כְּשֶׁנְּכָדֵינוּ הקְַטַּניִּם מְטָרְפִים בִּידֵיהֶם אֲנִי רוֹאֶה עוֹלָם וּמְלוֹאוֹ:
שׁמָיַםִ ושְּׁמיֵ־שׁמָיַםִ וְאַרְצוֹת טְרָשִׁים.
נְכָדֵינוּ הַקְּטַנִּים טְהוֹרִים מְאֹד, הַלֵּילוֹת טֶרֶם הֶעֱכִירוּם.
אֲנִי שָׂם פָּנַי עֲלֵיהֶם, מַתִּיז אֲבַק־אַהֲבָה עֲלֵיהֶם מִתּוֹךְ צַנְתְּרוֹת־זָהָב עַתִּיקִים.
*מאסופת שירי יהודה ויצנברג ניב |