עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    cafe is going down
    ';

    תנו לי לרדת תנו לי לצאת ...

    הבלוג של ערן פוקס Remember my name...

    ארכיון : 1/2012

    1 תגובות   יום שני, 16/1/12, 01:34

     

    תיאטרון תמונע שבת בערב 14/01/12

    השעה 23:10 ומופע החימום של "רייסקינדר" מפנה מקום ל"בני המה" - הלא הם אוהד פישוף וישי אדר (אקס "נושאי המגבעת").

     

    על הבמה שלל סמפלרים שאיני יודע אפילו את שמם,מחשב נייד, מלודיקה מונחת על מדף, מגפון / רדיו , switch-ים ומפסקי חשמל לרוב.

    לבמה עולים אוהד פישוף וישי אדר, הקהל משולהב מהופעת החימום של רייסקינדר (ביקורת בנפרד) מצפה בקוצר רוח לתחילת ההופעה.גיסי שבא איתי להופעה , זורק ,"אירייזר אה?" אני מביט בו ומסתכל על ישי אדר ועונה, "כן , הנה וינס קלארק על הקלידים..."

     

    אני זוכר איך בתור נער הייתי הולך להופעות של "נושאי המגבעת", אז, אוהד פישוף עמד על הבמה ולא זז גם כשהגיטרות צרחו, כפי שה"Residents" נהגו לעשות בקטעים מסויימים בהופעות שלהם...

    הוא היה כביכול מנותק ממה שקורה על הבמה ומהקהל וחוסר ההתאמה בין הבעת פניו הקפואה למוזיקה הרועשת שלהבו את הקהל עוד ועוד.

     

    עשרים שנה אחרי... אוהד פישוף וישי אדר עדיין עם אותן הבעות פנים קפואות, אך הם בוגרים יותר, אוהד פישוף נע על הבא בתזזיתיות מחושבת, יודע שהפעם מדובר באמנות מדוייקת ללא טעויות , מחושבת , מתוכננת בקפידה, מתוכנתת.

     

    פישוף מתקשר עם הקהל בסוף כל שיר עם איזו מילת תודה.

     

    השיר שפותח את ההופעה, "בני המה" , מבהיר לי שהסינת'פופ לא נעלם מן העולם, הוא פשוט עובר תהליך הבשלה שמשום מה נעצר בשלהי שנות השמונים.

    אולי זו הטכנולוגיה שהתקדמה מאז, החומרה, התוכנה , התפתחו עוד ועוד, המוסיקה דופקת בראש ואוהד פישוף מרקד בין סמפלר למיקרופון למלודיקה לרדיו.

     

    ישי אדר מכה בעזרת מקלות תופים על הסינתיסייזר, מחליף ערוצים במעין SWITCH חשמלי, שולט בצלילים בצורה מושלמת.

    במהלך ההופעה הוא אף יתרום את קולו, לא ממש לשירה, יותר לקולות רקע.

     

    אוהד פישוף מלהטט על הרדיו, לוחץ על כפתורי הסמפלר שלו , מסובב כפתורים, מחזיר אותי במודע או לא במודע לשנות השמונים האפלות, המסונתזות, לא הפופיות אלא הרועשות מלאות האלקטרוניקה החודרת לגוף, פעם ברכות ופעם באגרסיביות. כשאני מביט באוהד פישוף,אני נזכר במייק פאטון שאף הוא החל דרכו בסצינת המטאל ועבר דרך ארוכה, דרך התנסות במוסיקה אלקטרונית עד מוסיקה קלאסית בסגנון איטלקי. פאטון, מאחוריך!

     

     

    כאן, בהופעת ההשקה לאלבום החדש, פשוט אין מקום לטעויות.

    "ותמיד יש שם עשן ואף פעם לא אש", שר פישוף ואני חושב, אם שם, לא משנה היכן זה בדיוק, יש עשן, אז כאן, תאטרון תמונע מוצ"ש 14.01.12 יש אש והרבה, התאורה בצבעי אדום מוסיפה אף היא לאווירה הקסומה ב"תמונע".

