וְאִם לֹא מְחַיְּכִים אֵלַי - אָז מָה? שֶׁיְּבֻשַּׂם לָהֶם, שֶׁלֹּא יְחַיְּכוּ, שֶׁיְּחַיְּכוּ רַק אֶל עַצְמָם. אֲנִי יָכוֹל לִחְיוֹת בִּלְעֲדֵיהֶם - אֲנִי עוֹלָם מָלֵא אֲנָשִׁים קְטַנִּים מִסְתּוֹבְבִים, מוֹכְרִים קוֹנִים.
יָכוֹל לְחַיֵּךְ לָךְ, לְבָנַי, לִנְכָדַי, לִפְתֹּחַ לְבַדִּי חֲנוּיוֹת וּשְׁוָקִים, לִסְחֹר וְלִמְכֹּר עִם עַצְמִי וְלָרִיב עִם עַצְמִי, לְפַקֵּחַ עַל רָשׁוּיוֹת הַמִּסְחָר וְעַל רָשׁוּיוֹת הַחֹק וְעַל הַסֵּדֶר בָּרְחוֹבוֹת.
שֶׁאֲנִי עוֹלָם קָטָן בִּפְנֵי עַצְמִי וַאֲנִי יָכוֹל לְחַיֵּךְ אֵלַי וּלְחַיֵּךְ אֵלַיִךְ, לִבְכּוֹת אֵלַי וְלִבְכּוֹת אֵלַיִךְ וְלָדַעַת שֶׁהַיָּד רוֹשֶׁמֶת וְהָרָשׁוּת נְתוּנָה. לִרְצוֹנִי אֲנִי שׁוֹפֵט וְלִרְצוֹנִי אֲנִי חוֹנֵן, שֶׁאֲנִי הָעוֹלָם וַאֲנִי לֵב הָעוֹלָם וְכָל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ בְּכַף-יָדִי.
יהודה ויצנברג ניב © |
שְׁתֵּי הַנָּשִׁים שֶׁהֵן אַתְּ. בְּכָל-פַּעַם מֵחָדָשׁ אֲנִי מִשְׁתּוֹמֵם על הַכְּפִילוּת הַמַּדְהִימָה הַזּוֹ.
לְדֻוגְמָא, יוֹם שִׁשִּׁי הָאַחֲרוֹן, אֲנִי, את, חֲבֵרִים יָשַׁבְנוּ בְּ"קפה ****" הַמְּשֻׁפָּץ,
הַיָּם נִשְׁבַּר עַל הַמֵּזַח וּרְסִיסִים מְלוּחִים רָטְטוּ בָּאֲוִיר.
בְּרֶגַע מְסֻיָּם קָרַצְתְּ לִי, לָמָּה קָרַצְתְּ? הַמְּרִיבוֹת לעיתים הֵן החוּט-הַשָּׁנִי בְּחַיֵּינוּ. |
הָרוּחַ הָרָעָה |