וְאִם הַשִּׁיר יְפַשֵּׁט מִכְּזָבָיו, יֶחְדַּל לִהְיוֹת שִׁיר". (רמב"ע - ר' מֹשֶׁה בֶּן עֶזְרָא)
*************************************
שִׁירִים חֲדָשִׁים חוֹבְרִים כָּאן לְשִׁירִים יְשָׁנִים שֶׁנּוֹסְחָם הַמְּאֻחָר מַרְחִיק אוֹתָם בְּמִנּוּן זֶה אוֹ אַחֵר מִן הַמָּקוֹר הָרִאשׁוֹנִי. זְכוּיוֹת הַשִּׁמּוּשׁ, הַפִּרְסוּם וְהַהֲפָצָה שֶׁל שִׁירִים אֵלֶּה שְׁמוּרוֹת לִי, כָּךְ שֶׁאֵין לְצַטֵּט, לְהַעְתִּיק, אוֹ לְשַׁתֵּף בְּרַבִּים שִׁירִים אֵלֶּה, אֶלָּא אִם צֻיַּן שֶׁהִנָּם חֵלֶק בִּלְתִּי נִפְרָד מִן הַמָּצוּי עִמִּי בַּכְּתוּבִים.
( יהודה ויצנברג ניב)
---------------------------------
אֲנִי כּוֹתֵב לֹא מִפְּנֵי שֶׁיֵּשׁ לִי כֹּחַ לִכְתֹּב אֶלָּא מִפְּנֵי
שֶׁכְּבָר אֵין בִּי כֹּחַ לְיִדֹּם.
לִפְעָמִים אִי אֶפְשָׁר לָאָדָם לְהָרִים אֶת עַצְמוֹ מִתּוֹךְ קַטְנוּתוֹ וְשִׁפְלוּתוֹ אֶלָּא עַל יְדֵי כְּתִיבָה שֶׁל מַחְשְׁבוֹתָיו
וּתְחוּשׁוֹתָיו לְגַבֵּי הַהִתְמוֹדְדוּיוֹת
וְהַהִתְנַסּוּיוֹת שֶׁלּוֹ.
(הרב אברהם יצחק הכהן קוק (הראי"ה)
*********************************************
""אִם אַתָּה רוֹצֶה לִהְיוֹת יְצִירָתִי, הַשְׁאֵר בְּחֶלְקְךָ יֶלֶד, עִם הַיְּצִירָתִיּוּת וִיכֹלֶת הַהַמְצָאָה שֶׁמְּאַפְיְנִים יְלָדִים לִפְנֵי שֶׁהֵם מִתְעַוְּתִים עַל יְדֵי חֶבְרַת הַמְּבֻגָּרִים".
ציטוט מדברי ז'אן פיאז'ה, פסיכולוג שווייצרי-צרפתי,
---------------------------------
הַמְּשׁוֹרֵר הוּא מְכַזֵּב
שֶׁכֹּה בִּכְזָבָיו מַפְלִיא
כְּשֶׁהוּא מַמְצִיא אֶת הַכְּאֵב
גַּם כְּשֶׁהוּא חָשׁ בּוֹ בַּעֲלִיל.
וְהַקּוֹרְאִים אֶת שֶׁכָּתַב
חָשִׁים יָפֶה בִּכְאֵב הַקָּרוּא
אַךְ לֹא בִּשְׁנֵי כְּאֵבָיו
אֶלָּא בִּשְׁנַיִם שֶׁלֹּא קָרוּ.
הַדִּמְיוֹן טוֹחֵן אֶת הַכְּזָבִים
כְּשֶׁאֶת הַגַּלְגַּל מָשָׁל סוֹבֵב
קָרוֹן צַעֲצוּעַ מֵחוּטִים עָבִים
אֲשֶׁר קוֹרְאִים לוֹ לֵב.
פרננדו פסואה (תרגום יורם ברונובסקי)
*****************************************************
שאלה: איך נעשית סופר? תשובה: אני די ביישן אני לא חיה חברתית. אני לא יודע לתקשר. מתקשה בחיי חברה. כבחור צעיר או נער בוגר התחלתי לכתוב כפי שכותבים בגיל ההתבגרות דברים שקשורים לבדידות, למחשבות ולדברים שקשורים לנפש האדם.
