עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    ';

    בעצם באתי רק לדבר

    שירים חדשים חוברים כאן לשירים ישנים שנוסחם המאוחר מרחיק אותם במינון זה או אחר מן המקור הראשוני. זכויות השימוש, הפרסום וההפצה של שירים אלה שמורות רק לי. אין לצטט, להעתיק, או לשתף ברבים שירים אלה, אלא אם צוין שהינם חלק בלתי נפרד מן המצוי עמי בכתובים.

    יהודה ויצנברג ניב
    -----------------------------
    וְאִם הַשִּׁיר יְפַשֵּׁט מִכְּזָבָיו,
    יֶחְדַּל לִהְיוֹת שִׁיר".

    (רמב"ע - ר' מֹשֶׁה בֶּן עֶזְרָא).
    *****************************
    אֲנִי כּוֹתֵב לֹא מִפְּנֵי שֶׁיֵּשׁ לִי כֹּחַ לִכְתֹּב אֶלָּא מִפְּנֵי
    שֶׁכְּבָר אֵין בִּי כֹּחַ לְיִדֹּם.
    לִפְעָמִים אִי אֶפְשָׁר לָאָדָם לְהָרִים אֶת עַצְמוֹ מִתּוֹךְ קַטְנוּתוֹ וְשִׁפְלוּתוֹ אֶלָּא עַל יְדֵי כְּתִיבָה שֶׁל מַחְשְׁבוֹתָיו וּתְחוּשׁוֹתָיו לְגַבֵּי הַהִתְמוֹדְדוּיוֹת וְהַהִתְנַסּוּיוֹת שֶׁלּוֹ.

    (הרב אברהם יצחק הכהן קוק (הראי"ה)
    *********************************************
    "אם אתה רוצה להיות יצירתי, השאר בחלקך ילד, עם היצירתיות ויכולת ההמצאה שמאפיינים ילדים לפני שהם מתעוותים על ידי חברת המבוגרים"

    ציטוט מדברי ז'אן פיאז'ה, פסיכולוג שווייצרי-צרפתי,
    ------------------------------------
    הַמְּשׁוֹרֵר הוּא מְכַזֵּב
    שֶׁכֹּה בִּכְזָבָיו מַפְלִיא
    כְּשֶׁהוּא מַמְצִיא אֶת הַכְּאֵב
    גַּם כְּשֶׁהוּא חָשׁ בּוֹ בַּעֲלִיל.
    וְהַקּוֹרְאִים אֶת שֶׁכָּתַב
    חָשִׁים יָפֶה בִּכְאֵב הַקָּרוּא
    אַךְ לֹא בִּשְׁנֵי כְּאֵבָיו
    אֶלָּא בִּשְׁנַיִם שֶׁלֹּא קָרוּ.
    הַדִּמְיוֹן טוֹחֵן אֶת הַכְּזָבִים
    כְּשֶׁאֶת הַגַּלְגַּל מָשָׁל סוֹבֵב
    קָרוֹן צַעֲצוּעַ מֵחוּטִים עָבִים
    אֲשֶׁר קוֹרְאִים לוֹ לֵב.

    פרננדו פסואה (תרגום יורם ברונובסקי)
    *****************************************************
    שאלה: איך נעשית סופר? תשובה: אני די ביישן אני לא חיה חברתית. אני לא יודע לתקשר. מתקשה בחיי חברה. כבחור צעיר או נער בוגר התחלתי לכתוב כפי שכותבים בגיל ההתבגרות דברים שקשורים לבדידות, למחשבות ולדברים שקשורים לנפש האדם.
    - הכתיבה מתנהלת בשתי ישויות: אחת, החיים הממשיים שקורים כל יום, השנייה העולם הבדיוני שהוא יקום בפני עצמו.

