עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    ';

    בעצם באתי רק לדבר

    וְאִם הַשִּׁיר יְפַשֵּׁט מִכְּזָבָיו,
    יֶחְדַּל לִהְיוֹת שִׁיר".

    (רמב"ע - ר' מֹשֶׁה בֶּן עֶזְרָא).
    *****************************

    שירים חדשים חוברים כאן לשירים ישנים שנוסחם המאוחר מרחיק אותם במינון זה או אחר מן המקור הראשוני. זכויות השימוש, הפרסום וההפצה של שירים אלה שמורות רק לי. אין לצטט, להעתיק, או לשתף ברבים שירים אלה, אלא אם צוין שהינם חלק בלתי נפרד מן המצוי עמי בכתובים.

    יהודה ויצנברג ניב
    ---------------------------------

    אֲנִי כּוֹתֵב לֹא מִפְּנֵי שֶׁיֵּשׁ לִי כֹּחַ לִכְתֹּב אֶלָּא מִפְּנֵי
    שֶׁכְּבָר אֵין בִּי כֹּחַ לְיִדֹּם.
    לִפְעָמִים אִי אֶפְשָׁר לָאָדָם לְהָרִים אֶת עַצְמוֹ מִתּוֹךְ קַטְנוּתוֹ וְשִׁפְלוּתוֹ אֶלָּא עַל יְדֵי כְּתִיבָה שֶׁל מַחְשְׁבוֹתָיו וּתְחוּשׁוֹתָיו לְגַבֵּי הַהִתְמוֹדְדוּיוֹת וְהַהִתְנַסּוּיוֹת שֶׁלּוֹ.

    (הרב אברהם יצחק הכהן קוק (הראי"ה)
    *********************************************
    "אם אתה רוצה להיות יצירתי, השאר בחלקך ילד, עם היצירתיות ויכולת ההמצאה שמאפיינים ילדים לפני שהם מתעוותים על ידי חברת המבוגרים"

    ציטוט מדברי ז'אן פיאז'ה, פסיכולוג שווייצרי-צרפתי,
    ------------------------------------
    הַמְּשׁוֹרֵר הוּא מְכַזֵּב
    שֶׁכֹּה בִּכְזָבָיו מַפְלִיא
    כְּשֶׁהוּא מַמְצִיא אֶת הַכְּאֵב
    גַּם כְּשֶׁהוּא חָשׁ בּוֹ בַּעֲלִיל.
    וְהַקּוֹרְאִים אֶת שֶׁכָּתַב
    חָשִׁים יָפֶה בִּכְאֵב הַקָּרוּא
    אַךְ לֹא בִּשְׁנֵי כְּאֵבָיו
    אֶלָּא בִּשְׁנַיִם שֶׁלֹּא קָרוּ.
    הַדִּמְיוֹן טוֹחֵן אֶת הַכְּזָבִים
    כְּשֶׁאֶת הַגַּלְגַּל מָשָׁל סוֹבֵב
    קָרוֹן צַעֲצוּעַ מֵחוּטִים עָבִים
    אֲשֶׁר קוֹרְאִים לוֹ לֵב.

    פרננדו פסואה (תרגום יורם ברונובסקי)
    *****************************************************
    שאלה: איך נעשית סופר? תשובה: אני די ביישן אני לא חיה חברתית. אני לא יודע לתקשר. מתקשה בחיי חברה. כבחור צעיר או נער בוגר התחלתי לכתוב כפי שכותבים בגיל ההתבגרות דברים שקשורים לבדידות, למחשבות ולדברים שקשורים לנפש האדם.
    - הכתיבה מתנהלת בשתי ישויות: אחת, החיים הממשיים שקורים כל יום, השנייה העולם הבדיוני שהוא יקום בפני עצמו.

    ציטוט מדברי אחד מגדולי הסופרים הנורווגים של אסקילדסן - (על בסיס ראיון עיתונאי שנערך עמו בשנת 2011)


    *****************************************
    הזיכרון שלי רעוע, אני חלש במתמטיקה. אין לי לא מחשבה מהירה ולא שנינות והיכולת שלי לעקוב אחר רצף של מחשבה מופשטת היא מוגבלת.
    מה שכן, אולי יש לי מקוריות, שכל ישר וכושר שיפוט ולפעמים אני שם לב לדברים החומקים מעיני אחרים".

