*

יֵשׁ לִי

בַּנְק מִלִּים בַּבַּיִת.

אֲנִי לֹא צָרִיךְ

אַף אֶחָד שֶׁיְּמַלֵּא

אֶת בְּדִידוּתִי.

שָׁלוֹם,

אֲנִי הוֹלֵךְ לִקְרֹא בַּבַּיִת

אֶת שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי:

שִׁירִים שֶׁל נָתָן יוֹנָתָן,

לֵאָה גּוֹלְדְּבֵּרְג, דוִד פוֹגֶל,

דַּלְיָה רַבִּיקוֹבִיץ, אָמִיר גִּלְבֹּעַ,

רָחֵל, דָּוִד רוקֵחַ,

זֶלְדָּה.

שאֵלֶּה הֵם

פִּנּוֹת הַשָּׁקֵט

שֶׁלִּי.

1.

בַּלַּיְלָה

כְּשֶׁמְּשֻׁלָּחִים הַזִּכְרוֹנוֹת,

הֵם מְטַפְּסִים עַל הַכְּתָלִים

וְזוֹעֲקִים בְּפֶה כּוֹאֵב

אֶת הַ"קַדִּישׁ".

לֹא הִכַּרְתִּי

אֶת אָחִיךְ שֶׁנָּפַל,

אֲבָל דְּמוּתוֹ בּוֹעֶרֶת בְּתוֹכִי

בְּמַהֲלַךְ הַשָּׁנִים

כְּגַחֶלֶת.

2.

בְּכָל יְקִיצָה

יֵשׁ שְׁמִינִית שֶׁל חֲלוֹם.

לֹא הִכַּרְתִּי

אֶת אָחִיךְ שֶׁנָּפַל.

הוּא שֶׁהָיָה

יָפֶה וְגָבֹהַּ

וְנֶאֱצָל מִן-הַיְּסוֹד,

נִשְׁבַּר כְּמוֹ עָנָף יָבֵשׁ

בַּמִּלְחָמָה הָאֲרוּרָה הַזּוֹ

וְצָנַח אֶל קִבְרוֹ.

3.

רַק לָרְחוֹקִים

בֶּאֱמֶת יִקְסֹם הַמָּוֶת,

שֶׁהֲרֵי מִתּוֹךְ הַכְּאֵב

קַמְתְּ וְעָלִית.

לֹא הִכַּרְתִּי

אֶת אָחִיךָ שֶׁנָּפַל.

עִם זֹאת, בְּמַהֲלַךְ הַשָּׁנִים
אֲנִי חָשׁ שֶׁהוּא בְּתוֹכִי, בְּדָמִי
וְבְדוֹמֶה לָךְ כוֹאֵב 
אֶת נְפִילָתוֹ
בְּדוּמִיָּה.

*היום - ה-9 לאוקטובר. יום נפילתו של אחיה של אשתי, משה שוסטר ז"ל 
(שלא הכרתיו) אשר נפל במלחמת יום כיפור ברמת הגולן.

כְּבָר

שְׁבוּעַיִם

שֶׁלֹּא כָּתַבְתִּי

וַאֲנִי חוֹשֵׁב

שֶׁהַשִּׁירִים

פּוֹרְצִים מִמֶּנִּי

עַכְשָׁו

הַחוּצָה

בִּדְרָכִים

חֲלוּפִיּוֹת:

בְּרֹק,

בְּשֶׁתֶן,

בְּזֵעָה.

בְּמַבָּטִים

לְזָרִים ברְחוֹב,

בְּחִיּוּכִים

לִקְרוֹבִים

בַּבַּיִת.

.

לָרוֹמַנְטִיקָה 

בְּגִילֵנוּ

רֵיחַ

 שֶׁל תַּפּוּז 

מַרְקִיב,

לָכֵן אָנוּ

חוֹלְמִים.

