מִדֵּי עֶרֶב כְּשֶׁאֲנִי כּוֹתֵב, אֲנִי חושב שמְדֻבָּר בְּעִוּוּת וּבסְתִירָה
אוֹ שֶׁמָּא מְדֻבָּר בְּהִגָּיוֹן בִּמְלוֹא בְּהִירוּתוֹ שהרי לְּאֹרֶךְ מַסְלוּל הַכתיבה
כְּכָל שֶׁאֶכתוב יוֹתֵר יֶאֱרַךְ הַמֶּרְחָק, כְּכָל שֶׁהַנָּתִיב לַמַּטָּרָה יֵעָלֵם הַשִּׁיר שֶׁכָּתַבְתִּי יְחַבְּקֵנִי,
כָּךְ שאֲנִי מַאֲמִין שֶׁבֵּין חֶזְיוֹנוֹת הַקֹּשִׁי וְהַמַּאֲמָץ עַד חֲנִיקָה, עַד עֲצִירָה,
אֶמְצָא אֵי-פֹּה אֵי-שָׁם, מִלִּים מַעֲדַנּוֹת, מַרְגִּיעוֹת, מְנַחֲמוֹת. |
כְּשֶׁאֲנִי צוֹעֵד לְמֶרְחַקִּים אֲרֻכִּים אֲנִי אוֹמֵר לְהֶגְיוֹנִי הַמִּתְעַרְפֵּל
תּוֹסִיף לִצְעֹד עוֹד כָּהֵנָּה-וְכָהֵנָּה עַד לַגְּמָר הַמְּיֻחָל
ןֶבְּדֶרֶךְ הַחַיִּים הָאֲרֻכָּה וְהַמְּפֻתֶּלֶת תֶּאֱסֹף מִלִּים רְאוּיוֹת, מְנַחֲמוֹת
שֶׁיַּעֲמִיקוּ בְּך, כָּךְ אֲנִי מַאֲמִין, אֶת הָרָצוֹן לִכְתֹּב.
|
כְּשֶׁאֲנִי כותב מִדַּי עֶרֶב בָּעֶרֶב אֲנִי מַעֲמִיד לְנֶגֶד עֵינִי אַבְנֵי-דֶּרֶךְ
וְאָז אֲנִי אוֹמֵר לְנַפְשִׁי אֶת חֲמֵשֶׁת הק"מ הָרִאשׁוֹנִים אֲסַיֵּם כְּשֶׁאהיה בִּמְלוֹא-כּוֹחִי
וְאָז אֶכתוב חֲמִשָּׁה ק"מ נוֹסָפִים, אַחֲרֵיהֶם אתן מִסְפַּר דַּקּוֹת דְּרוֹר לְדִמְיוֹנִי
ולגוּפִי, בְעִקָּר לְרַגְלַים וְאָז שׁוּב אַחזור לִכתוב. |
אַתֶּם טוֹעִים רַבּוֹתַי,
הָאַשְׁלָיָה שֶׁאֲנִי יוֹצֵר בָּכֶם
כָּל זִיקָּה בֵּינָהּ
שָׁנִים,
לרגל יום הזכרון לשואה ולגבורה |
אֶפְשָׁר לֵהָנוֹת גַּם בִּלְעָדֶיךְ. אֲבָל שֶׁוַּי בְּנַפְשֵׁךְ אֶת הַהֲנָאָה הַהֲדָדִית משִׂיחָה, מהֲגִיגִים, מרַחֲשֵׁי לֵב.
צְאִי וְלִמְדִי עַל הָרַב-גַּוָּנִיּוּת הָאֱנוֹשִׁית: שהיא בֵּין-הַשְּׁאָר היכולת לַהֵנוּת מֵחֵטְא , לֵהָנוֹת מִיֹּשֶׁר,
לֵהָנוֹת מלהיות לְבַד , לֵהָנוֹת מִשְּׁוטטות אַקְרָאִית, וּבְאוֹתָהּ מִדָּה לֵהָנוֹת מִדִּבְרֵי-חֻכְּמָה עַתיקים. |
בַּחֹרֶף הַזֶּה רָכַשְׁתִּי לִי
לִבְדֹּק בַּמְּקָרֵר אֶת הַגְּבִינָה לִבְדֹּק בַּנַּעֲלַיִם אֶת צִפָּרְנֵי-רַגְלַי
אֵינִי רוֹצֶה שֶׁיֵּלְכוּ חֲבֵרַי
מַסְפִּיק שֶׁאֲנִי הוֹלֵךְ לְבַדִּי כָּל הַיּוֹם
|