הַגשם הָאֲמִתִּי,
נַחֲשֵׁי־הַחוֹל
אַתְּ, שֶׁעָמַדְתְּ
הִשְׂכּלַתְּ לכְווַנְּוֹ
|
כְּשֶׁאַגִּיעַ לְצֶלַע-הַהַר אֵלֵךְ כְּפַלָּח מְקֻמָּט. כָּפוּף אֵלֵךְ וּרְצוּעוֹת הַתַּרְמִיל שֶׁעָלַי יַחְקְקוּ בִּבְשָׂרִי מְסִלּוֹת וּדְרָכִים לְלֹא מוֹצָא.
אֵינִי מוֹצָא בְּכָל הָהָר דֶּרֶךְ טוֹבָה אַחַת שֶׁאוּכַל לָשׁוּחַ בָּהּ. שֶׁאוּכַל לָצֵאת בָּהּ כְּמוֹ יַעֲקֹב אָבִינוּ וְלִמְצֹא בָּהּ אֶת כַּלָּתִי.
חָכָם כָּזֶה, לָלֶכֶת לְבַד בְּחֹם הַצָּהֳרַיִם וּלְהַגְמִיעַ מַיִם לַנַּעֲרָה שֶׁעֵינֶיהָ עֲצוּמוֹת. לֹא פֶּלֶא שֶׁהוּא קָטְפָה מִן הָעֵץ כְּפֶרִי בָּשֵׁל וְהִשְׁחִיז בָּהּ אֶת שִׁנָּיו. |