בעצם באתי רק לדבר
יהודה ויצנברג ניב
שירים חדשים חוברים לשירים ישנים שנוסחם המאוחר מרחיק אותם במינון זה או אחר מן המקור הראשוני.
-----------------------------
וְאִם הַשִּׁיר יְפַשֵּׁט מִכְּזָבָיו,
יֶחְדַּל לִהְיוֹת שִׁיר".
(רמב"ע - ר' מֹשֶׁה בֶּן עֶזְרָא).
*****************************
אֲנִי כּוֹתֵב לֹא מִפְּנֵי שֶׁיֵּשׁ לִי כֹּחַ לִכְתֹּב אֶלָּא מִפְּנֵי
שֶׁכְּבָר אֵין בִּי כֹּחַ לְיִדֹּם.
לפעמים אי אפשר לאדם להרים את עצמו מתוך קטנותו ושפלותו אלא על ידי כתיבה של מחשבותיו ותחושותיו לגבי ההתמודדויות וההתנסויות שלו. הכתיבה לא רק שהיא מבטאת את רחשי הלב היא מתקנת את הפגמים הפנימיים הנוצרים בגלל הנטיות החומריות".
הרב אברהם יצחק הכהן קוק (הראי"ה)
*********************************************
המשורר הוא מכזב
שכה בכזביו מפליא
כשהוא ממציא את הכאב
גם כשהוא חש בו בעליל.
והקוראים את שכתב
חשים יפה בכאב הקרוא
אך לא בשני כאביו
אלא בשניים שלא קרו.
הדמיון טוחן את הכזבים
כשאת הגלגל משל סובב
קרון צעצוע מחוטים עבים
אשר קוראים לו לב.
פרננדו פסואה (תרגום יורם ברונובסקי)
*****************************************************
שאלה: איך נעשית סופר? תשובה: אני די ביישן אני לא חיה חברתית. אני לא יודע לתקשר. מתקשה בחיי חברה. כבחור צעיר או נער בוגר התחלתי לכתוב כפי שכותבים בגיל ההתבגרות דברים שקשורים לבדידות, למחשבות ולדברים שקשורים לנפש האדם.
- הכתיבה מתנהלת בשתי ישויות: אחת, החיים הממשיים שקורים כל יום, השנייה העולם הבדיוני שהוא יקום בפני עצמו.
ציטוט מדברי אחד מגדולי הסופרים הנורווגים של אסקילדסן - (על בסיס ראיון עיתונאי שנערך עמו בשנת 2011)
*************************************
בעוד חודש ימים בדיוק תיעשה בן ששים וארבע
ואף על פי שאין זו זקנה ממש, לא חשוב מה ייחשב זיקנה מופלגת, אינך יכול למנוע עצמך מלחשוב על כל האחרים שלא הצליחו להאריך לחיות כמוך וזו דוגמא אחת לכל שלל הדברים שלא היו יכולים לקרות אך למעשה אכן קרו".
(פול אוסטר - מתוך "יומן חורף")
*****************************************
הזיכרון שלי רעוע, אני חלש במתמטיקה. אין לי לא מחשבה מהירה ולא שנינות והיכולת שלי לעקוב אחר רצף של מחשבה מופשטת היא מוגבלת.
מה שכן, אולי יש לי מקוריות, שכל ישר וכושר שיפוט ולפעמים אני שם לב לדברים החומקים מעיני אחרים".
(צרל'ס רוברט דרווין)
******************************************
"לאמן ניתנה היכולת להביע את הרוח באמצעות החומר, אין הוא מסוגל לבאר את יצירתו ולעיתים קרובות אין הוא מסוגל אף להנות ממנה.
יצירתו היא הגשר שבין נפשו שלו לבין נפשו של המתבונן בה ורק המתבונן בה יוכל לראות את נפשו שלו, את הגשר ואת נפשו של האמן גם יחד".
(ליאונרדו דה וינצ'י)
*************************************************
"לסיום אצטט, דבר אינו מקורי, אם משהו מעורר בכם השראה או מצית את הדמיון, גנבו אותו, הלעיטו את עצמכם בסרטים ישנים וחדשים, מוזיקה, ספרים, יצירות אמנות, תצלומים, שירים, חלומות, שיחות אקראיות, ארכיטקטורה, גשרים, שלטי רחובות, עצים, עננים, גופי מים, אור וצל. בחרו לגנוב רק דברים שמדברים אליכם ישירות לנשמה. אם תנהגו כך היצירה של הגניבה תהיה אותנטית. אותנטיות היא הכרחית, מקוריות אינה קיימת, ואל תטרחו להסתיר את מעשה הגניבה,- הרגישו חופשי אפילו לחגוג אותו. בכל מצב זכרו מה שז'אן לוק גודאר אמר- " העניין אינו מאיפה אתם לוקחים דברים, אלא לאן אתם מביאים אותם".
