הַלַּיְלָה מְצָאתִיךָ אַבָּא, לְרַגְלֵי מִטָּתִי, בּוֹחֵן נַעֲלֵי וְרוֹאֶה אֵיךְ פָּשָׂה בָּהֶן הָרָקָב.
שׂוֹרֵט בְּצִפָּרְנֶיךָ אֶת חֻדֵּי הַמַּסְמְרִים לִרְאוֹת כַּמָּה הִבְקִיעוּ בְּעַד הָעוֹר הָרַךְ.
זֶה מִשֶּׁלִּכַּנִי אָחוֹרָה כְּמוֹ בְּמִנְהֶרֶת-זְמַן, לְזִכְרוֹן הַיָּמִים הָרְחוֹקִים הַהֵם בָּהֶם חָזַרְתִּי הַבַּיְתָה לַחֻפְשׁוֹת מִן הַצָּבָא.
אֵיךְ, עִם בָּרָק לַח בְּעֵינַיִם הָיִיתָ מִתְנַפֵּל רִאשׁוֹנָה עַל נַעֲלֵי הַצָּבָא הַגְּבוֹהוֹת הַמְּאֻבָּקוֹת וּמְצַחְצֵן עַד בָּרָק.
"תֵּן נְעָלֶיךָ, אֲצַחְצְחֵם" מִילוֹת הַקִּרְבָה הָאֵלֶּה שֶׁלְּךָ, הֶחֱלִיפוּ כְּמוֹ תָּמִיד, מִילוֹת אַהֲבָה שֶׁאַף-פַּעַם לֹא נִמְצְאוּ לְךָ בְּקַלּוּת. |
מִי שֶׁחָכָם לוֹקֵחַ כִּבְרַת-אֲדָמָה, הוֹפֵךְ בָּהּ וְהוֹפֵךְ בָּהּ וְעוֹשֶׂה בָּהּ פְּצָעִים פְּתוּחִים מֵאֹפֶק עַד-אֹפֶק.
אַחַר-כָּךְ הוּא מְקָרְבָהּ אֵלָיו וּמַשְׁפִּיעַ עָלֶיהָ חֶסֶד.
אָבִי לַקְחָנִי בְּיָדוֹ וְהֶרְאָה לִי אוֹצָרוֹת וּפָתַח בְּפָנַי שַׁעֲרֵי-הַשָּׁמַיִם
וַאֲנִי רַצְתִּי אֵלָיו כְּיֶלֶד, יְדֵי פְּתוּחוֹת וְלִבִּי מֻרְתָּח.
לֹא הָיִיתִי אָז כְּאֶחָד-הָאָדָם, הָיִיתִי אַב הֲמוֹן-גּוֹיִים, הָיִיתִי מַלְאָךְ. |
בַּיָּמִים הָאַחֲרוֹנִים |
שֶׁבַע בַּבֹּקֶר. |
הַשָּׁמַיִם נוֹסְעִים |
אֲחוּז אַהֲבָה שְׁקֵטָה אֲנִי קָם וְיוֹשֵׁב לְצִדֵּךְ, עוֹמֵד לְצִדֵּךְ,
רוֹאָה אוֹתָךְ בַּמִּטְבָּח, רוֹאֶה אוֹתָךְ בַּחֲדַר-הַמִּטּוֹת.
מָה עוֹבֵר בְּרֹאשֵׁךְ בַּלֵּילוֹת, כְּשֶׁאֲנִי עוֹבֵר סַהֲרוּרִי, נָפוּחַ מִמִּלִּים, מֵחֶדֶר לַחֶדֶר.
רַק אֶת צְלָלִיתִי הַפְּרוּעָה אַתְּ רוֹאֶה מִן-הַסְּתָם, נִשְׁבֶּרֶת עַל הַקִּירוֹת. |
חֶטְאֵנוּ הַקַּדְמוֹן הָאַחֲרוֹנוֹת הֵן כְּמוֹ בְּעָגַת-אֲסִירִים: נְקִישׁוֹת קְצוּבוֹת-מֻסְכָּמוֹת עַל הַדֹּפֶן הַמְּתוּחָה שֶׁבְּמִקְצָת הַשָּׁעוֹת שֶׁאָנוּ יַחַד
לִפְרֹועַ לַשָּׁוְא |