בְּמוֹצָאֵי הַחַג |
אֲבָל אֵינִי יוֹדֵעַ |
שׁוּרָה אַחַת בְּיוֹם כְּדֵי לִשְׁמֹר עַל צְלִילוּת הַמַּחְשָׁבָה.
שׁוּרָה אַחַת בְּיוֹם כְּדֵי לִשְׁמֹר עַל הַגָּבִישׁ שֶׁמְּפַעֵם בְּרַקָּתְךָ.
עֵינֵיךָ מְלֵאוֹת בַּזִּיו כְּשֶׁאַתָּה מַעֲלֶה עַל הַכְּתָב מִלָּה כְּמוֹ "גָּבִישׁ"
וְזֶה כְּמוֹ לִצְרֹף זָהָב וְלִרְאוֹת אֵיךְ הַסִּיגִים הָאֲפֵלִים נִתָּקִים מִמֶּנּוּ. |
אָבִי בַּחֲלוֹם וְקוֹלוֹ הַנִּחָר |
בַּתַּצְלוּם,
|
אֲנִי מְדַבֵּר עַכְשָׁו יָשָׁר לְתוֹךְ הָעֵינַיִם הַיָּפוֹת שֶׁלָּךְ וְרוֹאֶה מִתַּחַת אֶת הַלֵּב הַקָּטָן שֶׁלָּךְ. הַלֵּב הַקָּטָן שֶׁלָּךְ זֶה הָאֵבָר הַיְּחִידִי שֶׁעוד מַּטֶּה לִי חֶסֶד. הַסְּתָיו הַמְּנַצְנֵץ בַּחוּץ, הַשֶּׁמֶשׁ הַמְּהַבְהֶבֶת, גּוֹרְמִים לִי לִהְיוֹת קָשׁוּב אֵלַיִךְ יוֹתֵר. יהודה ויצנברג ניב (C) |