(ציתות מדברי במאי הקולנוע הפרוע ג'ים ג'ארמוש )
------------------------------
שירים חדשים חוברים כאן לשירים ישנים שנוסחם המאוחר מרחיק אותם במינון זה או אחר מן המקור הראשוני. זכויות השימוש, הפרסום וההפצה של קטע ספרותי זה, שמורות לי. אין לצטט, להעתיק, או לשתף ברבים קטע ספרותי זה אלא אם צוין בראש קטע ספרותי זה כי הנו חלק בלתי נפרד מן המצוי עמי בכתובים.
פוסטים פופולאריים
-
קחי את האושר
14/5/19 | 91 צפיות
-
תיפוף הגשם
23/11/12 | 466 צפיות
-
שיר זה כמו לחתוך
22/1/19 | 241 צפיות
-
את גדול מערכותי
6/4/18 | 497 צפיות
-
לשדות המרעה
14/4/18 | 523 צפיות
-
דוד, אח יקר
11/4/15 | 649 צפיות
ארכיון : 6/2019
וּמָה בַּאֲשֶׁר לְגַעֲגוּעִים? תִּרְאִי, הַגַּעֲגוּעִים לֹא מַנִּיחִים לִי
הֵם רוֹחֲשִׁים מִתַּחַת לְעוֹרִי כְּמוֹ עִסָּה דְּבִיקָה.
כָּל מִכְתָּב שֶׁאֲנִי כּוֹתֵב אֲנִי קֹרְעוּ בְּזַעַם, כָּל מַחְשָׁבָה שֶׁאֲנִי חוֹשֵׁב אֲנִי גּוֹנְזָהּ לְעַצְמִי.
הַמִּלִּים לֹא נוֹחוֹת עַכְשָׁו לְהִכָּבֵשׁ מִשּׁוּם שֶׁהַחֹם, הַחֹם הַנּוֹרָא של שלהי-הקיץ שׁוֹכֵב עָלַי עכשיו כְּמוֹ צַלַּחַת. |
כל מָה שֶׁאָדָם מֵפִיק מֵעַצְמוֹ בְּרִגְעֵי הַשִּׂמְחָה יָכֹל לְהִמּוֹג בְּרֶגַע אֶחָד שֶׁל עִצְבוּן.
תִּרְאִי, פָּנַי קָשִׁים עַכְשָׁו, עֵינַי יְבֵשׁוֹת,
כָּל הַגְּבוּרָה שֶׁנּוֹסְסָה בִּי בֶּעָבָר נֶעֶלְמָה כְּלֹא הָיְתָה,
מְעַט הַהִרְהוּרִים שֶׁצָּבַרְתִּי מֶשֶׁךְ הַשָּׁנִים יוֹצְאִים עַכְשָׁו אֶל הַנְּיָר בָּרֶגֶל גְּאֵיוֹנָה. |
מְנוֹפֵף לְשָׁלוֹם, מִתְנַשֵּׁם בִּכְבֵדוּת,, עָמַדְתִּי בְּכִוּוּן נְסִיעַת רְכָבֵךְ, בְּמֶרְחָק מָה אַחֲרֵי הָרַמְזוֹר, לִפְנֵי קַו הָעֲצִירָה
וְיָכֹלְתִּי לִרְאוֹת אֶת הָרַמְזוֹר הַקָּרוֹב אֵלַי וְהָרַמְזוֹר מִמּוּל בְּצוּרָה בְּרוּרָה וְאֶת קַו הָעֲצִירָה בְּצוּרָה בְּרוּרָה עוֹד יוֹתֵר
כָּל אוֹתָהּ הָעֵת הָיִיתִי בְּקֶשֶׁר-עַיִן רָצוּף עִם רְכָבֵךְ, הַצֹּמֶת הָיְתָה מוּאֶרֶת, מֶזֶג הָאֲוִיר בָּהִיר, הָרְאוּת טוֹבָה. |
נְסִיעוֹת הַבֹּקֶר לָעֲבוֹדָה בתֵּל אָבִיב הֵן הַקָּשׁוֹת מִכָּל,
מִי יַחֲזִיר אֶת הַלֵּילוֹת שֶׁהֶחְמַצְתִּי?
הָאֱמֶת לוֹמַר, אֲנִי וְהָאוֹטוֹבּוּס לַתֵּל אָבִיב חֲבֵרִים וָתִיקִים.
בַּתַּחֲנָה בְּמוֹרַד-הַדֶּרֶךְ אֲנִי פּוֹגֵשׁ כִּמְעַט כָּל בֹּקֶר אוֹתָם פַּרְצוּפִים.
יֵשׁ כַּמָּה תְּוֵי-פָּנִים שֶׁמְּרַתְּקִים אוֹתִי כָּל פַּעַם מֵחָדָשׁ. |
