וְאִם הַשִּׁיר יְפַשֵּׁט מִכְּזָבָיו, יֶחְדַּל לִהְיוֹת שִׁיר". (רמב"ע - ר' מֹשֶׁה בֶּן עֶזְרָא)
*************************************
שִׁירִים חֲדָשִׁים חוֹבְרִים כָּאן לְשִׁירִים יְשָׁנִים שֶׁנּוֹסְחָם הַמְּאֻחָר מַרְחִיק אוֹתָם בְּמִנּוּן זֶה אוֹ אַחֵר מִן הַמָּקוֹר הָרִאשׁוֹנִי. זְכוּיוֹת הַשִּׁמּוּשׁ, הַפִּרְסוּם וְהַהֲפָצָה שֶׁל שִׁירִים אֵלֶּה שְׁמוּרוֹת לִי, כָּךְ שֶׁאֵין לְצַטֵּט, לְהַעְתִּיק, אוֹ לְשַׁתֵּף בְּרַבִּים שִׁירִים אֵלֶּה, אֶלָּא אִם צֻיַּן שֶׁהִנָּם חֵלֶק בִּלְתִּי נִפְרָד מִן הַמָּצוּי עִמִּי בַּכְּתוּבִים.
( יהודה ויצנברג ניב)
---------------------------------
אֲנִי כּוֹתֵב לֹא מִפְּנֵי שֶׁיֵּשׁ לִי כֹּחַ לִכְתֹּב אֶלָּא מִפְּנֵי
שֶׁכְּבָר אֵין בִּי כֹּחַ לְיִדֹּם.
לִפְעָמִים אִי אֶפְשָׁר לָאָדָם לְהָרִים אֶת עַצְמוֹ מִתּוֹךְ קַטְנוּתוֹ וְשִׁפְלוּתוֹ אֶלָּא עַל יְדֵי כְּתִיבָה שֶׁל מַחְשְׁבוֹתָיו
וּתְחוּשׁוֹתָיו לְגַבֵּי הַהִתְמוֹדְדוּיוֹת
וְהַהִתְנַסּוּיוֹת שֶׁלּוֹ.
(הרב אברהם יצחק הכהן קוק (הראי"ה)
*********************************************
""אִם אַתָּה רוֹצֶה לִהְיוֹת יְצִירָתִי, הַשְׁאֵר בְּחֶלְקְךָ יֶלֶד, עִם הַיְּצִירָתִיּוּת וִיכֹלֶת הַהַמְצָאָה שֶׁמְּאַפְיְנִים יְלָדִים לִפְנֵי שֶׁהֵם מִתְעַוְּתִים עַל יְדֵי חֶבְרַת הַמְּבֻגָּרִים".
ציטוט מדברי ז'אן פיאז'ה, פסיכולוג שווייצרי-צרפתי,
---------------------------------
הַמְּשׁוֹרֵר הוּא מְכַזֵּב
שֶׁכֹּה בִּכְזָבָיו מַפְלִיא
כְּשֶׁהוּא מַמְצִיא אֶת הַכְּאֵב
גַּם כְּשֶׁהוּא חָשׁ בּוֹ בַּעֲלִיל.
וְהַקּוֹרְאִים אֶת שֶׁכָּתַב
חָשִׁים יָפֶה בִּכְאֵב הַקָּרוּא
אַךְ לֹא בִּשְׁנֵי כְּאֵבָיו
אֶלָּא בִּשְׁנַיִם שֶׁלֹּא קָרוּ.
הַדִּמְיוֹן טוֹחֵן אֶת הַכְּזָבִים
כְּשֶׁאֶת הַגַּלְגַּל מָשָׁל סוֹבֵב
קָרוֹן צַעֲצוּעַ מֵחוּטִים עָבִים
אֲשֶׁר קוֹרְאִים לוֹ לֵב.
