אַח בכור יָקָר, אֲנִי מַעֲרִיךְ אֶת הָעֻבְדָּה שֶׁאֲנִי מַעֲסִיק אֶת מַחְשְׁבוֹתֶיךָ.
כְּפִי שֶׁאַתָּה וַדַּאי חָשׁ חָזַרְתִּי מֵחָדָשׁ לְחַיִּים לְאַחַר פֶּרֶק בְּעָייָתִי בְּחַיַּי.
אֲנִי חַיָּיב לְאִשְׁתִּי הַיְּקָרָה, אֶת הָעֻבְדָּה שֶׁאֲנִי בְּמַצָּב כֹּה טוֹב כָּרֶגַע.
אֲנִי גַּם לֹא יָכוֹל לְהִתְנַעֵר מִן הַמַּחְשָׁבָה שֶׁאֲנִי חַיָּיב תּוֹדָה לְאַבָּא מְנַחֵם וּלְאִמָּא פֵּלָה הוֹרַי הַיְּקָרִים וְכֵן, לְהוֹרַי אִשְׁתִּי הַיְּקָרָה שְׁמוּאֵל וּאִירֶנָּה, שֶׁלַּמְרוֹת שֶׁהֵם נִפְטְרוּ, קַיֶּמֶת בִּי אֵיזוֹ תְּחוּשָׁה שהֵם אֵלֶּה שֶׁעָזְרוּ לִי לְהִשְׁתַּקֵּם וְלַחֲזֹר מֵחָדָשׁ לַחַיִּים.
|
בְּמָה לְהַשְׁקִיעַ
|
הַמַּאֲבָק הָיָה מִלְּכַתְּחִלָּה חֲסַר סִכּוּי.
כּוֹחֲךָ הָעִוֵּר, צִפָּרְנֶיךָ הַחַדּוֹת, הֵם שֶׁהֱבִיאוּךָ לַנִּצָּחוֹן.
הַקֶּצֶף הַלָּבָן שֶׁנִּתֵּז מִפִּיךָ, הַחֲרָפוֹת הַנּוֹרָאוֹת שֶׁאֵינִי יָכוֹל לְהַעֲלוֹתָן שֵׁנִית בְּדִמְיוֹנִי,
כָּל אֵלֶּה הוֹסִיפוּ לְךָ תּעֲצוּמוֹת, כָּל אֵלֶּה רִפּוּ אֶת יָדַי. |