     

    במהלך ההופעה ינגנו,יסמפלו,בני המה את הגרסה האלקטרונית שלהם לשיר "האלוהים שלי עייף" שבמקור שייך ל"נושאי המגבעת", קצת לפני חצות וגרסה אלקטרונית מטריפת חושים ל"לייב אין בית שמש" מזכירה לי נשכחות וגם מחזירה אותי לזכור שבית שמש, ממש עכשיו ,נמצאת בכותרות ובשיח הציבורי...

     

    לפני שמתחיל "הילידים" אוהד פישוף אומר מספר מילות תודה למי שליוו ומלווים את "בני המה", איש הסאונד, התאורה, אנשי ההפקה ויחסי הציבור.

     

    ההופעה מסתיימת והקהל מחכה לעוד - בכל זאת, אנחנו עשינו עכשיו מסע בזמן ורוצים עוד, עוד קצת מהנוסטלגיה הזו, גם אם בגרסה אלקטרונית.

     

    השעה, כעשר דקות אחרי חצות, "בני המה" חוזרים , אוהד פישוף מודה לקהל ו"האדמה מקולקלת" יוצא לדרך...

    לאחריו נשמע שוב את "בני המה" שפתח את ההופעה - וזה מזכיר לי ,שתמיד כשהדיסק מסתיים, אני נותן לו לחזור להתנגן מההתחלה... מעין סגירת מעגל שהוא בעצם אינסופי.

     

    00:20 - ההופעה מסתיימת , הקהל משולהב, יוצאים החוצה, חלק כבר הספיק לרכוש את הדיסק החדש, גיסי ואני חוזרים לרכב כשבדרך אנו כבר שומעים את "בני המה" שוב אך הפעם מאיזה רכב חולף...

     

    00:50 - אוטוטו אני בבית, מזפזפ בין תחנות הרדיו השונות, אני קולט לפתע צליל אלקטרוני מוכר מהעבר... אני חוזר לתחנה מגלה שמדובר ב99FM ובתוכנית שמוקדשת לסינת'פופ , השיר שמתנגן הוא "LET ME GO" של "HEAVEN 17"

     

    אח, איזה סיום נהדר והתחלה מעולה לשבוע חדש.

     

    מקווה שנהנתם לקרוא,

    ערן ( אני טקסט פוליטי )

     

     


    דרג את התוכן:

    הציון שלי: 5 מתוך 5

      0 תגובות   יום ראשון, 15/1/12, 23:52

      מוצ"ש 14.01.2012, יום שישי השלוש עשרה כבר מאחורינו וגיסי ואנו שועטים אל עבר העיר הגדולה, תל אביב, לתאטרון תמונע, השעה 22:00 בדיוק והשומר האדיב מסביר לנו שנכנס לפי התור, כדי לא להלחיץ את הבחורה עם הכרטיסים...

       

      נכנסים, הגענו בין הראשונים, לוקחים את הזמן לתהות על המקום ועל מה שמצפה לנו.

      גיסי מזמין כוס מיים ואני שואל את עצמי בקול מעניין אם יש כאן בירה מהחבית... "לך על ההוגרדן מהחבית" אומרת לי מישהי והברמן מוסיף , "חצי ליטר של הוגרדן ב23 ש"ח בלבד..." , יאללה תעמיס... :)

       

      ההופעה המרכזית היא של "בני המה" (אוהד פישוף וישי אדר אקס "נושאי המגבעת") , עליהם תוכלו לקרוא בביקורת הבאה שלי.

      את ההופעה של "בני המה" יחמם "רייסקינדר" , זהו שם הבמה של אסף עדן, שמבדיקה קלה באינטרנט, גיליתי שהוא בשנות העשרים המתקדמות לחייו, סולן להקת "אשכרה מתים" הירושלמית וכאמור אמן סמפלניג, עוד נגיע לזה...