- הכתיבה מתנהלת בשתי ישויות: אחת, החיים הממשיים שקורים כל יום, השנייה העולם הבדיוני שהוא יקום בפני עצמו.
ציטוט מדברי אחד מגדולי הסופרים הנורווגים של אסקילדסן - (על בסיס ראיון עיתונאי שנערך עמו בשנת 2011)
*****************************************
הזיכרון שלי רעוע, אני חלש במתמטיקה. אין לי לא מחשבה מהירה ולא שנינות והיכולת שלי לעקוב אחר רצף של מחשבה מופשטת היא מוגבלת.
מה שכן, אולי יש לי מקוריות, שכל ישר וכושר שיפוט ולפעמים אני שם לב לדברים החומקים מעיני אחרים".
(צרל'ס רוברט דרווין)
******************************************
"לאמן ניתנה היכולת להביע את הרוח באמצעות החומר, אין הוא מסוגל לבאר את יצירתו ולעיתים קרובות אין הוא מסוגל אף להנות ממנה.
יצירתו היא הגשר שבין נפשו שלו לבין נפשו של המתבונן בה ורק המתבונן בה יוכל לראות את נפשו שלו, את הגשר ואת נפשו של האמן גם יחד".
(ליאונרדו דה וינצ'י)
*************************************************
כמה ספרים עוד אספיק לקרוא ואיזה מהם בשנית או בשלישית ואיזה לא ומהחדשים, מאלה שעוד יבואו? ומה אספיק לשמוע מכל הדיסקים שברשותי ומן הקלטות ומה בבצוע חי? את מי אספיק לאהוב ועל מה ועל מי לחשוב?ידידי קונו אומר: יד האני מגעת עד סוף זכרוננו. מה אזכור?
("שאלות" - טוביה ריבנר)
---------------------------------
" דבר אינו מקורי, אם משהו מעורר בכם השראה או מצית את הדמיון, גנבו אותו, הלעיטו את עצמכם בסרטים ישנים וחדשים, מוזיקה, ספרים, יצירות אמנות, תצלומים, שירים, חלומות, שיחות אקראיות, ארכיטקטורה, גשרים, שלטי רחובות, עצים, עננים, גופי מים, אור וצל. בחרו לגנוב רק דברים שמדברים אליכם ישירות לנשמה. אם תנהגו כך היצירה של הגניבה תהיה אותנטית. אותנטיות היא הכרחית, מקוריות אינה קיימת, ואל תטרחו להסתיר את מעשה הגניבה,- הרגישו חופשי אפילו לחגוג אותו. בכל מצב זכרו מה שז'אן לוק גודאר אמר- " העניין אינו מאיפה אתם לוקחים דברים, אלא לאן אתם מביאים אותם".
(ציטוט מדברי במאי הקולנוע ה"פרוע" ג'ים ג'ארמוש )
------------------------------
פוסטים פופולאריים
-
אדם שב
6/1/20 | 208 צפיות
-
השמש
31/1/19 | 637 צפיות
-
כשאתה כותב*
22/5/19 | 207 צפיות
-
בבוקר
30/9/19 | 216 צפיות
-
כל פעם
12/5/18 | 504 צפיות
-
מה שמנקר בי
7/5/15 | 840 צפיות
תכנים אחרונים
1. |
1 אֲהוּבִים עָלַי יְמֵי הַחֹרֶף הַמְּתוּנִים הַלָּלוּ: הָהָר הַנִּשָּׂא אֵינוֹ אֶלָּא גִּבְעָה, הָעֵמֶק הוּא מִישׁוֹר צָנוּעַ מִשְׁתַּפֵּל בִּזְהִירוּת, הָעֲרָפֶל מְחַדֵּד אֶת הַיְּצִירָתִיּוּת וּמַעֲשִׁיר אֶת הַדִּמְיוֹן .
2. אֵין נָאָה , אַוְרִירִית, פּוֹתַחַת לֵב ,נְשָׁמָה וְשֵׂכֶל מִצַּעֲדַת בֹּקֶר עַל שְׂפַת-הַיָּם בַּחֹרֶף זַעֲרוּרִי, עָדִין וּמִתְחַשֵּׁב זֶה.
