בעצם באתי רק לדבר
יהודה ויצנברג ניב
שירים חדשים חוברים לשירים ישנים שנוסחם המאוחר מרחיק אותם במינון זה או אחר מן המקור הראשוני.
-----------------------------
וְאִם הַשִּׁיר יְפַשֵּׁט מִכְּזָבָיו,
יֶחְדַּל לִהְיוֹת שִׁיר".
(רמב"ע - ר' מֹשֶׁה בֶּן עֶזְרָא).
*****************************
אֲנִי כּוֹתֵב לֹא מִפְּנֵי שֶׁיֵּשׁ לִי כֹּחַ לִכְתֹּב אֶלָּא מִפְּנֵי
שֶׁכְּבָר אֵין בִּי כֹּחַ לְיִדֹּם.
לפעמים אי אפשר לאדם להרים את עצמו מתוך קטנותו ושפלותו אלא על ידי כתיבה של מחשבותיו ותחושותיו לגבי ההתמודדויות וההתנסויות שלו. הכתיבה לא רק שהיא מבטאת את רחשי הלב היא מתקנת את הפגמים הפנימיים הנוצרים בגלל הנטיות החומריות".
הרב אברהם יצחק הכהן קוק (הראי"ה)
*********************************************
המשורר הוא מכזב
שכה בכזביו מפליא
כשהוא ממציא את הכאב
גם כשהוא חש בו בעליל.
והקוראים את שכתב
חשים יפה בכאב הקרוא
אך לא בשני כאביו
אלא בשניים שלא קרו.
הדמיון טוחן את הכזבים
כשאת הגלגל משל סובב
קרון צעצוע מחוטים עבים
אשר קוראים לו לב.
פרננדו פסואה (תרגום יורם ברונובסקי)
*****************************************************
שאלה: איך נעשית סופר? תשובה: אני די ביישן אני לא חיה חברתית. אני לא יודע לתקשר. מתקשה בחיי חברה. כבחור צעיר או נער בוגר התחלתי לכתוב כפי שכותבים בגיל ההתבגרות דברים שקשורים לבדידות, למחשבות ולדברים שקשורים לנפש האדם.
- הכתיבה מתנהלת בשתי ישויות: אחת, החיים הממשיים שקורים כל יום, השנייה העולם הבדיוני שהוא יקום בפני עצמו.
ציטוט מדברי אחד מגדולי הסופרים הנורווגים של אסקילדסן - (על בסיס ראיון עיתונאי שנערך עמו בשנת 2011)
*************************************
בעוד חודש ימים בדיוק תיעשה בן ששים וארבע
ואף על פי שאין זו זקנה ממש, לא חשוב מה ייחשב זיקנה מופלגת, אינך יכול למנוע עצמך מלחשוב על כל האחרים שלא הצליחו להאריך לחיות כמוך וזו דוגמא אחת לכל שלל הדברים שלא היו יכולים לקרות אך למעשה אכן קרו".
(פול אוסטר - מתוך "יומן חורף")
*****************************************
הזיכרון שלי רעוע, אני חלש במתמטיקה. אין לי לא מחשבה מהירה ולא שנינות והיכולת שלי לעקוב אחר רצף של מחשבה מופשטת היא מוגבלת.
מה שכן, אולי יש לי מקוריות, שכל ישר וכושר שיפוט ולפעמים אני שם לב לדברים החומקים מעיני אחרים".
(צרל'ס רוברט דרווין)
******************************************
"לאמן ניתנה היכולת להביע את הרוח באמצעות החומר, אין הוא מסוגל לבאר את יצירתו ולעיתים קרובות אין הוא מסוגל אף להנות ממנה.
יצירתו היא הגשר שבין נפשו שלו לבין נפשו של המתבונן בה ורק המתבונן בה יוכל לראות את נפשו שלו, את הגשר ואת נפשו של האמן גם יחד".