לוּ הָיִינוּ 

צְעִירִים

בְּמֵאָה אַחַת

אוֹ שְׁתַּיִם,

יתכן שֶׁהָיִינוּ

מְאַבְּדִים

עַצְּמֵנוּ 

לָדַעַת.

(*) זו אינה דעתי, מתבסס על בדיחה ששמעתי.

ב- 20.9.18 אחה"צ, תתקיים אזכרה בבתי הקברות הצבאיים 
לחללי מלחמת יום כפור.

*

עוֹד כַּמָּה זִכְרוֹנוֹת

מִן הַמִּלְחָמָה הָאֲרוּרָה הַהִיא 
שֶׁאֵינִי מַצְלִיחַ לִשְׁכֹּחַ:

קֶלֶר נֶהֱרַג
בַּלַּיְלָה הָרִאשׁוֹן,
הוּא סָפַג רְסִיס קָטָן בָּעֹרֶף
וּמֵת בְּחִיּוּךְ.

קְרוּק נֶהֱרַג בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי
מִ"טִפְטוּף אַרְטִילֵרִי" עַל הַחֶנְיוֹן,
הוּא מֵת מֵאָבְדַן דָּם.

בְּאוֹתוֹ יוֹם,
כְּשֶׁהֵחֵל לְהַחֲשִׁיךְ, עָלֵינוּ עַל מוֹקֵשׁ,
נַהַג הַטַּנְק, אֵינִי זוֹכֵר אֶת שְׁמוֹ,
נִקְטְעָה לוֹ הָרֶגֶל
מֵעַל לַבֶּרֶךְ.

פִּיק נֶהֱרַג
בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי מִ"יְרִי יְדִידוּתִי",
הוּא הָיָה חֲבֵרַי הַטּוֹב
בְּיוֹתֵר.

בִּגְדֵי הַחֹרֶף

מוּצָאִים מִן הָאֲרוֹנוֹת.

אֲנִי לֹא סוֹבֵל

אֶת רֵיחַ הַנַּפְטָלִין

תְּנִי וְאֶעֱזֹר לָךְ.

אֲנִיחֵם בְּסֵדֶר מוֹפְתִי

עַל מַצְּעֵי הַמִּטָּה:

שְׂמָלוֹת לְחוּד, חֻולְצוֹת לְחוּד,

מִכְנְסֵי הַגַּבַּרְדִּין.

תּוֹפֵשׂ עַצְמִי חוֹשֵׁב עַכְשָׁו

מַחֲשָׁבוֹת מְסֻיָּמוֹת

עַל הבְּרָקִים בַּחֹרֶף

שאֲינם מפחידים אותי,

כיוון שיֵשׁ לָנוּ

כַּלִּיא-בְּרַק

עַל הַגַּג.

וּמָה בַּאֲשֶׁר לַגַּעְגּוּעִים.

הַגַּעְגּוּעִים לֹא מְנִיחִים לִי,

הֵם רוֹחֲשִׁים מִתַּחַת לְעוֹרִי כְּמוֹ רִמָּה.

כָּל מִכְתָּב שֶׁאֲנִי כּוֹתֵב

אֲנִי קוֹרְעוֹ בְּזַעַם.

כָּל זִיכָּרוֹן שֶׁאֲנִי מַעֲלֶה

אֲנִי שׁוֹמְרוֹ לְעַצְמִי.

הַמִּלִּים, הַמִּלִּים אֵינָן מִתְמַסְּרוֹת לִי

הַפַּעַם בְּקַלּוּת

וְהַחֹם, הַחֹם הַנּוֹרָא הַזֶּה שֶׁל שִׁלְהֵי-הַקַּיִץ 

גּוֹרֵם לְמַחְשְׁבוֹתַי לְעִתִּים לְהִתְפָּרֵעַ 

 בֵּין הַמֵּצַח לְעֵינַיִם.

