, ,

כשהיינו ילדים...

60 24

''

"על חוף כורכר, בצריף מוזר, שם גר תמרי הנגר". למי שהמילים הללו עושות צמרמורת, וגם למי שלא, מסע נוסטלגי שגורם לגעגועים (לאוכל של פעם) ולזעזוע (לעצם המחשבה שהיו דברים שהיום לא היינו מעיזים להכניס לפה). אח.. כשלפירות היה טעם של פירות....

הילדות שלי, סוף שנות השבעים, תחילת שמונים, תקופת "סטיב אוסטין" ו"הבית של פיסטוק". עוד ביטויים נפוצים לאותה תקופה – "הכינותי מראש" "לא לוקחים מפתח של חביתוש" ו"נו מור וור, נו מור בלאד שד". התקופה הזו.

והיה גם האוכל.

אוכל שאין היום, לפחות ברובו, וגם אם יהיה ,זה כבר לא יהיה אותו דבר.

1. הפריט הכי נוסטלגי, שמעורר הכי הרבה אנחות "אווווו" הוא כמובן סוכריית התרנגול. ניסו לשחזר אותה, ניסו לזייף אותה, אבל זה לא זה. הדבר הקרוב ביותר מבחינת הטעם לטעמי זו העטיפה של התפוח המצופה סוכר שמוכרים בפארקים על מקל. אבל הייחוד לא היה רק הטעם, אלא גם הצורה. אי אפשר היה להכניס לפה את התרנגול בשלמותו ולכן היו שתי אסכולות – המתחילים מהראש והמתחילים מהזנב. בכל מקרה ליקקנו את זה עד שזה נעשה שקוף וכל הלחיים שלנו היו דביקות (כי הסוכריה היתה רחבה יותר מרוחב השפתיים שלנו), ואחר כך את החלק השני. והטעם נשאר לי עד היום.

2. נספח של סוכריות על מקל – הסוכריה האין סופית. מין מקל ענק, עם בסיס לבן ופסים מסביבו. הגימיק שלו היה הגודל והעובדה שאי אפשר היה לסיים אותו. היו גם כאלה בגירסא עגולה. היו כאלה שהטמינו את הסוכריה במקרר ואכלו אותה "בתשלומים". אני אישית לא סבלתי את זה והעדפתי לזרוק, מה שקצת הרס את הגימיק.

3. עוד סוכריות נוסטלגיות היו בתקופה המאד מוקדמת שלי, בסביבות גן הילדים, כשכל מי שהתנהג יפה ,או בקבלת שבת, הגננת היתה פותחת שקית קטנה שהכילה כדורים קטנים צבעוניים עם פסים לבנים, משהו שנראה כמו כדורי ים קטנים, שהיו דבוקים אחד לשני. וזה היה כל כך טעים. (רק רצוי היה להמנע מהכדורים הירוקים ולהעדיף את הכתומים והאדומים).

4. מה שקיים עד היום בכמה גרסאות – מקלות "סבא" מפלסטיק, ממולאים בכדורים צבעוניים קטנים, מהסוג שמשמש לקישוט יום הולדת. הפרוצדורה היתה פשוטה – הולכים לקיוסק, מצביעים על המקל המבוקש שהיה תלוי על חוט מעל למוכר, קוטמים את הקצה עם השיניים משל זה היה סיגר משובח, ומפילים את הסוכריות הצבעוניות ישר לתוך הפה.

''

5. מסטיקים 1– "עלית" כבר הבינו שנוסטלגיה מוכרת, והחזירו ולו במהדורה מוגבלת, את ה"עלמה". אבל הגירסא של עכשיו היא דיאט (!) ובצורה שונה להפליא. אז "עלית" יקרים – זה לא זה!. מסטיק עלמה צריך להיות ארוך! בתוך עטיפת נייר! שבתוכה עטיפת נייר שעווה עם קצוות משוננים! שצריך לקפל בתוך הפה! (ואגב, עטיפת נייר השעווה היוותה מדד לטריות של המסטיק, כי אם המסטיק היה ישן מדי, הנייר היה פשוט נדבק).

6. מסטיקים 2 – איך אפשר בלי "בזוקה"? נכון, בזוקה נמצא עד היום אבל בשני הבדלים קטנטנים: קודם כל זה כבר לא עולה "שבע גרוש" (המטבעות ההם בצורת פרח), וזה גם הפסיק להבטיח ש"עד גיל 21 תגיע לירח".

''

7. גלידות 1 – "גלידה אמריקאית" – בעיקר מהחנות הקטנטנה בסביבות קצה דיזנגוף (הקצה שקרוב למזרקה). גלידה רכה יחסית, בטעמי ווניל ושוקולד, ממכונה, בגביע או בכוס, שהמוכר קורא לה "ספיישל" ומוסיף לה מכל טוב – אננס מקופסא, צימוקים, קצפת, סירופ שוקולד וכמובן דובדבן מסוכר מלמעלה. תענוג. אני תמיד ביקשתי "יותר קצפת, פחות גלידה". סטייה אישית שלי. בהמשך היו שם גם מילקשייקים עם קשים עבים במיוחד, והם היו כל כך סמיכים שהלחיים שלנו היו שוקעות בנסיון לשאוב את הנוזל מתוך כוס הזכוכית הגבוהה שעוטרה בפסי סירופ שוקולד.

