שְׁכַנְתָּנוּ הַזְּקֵנָה |
עֹנֶג-הַשַּׁבָּת שֶׁלִּי, |
הַגֶּשֶׁם חָדַל. |
עִיר יַלְדוּתִי כְּמוֹ אִמָּא רְחוּמָה, מְאַמֶּצֶת אוֹתִי אֶל לִבָּהּ וּמַבִּיטָה בְּעֵינִי.
מִקְּצָת הָרְחוֹבוֹת שֶׁהִכַּרְתִּי שִׁנּוּ מִתְאָר.
הָאַסְפַלְט נֶחֱרָךְ מִשֵּׂיבָה טוֹבָה, רַבֵּי-קוֹמוֹת כְּמוֹ הִצְטַמְּקוּ.
הַיֶּלֶד שֶׁהָיִיתִי מִתְחַקֶּה בְּסַנְדְּלֵי הַשַּׁבָּת שֶׁלּוֹ אַחַר טְבִיעוֹת הַצְּעָדִים שֶׁל אָז, מַתִּיר לְעַצְמוֹ אֶת הַדְּמָעוֹת.
|
זְחִיחוּת-הַדַּעַת |