וְאִם הַשִּׁיר יְפַשֵּׁט מִכְּזָבָיו, יֶחְדַּל לִהְיוֹת שִׁיר". (רמב"ע - ר' מֹשֶׁה בֶּן עֶזְרָא)
*************************************
שִׁירִים חֲדָשִׁים חוֹבְרִים כָּאן לְשִׁירִים יְשָׁנִים שֶׁנּוֹסְחָם הַמְּאֻחָר מַרְחִיק אוֹתָם בְּמִנּוּן זֶה אוֹ אַחֵר מִן הַמָּקוֹר הָרִאשׁוֹנִי. זְכוּיוֹת הַשִּׁמּוּשׁ, הַפִּרְסוּם וְהַהֲפָצָה שֶׁל שִׁירִים אֵלֶּה שְׁמוּרוֹת לִי, כָּךְ שֶׁאֵין לְצַטֵּט, לְהַעְתִּיק, אוֹ לְשַׁתֵּף בְּרַבִּים שִׁירִים אֵלֶּה, אֶלָּא אִם צֻיַּן שֶׁהִנָּם חֵלֶק בִּלְתִּי נִפְרָד מִן הַמָּצוּי עִמִּי בַּכְּתוּבִים.
( יהודה ויצנברג ניב)
---------------------------------
אֲנִי כּוֹתֵב לֹא מִפְּנֵי שֶׁיֵּשׁ לִי כֹּחַ לִכְתֹּב אֶלָּא מִפְּנֵי
שֶׁכְּבָר אֵין בִּי כֹּחַ לְיִדֹּם.
לִפְעָמִים אִי אֶפְשָׁר לָאָדָם לְהָרִים אֶת עַצְמוֹ מִתּוֹךְ קַטְנוּתוֹ וְשִׁפְלוּתוֹ אֶלָּא עַל יְדֵי כְּתִיבָה שֶׁל מַחְשְׁבוֹתָיו
וּתְחוּשׁוֹתָיו לְגַבֵּי הַהִתְמוֹדְדוּיוֹת
וְהַהִתְנַסּוּיוֹת שֶׁלּוֹ.
(הרב אברהם יצחק הכהן קוק (הראי"ה)
*********************************************
""אִם אַתָּה רוֹצֶה לִהְיוֹת יְצִירָתִי, הַשְׁאֵר בְּחֶלְקְךָ יֶלֶד, עִם הַיְּצִירָתִיּוּת וִיכֹלֶת הַהַמְצָאָה שֶׁמְּאַפְיְנִים יְלָדִים לִפְנֵי שֶׁהֵם מִתְעַוְּתִים עַל יְדֵי חֶבְרַת הַמְּבֻגָּרִים".
ציטוט מדברי ז'אן פיאז'ה, פסיכולוג שווייצרי-צרפתי,
---------------------------------
הַמְּשׁוֹרֵר הוּא מְכַזֵּב
שֶׁכֹּה בִּכְזָבָיו מַפְלִיא
כְּשֶׁהוּא מַמְצִיא אֶת הַכְּאֵב
גַּם כְּשֶׁהוּא חָשׁ בּוֹ בַּעֲלִיל.
וְהַקּוֹרְאִים אֶת שֶׁכָּתַב
חָשִׁים יָפֶה בִּכְאֵב הַקָּרוּא
אַךְ לֹא בִּשְׁנֵי כְּאֵבָיו
אֶלָּא בִּשְׁנַיִם שֶׁלֹּא קָרוּ.
הַדִּמְיוֹן טוֹחֵן אֶת הַכְּזָבִים
כְּשֶׁאֶת הַגַּלְגַּל מָשָׁל סוֹבֵב
קָרוֹן צַעֲצוּעַ מֵחוּטִים עָבִים
אֲשֶׁר קוֹרְאִים לוֹ לֵב.
פרננדו פסואה (תרגום יורם ברונובסקי)
*****************************************************
שאלה: איך נעשית סופר? תשובה: אני די ביישן אני לא חיה חברתית. אני לא יודע לתקשר. מתקשה בחיי חברה. כבחור צעיר או נער בוגר התחלתי לכתוב כפי שכותבים בגיל ההתבגרות דברים שקשורים לבדידות, למחשבות ולדברים שקשורים לנפש האדם.
- הכתיבה מתנהלת בשתי ישויות: אחת, החיים הממשיים שקורים כל יום, השנייה העולם הבדיוני שהוא יקום בפני עצמו.
ציטוט מדברי אחד מגדולי הסופרים הנורווגים של אסקילדסן - (על בסיס ראיון עיתונאי שנערך עמו בשנת 2011)
*****************************************
הזיכרון שלי רעוע, אני חלש במתמטיקה. אין לי לא מחשבה מהירה ולא שנינות והיכולת שלי לעקוב אחר רצף של מחשבה מופשטת היא מוגבלת.