       

      איני יודע אם יש קשר לסגנון המופעים הערב, אבל בצד הבמה עומד לו פסנתר, ספק עתיק , ספק צבוע בסגנון עתיק, כשהוא כביכול תלוי על וו עם שרשראות, כמנוע אחרי שיפוץ.

      לי זה נראה הגיוני לגמרי שהוא שם, כי הערב יהיה על טהרת הסמפלרים והסינתיסיזרים, רדיואים ועוד עזרים טכניים,אנלוגיים,דיגיטליים ואין כאן מקום לכלי נגינה שכזה, עבר מול הווה מול עתיד.

       

      ברקע מוזיקת סינת'-פופ סטייל שנות השמונים הקודרות, איני מזהה את המבצעים, אך אוזניי כבר מתחילות לתרגל את מה שבקרוב נשמע בלייב.

       

      גיסי מפנה את תשומת ליבי למחשבי הבקרה הענקיים שסמוכים לבר, "הפקה הפקה", הוא אומר לי, "אתה מזהה את המחשבים הללו?", בוודאי , אני משיב לו, המחשב הקטן נקרא "SPARK 4D" , הוא שולט על התאורה, המחשב הגדול יותר שולט בסאונד, אני מבין שאכן הולך להיות מופע מושקע למרות שהמקום עצמו קטן.

      חזרתי לאחור בזמן כשעבדתי ב"COMPULITE" ותכנתתי מחשב בקרה גדול שנקרא "SABRE", האח הגדול של ה"SPARK" וה"SPARK 4D" ושל עוד רבים וטובים אחרים...

       

      אני רואה איש נחמד ליד המחשבים ושואל אותו, "אתה איש הסאונד?", "לא" , הוא עונה לי , "אני באתי לסקר את ההופעה מטעם האתר שלי" , "מה שמך?" אני שואל והוא עונה לי "יוסי חרסונסקי", "וואלה, מהביקורות במעריב?", "אכן,מזמן..." הוא משיב.

       

      הוא מציג בפניי את אשתו, מרגלית שהיא גם מנהלת האתר יוסמיוסיק וגם מי שתתעד בוידאו או שיש לומר בHD DVD את הערב.

       

      אנו מנצלים את הזמן להתוודע ולדבר על מצב המוזיקה האלטרנטיבית בארץ ובעולם לדורותיה, יוסי בוכה על אוסף הווינילים שתופס לו יותר מדי מקום בבית ואני בוכה לו על כך שבימינו כבר אין התרגשות מפתיחת תקליט, יש USB ושם זה נגמר.

       

      אני שואל את יוסי מה דעתו על המוזיקה האלקטרונית / סינת' פופ / סמפלרים , האם לדעתו לא מדובר בחזרה לשנות השמונים, יוסי אומר שלדעתו מדובר במשהו חדשני שונה לגמרי ממה שהיה קיים בשנות השמונים, אני לא ממש מסכים אבל מבין שהיום קל יותר ליצור מוזיקה שכזו, תודות לUSB,אינטרנט והתפתחות החומרה והתוכנה בכלל.

       

      קצת אחרי 22:40 המקום כבר מלא כמעט עד אפס מקום, לבמה עולה רייסקינדר עם סמפלר מסוג SP-404 ומנגן את "מה הדבר הכי פסיכי שעשית בחיים?" , ביטים וסמפולים, מלודיות ורעשים והכל איכשהו מתחבר עם שירה בחרוזים...

       

      עם הקטע הנהדר הזה הוא פותח את ההופעה שלו, רק הוא לבד על הבמה עם הסמפלר שלו, הסאונד מעולה וכבר מרגישים שהפתיחה הזו מסמנת שיבואו עוד קטעים טובים, יש יאמרו אף הזויים במהלך ההופעה.

       

      שם הקטע הבא נקרא "No Jacuzzy" , "לא רוצים לצאת מהג'קוזי" צועק רייסקינדר אל תוך המיקרופון ומסתיר חצי חיוך מבעד לשיער המפוזר שמכסה מעט את פניו.

