וְאִם הַשִּׁיר יְפַשֵּׁט מִכְּזָבָיו, יֶחְדַּל לִהְיוֹת שִׁיר". (רמב"ע - ר' מֹשֶׁה בֶּן עֶזְרָא)
*************************************
שִׁירִים חֲדָשִׁים חוֹבְרִים כָּאן לְשִׁירִים יְשָׁנִים שֶׁנּוֹסְחָם הַמְּאֻחָר מַרְחִיק אוֹתָם בְּמִנּוּן זֶה אוֹ אַחֵר מִן הַמָּקוֹר הָרִאשׁוֹנִי. זְכוּיוֹת הַשִּׁמּוּשׁ, הַפִּרְסוּם וְהַהֲפָצָה שֶׁל שִׁירִים אֵלֶּה שְׁמוּרוֹת לִי, כָּךְ שֶׁאֵין לְצַטֵּט, לְהַעְתִּיק, אוֹ לְשַׁתֵּף בְּרַבִּים שִׁירִים אֵלֶּה, אֶלָּא אִם צֻיַּן שֶׁהִנָּם חֵלֶק בִּלְתִּי נִפְרָד מִן הַמָּצוּי עִמִּי בַּכְּתוּבִים.
( יהודה ויצנברג ניב)
---------------------------------
אֲנִי כּוֹתֵב לֹא מִפְּנֵי שֶׁיֵּשׁ לִי כֹּחַ לִכְתֹּב אֶלָּא מִפְּנֵי
שֶׁכְּבָר אֵין בִּי כֹּחַ לְיִדֹּם.
לִפְעָמִים אִי אֶפְשָׁר לָאָדָם לְהָרִים אֶת עַצְמוֹ מִתּוֹךְ קַטְנוּתוֹ וְשִׁפְלוּתוֹ אֶלָּא עַל יְדֵי כְּתִיבָה שֶׁל מַחְשְׁבוֹתָיו
וּתְחוּשׁוֹתָיו לְגַבֵּי הַהִתְמוֹדְדוּיוֹת
וְהַהִתְנַסּוּיוֹת שֶׁלּוֹ.
(הרב אברהם יצחק הכהן קוק (הראי"ה)
*********************************************
""אִם אַתָּה רוֹצֶה לִהְיוֹת יְצִירָתִי, הַשְׁאֵר בְּחֶלְקְךָ יֶלֶד, עִם הַיְּצִירָתִיּוּת וִיכֹלֶת הַהַמְצָאָה שֶׁמְּאַפְיְנִים יְלָדִים לִפְנֵי שֶׁהֵם מִתְעַוְּתִים עַל יְדֵי חֶבְרַת הַמְּבֻגָּרִים".
ציטוט מדברי ז'אן פיאז'ה, פסיכולוג שווייצרי-צרפתי,
---------------------------------
הַמְּשׁוֹרֵר הוּא מְכַזֵּב
שֶׁכֹּה בִּכְזָבָיו מַפְלִיא
כְּשֶׁהוּא מַמְצִיא אֶת הַכְּאֵב
גַּם כְּשֶׁהוּא חָשׁ בּוֹ בַּעֲלִיל.
וְהַקּוֹרְאִים אֶת שֶׁכָּתַב
חָשִׁים יָפֶה בִּכְאֵב הַקָּרוּא
אַךְ לֹא בִּשְׁנֵי כְּאֵבָיו
אֶלָּא בִּשְׁנַיִם שֶׁלֹּא קָרוּ.
הַדִּמְיוֹן טוֹחֵן אֶת הַכְּזָבִים
כְּשֶׁאֶת הַגַּלְגַּל מָשָׁל סוֹבֵב
קָרוֹן צַעֲצוּעַ מֵחוּטִים עָבִים
אֲשֶׁר קוֹרְאִים לוֹ לֵב.
פרננדו פסואה (תרגום יורם ברונובסקי)
*****************************************************
שאלה: איך נעשית סופר? תשובה: אני די ביישן אני לא חיה חברתית. אני לא יודע לתקשר. מתקשה בחיי חברה. כבחור צעיר או נער בוגר התחלתי לכתוב כפי שכותבים בגיל ההתבגרות דברים שקשורים לבדידות, למחשבות ולדברים שקשורים לנפש האדם.
- הכתיבה מתנהלת בשתי ישויות: אחת, החיים הממשיים שקורים כל יום, השנייה העולם הבדיוני שהוא יקום בפני עצמו.
