בעצם באתי רק לדבר
יהודה ויצנברג ניב
שירים חדשים חוברים לשירים ישנים שנוסחם המאוחר מרחיק אותם במינון זה או אחר מן המקור הראשוני.
-----------------------------
וְאִם הַשִּׁיר יְפַשֵּׁט מִכְּזָבָיו,
יֶחְדַּל לִהְיוֹת שִׁיר".
(רמב"ע - ר' מֹשֶׁה בֶּן עֶזְרָא).
*****************************
אֲנִי כּוֹתֵב לֹא מִפְּנֵי שֶׁיֵּשׁ לִי כֹּחַ לִכְתֹּב אֶלָּא מִפְּנֵי
שֶׁכְּבָר אֵין בִּי כֹּחַ לְיִדֹּם.
לפעמים אי אפשר לאדם להרים את עצמו מתוך קטנותו ושפלותו אלא על ידי כתיבה של מחשבותיו ותחושותיו לגבי ההתמודדויות וההתנסויות שלו. הכתיבה לא רק שהיא מבטאת את רחשי הלב היא מתקנת את הפגמים הפנימיים הנוצרים בגלל הנטיות החומריות".
הרב אברהם יצחק הכהן קוק (הראי"ה)
*********************************************
המשורר הוא מכזב
שכה בכזביו מפליא
כשהוא ממציא את הכאב
גם כשהוא חש בו בעליל.
והקוראים את שכתב
חשים יפה בכאב הקרוא
אך לא בשני כאביו
אלא בשניים שלא קרו.
הדמיון טוחן את הכזבים
כשאת הגלגל משל סובב
קרון צעצוע מחוטים עבים
אשר קוראים לו לב.
פרננדו פסואה (תרגום יורם ברונובסקי)
*****************************************************
שאלה: איך נעשית סופר? תשובה: אני די ביישן אני לא חיה חברתית. אני לא יודע לתקשר. מתקשה בחיי חברה. כבחור צעיר או נער בוגר התחלתי לכתוב כפי שכותבים בגיל ההתבגרות דברים שקשורים לבדידות, למחשבות ולדברים שקשורים לנפש האדם.
- הכתיבה מתנהלת בשתי ישויות: אחת, החיים הממשיים שקורים כל יום, השנייה העולם הבדיוני שהוא יקום בפני עצמו.
ציטוט מדברי אחד מגדולי הסופרים הנורווגים של אסקילדסן - (על בסיס ראיון עיתונאי שנערך עמו בשנת 2011)
*************************************
בעוד חודש ימים בדיוק תיעשה בן ששים וארבע
ואף על פי שאין זו זקנה ממש, לא חשוב מה ייחשב זיקנה מופלגת, אינך יכול למנוע עצמך מלחשוב על כל האחרים שלא הצליחו להאריך לחיות כמוך וזו דוגמא אחת לכל שלל הדברים שלא היו יכולים לקרות אך למעשה אכן קרו".
(פול אוסטר - מתוך "יומן חורף")
*****************************************
הזיכרון שלי רעוע, אני חלש במתמטיקה. אין לי לא מחשבה מהירה ולא שנינות והיכולת שלי לעקוב אחר רצף של מחשבה מופשטת היא מוגבלת.
מה שכן, אולי יש לי מקוריות, שכל ישר וכושר שיפוט ולפעמים אני שם לב לדברים החומקים מעיני אחרים".
(צרל'ס רוברט דרווין)
******************************************
"לאמן ניתנה היכולת להביע את הרוח באמצעות החומר, אין הוא מסוגל לבאר את יצירתו ולעיתים קרובות אין הוא מסוגל אף להנות ממנה.
יצירתו היא הגשר שבין נפשו שלו לבין נפשו של המתבונן בה ורק המתבונן בה יוכל לראות את נפשו שלו, את הגשר ואת נפשו של האמן גם יחד".
