלי עלי...).

    פרופיל

    אמן סודי
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

    מחשבות על זיכרון, זמן, ורשמים מהמילואים חלק ב'.

    10 תגובות   יום ראשון, 26/4/09, 01:24

     ללא כותרת 

    טוב, אני חוזר לחלקו השני של הפוסט מהמילואים אחרי הפסקה קלה להקמת התערוכה של אמן סודי (שמסתיימת השבוע ב-30.4 יום חמישי בשיח גלריה בשעה 18:00) ש"נפלה" עלי מיד לאחר שחזרתי מהם. 

     

    חלקו הראשון של הפוסט מהמילואים נמצא פה.
     
      1 am army music jam

     "האגודה לבריאות הציבור" - ("מצחיק", אבל גם הנשק שמשרת בנשקייה כבר יותר מחצי שנה לא הבחין בכתובת הזאת על הרצועה של הנשק אותה הוא מספק. כנראה שעיוורון סלקטיבי הוא סוג של מחלה.)

     

    הסרט עורר בי עוד מחשבות בהקשר של טראומה, זמן וזיכרון – לפני שלוש שנים קיבלתי מילגה לסדנה בת חמישה שבועות של פיתוח עצמי דרך יצירתיות ופסיכוטרפיה שבקולורדו בארה"ב שם עסקנו לא מעט גם בנושאים אלו – הקשר המעניין של הסרט והסדנה אותו אני מוצא הוא הטריגר – הנקודה שמפעילה ומעלה זיכרונות מודחקים שהיו קיימים זמן רב אצל אנשים -לרוב זיכרונות טראומתיים - חוויות קיצוניות שליליות ומה גורם להם שוב לעלות לצוף – שהרי על החיוביות אנו כה אוהבים להתרפק בחיינו הן מה שנותן לנו את הכוח להמשיך ולחיות.

     

    פורטרט עצמי בהאמר שבת בצהוריים

     
    חוד החנית - ניצבים בסרט

     

     
      שומרים על עלי זהב

    לדעתי חלק ניכר מהאנשים יעדיפו לקבור אותם כאילו לא היו קיימים, מטמינים במו ידיהם מוקשי אדם קטנטנים בגופם שלא ידוע מתי יתקלו בהם שוב ויפעילו אותם – יפזרו בתוך עצמם ואת סביבתם ברסיסי זיכרונות כואבים ופוגעים במקום לחפור אותם, לחושפם (לא רק עם הפסיכולוג האישי) ולגלותם בריש גליי בכדי לשתף אותם עם אחרים (ואז פתאום לגלות שהם לא היחידים שמסתובבים עם המוקשים הללו ושעוד אנשים שותפים לכאבם ויש להם עם מי לחלוק אותו) כדי ללמוד מהם, לצמוח מהם ובשביל שחוויות ומקרים כאלו ודומים לא יחזרו על עצמם (או בשביל שיוכלו להתמודד איתם יותר טוב בעתיד) – זה אחד הדברים עליו למדתי ועבדתי בחמישה שבועות הללו ועזרו לי לא מעט בדרכי בחיים.

     


    ירוק זה צמחים

     

    הזיכרון האנושי דרכיו מופלאות הן – אנו זוכרים ושוכחים, זוכרים ומדחיקים, זוכרים וקוברים רק בשביל לחשוף מחדש ולספר את הסיפור שגם הוא יעלם ויתפוגג במהרה. חבל שהמין האנושי עוד לא גמר להכיר במגבלותיו, להודות בהם ולהתעלות מעל רובן – כנראה שאנחנו נמשיך לנהוג כטבעינו (ולהכחיד בשיטתיות את זה שסובב אותנו) כמו שהגלגל ימשיך לסוב לו סביב.

     


    בפריקסט העגול לא היו 4 קירות (וגם לא אלוהים) 

     

    לצערי יש סיכוי טוב שבעוד עשרים שנה נראה את סרט ההמשך -"טנגו עם מחמוד" ובעוד ארבעים יבוא אחריו "סלאו עם דאוד" -  בנתיים כנראה שאין תקציבים לסרטי ריאליטי שכאלו ולרוב אנו ועמיתינו מעבר לחומה עסוקים בדברים אחרים שאנו נותנים להם דירוג יותר גבוהה בסדר העדיפויות שלנו. הרייטינג של תוכניות הריאליטי השונות הוא רב בהרבה תוכנית הריאליטי האינטרנטית זוכת הפרסים פרוייקט עזה-שדרות.