ציטוט מדברי אחד מגדולי הסופרים הנורווגים של אסקילדסן - (על בסיס ראיון עיתונאי שנערך עמו בשנת 2011)
*****************************************
הזיכרון שלי רעוע, אני חלש במתמטיקה. אין לי לא מחשבה מהירה ולא שנינות והיכולת שלי לעקוב אחר רצף של מחשבה מופשטת היא מוגבלת.
מה שכן, אולי יש לי מקוריות, שכל ישר וכושר שיפוט ולפעמים אני שם לב לדברים החומקים מעיני אחרים".
(צרל'ס רוברט דרווין)
******************************************
"לאמן ניתנה היכולת להביע את הרוח באמצעות החומר, אין הוא מסוגל לבאר את יצירתו ולעיתים קרובות אין הוא מסוגל אף להנות ממנה.
יצירתו היא הגשר שבין נפשו שלו לבין נפשו של המתבונן בה ורק המתבונן בה יוכל לראות את נפשו שלו, את הגשר ואת נפשו של האמן גם יחד".
(ליאונרדו דה וינצ'י)
*************************************************
כמה ספרים עוד אספיק לקרוא ואיזה מהם בשנית או בשלישית ואיזה לא ומהחדשים, מאלה שעוד יבואו? ומה אספיק לשמוע מכל הדיסקים שברשותי ומן הקלטות ומה בבצוע חי? את מי אספיק לאהוב ועל מה ועל מי לחשוב?ידידי קונו אומר: יד האני מגעת עד סוף זכרוננו. מה אזכור?
("שאלות" - טוביה ריבנר)
---------------------------------
" דבר אינו מקורי, אם משהו מעורר בכם השראה או מצית את הדמיון, גנבו אותו, הלעיטו את עצמכם בסרטים ישנים וחדשים, מוזיקה, ספרים, יצירות אמנות, תצלומים, שירים, חלומות, שיחות אקראיות, ארכיטקטורה, גשרים, שלטי רחובות, עצים, עננים, גופי מים, אור וצל. בחרו לגנוב רק דברים שמדברים אליכם ישירות לנשמה. אם תנהגו כך היצירה של הגניבה תהיה אותנטית. אותנטיות היא הכרחית, מקוריות אינה קיימת, ואל תטרחו להסתיר את מעשה הגניבה,- הרגישו חופשי אפילו לחגוג אותו. בכל מצב זכרו מה שז'אן לוק גודאר אמר- " העניין אינו מאיפה אתם לוקחים דברים, אלא לאן אתם מביאים אותם".
(ציטוט מדברי במאי הקולנוע ה"פרוע" ג'ים ג'ארמוש )
------------------------------
פוסטים פופולאריים
-
הרוח בשעה שדיברת
6/4/20 | 130 צפיות
-
הקור במרפסת
10/1/13 | 708 צפיות
-
בשבת הנחתי לזיפי-הזקן
16/6/12 | 781 צפיות
-
מתפרקד בתנוחה
13/4/19 | 206 צפיות
-
הרצון הגדול שבי
21/11/18 | 393 צפיות
-
מעבר לבשר
4/3/20 | 109 צפיות
תכנים אחרונים
מְנוֹפֵף לְשָׁלוֹם, מִתְנַשֵּׁם בִּכְבֵדוּת, עָמַדְתִּי בְּכִוּוּן נְסִיעַת רְכָבֵךְ, בְּמֶרְחָק מָה אַחֲרֵי הָרַמְזוֹר, לִפְנֵי קַו הָעֲצִירָה
וְיָכֹולְתִּי לִרְאוֹת אֶת הָרַמְזוֹר הַקָּרוֹב אֵלַי וְהָרַמְזוֹר מִמּוּל בְּצוּרָה בְּרוּרָה וְאֶת קַו הָעֲצִירָה בְּצוּרָה בְּרוּרָה עוֹד יוֹתֵר
כָּל אוֹתָהּ הָעֵת הָיִיתִי בְּקֶשֶׁר-עַיִן רָצוּף עִם רכָבֵךְ, הַצֹּומֶת הָיְתָה מוּאֶרֶת, מֶזֶג הָאֲוִיר בָּהִיר, הָרְאוּת טוֹבָה. |
נֶכֶד בּוֹכֶה מַעֲבִיר בִּי פַּחַד, הַפַּחַד הַזֶּה בִּלְתִּי נִתָּן לְמִשּׁוּשׁ.
