וְאִם הַשִּׁיר יְפַשֵּׁט מִכְּזָבָיו, יֶחְדַּל לִהְיוֹת שִׁיר". (רמב"ע - ר' מֹשֶׁה בֶּן עֶזְרָא)
*************************************
שִׁירִים חֲדָשִׁים חוֹבְרִים כָּאן לְשִׁירִים יְשָׁנִים שֶׁנּוֹסְחָם הַמְּאֻחָר מַרְחִיק אוֹתָם בְּמִנּוּן זֶה אוֹ אַחֵר מִן הַמָּקוֹר הָרִאשׁוֹנִי. זְכוּיוֹת הַשִּׁמּוּשׁ, הַפִּרְסוּם וְהַהֲפָצָה שֶׁל שִׁירִים אֵלֶּה שְׁמוּרוֹת לִי, כָּךְ שֶׁאֵין לְצַטֵּט, לְהַעְתִּיק, אוֹ לְשַׁתֵּף בְּרַבִּים שִׁירִים אֵלֶּה, אֶלָּא אִם צֻיַּן שֶׁהִנָּם חֵלֶק בִּלְתִּי נִפְרָד מִן הַמָּצוּי עִמִּי בַּכְּתוּבִים.
( יהודה ויצנברג ניב)
---------------------------------
אֲנִי כּוֹתֵב לֹא מִפְּנֵי שֶׁיֵּשׁ לִי כֹּחַ לִכְתֹּב אֶלָּא מִפְּנֵי
שֶׁכְּבָר אֵין בִּי כֹּחַ לְיִדֹּם.
לִפְעָמִים אִי אֶפְשָׁר לָאָדָם לְהָרִים אֶת עַצְמוֹ מִתּוֹךְ קַטְנוּתוֹ וְשִׁפְלוּתוֹ אֶלָּא עַל יְדֵי כְּתִיבָה שֶׁל מַחְשְׁבוֹתָיו
וּתְחוּשׁוֹתָיו לְגַבֵּי הַהִתְמוֹדְדוּיוֹת
וְהַהִתְנַסּוּיוֹת שֶׁלּוֹ.
(הרב אברהם יצחק הכהן קוק (הראי"ה)
*********************************************
""אִם אַתָּה רוֹצֶה לִהְיוֹת יְצִירָתִי, הַשְׁאֵר בְּחֶלְקְךָ יֶלֶד, עִם הַיְּצִירָתִיּוּת וִיכֹלֶת הַהַמְצָאָה שֶׁמְּאַפְיְנִים יְלָדִים לִפְנֵי שֶׁהֵם מִתְעַוְּתִים עַל יְדֵי חֶבְרַת הַמְּבֻגָּרִים".
ציטוט מדברי ז'אן פיאז'ה, פסיכולוג שווייצרי-צרפתי,
---------------------------------
הַמְּשׁוֹרֵר הוּא מְכַזֵּב
שֶׁכֹּה בִּכְזָבָיו מַפְלִיא
כְּשֶׁהוּא מַמְצִיא אֶת הַכְּאֵב
גַּם כְּשֶׁהוּא חָשׁ בּוֹ בַּעֲלִיל.
וְהַקּוֹרְאִים אֶת שֶׁכָּתַב
חָשִׁים יָפֶה בִּכְאֵב הַקָּרוּא
אַךְ לֹא בִּשְׁנֵי כְּאֵבָיו
אֶלָּא בִּשְׁנַיִם שֶׁלֹּא קָרוּ.
הַדִּמְיוֹן טוֹחֵן אֶת הַכְּזָבִים
כְּשֶׁאֶת הַגַּלְגַּל מָשָׁל סוֹבֵב
קָרוֹן צַעֲצוּעַ מֵחוּטִים עָבִים
אֲשֶׁר קוֹרְאִים לוֹ לֵב.