     


     מעבירים את הזמן

    וכמו שדנתי היום עם אחד מעמיתיי שאמר לי שהוא מאמין שגם ילדי ונכדי (מי ישמע – אפילו אין לי חברה..:) לא יזכו לחיות בשלום פה באיזור עניתי לו – אז לפחות יש לי תקווה ואמונה שלפחות ילדיהם ויכלו לחיות פה בשלום – ותקווה ואמונה הם הכוחות המניעים הכי חזקים בהסטוריה האנושית – אתם יכולים לשאול את כולם – את הנוצרים, היהודים והמוסלמים....

     

    וכמו שאביתר שר וגם אתם מוזמנים – "יש לי סיכוי להנצל אני יודע, אני אוכל להתעורר- להתפקח, אני אוכל
    עוד לדבר באהבה.....".

     
    הש"ג תמיד אשם (והדגל בחצי התורן)



    ותהייה לסיום – בדיוק לפני המילואים סיימתי פרוייקט עיצוב גדול (שעליו עוד יסופר) ועכשיו אני מחפש פרוייקט חדש או עבודה כלשהי במישרה חלקית (כדי שיהיה לי גם מספיק זמן להתעסק עם הדברים שלי)

     

    אני מחפש משהו מעניין פחות או יותר בנושאים הבאים -  תוכן, אמנות, מידענות, צילום, עיצוב שיווק/פרסום, חינוך/הדרכה, אז אם יש לכם הצעות מעניינות אוLeads  (גם לעבודהבחו"ל) אני אשמח לשמוע - רזומה ישלח לפי דרישה וקפה עלי בעת פגישה .

     

    גם בצבא יש גרפיטי - ג'וני smoker בבסיס
    דרג את התוכן:

      תגובות (10)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        29/4/09 13:47:

      צטט: jewelman 2009-04-29 07:52:21


       

       

      בסוף יופיע הפאנצ' ליין. ו'אני גם מחפש עבודה מי מכיר מי יודע' או 'ואני גם מציג כאן ושם'. 

       וכל האמור לעיל הינו מחמאה אם זה עובד ועומד במבחן השורה התחתונה כי אם זה לא עובד, אתה יוצא שמוק לא קטן :)))))

       

       

       

      מחמאה או לא מחמאה, עובד או לא עובד...אני חושבת שיש לאמן סודי כל כך הרבה פוטנציאל כך ששמוק זה מי שיכול להציע לו עבודה ומפספס את רעי ושמוק הוא גם מי שיעבור ליד הגלריה ולא ייכנס להעיף מבט.

      יום טוב. יעל

        29/4/09 13:37:
      *חג שמח!
        29/4/09 11:55:

      היי אבי - אם לא היינו מכירים עוד הייתי נעלב אטום

       

      וכן, אין לי כל כך חשש לשתף ברגשות ובמחשבות שלי ובהירהורי ליבי ולנסות "למכור אותם" - שאנשים יכנסו מרצונם החופשי לבלוג שלי - כמוך לדוגמא (ולא כי אני שלחתי להם מייל של "תראו את הפוסט החדש שלי").

      כאמן ויוצר לצערי אני כל הזמן צריך "למכור את עצמי" זאת אומרת שאנשים יבינו, יזדהו, ואולי אף יתקשרו עם המחשבות, החוויות, והרגשות שאני עברתי ורוצה גם להעביר הלאה במדיומים שונים כי אני חושב שהם בעלי ערך/משמעות.

       

      כמו שאני מכיר את הלך הרוח יש סיכוי לא רע שאני אצא שמוק קטן :)

      אבל זה בסדר, יש הרבה אנשים שעושים הרבה כסף על כלום והם בעצם השמוקים (דוגמא מופלא שבטוח תמתח לך את הלחיים יש פה - חובה להקשיב למלל ברקע - מעניין כמה פראיירים קנו את הדרק הזה) למרות שאני חייב לציין שיש לא מעט פוסטים שאין להם פאנץ'.

       

       

        29/4/09 07:52:


      לאחר קריאת הפוסט השה החלטתי שמה שחשבתי עליך מן ההתחלה אכן נכון - אתה איש ישווק 24/7

      לא משנה מה תוכנו של הפוסט. לא משנה כמה הוא יעסוק באומנות ו/או ברגשות עמוקים , הדחקה, טראומות וכו'

      בסוף יופיע הפאנצ' ליין. ו'אני גם מחפש עבודה מי מכיר מי יודע' או 'ואני גם מציג כאן ושם'. 

       וכל האמור לעיל הינו מחמאה אם זה עובד ועומד במבחן השורה התחתונה כי אם זה לא עובד, אתה יוצא שמוק לא קטן :)))))

       

      מקום עבודה אין לי אבל כוכב ירוק מנצנץ יש לי.

       

      *

        28/4/09 11:51:

      צטט: יעל מ 2009-04-28 10:26:43

      שוב אני, שוב התנצלות על התגובה המוגזמת.