(ליאונרדו דה וינצ'י)
*************************************************
"לסיום אצטט, דבר אינו מקורי, אם משהו מעורר בכם השראה או מצית את הדמיון, גנבו אותו, הלעיטו את עצמכם בסרטים ישנים וחדשים, מוזיקה, ספרים, יצירות אמנות, תצלומים, שירים, חלומות, שיחות אקראיות, ארכיטקטורה, גשרים, שלטי רחובות, עצים, עננים, גופי מים, אור וצל. בחרו לגנוב רק דברים שמדברים אליכם ישירות לנשמה. אם תנהגו כך היצירה של הגניבה תהיה אותנטית. אותנטיות היא הכרחית, מקוריות אינה קיימת, ואל תטרחו להסתיר את מעשה הגניבה,- הרגישו חופשי אפילו לחגוג אותו. בכל מצב זכרו מה שז'אן לוק גודאר אמר- " העניין אינו מאיפה אתם לוקחים דברים, אלא לאן אתם מביאים אותם".
(ציתות מדברי במאי הקולנוע הפרוע ג'ים ג'ארמוש )
------------------------------
שירים חדשים חוברים כאן לשירים ישנים שנוסחם המאוחר מרחיק אותם במינון זה או אחר מן המקור הראשוני. זכויות השימוש, הפרסום וההפצה של קטע ספרותי זה, שמורות לי. אין לצטט, להעתיק, או לשתף ברבים קטע ספרותי זה אלא אם צוין בראש קטע ספרותי זה כי הנו חלק בלתי נפרד מן המצוי עמי בכתובים.
פוסטים פופולאריים
-
קולות הבוקר
24/2/15 | 704 צפיות
-
בשבת הנחתי לזיפי-הזקן
16/6/12 | 681 צפיות
-
את לא כמוני
30/6/12 | 674 צפיות
-
הירי חדל
23/7/12 | 648 צפיות
-
ואם לא מחייכים
22/7/14 | 581 צפיות
-
מהיבט מסויים
19/12/15 | 409 צפיות
תכנים אחרונים
חִיּוּךְ הַבַּרְזֶל עַל פָּנַי לֹא יַעַזְבֵנִי בַּלַּיְלָה.
כְּמוֹ עֵץ מְטַפֵּס, כְּמוֹ שִׂיחַ יפריא וְיִכָּנֵס בְּלִי דַּעַת אַל חַיַּי.
אֶת כָּל זִקְנֵי-יְמֵי שֶׁפָּגַשְׁתִּי בֵּרַכְתִּי תָּמִיד בְּבִרְכַת אֹרֶךְ-יָמִים וְשָׁנִים.
תָּמִיד הִשְׁתַּדַּלְתִּי לְחַייֵּךְ אֲלֵיהֶם, לֹא לְהַזְעִים פָּנַי אֲלֵיהֶם וְלֹא לְהַרְעִימָם,
כִּיוֵּן שֶׁחָשׁוּב הָיָה לִי שכְּשֶׁיִּפְרְשׁוּ מִן הָעוֹלָם יִזְכְּרוּנִי תָּמִיד לַטּוֹבָה. |
זוּג רְגָלִים אֶחָד לֹא פָּסַק לָרֶדֶת כָּל הַיּוֹם בַּמַּדְרֵגוֹת.
וְאָז שָׁמַעְתִּי פִּתְאוֹם מִתּוֹךְ שָׁמַיִם כפויי חֲלוֹם-לֵילִי פַּעֲמוֹנֵי בֵּית-סֵפֶר.
יֵשׁ נְגִינָה הוֹזָה בְּכָל הוֹלֵם שֶׁלֹּא הִגִּיעַ לְאָזְנֵינוּ וְנָפַל בֵּין כִּסְּאוֹת-הַלִּמּוּד חָסֵר דֵּעָה כמקודם.
דֶּלֶת בֵּיתִי דָּפְקָה עַל עַצְמָהּ כְּדֵי לְהִכָּנֵס.
אֵין דָּבָר, אָקוּם שֵׁנִית מִמִּטָּתִי הַחַמָּה וְאֵלֵךְ בְּלִי נַעַלֵי-הַבַּיִת לִפְתֹּחַ אֶת הַדֶּלֶת. |
שָׁמַעְתִּי פַּעַם שֶׁפַּאֲתֵי-הַשָּׁמַיִם מַוְרִידוֹת כְּמוֹ אַרְגָּמָן לוֹהֵט בִּשְׁעַת מִלְחָמָה
וְכָל הַדָּם שֶׁנִּשְׁפַּךְ עַל הָאָרֶץ עוֹלֶה בַּחֲמִשִּׁים מַעֲלִיּוֹת הַשָּׁמַיְמָה.