פרננדו פסואה (תרגום יורם ברונובסקי)
*****************************************************
שאלה: איך נעשית סופר? תשובה: אני די ביישן אני לא חיה חברתית. אני לא יודע לתקשר. מתקשה בחיי חברה. כבחור צעיר או נער בוגר התחלתי לכתוב כפי שכותבים בגיל ההתבגרות דברים שקשורים לבדידות, למחשבות ולדברים שקשורים לנפש האדם.
- הכתיבה מתנהלת בשתי ישויות: אחת, החיים הממשיים שקורים כל יום, השנייה העולם הבדיוני שהוא יקום בפני עצמו.
ציטוט מדברי אחד מגדולי הסופרים הנורווגים של אסקילדסן - (על בסיס ראיון עיתונאי שנערך עמו בשנת 2011)
*****************************************
הזיכרון שלי רעוע, אני חלש במתמטיקה. אין לי לא מחשבה מהירה ולא שנינות והיכולת שלי לעקוב אחר רצף של מחשבה מופשטת היא מוגבלת.
מה שכן, אולי יש לי מקוריות, שכל ישר וכושר שיפוט ולפעמים אני שם לב לדברים החומקים מעיני אחרים".
(צרל'ס רוברט דרווין)
******************************************
"לאמן ניתנה היכולת להביע את הרוח באמצעות החומר, אין הוא מסוגל לבאר את יצירתו ולעיתים קרובות אין הוא מסוגל אף להנות ממנה.
יצירתו היא הגשר שבין נפשו שלו לבין נפשו של המתבונן בה ורק המתבונן בה יוכל לראות את נפשו שלו, את הגשר ואת נפשו של האמן גם יחד".
(ליאונרדו דה וינצ'י)
*************************************************
כמה ספרים עוד אספיק לקרוא ואיזה מהם בשנית או בשלישית ואיזה לא ומהחדשים, מאלה שעוד יבואו? ומה אספיק לשמוע מכל הדיסקים שברשותי ומן הקלטות ומה בבצוע חי? את מי אספיק לאהוב ועל מה ועל מי לחשוב?ידידי קונו אומר: יד האני מגעת עד סוף זכרוננו. מה אזכור?
("שאלות" - טוביה ריבנר)
---------------------------------
" דבר אינו מקורי, אם משהו מעורר בכם השראה או מצית את הדמיון, גנבו אותו, הלעיטו את עצמכם בסרטים ישנים וחדשים, מוזיקה, ספרים, יצירות אמנות, תצלומים, שירים, חלומות, שיחות אקראיות, ארכיטקטורה, גשרים, שלטי רחובות, עצים, עננים, גופי מים, אור וצל. בחרו לגנוב רק דברים שמדברים אליכם ישירות לנשמה. אם תנהגו כך היצירה של הגניבה תהיה אותנטית. אותנטיות היא הכרחית, מקוריות אינה קיימת, ואל תטרחו להסתיר את מעשה הגניבה,- הרגישו חופשי אפילו לחגוג אותו. בכל מצב זכרו מה שז'אן לוק גודאר אמר- " העניין אינו מאיפה אתם לוקחים דברים, אלא לאן אתם מביאים אותם".
(ציטוט מדברי במאי הקולנוע ה"פרוע" ג'ים ג'ארמוש )
------------------------------
פוסטים פופולאריים
-
הרוח הרעה
4/7/14 | 388 צפיות
-
הקור במרפסת
10/1/13 | 757 צפיות
-
זחיחות הדעת
1/2/13 | 716 צפיות
-
המכנסיים שלך
24/6/18 | 354 צפיות
-
השעה מאוחרת
18/2/12 | 808 צפיות
-
לרומנטיקה בגילך
28/3/13 | 697 צפיות
ארכיון : 7/2018
1 לֹא רָצִיתִי שֶׁתְּאַבֵּד מְקוֹמֵך הַשָּׁמוּר לֵך מְדוֹרֵי דּוֹרוֹת: אִישׁ קָטָן בָּא בַּחֵצִי-הַלַּיְלָה וְיָם אָפֵל תּוֹסֵס בְּעֵינָיו.