    ציטוט מדברי אחד מגדולי הסופרים הנורווגים של אסקילדסן - (על בסיס ראיון עיתונאי שנערך עמו בשנת 2011)


    *****************************************
    הזיכרון שלי רעוע, אני חלש במתמטיקה. אין לי לא מחשבה מהירה ולא שנינות והיכולת שלי לעקוב אחר רצף של מחשבה מופשטת היא מוגבלת.
    מה שכן, אולי יש לי מקוריות, שכל ישר וכושר שיפוט ולפעמים אני שם לב לדברים החומקים מעיני אחרים".

    (צרל'ס רוברט דרווין)
    ******************************************
    "לאמן ניתנה היכולת להביע את הרוח באמצעות החומר, אין הוא מסוגל לבאר את יצירתו ולעיתים קרובות אין הוא מסוגל אף להנות ממנה.
    יצירתו היא הגשר שבין נפשו שלו לבין נפשו של המתבונן בה ורק המתבונן בה יוכל לראות את נפשו שלו, את הגשר ואת נפשו של האמן גם יחד".

    (ליאונרדו דה וינצ'י)
    *************************************************
    " דבר אינו מקורי, אם משהו מעורר בכם השראה או מצית את הדמיון, גנבו אותו, הלעיטו את עצמכם בסרטים ישנים וחדשים, מוזיקה, ספרים, יצירות אמנות, תצלומים, שירים, חלומות, שיחות אקראיות, ארכיטקטורה, גשרים, שלטי רחובות, עצים, עננים, גופי מים, אור וצל. בחרו לגנוב רק דברים שמדברים אליכם ישירות לנשמה. אם תנהגו כך היצירה של הגניבה תהיה אותנטית. אותנטיות היא הכרחית, מקוריות אינה קיימת, ואל תטרחו להסתיר את מעשה הגניבה,- הרגישו חופשי אפילו לחגוג אותו. בכל מצב זכרו מה שז'אן לוק גודאר אמר- " העניין אינו מאיפה אתם לוקחים דברים, אלא לאן אתם מביאים אותם".

    (ציטוט מדברי במאי הקולנוע הפרוע ג'ים ג'ארמוש )
    ------------------------------

    ארכיון : 5/2012

    1 תגובות   יום שלישי, 29/5/12, 21:58

    הלילה

    מצאתיך אבא,

    לרגלי מיטתי,

    בוחן נעלי ורואה

    איך פשה בהן

    הרקב.


    שורט

    בציפורניך 

    את חודי המסמרים

    לראות כמה הבקיעו

    בעד העור הרך.


    זה משליכני

    אחורה

    כמו במנהרת-זמן,

    לזכרון הימים

    הרחוקים ההם בהם

    חזרתי הביתה

    לחופשות

    מן הצבא.


    איך, עם ברק לח

    בעינים היית מתנפל

    ראשונה

    על נעלי הצבא

    הגבוהות

    המאובקות

    ומצחצן עד ברק.


    "תן נעליך, אצחצחם"

    מילות הקירבה האלה שלך,

    החליפו כמו תמיד, 

    מילות אהבה

    שאף-פעם

    לא נמצאו לך

    בקלות.

    דרג את התוכן:
      1 תגובות   יום שבת, 26/5/12, 10:23

      מי שחכם לוקח

      כברת-אדמה,

      הופך בה והופך בה

      ועושה בה

      פצעים פתוחים

      מאופק עד-אופק.


      אחר-כך

      הוא מקרבה אליו

      ומשפיע

      עליה חסד.


      אבי לקחני בידו

      והראה לי אוצרות

      ופתח בפני

      שערי-השמים


      ואני רצתי אליו כילד,

      ידי פתוחות

      ולבי מורתח.


      לא הייתי אז

      כאחד-האדם,

      הייתי אב המון-גויים,

      הייתי מלאך.

      דרג את התוכן:
        2 תגובות   יום רביעי, 23/5/12, 19:10

        בימים האחרונים

        אני קורא את "שוטטות"

        של וולטר בנימין.


        האמת לומר, 

        רשמי נוסעים ונוודים

        דרך התבוננותם, תיאוריהם, 

        משכו אותי כבחבלי-קסם 

        מאז-ומתמיד.