3. הַגֶּשֶׁם מַעֲלֶה לַאֲוִיר אֶת רֵיחָהּ הַמָּתוֹק שֶׁל הָאֲדָמָה בִּמְקוֹמוֹת שֶׁהִיא עֲדַיִן קַיֶּמֶת וְלֹא הָפְכָה לְאַסְפַלְט מֵעִיק.
|
טוֹמֵן רֹאשִׁי בַּכַּר אֲנִי עוֹרֵךְ עַכְשָׁו נִסְיוֹנוֹת בְּאַהֲבָה: מֵצִיץ בָּךְ קְצָת וּמִסְתַּתֵּר, מֵצִיץ בָּךְ קְצָת וּמְמַלְמֵל.
מִבַּחוּץ נִשְׁמָעִים קוֹלוֹת חָרְפִּיִּים: יִבְבַת רוּחַ, נְקִישַׁת טִפּוֹת עַל גַּגּוֹן הַכְּבִיסָה.
כְּדֵי לְהַעֲבִיר אֶת הַזְּמַן עַד שׂוּבֵךְ אֲנִי מְגַלְגֵּל רָצוֹא-וָשׁוֹב בְּרֹאשִׁי
מִלִּים נִרְדָּפוֹת שֶׁמַּתְאִימוֹת לַסִּיטוּאַצְיָה בָּהּ אֲנִי נִמְצָא: כִּסּוּפִים, כְּמִיהָה, עֶרְגָּה. |
1 הָרָץ לְמֶרְחַקִּים אֲרֻכִּים מַעֲמִיד לְנֶגֶד עֵינָיו אַבְנֵי-דֶּרֶךְ. הוּא אוֹמֵר לְנַפְשׁוֹ: אֶת חֲמֵשֶׁת הק"מ הָרִאשׁוֹנִים אֲסַיֵּם כְּשֶׁאֲנִי בִּמְלוֹא כּוֹחִי וְאָז אֶגְמַע עוֹד חָמֵשׁ ק"מ, אַחֲרֵיהֶם אֶתֵּן דְּרוֹר מִסְפַּר דַּקּוֹת לְגוּפִי וּבְעִקָּר לְרַגְלֵי וְאָז שׁוּב אַמְשִׁיךְ לָרוּץ.
2 הָרָץ לְמֶרְחַקִּים אֲרֻכִּים אוֹמֵר לְהֶגְיוֹנוֹ הַמִּתְעַרְפֵּל: אוֹסִיף לָרוּץ עוֹד כָּהֵנָּה-כָּהֵנָּה עַד לַגְּמָר הַמְּיֻוחָל וְלַאֲמִתּוֹ שֶׁל דָּבָר אַתָּה אֹסֶף בְּדֶרֶךְ הַחַיִּים הָאֲרֻכָּה וְהַמְּפֻתֶּלֶת, מִלִּים רְאוּיוֹת, מְנַחֲמוֹת, הַמְּרַפְּאוֹת אֶת יָגוֹן כְּאֵבֵי הָרִיצָה.
3 הָרָץ לְמֶרְחַקִּים אֲרֻכִּים אוֹמֵרְ שכָאן עִוּוּת וּסְתִירָה אוֹ שֶׁמָּא הַהִגָּיוֹן בִּמְלֹא בְּהִירוּתוֹ: כְּכָל שֶׁתָּרוּץ יוֹתֵר, כָּל שֶׁיֶּאֱרַךְ הַמֶּרְחָק, כְּכָל שֶׁהַנָּתִיב לַמַּטָּרָה יֵעָלֵם בֵּין חֶזְיוֹנוֹת הַקֹּשִׁי וְהַמַּאֲמָץ, כְּכָל שֶׁגּוּפְךָ יְחַבֵּק אוֹתְךָ עַד-חֲנִיקָה, עַד-עֲצִירָה, מֻבְטָח לְךָ שֶׁלְּאֹרֶךְ מַסְלוּל הַיִּסּוּרִים תִּמְצָא אֵי-פֹּה, אֵי-שָׁם, מִלִּים מַעֲדַנּוֹת,מַרְגִּיעוֹת, מְנַחֲמוֹת. |
יוְתָר מִכֹּל אֲנִי אוֹהֵב אֶת הַשָּׁעוֹת הַחֲזָקוֹת שֶׁלִּפְנֵי הַיְּקִיצָה:
רַחַשׁ הָאַנְקוֹרִים עַל גַּגּוֹן הַמַּזְגָן,
רִשְׁרוּשׁ בְּנֵי-הַבַּיִת הַמִּתְהַפְּכִים בִּשְׁנָתָם.