אַלְלַי! אִישׁ קָטָן נָפַל בַּחֵצִי-הַלַּיְלָה כְּמוֹ אֶבֶן אָכַף, כְּמוֹ שָׁמַיִם, כְּמוֹ יָם וְהַתְּהוֹם הָרֵיקָה סָגְרָה עָלָיו.
הַיָּם, קִצְפּוֹ הַמָּלוּחַ מִתְנַפֵּץ בְּגַאֲוָתוֹ עַל חַוְקֵי -סֻלָּם יָפֶה-קוֹמָה.
4 הַגַּלִּים זָעֲקוּ זָעֲקָה אַחַת סְפוּגַת -כְּאֵב, הָרוּחַ חָתְכָה פְּנֵיהֶם בִּכְלִי חַד, דַמֵיהֶם שָׁתְתוּ וְעָלוּ מְלֻפָּפִים אֵזוֹב כְּמוֹ חַשְׁרַת -דָּגִים יְרֻקָּה.
אָבְנֵי הַכַּדְכֹּד שֶׁבָּרָגִיל צִבְעָם יָרֹק שָׁאֲלוּ נַפְשָׁם לָמוּת. מָצָאתִי לָהֶם דֶּרֶךְ אַחַת טוֹבָה לָמוּת בָּהּ: הַמַּיִם פָּתְחוּ לָהֶם פֶּה.
פִּיךָ מָלֵא מַיִם. קְטַנֵּי -הַדָּגִים חוֹלְפִים כְּפַרְגּוֹד כָּחֹל בֵּין רַגְלֶיךָ הַמְּפֻלָּמוֹת.
7 הוי, הַשְּׁעָרִים נִפְתְּחוּ. שִׁירֵי-הַיָּם אֲשֶׁר לְנִינְוֶה, מְשַׁיְּטִים סומי-אוֹר בְּכָל גּוּפֵך הָרֵיק.
8 כֵּן, חַסְתָּ עַל חַיַּי. נַעֲלֶיךָ טְבוּלוֹת אֵזוֹב עַד-צַוָּאר וְשֶׁמֶן הַמְּכוֹנוֹת יוֹרֵד כְּדָם אֶל תְּהוֹמְךָ הַפְּרָטִי.
9 יָכוֹל שֶׁתְּאַבֵּד אֶת רֹאשְׁךָ בְּכָל הָרַעַשׁ הַיָּרֹק הַצָּפוּף הַזֶּה. אֵין תֶּימָה בְּכָךְ, שְׁתֵּי נְשָׁמוֹת עַרְטִילֵאוּת חָצוּ בְּבֹקֶר אֶת דַּרְכֵּך חוֹשְׂפוֹת בְּשַׂר-יְרֵכֵיהֶן בַּחִיּוּךְ מְכֻסֵּה טִין.
10 רְאֵה, הַצּוּקִים הַגְּבוֹהִים הָלְכוּ עִם הָרוּחַ וְהִשִּׁירוּ קַשְׁקַשֵּׁי -חֲלוֹמוֹת בְּתוֹךְ יַמְּךָ הַפְּרָטִי.
אַחַר-כָּךְ עָבְרָה עַל פָּנֶיךָ אֲהוּבָתִי יְרוֹקַת הָעַיִן וּכְסַפְסַפִּים בִּזְנָבָהּ. שָׁתַקְתִּי לֵילוֹתֶיהָ.
אַתָּה חָכַם. לֹא תקחני עַמְּךָ. מְצוּלָהּ יְרֻקָּה בֻּסְּסָה בְּמַבָּטֵך הֵעֵז עַד-בֹּשׁ וּצְלוֹפָח כְּחַלְחַל זָעַק: שָׁמַיִם!