       אני בכלל לא חושב שהיא מוגזמת - אני רואה בה דווקא תגובה מעניינת, אמוציונלית שמגיע יכול להיות מאיזה חוויה שעברת. 

      מה שמעניין הוא שבמידה מסויימת את גורמת לעצמך אי נוחות,חרטה, והרגשה שעשית משהו לא טוב  (כמו לדוגמא בהתנצלות הזאת), וכאן ה"תפקיד" שלי הוא להסביר לך שאתה לא מגזימה אלא שזה בסדר גמור, את לא מגזימה ושבכלל אין מה להתנצל.

      נראה - אולי מתישהו אני אצליח לשכנע אותך :)

       

       

        28/4/09 11:43:

      צטט: יעל מ 2009-04-27 11:57:54


      אם קירות יכלו לדבר.. 

      לחשוף אותו ולדבר עליו זה כמעט כמו לחטט בפצע טרי ויגרום לו לדמם יותר. אז כשהפצע "טרי" מה רע בלהדחיק? אם ההדחקה לא עובדת אז יש עוד אופציות להיפטר מהחרא כמו מסילות רכבת והגג של מרכז עזריאלי (והמבין יבין). 

      אני מוקיאה את הממסד הפסיכולוגי והפסיכיאטרי על כך שהוא מנצל חולשה ומצוקה של אנשים כדי להרוויח הון על גבו. 

      וכמובן, בהצלחה במציאת עבודה (וחברה). יום טוב, יעל

       הדחקה "עובדת טוב" אם היא עובדת לכל החיים, למרות שאפשר לשאול את השאלה - אילו חיים אלו ? 

      האם לגמרי מתנתקים מהסיטואציה הטראומתית (גם פיזית וגם מחשבתית). כן, לכאורה די קל לסיים את החיים (רק לכאורה כי כל בעל חיים כולם האדם, פועם בו יצר החיות) אולם חלק מערך החיים אילו הם החיים עצמם והשאיפה להקנות להם משמעות ותוכן בשביל לשאוף לשלמות (עצמי לדעתי - להיות שלם עם עצמך) אליה רק ניתן לשאוף (אבל עדיין אנו מחוייבים אליה).

       

      גם אני נאבקתי בחיים איזה פעם או פעמיים - היה שווה (ולא קל) לנצח למרות שאני יודע שהפסדתי מראש - אבל לפחות אני משתדל להנות מהם עד שיום אחד כשאני אהיה זקן (או אחצה את הכביש בלי לשים לב) הם יסתיימו להם (אני מקווה שמהר).

       

      אני גם לא חסיד גדול של פסיכולוגים ופסיכיאטרים - למרות שחלקם בעלי מקצוע לא רעים (הבעיה היא בטח למצוא אותם בתוך שטף החאפרים...). וכן, יש גם את מימד הכסף בסיפור הזה שהוא די בעייתי.

       

      בעניין של טראומות אני מתבונן בזה מנקודת מבט של "סיפור" אותו ניתן לספר ולשתף עם אחרים בשביל ההתמודדות האישית וגם עבור אחרים (פתאום מגלים שלא ר קלך יש "סיפורים" שכאלה ועוד אנשים מתמודדים יחד איתך עם מקרים דומים ו אז הם תומכים בך ואתה גם תומך בהם ומגלה שאתה לא לבד - ואז קצת יותר קל...).

        28/4/09 10:26:

      שוב אני, שוב התנצלות על התגובה המוגזמת.
        27/4/09 11:57:


      אם קירות יכלו לדבר.. 

      לחשוף אותו ולדבר עליו זה כמעט כמו לחטט בפצע טרי ויגרום לו לדמם יותר. אז כשהפצע "טרי" מה רע בלהדחיק? אם ההדחקה לא עובדת אז יש עוד אופציות להיפטר מהחרא כמו מסילות רכבת והגג של מרכז עזריאלי (והמבין יבין). 

      אני מוקיאה את הממסד הפסיכולוגי והפסיכיאטרי על כך שהוא מנצל חולשה ומצוקה של אנשים כדי להרוויח הון על גבו. 

      וכמובן, בהצלחה במציאת עבודה (וחברה). יום טוב, יעל

        27/4/09 01:25:

      צטט: אלקטרו 2009-04-26 23:08:53

      פאק מאן, אני לא מצליח להבין את הבדיחה עם הסושי! :-(

       בזמנו התנדבת עם חבריך לחשוף אותי ולפרסם אותי ואז גם רצית שאני אשלח לכם סושי למשרד - כי זה מה שאתם אוהבים שם - בסוף זה לא ממש הסתדר אז חשבתי שאולי תשלחו לפה קצת ...

       

        26/4/09 23:08:
      פאק מאן, אני לא מצליח להבין את הבדיחה עם הסושי! :-(