        יותר מכל

        קסם לי מימד-התנועה:

        נסעו וכתבו, הפליגו ורשמו,

        רכבו ותיארו, הלכו ודיברו,

        נדדו וסיפרו.


        בין שהיו

        מגלי-ארצות 

        מרופטי-לבוש ובין שהעדיפו

        לאחר גשם ראשון


        לחזור

        למשרדם ברגל

        ענובים ומדיפים מי-קולון,

        על המדרכות שותתות המים

        של רחוב ריינס בת"א.

        דרג את התוכן:
          2 תגובות   יום שישי , 18/5/12, 09:09

          שבע בבוקר.

          אני הולך לבנק,

          ריח הבוקר

          כמו ריח הדשא הקצור

          באפי.


          מי שקוצר 

          את הדשא

          בשעות האלה

          יודע את ערכה הסגולי

          של העבודה הזו.


          הוא גם יודע

          שריח דשא קצור, טרי,

          יכול להפיח

          נשמה חדשה

          בלב מי שהשגרה

          חונקתו.

          דרג את התוכן:
            0 תגובות   יום שלישי, 15/5/12, 20:58
            השמים נוסעים 
            מעלי שורות שורות
            ואני כמו ילד מביט בהם בפה פעור.
            כל המגדלים הגבוהים
            פורחים באוויר,
            כל סערות-הנפש מרקדות בשלוליות.
            כמתוך ערפל-הזוי של חלום 
            אני רואה איך שחף לבן ניתק מפעם לפעם 
            מן הלא-ניע בגבהים
            וצולל כחץ אל חלקת-המים 
            כרוצה לטרוף 
            את ערוות-הגלים.
            השמים נוסעים 
            מעלי שורות שורות
            ואני כמו ילד מביט בהם בפה פעור.
            כל המגדלים הגבוהים
            פורחים באוויר,
            כל סערות-הנפש מרקדות בשלוליות.
            כמתוך ערפל-הזוי של חלום 
            אני רואה איך שחף לבן ניתק מפעם לפעם 
            מן הלא-ניע בגבהים
            וצולל כחץ אל חלקת-המים 
            כרוצה לטרוף 
            את ערוות-הגלים.

            השמים נוסעים

            מעלי שורות שורות

            ואני כמו ילד

            מביט בהם

            בפה פעור.


            כל המגדלים

            הגבוהים

            פורחים באוויר,

            כל סערות-הנפש

            מרקדות

            בשלוליות.


            כמתוך ערפל-הזוי

            של חלום

            אני רואה

            איך שחף לבן

            ניתק מפעם לפעם

            מן הלא-ניע

            בגבהים


            וצולל כחץ

            אל חלקת-המים

            כרוצה לטרוף

            את ערוות-הגלים.

            דרג את התוכן:
              0 תגובות   יום שישי , 11/5/12, 07:54

              אחוז אהבה שקטה

              אני קם

              ויושב לצידך,


              עומד לצידך,

              רואה אותך במטבח,

              רואה אותך

              בחדר-המיטות.


              מה עובר בראשך

              בלילות,

              כשאני עובר סהרורי,

              נפוח ממילים,

              מחדר לחדר.


              רק את צלליתי

              הפרועה

              את רואה מן-הסתם,

              נשברת

              על הקירות.

              דרג את התוכן:
                0 תגובות   יום שלישי, 1/5/12, 21:12

                חטאנו

                הקדמון

                הוא אולי חטא הפרישה

                המוקדמת לישון.


                פניותיי האחרונות

                הן כמו

                בעגת-אסירים:


                נקישות

                קצובות-מוסכמות

                על הדופן המתוחה

                של בטנך.


                העניין נעוץ

                אולי בכך

                שבמקצת השעות

                שאנו יחד


                אני מנסה

                לפרוע לשווא

                את חשבון הרגעים

                החסרים.

                דרג את התוכן:

                  ארכיון