    (צרל'ס רוברט דרווין)
    ******************************************
    "לאמן ניתנה היכולת להביע את הרוח באמצעות החומר, אין הוא מסוגל לבאר את יצירתו ולעיתים קרובות אין הוא מסוגל אף להנות ממנה.
    יצירתו היא הגשר שבין נפשו שלו לבין נפשו של המתבונן בה ורק המתבונן בה יוכל לראות את נפשו שלו, את הגשר ואת נפשו של האמן גם יחד".

    (ליאונרדו דה וינצ'י)
    *************************************************
    " דבר אינו מקורי, אם משהו מעורר בכם השראה או מצית את הדמיון, גנבו אותו, הלעיטו את עצמכם בסרטים ישנים וחדשים, מוזיקה, ספרים, יצירות אמנות, תצלומים, שירים, חלומות, שיחות אקראיות, ארכיטקטורה, גשרים, שלטי רחובות, עצים, עננים, גופי מים, אור וצל. בחרו לגנוב רק דברים שמדברים אליכם ישירות לנשמה. אם תנהגו כך היצירה של הגניבה תהיה אותנטית. אותנטיות היא הכרחית, מקוריות אינה קיימת, ואל תטרחו להסתיר את מעשה הגניבה,- הרגישו חופשי אפילו לחגוג אותו. בכל מצב זכרו מה שז'אן לוק גודאר אמר- " העניין אינו מאיפה אתם לוקחים דברים, אלא לאן אתם מביאים אותם".

    (ציטוט מדברי במאי הקולנוע הפרוע ג'ים ג'ארמוש )
    ------------------------------

    ארכיון : 1/2013

    1 תגובות   יום שני, 28/1/13, 06:59

    מי שאמר

    שהעיניים

    הם ראי-הנפש,


    לא טעה בהרבה,

    הוא טעה רק בעיתוי,

    הוא טעה רק

    ברגע האמירה.


    הוא לא חשב

    שתצליח לבטא

    בשפה פשוטה

    משפט כל כך טעון:


    "המספר הצבאי שלי,

    דומה למספר הכחול

    על אמת-היד

    של אבי".

    דרג את התוכן:
      0 תגובות   יום ראשון, 27/1/13, 18:50

      אַף פַּעַם לֹא שָׁאַלְתִּי

      אֶת אָבִי וְאִמִּי
      מֶה עָבַר עֲלֵיהֶם
      בַּגֶּטָאוֹת בְּאֵירוֹפָּה.

       

      תָּמִיד הִתְיָרֵאתִי 
      מִן הַתְּשׁוּבוֹת

      שֶׁתַּחְשֹפְנָה בְּפָנַי 
      אֶת אֵימַת הַבָּשָׂר הַחַי.

       

      תָּמִיד פָּחַדְתִּי 
      שֶׁלֹּא אוּכַל לַעֲמֹד בְּכָךְ.

       

      כֵּן, אֲנִי הַיֶּלֶד הַצַּבָּר, הַגָּבוֹהַּ,
      פָּחַדְתִּי שֶׁלֹּא אוּכַל
      לַעֲמֹד בְּכָךְ.

      דרג את התוכן:
        0 תגובות   יום שבת, 26/1/13, 12:26

        כדי לשפר

        את ההרגשה

        אני כופה על עצמי

        לגשת למראה,


        לעסות רכות

        את חריצי-הפנים,

        לעגל קלות

        את הרקות.


        אל עיני הצחיחות

        משנת-הלילה

        אני מטפטף במשורה

        ממי-הברז,


        לא נותן לעצמי

        שהות מספקת למחשבה

        אם טוב אני עושה בהטביעי 

        את חלומותיי במים.

        דרג את התוכן:
          0 תגובות   יום רביעי, 23/1/13, 21:03

          נכדנו הקטן חולה.

          שנתו טרופה 

          ומצחו הלוהט 

          מרוסס זיעה.


          ההגיים הרכים 

          שהוא משמיע 

          מתוך שנתו הם כמו

          פעימת בארות 

          רחוקה.


          לילה שלם

          אנו יושבים 

          כך למראשותיו:

          בולשים את נשימותיו, 

          מטיפים לתוך עיניו 

          את המרתקים 

          שבחלומותינו.