מה שכן, אולי יש לי מקוריות, שכל ישר וכושר שיפוט ולפעמים אני שם לב לדברים החומקים מעיני אחרים".
(צרל'ס רוברט דרווין)
******************************************
"לאמן ניתנה היכולת להביע את הרוח באמצעות החומר, אין הוא מסוגל לבאר את יצירתו ולעיתים קרובות אין הוא מסוגל אף להנות ממנה.
יצירתו היא הגשר שבין נפשו שלו לבין נפשו של המתבונן בה ורק המתבונן בה יוכל לראות את נפשו שלו, את הגשר ואת נפשו של האמן גם יחד".
(ליאונרדו דה וינצ'י)
*************************************************
כמה ספרים עוד אספיק לקרוא ואיזה מהם בשנית או בשלישית ואיזה לא ומהחדשים, מאלה שעוד יבואו? ומה אספיק לשמוע מכל הדיסקים שברשותי ומן הקלטות ומה בבצוע חי? את מי אספיק לאהוב ועל מה ועל מי לחשוב?ידידי קונו אומר: יד האני מגעת עד סוף זכרוננו. מה אזכור?
("שאלות" - טוביה ריבנר)
---------------------------------
" דבר אינו מקורי, אם משהו מעורר בכם השראה או מצית את הדמיון, גנבו אותו, הלעיטו את עצמכם בסרטים ישנים וחדשים, מוזיקה, ספרים, יצירות אמנות, תצלומים, שירים, חלומות, שיחות אקראיות, ארכיטקטורה, גשרים, שלטי רחובות, עצים, עננים, גופי מים, אור וצל. בחרו לגנוב רק דברים שמדברים אליכם ישירות לנשמה. אם תנהגו כך היצירה של הגניבה תהיה אותנטית. אותנטיות היא הכרחית, מקוריות אינה קיימת, ואל תטרחו להסתיר את מעשה הגניבה,- הרגישו חופשי אפילו לחגוג אותו. בכל מצב זכרו מה שז'אן לוק גודאר אמר- " העניין אינו מאיפה אתם לוקחים דברים, אלא לאן אתם מביאים אותם".
(ציטוט מדברי במאי הקולנוע ה"פרוע" ג'ים ג'ארמוש )
------------------------------
פוסטים פופולאריים
-
בימים האחרונים
23/5/12 | 813 צפיות
-
העינים לא משקרות
8/1/14 | 810 צפיות
-
כל מה שאדם
11/6/19 | 327 צפיות
-
עתה משנרגעת,
25/6/14 | 445 צפיות
-
כלב חוצות
27/3/18 | 341 צפיות
-
בכל לב אני רוצה
4/6/20 | 255 צפיות
תכנים אחרונים
הַתֵּה הַבֹּקֶר |
הַחֻפְשָׁה הַמְּאֻלֶּצֶת שֶׁנָּטַלְתִּי לְעַצְמִי קְצָרָה מִכְּדֵי שֶׁאוּכַל לָצֶקֶת בָּהּ תֹּכֶן מַמָּשִׁי.
מִן הַבֹּקֶר לְמָשָׁל, אֲנִי מַדְחִיק מַחֲשָׁבוֹת עַל שִׁירָה.
צִלְצוּלֵי הַפֶּלֶאפוֹן מִן הָעֲבוֹדָה, פַּעַם-בְּפַעַם
|
אֲנִי מַעֲדִיף לְדַבֵּר עַכְשָׁיו עַל הַפַּחַד הַגָּדוֹל שֶׁתָּקַף אוֹתִי הַלַּיְלָה
הַפַּחַד הַגָּדוֹל הַזֶּה, אַבָּא ,שֶׁאֶשְׁכַּח אֶת פָּנֶיךָ.
יֵשׁ חֲלָלִים לְבֵנִים בְּזִכְרוֹנִי בַּמָּקוֹם שֶׁהָיוּ לְךָ עֵינַיִם.
בִּכְלָל, אֲנִי וְהַזִּכָּרוֹן-הַחַי עָלֶיךָ עוֹמְדִים עַתָּה זֶה מוּל זֶה כְּמוֹ שְׁנֵי חֲשִׂיפֵי-עַזִּים רִטּוּבֵי-עֵינַיִם.