לַמְרוֹת שֶׁיֵּשׁ דַּלְתֵּי-תְּשׁוּבָה לַנּוֹפְלִים שֶׁאַחֵר נְפִילָתָם מִשְׁתּוֹקְקִים לְהַנִּיחַ תְּפִלִּין וְלַחֲזֹר בַּתְּשׁוּבָה
בְּפֹעַל אֵין צוֹרֵךְ בַּכָּךְ, שֶׁהֲרֵי בְּמוֹתָם נִתְמָרְקוּ חֲטָאֵיהֶם הַקְּטַנִּים וְהָפְכוּ לַצְּדָקוֹת. |
אֶתְמוֹל רָחַץ לִבִּי כְּיֶלֶד בֶּן יוֹמוֹ בְּנִקְיוֹן כַּפָּיו הַמּוּמַשׁ בְּיַד.
הַיּוֹם יָצָאתִי אֶל הַסַּעַר הַטּוֹב בַּחוּץ כְּדֵי לְאַבֵּד עַצְמִי.
שְׁתֵּי מִיתוֹת מְזֻמָּנוֹת לִי עַל הַדֶּרֶךְ: מִיתַת בֵּית דִּין וּמִיתַת אָדָם.
מָחָר אֵלֵךְ אֵפוֹא לַקַּלְפִּי הַגְּדוֹלָה בְּ"גַּן-הָעִיר" כְּדֵי לִבְחֹר לִי מִיתָה יָפָה |
כֶּלֶב חוּצוֹת נָבַח כִּמְשֻׁגָּע כָּל הַלַּיְלָה, לִבּוֹ הַשָּׁפוּי נִטְרָף וְדַעְתּוֹ הַפְּשׁוּטָה נִתְבַּלְּעָה פִּתְאוֹם.
זֶה מַזְכִּיר לִי שֶׁמַּתָּנוֹת הֻלֶּדֶת רַבּוֹת קִבַּלְתִּי בִּימֵי הֻלַּדְתִּי וְנַפְשִׁי רָחֲשָׁה טוֹב לְכָל שֶׁבָּאוּ לְחַג כְּלוּלוֹתַי.
אֶת הַמִּגְדָּנוֹת זָרַקְתִּי כְּהָרַגְלִי לַכְּלָבִים הַשּׁוֹטִים בַּחוּץ וְאֶת הַדֶּלֶת סָגַרְתִּי בִּפְנֵיהֶם.
הַבְּעָיָה הִיא שַׁעַם הַשָּׁנִים שָׁכַחְתִּי אֶת הַדֶּרֶךְ לַחֲדָרַי הַפְּנִימִיִּים וּבִרְכַּי מָעֲדוּ עַל אָבְנֵי-הַשָּׁפָה הַגְּבוֹהוֹת. |
עַל הַמִּדְרָכוֹת רָשַׁמְתִּי מוֹדָעוֹת אֵבֶל וּדְבָרָם הַכּוֹאֵב נִסְפָּג בִּסְאוֹן הָעִיר הַשּׁוֹקֶקֶת.
כָּל שֶׁעָבַר עַל פָּנַי בְּאוֹתוֹ יוֹם דָּרַךְ בְּלִי-זָדוֹן עַל מוֹדְעוֹת הָאֵבֶל וְהִכְפִּישׁ בְּלִי-זָדוֹן אֶת כְּאֵבִי אֲשֶׁר כּוֹסֵס בַּחוּץ.
חָטָאתִי לָאֱמֶת בְּצַחֲקִי לַאֲנָשִׁים וּבְהָאִירִי לָהֶם פָּנִים כְּמוֹ חַשְׁמַל צָהֹב בַּסּוֹף לֵילוֹת הַקַּיִץ,
לוֹ חֲזִיתִי מֵרֹאשׁ הָיִיתִי תּוֹחֵם אֶת הַמִּדְרָכוֹת בִּמְשׁוּכוֹת בַּרְזֶל. |
פִּתְאוֹם יִפֹּל צֵל גָּדוֹל עַל עַמּוּדֵי הָאַכְסַדְרָה הַשְּׁבִיעִית בְּבֵיתוֹ. צֵל שֶׁאֵינוֹ בַּר-חֲלוֹף אֵינוֹ מְפַחֵד.