13 אַתָּה אִישׁ קָטָן, חֲכַם. שַׂעֲרוֹתֶיךָ מֵי-יָם אֲרֻכִּים כְּמִכְנָס, חֲלוֹמוֹתֶיךָ צִמְחֵי-אֵזוֹב.
לִבְּךָ נִטְרָף כְּמוֹ סְפִינָה שְׁבוּרָה וְהִשְׁלִיךְ כְּפִיסִי-עֵץ אֶל הַחוֹף: רִבּוֹא אֲנָשִׁים יָפִים קָפְצוּ בְּפַחֲדָם אֶל חֲמַת-הַיּוֹרָה-הָרוֹתַחַת לְהַצִּיל נְפָשׁוֹת.
שֶׁדֵּי-הַיָּם עָמְדוּ בְּלִי נִיעַ בְּפִתְחֲךָ. הַיָּם בָּא בִּצְעָקָה וגִלָּה אֶת עֶרְיָתוֹ. לו יָדַעְתָּ אָז שֶׁלִּבְּךָ נִשְׁבַּר הָיִיתָ מֵבִין שֶׁהֻטַּל עֲלֵיהֶם לִשְׁמֹר על קִבְרְךָ במְּסִירוֹת אֵין-קֵץ.
* מחזור שירים זה זכה בשנת 1975 בפרס ע"ש ד"ר שבי-יעקב מאור ז"ל, רופא צוללת דקר ש"טבע" יחד עמה. מפני צוק-העתים נשתכח ממני קיומו ולא כינסתיו בספר. לאחרונה מצאתיו באחד המגירות בבית, הפרחתי ממנו את חלודת-השנים והריהו לפניכם כיין ישן שטעמו הולך ומשתבח. |
חוֹף נְתַנְיָה בָּעֶרֶב חוֹף נְתַנְיָה בָּעֶרֶב הַיָּם מִתְפָּרֵם מוּלֵנוּ בִּתְנוּעוֹת לֵאוֹת,
הָרוּחוֹת רוֹדְפוֹת
אֲנִי חוֹגֵג עִמָּךְ הָעֶרֶב |
1 בְּרֶגַע זֶה אַתָּה דּוֹרֵךְ עַל אֲדָמָה אֲרוּרָה וּסְפוּגָה בְּדַם יְהוּדִי. אַתָּה רוֹאֶה מְדִינָה יְפֵיפִיָּה אֲשֶׁר רֹאשׁ-הַמֶּמְשָׁלָה שֶׁלָּהּ הִכְחִישׁ לֹא-מִכְּבָר אֶת הַקֶּשֶׁר שֶׁל הָעַם הַפּוֹלָנִי לְשׁוֹאָה. אַתָּה רוֹאֶה מַחֲנוֹת רִכּוּז, אֲלֵיהֶם נִזְרְקוּ אָחִינוּ הַיְּהוּדִיִּים וְעָבְרוּ אֶת הַזְּוָעוֹת הַלָּלוּ:
2 רָעָב, עֲבוֹדוֹת פֶּרֶךְ, מָוֶת בְּתָאֵי גַּזִּים, פְּריֵדָה מֵהַמִּשְׁפָּחוֹת שֶׁלָּהֶם, תִּינוֹקוֹת שֶׁנִּלְקְחוּ מֵאַמּוֹתֵיהֶם וְנִזְרְקוּ לְתָאֵי-הַגַּזִּים מֵאַחַר וְלֹא יָכְלוּ לְהָבִיא תּוֹעֶלֶת. זְקֵנִים וּקְשִׁישִׁים, אֲנָשִׁים חַלָּשִׁים וְחוֹלִים שֶׁהֻפְרְדוּ מִמִּשְׁפְּחוֹתֵיהֶם וְנִזְרְקוּ לְתָאֵי-הַגַּזִּים, מֵאַחַר וְגַם הֵם לֹא יָכְלוּ לְהָבִיא תּוֹעֶלֶת. אֵלֶּה שֶׁשָּׂרְדוּ, נוֹתְרוּ בְּדֶרֶךְ-כְּלָל לְבַדָּם, פְּגוּעִים נַפְשִׁית, עָלוּ לְיִשְׂרָאֵל וְהֵקִימוּ בָּהּ מִשְׁפָּחוֹת..
