אֶל בּוֹרוֹת
מִי יִתֵּן
אֶת מַקֵּל מַסְּעוֹתָיו הַנּוֹשָׁן
שָׁם יָנוּחַ בְּשָׁלוֹם,
|
דֶּלֶת הַבַּיִת הַכְּבֵדָה טָרְקָה שׁוּב |
הַיּוֹם הָפַכְתְּ
וְכָל הַחֲפָצִים הַקְּטַנִּים
אִם יַחֲשִׁיךְ הָעוֹלָם
עַל הַקּוֹלָב נִכְחֵךְ
עִם קְצָת דִּמְיוֹן |
הָרַכֶּבֶת שֶׁאֲנִי חוֹזֵר בָּהּ מִדַּי עֶרֶב נוֹתֶנֶת לִי כֹּחַ לְהַמְשִׁיךְ. בְּכַרְטִיס אֶחָד אֲנִי נוֹסֵעַ הָלוֹךְ-וָשׁוֹב. הַבְּרוֹשִׁים בַּנְּסִיעָה מוֹחֲאִים לִי כַּפַּיִם. טִפּוֹת הַגֶּשֶׁם הָרִאשׁוֹנוֹת מְקַפְּצוֹת עַל אֶדֶן הַחַלּוֹן.
בָּרָגִיל אֲנִי יוֹשֵׁב צוֹחֵק לַנִּפְלָאוֹת שֶׁאֲנִי רוֹאֶה בַּדֶּרֶךְ: צִפּוֹר חוֹנָה עַל גַּג, חָתוּל מְשַׁחֵר לְטֶרֶף. כָּל מִינֵי דְּבָרִים שֶׁבְּקֶצֶב הַחַיִּים הַמְּטֹורָף שֶׁלִּי אֲנִי לֹא תָּמִיד רוֹאָם. |
הַמַּאֲמָץ הַנּוֹרָא הַזֶּה לוֹמַר דְּבָרִים בַּשֵּׁם אוֹמְרָם,
חָשׁוּב יוֹתֵר מִנִּקּוּי הַבַּיִת לִפְעָמִים, זוֹ הָעֲשִׂיָּה הַפְּרָטִית |
אַל תִּפֹּל בְּרוּחֲךָ! זוֹ מִכָּל-מְקוֹם מִלַּת הַמַּפְתֵּחַ לְכָל שֶׁעָשִׂיתָ וּלְכָל שֶׁעוֹד עָתִיד אַתָּה לַעֲשׂוֹת.
שֶׁהֲרֵי אֱגוֹז קָשֶׁה לְפִצּוּחַ לֹא תִּהְיֶה יוֹתֵר.
בִּכְלָל, הַהוּמוֹר הַמְּפֻרְסָם שֶׁלְּךָ הֵיכָן נִסְתַּלֵּק?
הַמַּאֲמָץ הַנּוֹאָל שֶׁלְּךָ לְהִשָּׁאֵר עֵר בַּלֵּילוֹת גּוֹרֵם לְךָ לִרְצוֹת שׁוּב לְמַלֵּא אֶת חוֹבוֹתֶיךָ :
בְּעִקָּר, בְּרִיחָתךָ אֶל המִלִּים. |
מַחְשְׁבוֹתַי הָעֲמֻקּוֹת אֲנִי מַנִּיחַ בִּזְהִירוּת מֵאֲחוֹרַי, |
בְּמִטְרִיָּה קְרוּעָה אַתָּה מִסְתַּתֵּר אֵיפֹה שֶׁאֵין חֹור,
אַתָּה צָרִיךְ לְכַווֵּץ אֶת עַצְמְךָ כְּמוֹ פְּקַעַת קְטַנָּה ,קְטַנָּה שֶׁל לְבוּשׁ
וּלְהַבִּיט לְמַעְלָה כְּדֵי לִבְרֹוחַ בַּזְּמַן מִן הַטִּפּוֹת.
אַתָּה רוֹאֶה עַכְשָׁו מֵעָלֶיךָ אֵיךְ הַשָּׁמַיִם נִפְשָׂקִים אֵלֶיךָ בְּחִיּוּךְ
וְאֵיךְ חֲבִילוֹת, חֲבִילוֹת שֶׁל מַלְאָכִים מְרַחֲפִים בְּחִבָּה מֵעַל אבִיךָ וְאִמְּךָ כְּמוֹ נְכוֹנִים לְשָׁרְתָם. |
חָזַרְתִּי בְּעֶשֶׂר וָחֵצִי כְּפִי שֶׁנִּדְבַּרְנוּ, הָרוּחַ שָׁרְקָה בְּמַעֲלֵה-הַמַּדְרֵגוֹת.
לֹא , אֲנִי לֹא רוֹצָה לְהַפְעִיל אֶת הַמַּעֲלִית בַּשָּׁעָה הַזֹּאת, מִי יָבוֹא לְחַלְּצֵנִי אִם אֶתְקַע?
אַף אֶחָד לֹא יָצָא מִבֵּיתוֹ בִּדְמֵי-הַלַּיְלָה כְּדֵי לְחַלֵּץ אָדָם תָּקוּעַ בַּמַּעֲלִית.
לְאוֹר-כָּךְ פָּתַחְתִּי אֶת דֶּלֶת הַכְּנִיסָה בְּמַפְתֵּחַ שֶׁאִתִּי, טוֹב שֶׁזָּכַרְתִּי לְקַחְתּוֹ, אֵיךְ הָיִיתִי נִכְנָס הַבַּיְתָה אִם הָיִיתִי שׁוֹכֵחַ לְקַחְתּוֹ?
רֵיחַ הַשֵּׁינָה קָפַץ מִיָּד לְאַפִּי. הַסָּלוֹן הֶחָשׁוּךְ קִבְּלַנִי בְּדוּמִיָּה, תְּבֹרַךְ הַדּוּמִיָּה! |
הַחֹום בַּמִּרְפֶּסֶת לְלֹא נְשׂוא |