הַנְּסִיעָה 

בַּלֵילוֹת לִקְרָאתֵךְ

מְמַלְּאָהּ אֶת יָמַי

מְהוּמָה,

הַשְּׁנִיּוֹת הַזּוֹ

מְמַלְּאָהּ אוֹתִי

פִּיק-בִּרְכַּיִם.

שְׁמוֹת לֵילוֹת נְדִירִים

תּוֹפְפִים בְּאָזְנַי 

מִדַּי-פַּעַם:

חֲשֵׁכָה, עֲלָטָה, אֲפֵלָה,

עֵיפָתָהּ, אַשְׁמָן,

מַחְשָׁך.

יֵשׁ בְּלִבֵּךְ

סְפָרִים עָבִים שֶׁל סֵבֶל,

אִם תִּרְצִי אָבוֹא יָשָׁר אַחֲרֵי הָעֲבוֹדָה

וַאֲדַפְדֵּף בָּהֶם.

אֲנִי מְדַבֵּר עַכְשָׁו יָשָׁר לְתוֹךְ

הָעֵינַיִם הַיָּפוֹת שֶׁלָּךְ וְרוֹאֶה מִתַּחַת

אֶת הַלֵּב הַקָּטָן שֶׁלָּךְ. 

הַלֵּב הַקָּטָן שֶׁלָּךְ זֶה הָאֵיבָר הַיְּחִידִי

שֶׁעוֹד מַטֶּה לִי חֶסֶד.

הָאָבִיב הַמִּתְפָּרֵץ בַּחוּץ, הַשֶּׁמֶשׁ הַצּוֹחֶקֶת

לֹא נוֹתְנִים לִי בְּשׁוּם-פָּנִים

לִהְיוֹת קָשֶׁה אִתָּךְ יוֹתֵר.

בִּכְלָל, אֶת בְּשֶׁלְּךָ וַאֲנִי בְּשֶׁלִּי.

כָּל צָרוֹת הָעוֹלָם חֻלְּקוּ שָׁוֶוה בְּשָׁווֶה בֵּין שְׁנֵינוּ:

הַשִּׁירִים שֶׁהֻחְזְרוּ אֵלַי הַיּוֹם,

הַסְּפִינוֹת שֶׁטֻּבְּעוּ לָךְ,

לֹא אֶתֵּן שֶׁיְּקַלְקְלוּ אֶצְלֵנוּ

אֶת הַשּׁוּרָה.

יָכוֹל שֶׁתְּאַבְּדִי

אֶת רֹאשֵׁךְ,

בְּכָל הָרַעַשׁ הַיָּרֹק

הַצָּפוּף הַזֶּה.

אֵין תֵּימָה בְּכָךְ -

שְׁתֵּי נְשָׁמוֹת עַרְטִילָאִיּוֹת

חָצוּ בְּבֹקֶר 

אֶת דַּרְכֵּךְ,

חוֹשְׂפוֹת 

בְּשַׂר-יְרֵכֵיהֶן בַּחִיּוּךְ

מְכֻוסֵּה טִין.

לֹא פַּחַד הָיָה זֶה,

הָיְתָה זוֹ חֲרָטָה.

מַשֶּׁהוּ בִּי, בְּכָל זֹאת,

לֹא הִתִּיר לִמְחוֹת

אֶת הַדְּמָעוֹת

שֶׁנָּצְצוּ עַל פָּנֶיךָ.

מְשַׁעֵר אֶת מְקוֹמֵךְ

נָעַצְתִּי מַבָּט בַּאֲפֵלָה,

תּוֹהֶה אִם את יְשָׁנָה 

אוֹ מִתְחַזָּה כְּכָזוֹ.

מָה יֵשׁ לוֹמַר, 

הַהֹווֶה שֶׁלָּנוּ, 

 כְּמוֹ הֶעָבָר שֶׁלָּנוּ

מֻרְכָּב מִפִּסּוֹת-טְרִיווְיָה

שֶׁאֲנִי מְשַׁרְבֵּט

עַל פְּתָקִים.