3 אָנוּ-יַלְדֵיהֶם (דּוֹר שְׁנֵי לְשׁוֹאָה) וִילָדֵינוּ-נֶכְדֵיהֶם (דּוֹר שְׁלִישִׁי לְשׁוֹאָה) , לַמְרוֹת שֶׁלֹּא הִכַּרְנוּ מִקָּרוֹב אֶת הַשּׁוֹאָה, נוֹשְׂאִים עַד הַיּוֹם בְּלִבְנוֹ מִטְעָן שֶׁל גְּדִילָה בַּבַּיִת שֶׁל נִצּוּלֵי שׁוֹאָה, וְזוֹכְרִים אֶת הַמִּסְפָּר הַצָּרוּב שֶׁהָיָה חָקוּק עַל יְדֵיהֶם וְאֶת הַשְּׁתִיקָה הַמִּשְׁפַּחְתִּית שֶׁקְּשׁוּרָה הָיְתָה לַנּוֹשֵׂא .
4 לָאוֹר-כָּךְ אָנוּ גֵּאִים בְּךָ מְאֹד, קְצִין צַהַ"ל צָעִיר, יָקָר, עַל כָּךְ שֶׁאַתָּה מְיַצֵּג בִּמְקוֹם הָאָרוּר הַזֶּה אֶת מִשְׁפַּחְתֵּנוּ וְאֶת מְדִינָתֵנוּ, תּוֹךְ שֶׁאַתָּה מַרְאֶה לְרוֹצְחִים הַמְּתֹעָבִים בְּפוֹלִין שֶׁאָנוּ נִצַּחְנוּ ,הֵקַמְנוּ מְדִינָה שֶׁאַף-אֶחָד לְעוֹלָם לֹא יוּכַל לָהּ וְיוֹדְעִים בְּוַדָּאוּת שֶׁלְּאַחַר שֶׁתָּשׁוּב הַבַּיְתָה,תִּשָּׂא עִמְּךָ לְעוֹלְמֵי-עַד אֶת מַרְאֵה הַמַּחֲנוֹת, אֶת מַרְאֵה הַשְּׁלוּלִיּוֹת הַקַּיָּמוֹת בָּהֶם עַד הַיּוֹם וּבְתוֹכָן אֵפֶר יְהוּדִים, חֵלֶק מֵהֶם בְּנֵי מִשְׁפַּחְתֵּנוּ, שֶׁלְּצַעֲרֵנוּ הָרַב לֹא שָׁפַר עֲלֵיהֶם גּוֹרָלָם.
*פנייה לבן משפחה, קצין צה"ל בשרות סדיר, שנסע במסגרת קורס פיקודי למחנות ההשמדה בפולין. |
אֲנִי מַגָּף נָעוּל-שְׂפָתַיִם צוֹעֵד כָּל בֹּקֶר אֶל הַבַּנְק.
בְּלוֹרִיתִי מְטֻפַּחַת מִמַּיִם פָּנַי נוֹצְצוֹת מִמַּיִם כֻּלִּי שָׂשׂ לַעֲבֹד.
לָקַחְתִּי לְעַצְמִי חֻפְשָׁה מִן הִכְתִּיבָה שֶׁרָצִיתִי לָחוּשׁ בִּקְצוֹת-הָאֶצְבָּעוֹת אֶת חֵרוּת הָאוֹר.
עַכְשָׁו אֲנִי נִכְנָס הַבַּיְתָה קַל יוֹתֵר. |
- 1
- 2