8. גלידות 2 – לשמחתי קיים עד היום – ארטיק "לוקס" או "בומבה" – ארטיק שמנמן בציפוי שוקולד והעיקר – בפנים שפע של חתיכות פירות מיובשים ואגוזים. יאמי.

''

9. גלידות 3- ארטיק שנמכר בעיקר ב"אוטו גלידה", נדמה לי שגם מתוצרת "ארטיק" (החברה הזו שבפרסומת שלה היה אסקימוסי מחזיק גלידת ענק על הכתף). אני לא זוכרת את טעמו של הארטיק אבל בפנים, מחובר למקל, היה חייל פלסטיק ירוק, וכשסיימנו לאכול היינו תולשים אותו מהמקל, משייפים את התחתית (מקום החיבור למקל) ואז היה לנו צבא של חיילי גלידה.

10. גלידות4 - "גלידה באמבטיה". גביע גלידה "זוגי", שהכיל שני כדורים באותו מפלס. לא ראיתי את זה מאז שנות השמונים.

11.גלידות 5 – גלידה בקופסת קרטון מוארכת. נדמה לי ששל "סנוקרסט". כדי להוציא את הגלידה, הברברים שביננו פשוט חפרו עם כף, והתרבותיים יותר, (בעיקר האמהות), חתכו עם סכין עם העטיפה, ואז גלגלו החוצה "לבנה" של גלידה והגישו אותה על צלחת. הכי כיף היה הקצה, כי הוא תמיד היה חלק גדול יותר ואפשר היה לחפור בו. המהדרין פירקו את תחתית הקופסא כי שם הסתתרה עוד גלידה. זוכרת במיוחד טעמי פיסטוק-שוקו-וניל (ירוק, חום ולבן בהתאמה).

''

12. גלידות 6 – או לא בדיוק "גלידה" – מין המצאה שנקראה "גלידה חמה" והשם הנרדף שלה היה "גועל נפש". שילוב של גביע גלידה שעמד יותר מדי זמן אצל המוכר ונעשה עבש, ממולא במין קרם חיקוי למה שיש בקרמבו, בכמות הרבה יותר קטנה כמובן, ומכוסה ב"צימקאו" והיווה את התשובה של האמהות הפולניות לבקשת הגלידה של ילדים בחורף, כשאמא פחדה ש"גלידה בחורף יגרום להצטננות". נעלם וטוב שכך.

13.עוגות – הנפוצה ביותר – עוגת "יומולדת" מעוגת שוקולד בחושה, בציפוי קרם שוקולד וסוכריות קטנות. הכי טעים שיש. אחריה היתה עדנה גם לקרם שניט (ואיך לעזאזל חותכים את זה בלי שכל הקרם יברח לצדדים?), ולהיט סוף שנות השמונים – הסברינה (כן, זה עם ליקר! כמה פעמים הופתענו מזה?). עוד עוגה נפוצה (עד היום) היתה העוגה על בסיס בסקוויטים פתי בר, ומילוי גבינה.

14.עוגות (?)2 – לא בדיוק עוגה, יותר "מאפה" – מדובר על "פלפלית". אין לי מושג למה קוראים לה ככה, מדובר בעוגת דבש עם אגוזים, עגולה, בתוך עטיפת נייר כסף. וזה היה טעים. כמה שזה היה טעים. אמרו שאיזה זקנה מייצרת את זה איפשהו, אבל ברבות הימים זה נעלם ומעולם לא מצאתי עוגת דבש או "דובשניות" שמתקרבות אפילו לטעם הזה. חבל.

15.ג'לי ירוק – בטעם פקן. היה פעם. נכחד, כנראה מחוסר ביקוש.

16.מתכונים מספרי בישול ילדים – מי לא הכין את כדורי השוקולד שהיו בחוברת "יום האם" שחולקה לפני שלושים שנה? מרגרינה, פתי בר מפורר בעזרת פטיש, קקאו והרבה בלגאן במטבח, ויש "הפתעה לאמא" שתגרום לה לרצות לרצוח מישהו כשהיא תראה את המטבח. וכמובן גם "פיצה על פיתה" והקלאסיקה של "משה בתיבה" עם שכבת ענק של בצק עלים מופשר.

נספח - טראומת ילדות – הקרום של החלב ושל השוקו. זה הדבר הכי מגעיל בעולם. הייתי מכריחה את אמא שלי לסנן לי את המשקה, ואוי ואבוי אם נשארה חתיכה של הגועל הזה.

''