הַפַּחַד הַזֶּה מֵעִיר בִּי אֶת הַגּוּף וְעוֹשֶׂה אֶצְלִי מְעַרְבּוֹלוֹת.
אֲנִי אָדָם שֶׁנִּזּוֹן מִפַּחַד. כָּל פַּעַם שֶׁהָרוּחַ מְיַבֶּבֶת בֵּין הַתְּרִיסִים,
אֲנִי מַדְלִיק אֶת הָאוֹר בְּחַדְרִי וְיוֹשֵׁב לִכְתֹּב שִׁירִים. |
צִלְצוּל הַפֶּלֶאפוֹן
אֹשֶר אֲמִתִּי
בִּצְבּוּץ אֶגְלֵי־זֵעָה
הַדָּם מְצַיֵּת עַכְשָׁו לְקֶצֶב הַצְּעָדִים, |
וּמָה בַּאֲשֶׁר לְגַעֲגוּעִים? תִּרְאִי, הַגַּעֲגוּעִים לֹא מַנִּיחִים לִי
הֵם רוֹחֲשִׁים מִתַּחַת לְעוֹרִי כְּמוֹ עִסָּה דְּבִיקָה.
כָּל מִכְתָּב שֶׁאֲנִי כּוֹתֵב אֲנִי קֹרְעוּ בְּזַעַם, כָּל מַחְשָׁבָה שֶׁאֲנִי חוֹשֵׁב אֲנִי גּוֹנְזָהּ לְעַצְמִי.
הַמִּלִּים לֹא נוֹחוֹת עַכְשָׁו לְהִכָּבֵשׁ מִשּׁוּם שֶׁהַחֹם, הַחֹם הַנּוֹרָא של שִׁלְהֵי-הקיץ שׁוֹכֵב עָלַי עכשיו כְּמוֹ צַלַּחַת. |
כל מָה שֶׁאָדָם מֵפִיק מֵעַצְמוֹ בְּרִגְעֵי הַשִּׂמְחָה יָכֹל לְהִמּוֹג בְּרֶגַע אֶחָד שֶׁל עִצְבוּן.
תִּרְאִי, פָּנַי קָשִׁים עַכְשָׁו, עֵינַי יְבֵשׁוֹת,
כָּל הַגְּבוּרָה שֶׁנּוֹסְסָה בִּי בֶּעָבָר נֶעֶלְמָה כְּלֹא הָיְתָה,
מְעַט הַהִרְהוּרִים שֶׁצָּבַרְתִּי מֶשֶׁךְ הַשָּׁנִים יוֹצְאִים עַכְשָׁו אֶל הַנְּיָר בָּרֶגֶל גְּאֵיוֹנָה. |
נְסִיעוֹת הַבֹּקֶר לתֵּל אָבִיב הֵן הַקָּשׁוֹת מִכָּל,
מִי יַחֲזִיר אֶת הַלֵּילוֹת שֶׁהֶחְמַצְתִּי?
אֲנִי וְהָאוֹטוֹבּוּס לַתֵּל אָבִיב חֲבֵרִים וָתִיקִים.
בַּתַּחֲנָה בְּמוֹרַד-הַדֶּרֶךְ אֲנִי פּוֹגֵשׁ כִּמְעַט כָּל בֹּקֶר אוֹתָם פַּרְצוּפִים.
הָאֱמֶת לוֹמַר, יֵּשׁ כַּמָּה תְּוֵי -פָּנִים שֶׁמְּרַתְּקִים אוֹתִי כל-פעם מחדש.
|
הַשְּׁתִיקָה שֶׁמְּלַוָּה אוֹתִי מִזֶּה זְמַן דּוֹמֶה לִשְׁתִיקַת הַתִּיקָנִים הַמְּשַׁחֲרִים לְטֶרֶף בְּחֶבְיוֹן הַקִּירוֹת.
דִּמְיוֹנִי הַדַּל דּוֹלֵק אַחֲרֵיהֶם בְּנַעֲלֵי-בַּיִת וּכְמוֹתָם, אֲנִי מִתְכּוֹפֵף וּמֵפִיחַ חַיִּים בִּמְכִתּוֹת-הַזְּמַן הָאֲבוּדוֹת.
לְמָשָׁל, הַחֲפָצִים שֶׁנּוֹתְרוּ בַּמְּגֵרוֹת אבי אַחֲרֵי פטירתו: סֵפֶר תְּהִלִּים קָטָן, זְכוּכִית מְגַדֶּלֶת, זוג מִסְפָּרַיִם חֲלוּדִים.
|