(ליאונרדו דה וינצ'י)
*************************************************
"לסיום אצטט, דבר אינו מקורי, אם משהו מעורר בכם השראה או מצית את הדמיון, גנבו אותו, הלעיטו את עצמכם בסרטים ישנים וחדשים, מוזיקה, ספרים, יצירות אמנות, תצלומים, שירים, חלומות, שיחות אקראיות, ארכיטקטורה, גשרים, שלטי רחובות, עצים, עננים, גופי מים, אור וצל. בחרו לגנוב רק דברים שמדברים אליכם ישירות לנשמה. אם תנהגו כך היצירה של הגניבה תהיה אותנטית. אותנטיות היא הכרחית, מקוריות אינה קיימת, ואל תטרחו להסתיר את מעשה הגניבה,- הרגישו חופשי אפילו לחגוג אותו. בכל מצב זכרו מה שז'אן לוק גודאר אמר- " העניין אינו מאיפה אתם לוקחים דברים, אלא לאן אתם מביאים אותם".
(ציתות מדברי במאי הקולנוע הפרוע ג'ים ג'ארמוש )
------------------------------
שירים חדשים חוברים כאן לשירים ישנים שנוסחם המאוחר מרחיק אותם במינון זה או אחר מן המקור הראשוני. זכויות השימוש, הפרסום וההפצה של קטע ספרותי זה, שמורות לי. אין לצטט, להעתיק, או לשתף ברבים קטע ספרותי זה אלא אם צוין בראש קטע ספרותי זה כי הנו חלק בלתי נפרד מן המצוי עמי בכתובים.
פוסטים פופולאריים
-
ומה באשר לגעגועים?
20/6/19 | 163 צפיות
-
צלצול הפלאפון
9/7/19 | 62 צפיות
-
לפעמים, אני ילד
23/6/19 | 90 צפיות
-
הבוקר הזה
30/7/12 | 636 צפיות
-
המזגן באוטו לא עבד
12/10/12 | 492 צפיות
-
אני מתפעל
30/8/18 | 213 צפיות
ארכיון : 8/2018
אַזְכָּרָה לַצִּפּוֹר שֶׁרָצַחְתִּי בְּשׁוֹגֵג בְּדֶרֶךְ לָרְחוֹבוֹת, לְאִמָּא.
בְּלִי-נוֹעַ הִיא עָמְדָה בְּמֶרְכַּז הַכְּבִישׁ. מְסֻרְבֶּלֶת-שָׁנִים, קְפוּאָה מֵעֲיֵפוֹת.
הַהִבְהוּב הָרָפֶה שֶׁהִבְלִיחַ בְּעֵינֶיהָ, רֶגַע לִפְנֵי הַחֲבָטָה,
גָּרַם לִי כִּמְעַט לַחְשֹׁב שֶׁהִיא שָׂשָׂה לְהִתְאַבֵּד. |
אַתְּ לֹא כָּמוֹנִי. אַתְּ קֹרַצְתָּ מֵחוֹמָרִים אֲחֵרִים,
כְּשֶׁשָּׂגִית לֹא הִכּוּךָ עִם חֲגוֹרַת-מִכְנָסַיִם.
כָּל-אֵימַת שאַתְּ מוֹצִיאָהּ מִלִּים מִן הַפֶּה אֲנִי מִשְׁתַּנֵּק מִפַּחַד,
אֲבָל כְּשֶׁמִּקְּצֵה-הַחֶדֶר אַתְּ מַפְנָה אֵלַי מַבָּטֵךְ וְקוֹרֶצֶת לִי, אֲנִי מִשְׁתַּנֵּק מֵאַהֲבָה וְזֶהוּ. |
אֲנִי הַיֶּלֶד שֶׁבְּעֹרֶף וְחָשׁוּב שֶׁתֵּדְעִי אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה לַאֲשׁוּרָם.
מִי אֲנִי וּמָה אֲנִי אֶת הַשְּׁאֵלוֹת הָאֵלֶּה תַּשְׁאִירִי לִי.
הַתְּשׁוּבוֹת מוּנָחוֹת אֶצְלִי כִּבְקֻפְסָה.
אֲנִי הַיֶּלֶד שֶׁבְּעֹרֶף וַאֲנִי טָעוּן דְּאָגוֹת כְּנוֹשֵׂא צְלָב.
