חֶטְאֵנוּ הַקַּדְמוֹן |
קוֹלוֹת הַבֹּקֶר |
הַצְּחוֹק הִדְבִּיקָנוּ |
1 הַתְּמוּנוֹת, כָּכָה, חוֹצוֹת אֶת הַזִּכָּרוֹן וַאֲנִי תּוֹפֵשׂ עַצְמִי רוֹצֶה לִמְחֹק חֲלָקִים גְּדוֹלִים מֵחַיַּי.
הַקֹּר בַּמִּרְפֶּסֶת מְבִיאֵנִי עַכְשָׁו לַדְּמָעוֹת וַאֲנִי רוֹקֵעַ בְּרַגְלִי כְּדֵי לְהִתְחַמֵּם.
כָּל חִבּוּרֵי הַחַשְׁמַל נֻתְּקוּ מִן הַזֶּרֶם, כָּל הַתַּנּוּרִים הַחַמִּים חָדְלוּ מִלִּפְעֹל.
2 הַזִּכָּרוֹן הָרִאשׁוֹן שֶׁלִּי אֵין לוֹ קוֹלוֹת, הוא רַק מַצְלִיחַ מדי-פעם להחזיר לחיים זִּכָּרוֹן עַתִּיק מִיַּלְדוּתִי:
אֲנִי וּכמה קְטַנְטַנִּים נוֹסָפִים זוֹרְקִים גושי בֹּוץ רָטֹוב זֶה עַל זֶה. |
1 בְּשָׁעָה שֶׁדִּבַּרְתְּ
|
מֵחוֹשֵׁי-הָרֹאשׁ מְרַכְּכִים עַכְשָׁו אֶת מַחְשְׁבוֹתַי הַקָּשׁוֹת. זִכְרוֹנוֹת יַלְדוּתִי תּוֹפְפִים עַכְשָׁו כְּמוֹ אַלְפֵי תּוֹלָעִים בְּקֶצֶב נוֹרָא עַל אָזְנַיִם עֲרֵלוֹת.
זִכְרוֹן הַשָּׁנִים הָאַחֲרוֹנוֹת לָקוּי מִן הַשֹּׁרֶשׁ, אֵין בָּהֶם לֹא אֶת הַכֹּחַ הַנַּפְשִׁי לַעֲצֹר אֶת הַסַּחַף וְלֹא אֶת הַיְּכֹלֶת הַמַּתְאִימָה לְהִתְנַזֵּר מִן הַדְּמָעוֹת.
קֹדֶם אַחְלִיט עַל צַד, אַחַר-כָּךְ אֶסְתּוֹבֵב עִם הַפָּנִים לַקִּיר. הַקִּיר הָרַחוּם, כך אֲנִי מַאֲמִין, יַעֲצֹר אֶת הַדְּמָעוֹת.
מאסופת שירי יהודה ויצנברג ניב © כל הזכויות שמורות. |
הַלַּיְלָה אַתְּ יְשֵׁנָה |