פרננדו פסואה (תרגום יורם ברונובסקי)
*****************************************************
שאלה: איך נעשית סופר? תשובה: אני די ביישן אני לא חיה חברתית. אני לא יודע לתקשר. מתקשה בחיי חברה. כבחור צעיר או נער בוגר התחלתי לכתוב כפי שכותבים בגיל ההתבגרות דברים שקשורים לבדידות, למחשבות ולדברים שקשורים לנפש האדם.
- הכתיבה מתנהלת בשתי ישויות: אחת, החיים הממשיים שקורים כל יום, השנייה העולם הבדיוני שהוא יקום בפני עצמו.
ציטוט מדברי אחד מגדולי הסופרים הנורווגים של אסקילדסן - (על בסיס ראיון עיתונאי שנערך עמו בשנת 2011)
*****************************************
הזיכרון שלי רעוע, אני חלש במתמטיקה. אין לי לא מחשבה מהירה ולא שנינות והיכולת שלי לעקוב אחר רצף של מחשבה מופשטת היא מוגבלת.
מה שכן, אולי יש לי מקוריות, שכל ישר וכושר שיפוט ולפעמים אני שם לב לדברים החומקים מעיני אחרים".
(צרל'ס רוברט דרווין)
******************************************
"לאמן ניתנה היכולת להביע את הרוח באמצעות החומר, אין הוא מסוגל לבאר את יצירתו ולעיתים קרובות אין הוא מסוגל אף להנות ממנה.
יצירתו היא הגשר שבין נפשו שלו לבין נפשו של המתבונן בה ורק המתבונן בה יוכל לראות את נפשו שלו, את הגשר ואת נפשו של האמן גם יחד".
(ליאונרדו דה וינצ'י)
*************************************************
כמה ספרים עוד אספיק לקרוא ואיזה מהם בשנית או בשלישית ואיזה לא ומהחדשים, מאלה שעוד יבואו? ומה אספיק לשמוע מכל הדיסקים שברשותי ומן הקלטות ומה בבצוע חי? את מי אספיק לאהוב ועל מה ועל מי לחשוב?ידידי קונו אומר: יד האני מגעת עד סוף זכרוננו. מה אזכור?
("שאלות" - טוביה ריבנר)
---------------------------------
" דבר אינו מקורי, אם משהו מעורר בכם השראה או מצית את הדמיון, גנבו אותו, הלעיטו את עצמכם בסרטים ישנים וחדשים, מוזיקה, ספרים, יצירות אמנות, תצלומים, שירים, חלומות, שיחות אקראיות, ארכיטקטורה, גשרים, שלטי רחובות, עצים, עננים, גופי מים, אור וצל. בחרו לגנוב רק דברים שמדברים אליכם ישירות לנשמה. אם תנהגו כך היצירה של הגניבה תהיה אותנטית. אותנטיות היא הכרחית, מקוריות אינה קיימת, ואל תטרחו להסתיר את מעשה הגניבה,- הרגישו חופשי אפילו לחגוג אותו. בכל מצב זכרו מה שז'אן לוק גודאר אמר- " העניין אינו מאיפה אתם לוקחים דברים, אלא לאן אתם מביאים אותם".
(ציטוט מדברי במאי הקולנוע ה"פרוע" ג'ים ג'ארמוש )
------------------------------
פוסטים פופולאריים
-
זחיחות הדעת
1/2/13 | 703 צפיות
-
לפעמים, אני ילד
23/6/19 | 310 צפיות
-
השתיקה
29/5/19 | 277 צפיות
-
בבית הקברות
14/12/15 | 523 צפיות
-
שירי הים אשר לנינווה*
31/7/18 | 372 צפיות
-
חושינו הבריאים
5/12/19 | 268 צפיות
ארכיון : 12/2019
מָנִיתִי אֶת הַקְּלָפִים שֶׁנָּפְלוּ בְּחֶלְקִי אַחֲרֵי הַחֲלֻקָּה הַמְּחֻדֶּשֶׁת. גָּלוּי לִי שֶׁהַמַּלְכָּה מַעֲדִיפָה הָיְתָה לְהָשִׂיחַ אֶת לִבָּהּ בְּסוֹד חַדְרִי וְלֹא בָּרְחוֹב.