בִּרְגָלִים אֵיתָנוֹת רְאִינוּהוּ נִצָּב עַל הָאֲדָמָה וְהִיא כָּשְׁלָה תַּחְתָּיו.
בְּרֹאשׁ הַזִּכָּרוֹן הֶהָפוּךְ הוּא עָמַד כְּפֶסֶל וְלִבּוֹ חָבוּק בִּזְרוֹעוֹתָיו.
כָּל אָדָם שֶׁעָבַר אָז בַּדֶּרֶךְ לְבֵיתוֹ פָּעַר אֶת פִּיו מִן הַפְּלִיאָה שֶׁאָחֲזָה בּוֹ וְהָאֲדָמָה כָּשְׁלָה תַּחְתָּיו. |
קִרְצַפְתִּי הַבֹּקֶר דִּמְעוֹתַי מִן הַקִּיר. בְּאוֹסְפִי אֶת הַדְּמָעוֹת יָדַעְתִּי כִּי עָלַי לְתִתָּן בַּהֶקְדֵּם לְסוֹחֲרֵי-הַדְּמָעוֹת, כְּדֵי שֶׁיִּצְעֲקוּ עֲלֵיהֶם בְּכָל פֶּה וְיִמְכְּרוּ אוֹתָן בַּחֲצִי-הַמְּחִיר.
עַל הַקִּיר הַשָּׁלֵם, הָאֶחָד, שֶׁשָּׂרַד אַחֲרֵי הַקִּרְצוּף, תָּלוּי תַּצְלוּם שֶׁל אָבִי וְאִמִּי צְמוּדִים זֶה לְזֶה לְאַחַר שֶׁשָּׂרְדוּ אֶת הַשּׁוֹאָה.
זוֹהַר פִּלְאִי נִגַּר מִמֶּנּוּ כָּל לַיְלָה וְנִקָּוֶה לִשְׁלוּלִית-דְּמָעוֹת קְרוּשָׁה הַמַּגִּיעָה עַד מִתַּחַת לְכַרְעֵי-הַמִּטָּה. |
בְּבִינַת הָעֲצָמוֹת הַשּׁוֹתְקוֹת, הַיּוֹדְעוֹת כְּבָר מָקוֹם קְבוּרָתָם הָאַרְצִי מְאֹד, מְאֹד.
בְּבִינַת הָעֲצָמוֹת הַיּוֹדְעוֹת אֶת סִימָן הַמַּצֵּבוֹת בַּחֹל הַתָּחוּחַ וְאֶת הַקֶּבֶר בַּחֹל.
בבינת הָעֲצָמוֹת הַיְּבֵשׁוֹת שֶׁכָּךְ בָּאֱמֶת נִגְזָר עֲלֵיהֶם וְכָךְ מֵתוּ,
שֶׁנָּפְחוּ נַפְשָׁם כִּכְלָבִים שְׂרוּפִים אֶל לֵב הַצִּיָּה וְנָפְלוּ מֵתִים מַמָּשׁ עַל הַחוֹל. |
כְּשֶׁבִּנְיָמִינָה וַאֲנִי הָיִינוּ בְּנֵי חָמֵשׁ, גַּרְנוּ בִּשְׁכֵנוּת בָּרְחוֹב וַיְצְמָן בִּרְחוֹבוֹת.
הָיְתָה לָהּ צַמָּה קְטַנָּה, שְׁחֹרָה.
הִיא הָיְתָה חַכְלִילִית וַחֲסוּדָה, חִיּוּךְ טוֹב הָיָה שָׁפוּךְ עַל פָּנֶיהָ
וּבְכָל מִפְגָּשׁ הִבְהֲבָה אַהֲבָתָהּ אֵלַי כְּמוֹ שְׁנֵי נֵרוֹת מוּעַמִּים.
.
|
