אֶתְמוֹל רָחַץ לִבִּי

כַּיֶּלֶד בָּן יוֹמוֹ

בַּנִּקָּיוֹן-כפיו

המומש בַּיָּד.

הַיּוֹם יָצָאתִי

אֶל הַסַּעַר הַטּוֹב

בְּחוּץ כְּדֵי לְאַבֵּד

עַצְמִי.

שְׁתֵּי מיתות מְזֻמָּנוֹת

לִי עַל הַדֶּרֶךְ:

מִיתת בֵּית דִּין

וּמִיתת אָדָם.

מָחָר אֵלֵךְ אֵפוֹא

לַקַּלְפִּי הַגְּדוֹלָה בַּגַּן-הָעִיר

כְּדֵי לִבְחֹור לִי

מִיתָה יָפֶה.

בַּשַּׁעַר הָעִיר

אֶשְׁפֹּט

כָּל עוֹלֶה-רֶגֶל

שֶׁעָלָה מִן הַמִּדְבָּר

וְאֶנְעַץ בּוֹ יָדִי.

אֲנִי, סְפִינַת

מִפְרָשִׂים נוֹשֶׁמֶת,

מַלְאָךְ לְכָל

נֶפֶשׁ נְטוּשָׁה

בֶּעָרִים

הַגְּדוֹלוֹת.

כְּמַלְאָךְ עַתִּיק

אֵשֵׁב מְשֻׂכַּל-יָדַיִם

וּכְנָפַי פְּרוּשִׂים

לְכָל רוּחַ

מִפְּנֵי הַכָּבוֹד.

קָרָאנוּ בְּעִיּוּן רַב

אֶת הַכַּתָּבָה, בָּנִים יְקָרִים

לְדַאֲבוֹנֵנוּ הָרַב,

אֲנַחְנוּ כְּבָר לֹא שָׂם.

אֶת הַחֶסְּכוֹנוֹת שֶׁצָּבַרְנוּ

הוֹצֵאנוּ עַל הַדִּירָה

שֶׁרָכַשְׁנוּ.

יֵשׁ לָנוּ סְכוּם

נָמוּךְ מְאֹד, מְאֹד,

בְּקֶרֶן הִשְׁתַּלְּמוּת סְגוּרָה,

מְיֹעָד לַמִּקְרֶה שֶׁל

קָטַסְטְרוֹפָה...

כְּיוֹם אָנוּ חַיִּים יָפֶה

מֵהַפֶּנְסְיוֹת שֶׁלָּנוּ. 

לֹא עֲשִׁירִים, מְתֻכְנָנִים כָּךְ 

שֶׁחוֹסְכִים מְעַט

כָּל חֹדֶשׁ לַחֻפְשָׁה

ו/ אוֹ לְכָל צֹרֶךְ חָרִיג,

שִׁנַּיִם וְכַד'..

הַלְוַאי וְהָיָה לָנוּ...

הָיִינוּ עוֹזְרִים לָכֶם יוֹתֵר-

מָה שֶׁכָּעֵת לֹא מִתְאַפְשֵׁר לָנוּ.

אָנוּ בְּטוּחִים שֶׁבְּעוֹד לֹא הַרְבֵּה שָׁנִים,

תַּעַמְדוּ יָפֶה עַל הָרַגְלַיִם.

הֲכִי אוֹהֲבִים שֶׁבְּעוֹלָם,

אִמָּא וְאַבָּא. 

*שיר דמיוני, אך מתבסס על מה שפורסם בנושא באחד העיתונים:

"...מסתבר שהמדינה מציעה הטבה מאוד משמעותית ומעניינת לכל מי שעבר או מתקרב לגיל 60, שכדאי להכיר. תיקון חוק 190 לפקודת מס הכנסה מעניק למי שצבר מעל 300 אלף הטבות מפליגות בתחום המיסוי, נזילות מלאה בכספי הקרן והורשה של קופת הגמל..."

הַמִּכְנָסַיִם

שֶׁלְּךָ שְׁחֹרוֹת,

כֵּיוָן שֶׁהָלַכְתָּ

בַּחֹשֶׁךְ.

לֹא רַק

הַמִּכְנָסַיִם שֶׁלְּךָ

שְׁחֹרוֹת,

שְׁחוֹרָה

גַּם שְׁעָתְךָ הַיָּפָה,

שֶׁחֹרִים הַשָּׁמַיִם

בַּעֲדֵךָ.

כֻּלָּם מַזְעִימִים

לְךָ פָּנִים

אַחֲרֵי.

שִׂים אֶצְבַּע

עַל הַמָּקוֹם

הֲכִי כּוֹאֵב בְּגוּפְךָ,

תִּרְאֶה שֶׁהָאֶצְבַּע

לֹא תָּשׁוּב

אָחוֹר,

הִיא תִּטְבַּע בְּגוּפְךָ

כְּמוֹ אֶבֶן

מאוזבת.

זֶה רַק מֵעִיד

שֶׁהַנְּשָׁמָה מִתַּחַת

מֻרְגֶּלֶת לִשְׁאֹב

כָּל מָה

שֶׁנִּדְבַּק.