הַמַּבָּט שֶׁלִּי הַבּוֹגֵר מְגַלֶּה רַק עַכְשָׁיו כַּמָּה עָדִין, כַמָּה רָגִישׁ, אֵלַי הָיִיתָ.
|
הַשְּׁטִיחִים בְּבֵיתְךָ רַק הֵם שׁוֹמְעִים אֶת פְּסִיעוֹתֶיךָ הָרַכּוֹת. כָּל זִיעַ שֶׁלְּךָ, כָּל כִּעְכּוּעַ יָבֵשׁ שֶׁל גְּרוֹנְךָ,
נִשְׁמָעִים בַּשָּׁעוֹת הָאֵלֶּה שֶׁל הַלַּיְלָה כְּמוֹ רַעֲמֵי תּוֹתָחִים רְחוֹקִים.
הַמַּחְשָׁבָה כַּמָּה הִסְפַּקְתָּ מֶשֶׁךְ הַשָּׁנִים הִיא מַחְשָׁבָה מוּבֶסֶת מֵרֹאשׁ,
הַשָּׁנִים הַנּוֹקְפוֹת אינן מחמיאות, לֹא לַפְּרוֹפִיל הַלְּאֻמִּי וְלֹא לְתַדְמִיתְךָ הָאִישִׁית. |
מָה שֶׁמְּנַקֵּר |
אַח בכור יָקָר, אֲנִי מַעֲרִיךְ אֶת הָעֻבְדָּה שֶׁאֲנִי מַעֲסִיק אֶת מַחְשְׁבוֹתֶיךָ.
כְּפִי שֶׁאַתָּה וַדַּאי חָשׁ חָזַרְתִּי מֵחָדָשׁ לְחַיִּים לְאַחַר פֶּרֶק בְּעָייָתִי בְּחַיַּי.
אֲנִי חַיָּיב לְאִשְׁתִּי הַיְּקָרָה, אֶת הָעֻבְדָּה שֶׁאֲנִי בְּמַצָּב כֹּה טוֹב כָּרֶגַע.
אֲנִי גַּם לֹא יָכוֹל לְהִתְנַעֵר מִן הַמַּחְשָׁבָה שֶׁאֲנִי חַיָּיב תּוֹדָה לְאַבָּא מְנַחֵם וּלְאִמָּא פֵּלָה הוֹרַי הַיְּקָרִים וְכֵן, לְהוֹרַי אִשְׁתִּי הַיְּקָרָה שְׁמוּאֵל וּאִירֶנָּה, שֶׁלַּמְרוֹת שֶׁהֵם נִפְטְרוּ, קַיֶּמֶת בִּי אֵיזוֹ תְּחוּשָׁה שהֵם אֵלֶּה שֶׁעָזְרוּ לִי לְהִשְׁתַּקֵּם וְלַחֲזֹר מֵחָדָשׁ לַחַיִּים.
|
בְּמָה לְהַשְׁקִיעַ
|
הַמַּאֲבָק הָיָה מִלְּכַתְּחִלָּה חֲסַר סִכּוּי.
כּוֹחֲךָ הָעִוֵּר, צִפָּרְנֶיךָ הַחַדּוֹת, הֵם שֶׁהֱבִיאוּךָ לַנִּצָּחוֹן.
הַקֶּצֶף הַלָּבָן שֶׁנִּתֵּז מִפִּיךָ, הַחֲרָפוֹת הַנּוֹרָאוֹת שֶׁאֵינִי יָכוֹל לְהַעֲלוֹתָן שֵׁנִית בְּדִמְיוֹנִי,
כָּל אֵלֶּה הוֹסִיפוּ לְךָ תּעֲצוּמוֹת, כָּל אֵלֶּה רִפּוּ אֶת יָדַי. |
חֲצוּיָה מִן הַלַּיְלָה |
יָרַדְנוּ בְּשַׁבָּת לַבִּצָּה, הַבִּצָּה מֻקֶּפֶת רַבֵּי-קוֹמוֹת, הַשָּׁמַיִם מַשְׁחִירִים לִפְעָמִים מֵעַנְנֵי צִפּוֹרִים עוֹבְרוֹת.
הַשֶּׁמֶשׁ יָצְאָה מִנַּרְתִּיקָהּ וּזְהָרֶיהָ נֶעֶצְרוּ בְּעֵינַיִךְ. אֲנִי גֶּבֶר לְמוּד-נִסָּיוֹן, אֲנִי לֹא יָכוֹל לְהִתְרַגֵּשׁ יוֹתֵר מִזַּהֲרוּרִים בְּעֵינַיִם.
אֲנִי רַק יָכוֹל, אִם תִּרְצִי, לָשֶׁבֶת וּלְסַפֵּר לָךְ עַל הַעֲדָפוֹתַי, לְמָשָׁל, לָקוּם בְּשַׁבָּת בַּבֹּקֶר וְלִרְאוֹתְךָ עוֹלָה מֵהָרַחֲצָה שׁוֹתֶתֶת מַיִם. |
