מַה יֵּשׁ לוֹמַר, וּבִשְׁאָר הַמְּקוֹמוֹת הַמֻּצְנָעִים. |
קְצָת לִפְנֵי תַּחֲנַת-הַכֹּחַ שֶׁל חֲדֵרָה,
בְּאַחַת מָצָאתִי עַצְמִי
עֵצִים חֲשׂוּפִים מֵעַלְוָה דִּגְדְּגוּ גְּחוֹנָם
נַחַל חֲדֵרָה מְנֻמַּר רַצֵּי-כֶּסֶף |
הַשָּׁמַיִם נוֹסְעִים |
הַיָּם מִתְפָּרֵם מוּלֵנוּ בִּתְנוּעוֹת לֵאוֹת, זרְוֹעוֹתַיךִ הַחשֲׂופּוֹת כְּמוֹ בַּהֶרֶת זְהֻבָּה בְּעֵינַי. הָרוּחוֹת רוֹדְפוֹת אַחַר שַׂעֲרוֹתַיִךְ וַאֲנִי מַרְגִּישׁ אֵיךְ מִשָּׁעָה לְשָׁעָה זִיפֵי־הַזָּקָן שֶׁלִּי גְּדֵלִים. אֲנִי חוֹגֵג עִמָּךְ הָיום אֶת יוֹם הֻלַּדְתִּי, בַּקְבּוּק סוֹדָה מַזִּיעַ מִקֹּר צוֹפֶה בְּאָשְׁרִי מִן הַשֻּׁלְחָן. |
הָעֲנָנִים נוֹסְעִים מֵעָלַי |
הַפֶּלֶאפוֹן מְצַלְצֵל
|
אַבָּא, בְּיוֹם-כִּפּוּרִים זֶה אֲנִי מֵפִיק זִכְרוֹנוֹת לַחִים מִטַּלִּיתְךָ הַמַּצְהִיבָה בָּאָרוֹן,
טוֹב אֶעֱשֶׂה אִם אֶעֱלֶה בְּחַוְוקֵי הַסֻּלָּם
הָאֱמֶת לוֹמַר, חוּץ מֵהָרָצוֹן הַטִּבְעִי
בְּכַוָּנָתִי לְהַעֲטוֹתָהּ בַּחֲשַׁאי עַל גּוּפִי, לִבְדֹּוק |
1 סוֹף הַקַּיִץ. מוּצָאִים מִן הָאֲרוֹנוֹת.
אֲנִי לֹא סוֹבֵל
אֲנִיחֵם בְּסֵדֶר מוֹפְתִי
שְׂמָלוֹת לְחוּד, חֻולְצוֹת לְחוּד,
2 בֵּין לְבֵין אֲנִי תּוֹפֵשׂ עַצְמִי
עַל הַבְּרָקִים בַּחֹרֶף
להפחיד אוֹתָנוּ יוֹתֵר
כֵּיוָן שֶׁהַשָּׁנָה הִתְקַנּוּ |
בַּבֹּקֶר |