אֲנִי גַּם יוֹדֵעַ שֶׁהַחֲרָדוֹת הַמְּתוּקוֹת שֶׁלִּי מִתְגַּלְגְּלוֹת בָּךְ עַכְשָׁיו. |
עַל גֶּרֶם-הַמַּעֲלוֹת בְּבֵיתִי חִכִּיתִי לוֹ, עֵינַי קָרַעְתִּי בְּפוּךְ צָהֹב
וּכְאִינְדְּיָאנִי מְשׁוּחַ צִבְעֵי-מִלְחָמָה אֶתְלַחֵם אִתּוֹ כָּל יְמֵי הֱיוֹתוֹ עַל הָאֲדָמָה שֶׁלָּנוּ.
בְּתַחְבּוּלוֹת אֶעֱשֶׂה לִי מִלְחָמָה עִם מַלְתְּעוֹת-בַּרְזֶל וַאֲזִקִּים מֵעֵץ אֶעֱלֶה אֵלָיו
וְאֶדְפֹּק קַלּוֹת כַּיָּדִיד עַל דֶּלֶת בֵּיתוֹ, כְּדֵי שֶׁיְּפַתְּחֶנָּה כְּדֵי סֶדֶק וְאַרְאֶהוֹ בְּכָל הֲדָרוֹ |
מִכִּיסִי הַקָּרוּעַ נִשְׁפָּךְ יָרֵחַ וְהַכּוֹכָבִים הָרָעִים הִבְלִיחוּ בְּלִי-חָשַׁךְ בְּעֵינֵי הַבּוֹכוֹת.
כַּעֲסִי הַגָּדוֹל קָרַע שָׁמַיִם וָאָרֶץ וְהִפִּיל כְּרוּבִים מִמְּקוֹמָם הַנִּשָּׂא.
כַּנְפֵי עֲטַלֵּף שָׁחֹר צָמְחוּ לִי בַּחֹשֶׁךְ וְהַאֲבִירוֹ כְּמוֹ עַיִט צָמֵא לְחַגְוֵי-הַסְּלָעִים,
אוֹ כְּמוֹ עַיִט פָּצוּעַ שֶׁיָּדָיו שְׁבוּרוֹת וְהוּא נוֹשֵׁם בְּקֹשִׁי אַחֲרֵי הַתְּאוּנָה. |
בְּמַפַּת הַשּׁוּלְחָן יֵשׁ צִיּוּר שֶׁל תִּמְסַח הוֹדִי כְּסוּתוֹ מַלְמָלָה וְתַחְתּוֹנָיו לְבֵנִים.
שִׁנָּיו צַחוֹת וְגוּמַת חֵן בְּמֶרְכַּז מִצְחוֹ.
אֶת גּוּמַת-הַחֵן קָדַח לוֹ אֶחָד מִנְּכָדַי בְּמַפְסֶלֶת-קֶרַח כְּדֵי לְרַסֵּן אֶת מִזְגּוֹ הַסּוֹעֵר.
מִסְתַּבֵּר שַׁגֵּם תִּמְסַח הוֹדִי בּוֹשׁ לִפְעָמִים בְּמַעֲרֻמָּיו הַבַּהֲטִיִּים וְהוּא מְמַהֵר לְהַסְתִּירָם בְּכַפּוֹ. |
שַׁבָּת בַּבֹּקֶר, אֱלוֹקִים וַאֲנִי בְּרֶכֶב.
מְכוֹנִית אַחַת הֲזוּיָה עַל דֶּרֶךְ-הַמֶּלֶךְ, לִרְחוֹבוֹת.
בַּנּוֹף הַנֶּחְפָּז אֲחוֹרַנִּית אֲנִי קוֹלֵט רְמָזִים שֶׁל סַגְרִיר מְאֻפָּק, צִפֳּרֵי חֹרֶף רִאשׁוֹנוֹת.
אֲנִי מַעֲבִיר מַהֲלָךְ כְּאוֹחֵז בְּיָדוֹ שֶׁל אֱלוֹקִים, חָשׁ אֵיךְ הַלֵּב מֵחִישׁ אֶת מְרוּצָתוֹ. |
