קְחִי אֶת הָאֹשֶׁר שֶׁפָּקַד אוֹתִי הַבוקר, אֲנִי לֹא יָכוֹל לָלֶכֶת לִישֹׁן בִּגְלָלוֹ הוּא דּוֹפֵק בִּי כָּעֵת בְּשִׁבְעָה פַּטִּישִׁים קְטַנִּים. |
בַּבֹּקֶר שַׂמְתִּי רֹאשִׁי עַל שֶׁקַע בִּכְתֵפֵךְ. רָצִיתִי שֶׁתְּלַוִּי אֶת לִבִּי בִּיקִיצָתוֹ. רֵיחַ שֵׁנָה חַמִּים תִּמֵּר מִפִּיךְ וַחֲלוֹמוֹתֵינו קִפְּצוּ יְחֵפִים עַל הַמִּזְרָן. הַצְּלָלִית הַמּוּפֶזֶת שֶׁנִּיצֶּבֶת מִזֶּה שָׁעָה לִמְרַאֲשׁוֹתֵינוּ הִיא רַק בָּבוּאָתוֹ הַמְּחַיֶּכֶת שֶׁל הַיּוֹם הַבָּא. |
מְנוֹפֵף לְשָׁלוֹם, מִתְנַשֵּׁם בִּכְבֵדוּת, עָמַדְתִּי בְּכִוּוּן נְסִיעַת רְכָבֵךְ, בְּמֶרְחָק מָה אַחֲרֵי הָרַמְזוֹר, לִפְנֵי קַו הָעֲצִירָה וְיָכֹולְתִּי לִרְאוֹת אֶת הָרַמְזוֹר הַקָּרוֹב אֵלַי וְהָרַמְזוֹר מִמּוּל בְּצוּרָה בְּרוּרָה וְאֶת קַו הָעֲצִירָה בְּצוּרָה בְּרוּרָה עוֹד יוֹתֵר כָּל אוֹתָהּ הָעֵת הָיִיתִי בְּקֶשֶׁר-עַיִן רָצוּף עִם רכָבֵךְ, הַצֹּומֶת הָיְתָה מוּאֶרֶת, מֶזֶג הָאֲוִיר בָּהִיר, הָרְאוּת טוֹבָה. |
מָה שֶׁמּצא חֵן בְּעֵינַי זֶה אורכּוֹ שֶׁל עַמּוּד-הַנְּיָר, נְיָר לְלֹא-גְּבוּלוֹת נוֹתֵן לַדִּמְיוֹן לְהִתְפָּרֵעַ, לְמָשָׁל, הַנְּיָר שֶׁכָּתַבְתִּי עָלָיו קֹדֶם אֶת הַשִּׁיר שָׂרוּעַ עַתָּה שָׁבוּר-מְפָרֶקֶת עַל הָרִצְפָּה, שׁוּלָיו מְמֹורָטִים, הַמִּלִּים ,אֲבוֹי ,זוֹעֲקוֹת לְעֶזְרָה. |