חֵלֶק מֵהַזְּמַן
שְׂעָרֵךְ הַזָּהֹב כְּמוֹ הֶחְלִיק כָּתֵף שְׂמֹאל. |
קוֹלוֹת הַבֹּקֶר הַדַּקִּים הֵם מַרְכִּיב חָשׁוּב בְּאָשְׁרֵנוּ.
שָׁנִים רַבּוֹת אֲנִי מַכִּיר אוֹתָךְ וזה כְּמוֹ אַלְפֵי שָׁנִים וְזֶה זְמַן מַסְפִּיק לַעֲמֹד עַל טִיבוֹ
מִן הַבֹּקֶר אֶת מְחַטֶּטֶת בִּבְגָדַי.
שׁוּם טוֹבָה לֹא תִּצְמַח לנו מִכָּךְ. מָה תִּמְצְאִי אֶצְלִי: שְׁטַר כֶּסֶף אֲכוּל,
קוֹלוֹת הַבֹּקֶר הַדַּקִּים
כְּמוֹ לְמָשָׁל הַמַּיִם שֶׁיּוֹרְדִים עַכְשָׁיו
|
מַה יֵּשׁ לוֹמַר, וּבִשְׁאָר הַמְּקוֹמוֹת הַמֻּצְנָעִים. |
קְצָת לִפְנֵי תַּחֲנַת-הַכֹּחַ שֶׁל חֲדֵרָה,
בְּאַחַת מָצָאתִי עַצְמִי
עֵצִים חֲשׂוּפִים מֵעַלְוָה דִּגְדְּגוּ גְּחוֹנָם
נַחַל חֲדֵרָה מְנֻמַּר רַצֵּי-כֶּסֶף |
הַשָּׁמַיִם נוֹסְעִים |
הַיָּם מִתְפָּרֵם מוּלֵנוּ בִּתְנוּעוֹת לֵאוֹת, זרְוֹעוֹתַיךִ הַחשֲׂופּוֹת כְּמוֹ בַּהֶרֶת זְהֻבָּה בְּעֵינַי. הָרוּחוֹת רוֹדְפוֹת אַחַר שַׂעֲרוֹתַיִךְ וַאֲנִי מַרְגִּישׁ אֵיךְ מִשָּׁעָה לְשָׁעָה זִיפֵי־הַזָּקָן שֶׁלִּי גְּדֵלִים. אֲנִי חוֹגֵג עִמָּךְ הָיום אֶת יוֹם הֻלַּדְתִּי, בַּקְבּוּק סוֹדָה מַזִּיעַ מִקֹּר צוֹפֶה בְּאָשְׁרִי מִן הַשֻּׁלְחָן. |
הָעֲנָנִים נוֹסְעִים מֵעָלַי |