לֹא חָפַצְתִּי לִמְנֹעַ מִמֶּנָּה מִשְׂחָקֶיהָ שֶׁהֻרְגְּלָה אֲלֵיהֶם בְּבֵית אָבִיהָ כָּךְ שֶׁנָּתַתִּי לָהּ אֶת מְקוֹמִי עַל מוֹשַׁב-הַכָּבוֹד.
לְכָל מִי שֶׁשָּׁאַל, אָמַרְתִּי שֶׁלֹּא נִדְחַקְתִּי מִמְּקוֹמִי עַל יָדָהּ, מָה שֶׁקָּרָה הוּא שֶׁלִּבִּי נְקֹט בְּתַפְקִידוֹ הַמַּלְכוּתִי וּלְפִיכָךְ נִשְׁבַּר כִּתְרוֹ לִרְסִיסִים עַל הָרִצְפָּה. |
יָמִים רָבִים נָפַל צִלִּי הֶחָרוּךְ עַל הַגַּגּוֹת וְהַבָּתִּים.
דִּמְעוֹתַי נָסְעוּ כְּרַכָּבוֹת וּפִרְכְּסוּ עַל בִּצְעֵי-הַמַּיִם כְּצִפּוֹרִים עוֹמְדוֹת.
עֵינַי חָגְגוּ אוֹר, זְהָבָם קִפֵּץ עַל הַמַּיִם הַיָּפִים כְּדָגֵי-עֲפִיפוֹן טוֹפְפִים בַּגֶּשֶׁם.
מְרַחֵף עָלִיתִי אָז עַל גַּגּוֹת הָבתים רוֹאֶה במרפסות אֵיךְ הכְּבָסִים התְּלוּיִים שרים בַּגֶּשֶׁם. |
פִּתְאוֹם יִפֹּול
צֵל שֶׁאֵינוֹ בַּר-חֲלוֹף
בָּרַגְלִים אֵיתָנוֹת
הוּא עָמַד מֵעָלֶיהָ כְּפֶסֶל
כָּל אָדָם שֶׁעָבַר
"ואִם הַשִּׁיר יְפַשֵּׁט מִכְּזָבָיו, יֶחְדַּל לִהְיוֹת שִׁיר" - רמב"ע - ר' מֹשֶׁה בֶּן עֶזְרָא. *כל הזכויות שמורות (C) ליהודה ויצנברג ניב. |
טָהַרְתִּי כָּל יוֹם אֶתְמוֹל שֶׁהָיָה בְּשִׁבְעָה מִקְוָאוֹת כְּמוֹ שֶׁצִּוּוּנִי אֲבוֹת אֲבוֹתַי.
כָּל הַיּוֹם טָהַרְתִּי וְיָצָאתִי מִן הָרַחֲצָה סָמוּק וְחָדָשׁ, רַק בְּגָדַי קְרוּעִים הָיוּ.
בְּצַעַד זוֹרֵחַ וְרֵהֶה כְּמוֹ חַיָּל עִבְרִי , יָצָאתִי מִן הָרַחֲצָה כְּשֶׁבְּיָדַי שְׁתֵּי מַפּוֹת דְּרָכִים רְטוּבוֹת.
|
שָׁעָה אַחַת שֶׁל קוֹרַת-רוּחַ יֵשׁ בְּלַיְלָה אֲגַמִּי, כְּמוֹ בְּתוֹךְ בּוֹר שֶׁל זֵעָה רָחַצְתִּי גּוּפִי הַבּוֹהֵק.
רֵיחַ דַּקִּיק שֶׁל בְּשָׂרִים לַחִים וְשֶׁל סַבּוֹן טוֹב רָץ אָז בֵּין קִפְלֵי-הַמַּיִם.
בַּהַפְסָקוֹת בֵּין רַחֲצָה לְרַחְצָה אֶקַּח בְּפִי בְּלִי-בּוּשָׁה אֶת הַחֹל הַצָּהֹב שֶׁקָּבוּר בְּמַיִם וְאֶגְרְסֶנּוּ בְּשִׁנַּי עַד דַּק.