          מה שמעכיר

          מעט את הרגע, 

          זה הצורך המגונה שלך 

          לחטט במעשי כדי לבדוק 

          מה מחטאי הישנים

          לא נסלח.

          דרג את התוכן:
            0 תגובות   יום שני, 21/1/13, 06:42

            כשנכדי הקטן

            מטרף בידיו

            אני רואה עולם

            ומלואו:


            שמים ושמי-שמים

            וארצות טרשים.


            נכדי הקטן

            טהור מאד,

            הלילות טרם

            העכירוהו.


            אני שם פניו עלי,

            מתיז אבק-אהבה עליו

            מתוך צנתרות-זהב

            עתיקים.

            דרג את התוכן:
              1 תגובות   יום שישי , 18/1/13, 12:43

              דוחף את הראש

              לתוך השדיים שלך.


              מריח את ריחך,

              לא של בושם כמו פעם

              אלא ריח של ייאוש זול,

              כמו ריח של אבק.


              בדממה שהחליפה

              את חריקות המיטה

              אני מביט בחלקי-הלבוש

              שפיזרנו ברחבי החדר,


              משחזר איך בפראות

              שאחזה בנו קודם

              המיר הלובן בעיניך

              שפה בשפה.

              דרג את התוכן:
                1 תגובות   יום שבת, 12/1/13, 10:43

                בדרך מהמטבח

                לחדר-השינה,

                הורדת באיטיות את חלוק-הבית.


                את גוללת אותו

                וקיפלת אותו בנחת, כמו להכעיס,

                על השרפרף, 

                סמוך לצד שלי.


                אחר-כך ירדת על-ארבע,

                מגששת כסומא

                מתחת למיטתנו,


                רואה איך האפלה

                רושמת את עירומי המפוזר

                בחדר,


                מנסה לומר בגופך 

                את שלא הצלחת לבטא

                במלים.

                דרג את התוכן:
                  0 תגובות   יום חמישי, 10/1/13, 18:21

                  הקור במרפסת

                  מביאני עכשיו לדמעות

                  ואני רוקע ברגלי

                  כדי להתחמם.


                  כל חבורי-החשמל

                  נותקו מן הזרם,

                  כל התנורים החמים

                  חדלו משכבר

                  לפעול.


                  אני לא נותן לעצמי

                  שהות מספקת כדי לחשוב

                  כמה מעט צריך אדם

                  כדי קיום:


                  לחם צר, מים לחץ,

                  מעט זמן פנוי.

                  דרג את התוכן:
                    0 תגובות   יום שלישי, 8/1/13, 18:51

                    לפני הגשם נהמו

                    רעמים רחוקים כנגד

                    כיפת-השמים.


                    טיפות מים

                    ענקיות פושרות

                    ניתזו בתחילה

                    בהיסוס מן הרקיע,

                    ואחר-כך ירדו

                    ברצינות.


                    שעה נמשך הגשם

                    ואחר-כך חלף.

                    הציפורים זימרו,

                    הארץ ההבילה.


                    זרמי-המים הזעירים

                    שהבקיעו

                    לנעלי-הקיץ הדקות

                    מבעד לתפר

                    שבין הסוליה לנעל,

                    הצטמקו ונעלמו.

                    דרג את התוכן:
                      0 תגובות   יום שישי , 4/1/13, 08:50

                      קולות הבוקר

                      הראשונים

                      הם מרכיב חשוב

                      באושרנו.


                      כמו למשל, 

                      המים שיורדים

                      עכשיו


                      מבית-השימוש 

                      של השכנים 

                      אל הביוב.

                      דרג את התוכן:
                        0 תגובות   יום רביעי, 2/1/13, 19:19

                        היום מלאו

                        לך חמישים.

                        בוקר חורפי נאה

                        חגג בחוץ.


                        הנה עכשיו

                        אני מציץ החוצה

                        בעד לחלון:


                        שתי יונים,

                        זכר ונקבה מרפרפים

                        על אדן-החלון.


                        מראה יפה.

                        רוצה לומר,

                        לא בטוח שביונים עסקינן,

                        אולי צפרים אחרות.

                        דרג את התוכן:

                          ארכיון