עֵץ הַמִּשְׁמֵשׁ בְּחָצֵר כּוֹרֵעַ תַּחַת עֹמֶס הַפְּרִי. הַצִּפֳּרִים הָרְעֵבוֹת בַּחֲמַת-זַעַם. מְנֻקָּד צָהֹוב, אֶת חַיָּיו. מִלְּבַד אוּלַי כַּמָּה זִכְרוֹנוֹת יְלָדוֹת נוֹשָׁנִים שֶׁמַּעֲשִׁירִים אֶת לֵילוֹתֵינו.
מאסופת שירי יהודה ויצנברג ניב (C) כל הזכויות שמורות |
אֲנִי יָכל
|
אִיחַרְתִּי
בְּעַלּוֹתִי
הַשָּׁמַיִם
אֶלֶף סְלִיחוֹת |
הִשְׁאַרְתִּי מְנוֹרָה קְטַנָּה אַחֲרֵי בְּלֹא-יוֹדְעִין אוּלַי קְצָת קֹדֶם-לָכֵן |
חֵלֶק מֵהַזְּמַן
שְׂעָרֵךְ הַזָּהֹב כְּמוֹ הֶחְלִיק כָּתֵף שְׂמֹאל. |
קוֹלוֹת הַבֹּקֶר הַדַּקִּים הֵם מַרְכִּיב חָשׁוּב בְּאָשְׁרֵנוּ.
שָׁנִים רַבּוֹת אֲנִי מַכִּיר אוֹתָךְ וזה כְּמוֹ אַלְפֵי שָׁנִים וְזֶה זְמַן מַסְפִּיק לַעֲמֹד עַל טִיבוֹ
מִן הַבֹּקֶר אֶת מְחַטֶּטֶת בִּבְגָדַי.
שׁוּם טוֹבָה לֹא תִּצְמַח לנו מִכָּךְ. מָה תִּמְצְאִי אֶצְלִי: שְׁטַר כֶּסֶף אֲכוּל,
קוֹלוֹת הַבֹּקֶר הַדַּקִּים
כְּמוֹ לְמָשָׁל הַמַּיִם שֶׁיּוֹרְדִים עַכְשָׁיו
|