אֲנִי מַעֲדִיף לְדַבֵּר עַכְשָׁיו עַל הַפַּחַד הַגָּדוֹל שֶׁתָּקַף אוֹתִי הַלַּיְלָה
הַפַּחַד הַגָּדוֹל הַזֶּה, אַבָּא ,שֶׁאֶשְׁכַּח אֶת פָּנֶיךָ.
יֵשׁ חֲלָלִים לְבֵנִים בְּזִכְרוֹנִי בַּמָּקוֹם שֶׁהָיוּ לְךָ עֵינַיִם.
בִּכְלָל, אֲנִי וְהַזִּכָּרוֹן-הַחַי עָלֶיךָ עוֹמְדִים עַתָּה זֶה מוּל זֶה כְּמוֹ שְׁנֵי חֲשִׂיפֵי-עַזִּים רִטּוּבֵי-עֵינַיִם.
הַמַּבָּט שֶׁלִּי הַבּוֹגֵר מְגַלֶּה רַק עַכְשָׁיו כַּמָּה עָדִין, כַמָּה רָגִישׁ, אֵלַי הָיִיתָ.
|
הַשְּׁטִיחִים בְּבֵיתְךָ רַק הֵם שׁוֹמְעִים אֶת פְּסִיעוֹתֶיךָ הָרַכּוֹת. כָּל זִיעַ שֶׁלְּךָ, כָּל כִּעְכּוּעַ יָבֵשׁ שֶׁל גְּרוֹנְךָ,
נִשְׁמָעִים בַּשָּׁעוֹת הָאֵלֶּה שֶׁל הַלַּיְלָה כְּמוֹ רַעֲמֵי תּוֹתָחִים רְחוֹקִים.
הַמַּחְשָׁבָה כַּמָּה הִסְפַּקְתָּ מֶשֶׁךְ הַשָּׁנִים הִיא מַחְשָׁבָה מוּבֶסֶת מֵרֹאשׁ,
הַשָּׁנִים הַנּוֹקְפוֹת אינן מחמיאות, לֹא לַפְּרוֹפִיל הַלְּאֻמִּי וְלֹא לְתַדְמִיתְךָ הָאִישִׁית. |
מָה שֶׁמְּנַקֵּר |