מִי שֶׁקָּבַר אֶת הַחֹל הַחַם בְּמַיִם אֵינוֹ חָשׁ אֶת דְּכָיֵי-הַיָּם כְּנֶגֶד הַחַלּוֹן, הוּא חָשׁ רַק אֶת תְּשׁוּקָתוֹ הַקָּרָה שֶׁל הַיָּם לָקַחַת מִמֶּנּוּ אֶת חַיָּיו הַיְּקָרִים. |
יָד פְּשׁוּטָה אחת הִרְגַּשְׁתִּי בַּחוֹמָה הַגַּס
חֲבָל שֶׁאֵין בְּיָדִי מוֹץ |
אֶתְמוֹל נָפַל בְּדֹלַח חָדָשׁ עַל הַחַלּוֹן הַקָּטָן בְּיוֹתֵר בְּבֵיתִי.
בִּרְעָדָה אָסַפְתִּי אֶת הַבְּדֹלַח שֶׁנָּפַל וְשַׂמְתִּיו לַמִּשְׁמֶרֶת עַל הַחַלּוֹן הַגָּדוֹל בְּיוֹתֵר בְּבֵיתִי.
כָּל שְׂכִיּוֹת-הַחֶמְדָּה שֶׁרָכַשְׁתִּי עַד הַיּוֹם לֹא דַּמּוּ כְּלָל לִבְדֹלַח שֶׁמָּצָאתִי.
הֵם הֵבִינוּ שֶׁגָּבְהָם מַגִּיעַ עַד קַרְסֻלָּיו וְשָׁתְקוּ. |
גּוּפִי הַמְּרוֹשָׁשׁ מִמְּשַׂחֲקֵי אַשְּׁקוּקֵי לֵילִיִּים יִשָּׂא רֹאשׁ עָיֵף וּמְדֻבְלָל מִתּוֹךְ תְּהוֹמֵי הַשִּׁכְחָה שֶׁלִּי.
בְּקַטְנוּתִי שִׁחַקְתִּי בַּחוֹל שֶׁעָל כֹּל חוֹפֵי-הַיָּם וְטִירוֹת נוֹפְלוֹת בָּנִיתִי כְּבַנַּאי מִבֶּטֶן וּמִלֵּידָה.
גּוּפִי הַמְּרוֹשָׁשׁ יַעֲמוד אָז תּוֹהֶה וּבוֹהֶה בְּצִלָּם שֶׁל הָרַמְזוֹרִים הָאֲדֻומִּים וְיִשָּׂא אִתּוֹ כְּשָׁבוּי-מִלְחָמָה דְּגָלִים לְבָנִים. |
הַלַּיְלָה, שְׁתִיקָה כּוֹאֶבֶת, דְּמוּעַת עֵינַיִם, רוֹשֵׁף כּוֹכָבִים לְאֵין-סְפוֹר.
מְטַפֵּס כְּחוֹלֶה-שִׁגָּרוֹן עַל אַבְנֵי הַמִּרְפֶּסֶת וּכְחָתוּל פִּרְאִי עַל שִׂיאֵי הֶהָרִים הַגְּבוֹהִים.
בְּהַפְסָקוֹת שֶׁבֵּין פְּסִיעָה לִפְסִיעָה יַעֲמֹד רֶגַע שׁוֹתֵק וְיִמְחֶה זֵעָתוֹ,
כְּמוֹ אֵדֵי קִיטוֹר, כְּמוֹ מַיִם, כְּמוֹ הֵד כָּמוּס שֶׁלֹּא מָצָא נְתִיבִים בִּין חַגְוֵי-הָהָר וְהִדְהֵד רַק אַחֲרֵי שָׁעָה.
@כל הזכויות שמורות ליהודה ויצנברג ניב |
חוּשֵׁינוּ הַבְּרִיאִים מִשִּׂטְמָתָם העֲמֻקָּה לאדם. |
|
- 1
- 2
