הַשְּׁתִיקָה שֶׁמְּלַוֶּה אוֹתִי מִזֶּה זְמַן, דּוֹמֶה לִשְׁתִיקַת הַתִּיקָנִים הַמְּשַׁחֲרִים-לְטֶרֶף בְּחֶבְיוֹן-הַקִּירוֹת.
דִּמְיוֹנִי הַדַּל דּוֹלֵק אַחֲרֵיהֶם בְּנַעֲלֵי-בַּיִת וּכְמוֹתָם, אֲנִי מִתְכּוֹפֵף וּמֵפִיחַ חַיִּים בִּמְכִתּוֹת-הַזְּמַן הָאֲבוּדוֹת.
לְמָשָׁל, הַחֲפָצִים הָאִישִׁיִּים שֶׁמָּצָאתִי בִּמְגֵרוֹת אָבִי אַחֲרֵי פְּטִירָתוֹ: סֵפֶר תְּהִלִּים קָטָן, זְכוּכִית מְגַדֶּלֶת, מִסְפָּרַיִם חֲלוּדִים. |