עַתָּה מִשֶּׁנִּרְגַּעְתְּ, תָּחוּשִׁי כָּמוֹנִי אֶת נְקִיפוֹת-הַמַּצְפּוּן בּוֹטְשׁוֹת בְּקִרְבֵּךְ,
אֲנִי רוֹאֶה אוֹתָן מִפֹּה כְּהִתְכַּוְּצוּיוֹת לֹא-רְצוֹנִיּוֹת שֶׁל כְּאֵב.
לֹא בְּמִקְרֶה זֶה מַעֲלֶה לְנֶגֶד עֵינֵי מִיָּד אֶת תְּמוּנַת הַיָּם הָרוֹצֵעַ גַּלִּים אֶל הַחוֹף.
הִרְגַּשְׁתָּ אִי-הַנּוֹחוֹת הַמְּבַעֶתֶת אוֹתָנוּ בְּצוֹק-עִתִּים זֶה מַתְאִימָה בְּקַלּוּת לְמַרְאֵה שׁוּנִיּוֹת-הַחוֹף הַמְּלִיטוֹת אֶת פְּנֵיהֶן מֵחֲמַת הַקֶּצֶף.
|