רָצֵי-הָאוֹר הָרִאשׁוֹנִים הַמִּתְקוֹטְטִים זֶה עִם זֶה בְּתִקְרַת-הַחֶדֶר,
הֵם הֲפִזִּים נִשְׁכָּחִים מִבְּעִיטוֹת-הַלֵּב.
מאסופת שירי יהודה ויצנברג ניב © כל הזכויות שמורות |
הָעֲצִיץ שֶׁקִּבַּלְתִּי לְיוֹם הֻלַּדְתִּי, אֵינִי מִתְבַּיֵּשׁ לְהוֹדוֹת, גָּרַם מְנָיָה-וּבֵיהּ לְמִסְפַּר בְּעָיוֹת.
בָּרֹאשׁ וְרִאשׁוֹנָה בְּעָיַת מָקוֹם.
אַחַר-כָּךְ תִּחוּחַ, עִשּׂוּב, טִיּוּב, הַשְׁקָאָה קַלָּה. בִּקְצָרָה, בְּעָיוֹת נִלְווֹת.
מְבִיאֵי הָעֲצִיץ, תּוֹדֶה! לֶעָתִיד לָבוֹא, אָנָּא הָבִיאוּ גַּם רַעֲיוֹן לַמָּקוֹם.
*מאסופת שירי יהודה ויצנברג ניב © כל הזכויות שמורות |
דֶּלֶת הַבַּיִת לֹא-פְּתוּרִים. עַכְשָׁו אֶת מַחְשְׁבוֹתַי שֶׁל סְפִינָה נִטְרֶפֶת
*מאסופת שירי יהודה ויצנברג ניב |
חָזַרְתִּי בְּעֶשֶׂר וָחֵצִי כְּפִי שֶׁנִּדְבַּרְנוּ, הָרוּחַ שָׁרְקָה בַּפִּיר-הַמַּעֲלִית.
בְּשָׁעוֹת אֵלֶּה עָדִיף לֹא לַעֲלוֹת בַּמַּעֲלִית, מִי יָבוֹא לְחַלְּצֵנִי אִם אֶתְקַע?
אַף-אֶחָד לֹא יִטְרַח לָצֵאת בִּדְמֵי-הַלַּיְלָה מִבֵּיתוֹ אוֹ מִמִּטָּתוֹ הַחַמָּה, כְּדֵי לְחַלֵּץ אָדָם תָּקוּעַ בַּמַּעֲלִית.
עם תּוֹבָנָה עֲגוּמָה זוֹ עָלִיתִי בְּאִטִּיּוּת בַּמַּדְרֵגוֹת וּפָתַחְתִּי אֶת הַדֶּלֶת בְּמַפְתֵּחַ שֶׁבְּכִיסִי.
טוֹב שֶׁזָּכַרְתִּי לְקַחְתּוֹ, אֵיךְ הָיִיתִי נִכְנָס הַבַּיְתָה אִם הָיִיתִי שׁוֹכֵחַ לְקַחְתּוֹ?
מאסופת שירי יהודה ויצנברג ניב (ב) כל הזכויות שמורות
|
אֲנִי שַׁיָּךְ לְאוֹתוֹ זַן |
הָרָצוֹן הָעַז לִכְתֹּב אֵינוֹ מְכַסֶּה לִפְרָקִים עַל רִפְיוֹן-הָרוּחַ,
הוּא צָף חָרוּךְ כְּאֵב וּבוֹלֵם חֲלוֹמוֹתַי בְּעוֹר-שִׁנָּיו.
הָאֱמֶת לְהֵאָמֵר, לְאַף-אֶחָד מֵחֲלוֹמוֹתַי אֲנִי לֹא שׁוֹמֵר טִינָה:
כֻּלָּם יָפִים בְּעֵינִי כֻּלָּם שָׁוִים בְּעֵינִי אֲבָל כֵּיוָן שֶׁאָמַרְתָּ שֶׁיֶּשְׁנָם יָפִים יוֹתֵר
אֲנִי הַקָּטָן מְחַפֵּשׂ כְּבָר שָׁנִים יָפִים יוֹתֵר כְּדֵי לְהַעֲלוֹתָם עַל הַכְּתָב. |
נְתַנְיָה בָּעֶרֶב |
הַשֶּׁמֶשׁ |
