בַּקַּיִץ הַזֶּה רָכַשְׁתִּי לִי הֶרְגֵּלִים מְשֻׁנִּים, לִבְדֹּק בַּמְּקָרֵר אֶת הַגְּבִינָה אִם הֶחֱמִיצָה, לִבְדֹּק בַּסַּנְדָּלִים אֶת צִפָּרְנֵי-רַגְלַי אִם הֵן נְקִיּוֹת.
אֵינִי רוֹצֶה שֶׁיֵּלְכוּ חֲבֵרַי וִירַנְּנוּ עָלַי בְּרֹאשׁ-חוּצוֹת, מַסְפִּיק שֶׁאֲנִי הוֹלֵךְ לְבַדִּי כָּל הַיּוֹם וּמְזַמְזֵם זִכְרוֹנוֹת כְּמוֹ בֻּכְנָה. הַזִּכְרוֹנוֹת חוֹצִים אוֹתִי עַכְשָׁו בַּעֲקַלָּתוֹן. יֵשׁ לָהֶם מִין הֲנָאָה מְשֻׁנָּה לְכוֹפְפֵנִי עַד-בִּרְכַּיִם. אֲנִי גם נִזְכָּר עַכְשָׁו אֵיךְ לֹא יָכֹלְתִּי לִשְׁבֹּר אֶת הַכּוֹס בַּחֲתֻנָּתִי, # שָׁנִים קֹדֶם-לָכֵן. |