*מאסופת שירי יהודה ויצנברג ניב

מָה נוֹפֵל?

נוֹפְלִים הַחֲפָצִים

שֶׁיֵּשׁ לִי בָּרֹאשׁ:

עַיִן אַחַת 

וְאֹזֶן אַחַת

וּצְעָקָה אַחַת.

הַשְׂעָרוֹת עַצְמָן

נוֹפְלוֹת מִמֶּנִּי

בְּלִי-הֲפוּגוֹת.

אֲנִי בּוֹשׁ בְּעַצְמִי 

לַפְּעָמִים

כְּשֶׁאֲנִי רוֹאֶה

שַׁעֲרָהּ אַחַת כָּזוֹ

מֻנַּחַת מֵתָה

עַל הַצַּוָּארוֹן.

וּבְכֵן,

אַל תֶּחֱטָא

בִּלְשׁוֹנְךָ

אוּלַי תַּנִּיחַ

לַמִּלִּים שֶׁיַּעֲשׂוּ

אֶת שֶׁלָּהֶן.

אֲנִי רוֹאָה אוֹתָן עַכְשָׁו

מְחַלְחֲלוֹת

בִּשְׁקִיפוּתְךָ,

עוֹשׂוֹת בְּךָ

שִׁיבּוֹלוֹת קְטַנּוֹת

שֶׁל מַיִם

וְנִזְכָּר שֶׁכְּבָר רָאִיתִי

מְעַרְבּוֹלוֹת

מִן הַסּוּג הַזֶּה.

שִׂים עַצְמְךָ

בְּנַעַלֵי.

תִּרְאֶה שֶׁגַּם אַתָּה

לֹא תּוּכַל תָּמִיד לִכְתֹּב

בְּשׁוּבָהּ-וְנַחַת.

תרְאֶה

שֶׁגַּם אַתָּה

לֹא תּוּכַל תָּמִיד לִקְרֹוא

בַּשִּׁפְיוֹן -נֶפֶשׁ.

שֶׁהַשָּׁעוֹת

הַקְּצָרוֹת שֶׁלִּי

בַּלַּיְלָה

הֵן לַאֲמִתּוֹ-שֶׁל-דָּבָר

שָׁעוֹת אֲרֻכּוֹת

מְאֹד מְאֹד.

תִּשְׁמַעי

אֶת הַבֹּוץ

בַּחוּץ.

תִּשְׁמַעי אֵיךְ

הוּא גּוֹנֵחַ

מֵעֹמֶק לִבּוֹ.

אֵיךְ רְפָשָׁיו

מִתְפַּזְּרִים לְכָל עֵבֶר

וּמַכִּים עַל דֶּלֶת-בֵּיתֵנוּ

לְהַכְעִיסְך.

תַּדְלִיקי, תַּדְלִיקי

אֶת הַמְּנוֹרָה הַקְּטַנָּה בַּהוֹל,

בַּיָּמִים עָבְרוּ קָרָאנוּ לָהּ

עֲשָׁשִׁית.

אַחֲרֵי זֶה
תָּרוּץ בְּוַדַּאי
הַחוּצָה עִם פִּיגָ'מָה

וֶאֱלוֹקִים הַטּוֹב
יִרְדֹּף אַחֲרֶיךָ

לְהַשִּׂיגְךָ

וּלְהַחֲזִירְךָ
אֵלָיו

וְלֹא יַעַזְרוּ לְךָ אָז

הַבְּעִיטוֹת

וְלֹא תַּעֲזֹר

לְךָ אָז

בִּכְיַת

נַפְשְׁךָ

הַשֶּׁמֶשׁ

חוֹתה גֶּחָלִים

עַל רֹאשְׁךָ,

יֵשׁ לְךָ

שְׁנֵי בָּנִים 

אֲהוּבִים,

יֵשׁ לְךָ אִשָּׁה

אוֹהֶבֶת.

מָה חָסֵר לְךָ

בַּחַיִּים הָאֵלֶּה,

שֶׁאַתָּה רָץ בָּהֶם

חָסֵר מְנוֹחָה נַפְשִׁית,

טָרוּף שֵׁדִים אֲפֵלִים

הֲלוֹם סְעָרוֹת.

שֶׁקֶט שֶׁיִּהְיֶה פֶּה.

אֲנִי לֹא חַיָּב לִשְׁמֹעַ

הֲמֻלּוֹת.

מַסְפִּיק שֶׁאֲנִי שׁוֹמֵעַ

אֶת רַחַשׁ הַמַּיִם הַיּוֹרְדִים

בַּלֵּילוֹת.

אֲנִי לֹא חַיָּב

לְהָכִיל אֶת כָּל הַקּוֹלוֹת

שֶׁאֲנִי שׁוֹמֵעַ

כֵּיוָן שֶׁיֵּשׁ שָׁעוֹת מְסֻיָּמוֹת

שֶׁל הַקְשָׁבָה גְּמוּרָה

רַק לְעַצְמִי.