       

      כפי שנאמר פעם, באמנות כמו באמנות, אין דבר כזה שאין דבר כזה ואכן רייסקינדר בדרכו הייחודית והמיוחדת צועק מדי פעם ססמאות ומשפטים שלא תמיד אתה מוצא את הקשר ביניהם, אבל איכשהו, עם הצלילים שסומפלו מראש ומתערבבים בצורה חלקה אחד עם השני, אתה שם לב שהגוף שלך מתנועע במעין ריקוד אבסטרקטי וכמוך שאר הקהל.

      באחד הקטעים, רייסקינדר יורד מהמה בזמן שהמוזיקה מתנגנת ומביט אל הבמה מנקודת ראות של הקהל, אקט שגורם לקהל לנסות ולתהות , מי זה? מי בעצם שולט עכשיו במוזיקה? הסמפלר יסתדר לבדו על הבמה? מה תפקידו של האמן ברגע שכזה? ועוד לפני שמספיקים לחשוב על תשובות, רייסקינדר קופץ בחזרה לבמה וממשיך ללהטט באצבעותיו על המכשיר הקטן.

       

      השעה 23:10 נראה שרייסקינדר תכנן להשמיע עוד כמה קטעים, אך מישהו בא ומסמן לו שהגיע הזמן לרדת, עכשיו יגיע תורם של בני המה להופיע.

       

      רייסקינדר מודה לקהל ואוסף אל חיקו את הסמפלר SP-404 שלו ויורד מהבמה לקול תשואות הקהל.

       

      הופעה מרעננת בהחלט ובחירה מעולה כמופע חימום ל"בני המה".

       

      אני יכול לומר שעד עכשיו מהדהדים לי משפטים בראש כמו "יש יותר מדרך אחת לחגוג בר מצווה" או "תהיה חזק ותתגבר" (לא מצאתי קליפ SORRY).

       

      דוגמא לשיר שיכול להדהד לכם בראש גם אחרי שמיעה אחת בלבד: http://www.youtube.com/watch?v=8joJoVKP8xk

       

       

      הציון שלי 5 מתוך 5

      על הביצוע

      על הסאונד

      על הצלילים והקריצות

      על החרוזים והדוגמיות

       

      אין לי ספק שעוד נשמע עליו רבות.

       

      (וסתם הערה אישית: רייסקינדר מזכיר לי איכשהו את השיר של ה"Dead Kennedys" , שנקרא "In-Sight" ודווקא בביצוע של "kramer" ...)

      דרג את התוכן:

      הציון שלי: 5 מתוך 5

        6 תגובות   יום שבת, 7/1/12, 23:22

        יום שישי אחה"צ מאוחרים, יושב בבית הוריה של אשתי מסביב לשולחן השבת עם כל בני המשפחה.

        המטעמים שמכינה חמותי הם חוצי עדות,עמים ויבשות , הארוחה מגיעה לסיומה ואנו מתיישבים בסלון למנוחה לפני שיגיעו הקינוחים...

        מתפתחת שיחה לגבי הערב: "אז מה? שואלת גיסתי, להיכן אתם יוצאים היום?", למופע החשמלי של כנסיית השכל - הולך להיות חבל"ז.

        האחיין של אשתי, אוטוטו בן 13.5 , זורק לי: "אוף , למה אתה לא לוקח אותי להופעות המטאל האלו?"

        אמרתי לו: תשמע, זו לא להקת מטאל, זו להקת רוק ישראלית מאוד מפורסמת.

        "כנסיית השכל? איזה שם מצחיק", הוא אומר לי, "לא שמעתי עליהם בכלל אז איך הם מפורסמים?"

        באותו רגע הבנתי שתוכניותיי לערב שישי הולכות להשתנות.

        הסתכלתי על אשתי, הסתכלתי על גיסתי והכרזתי: "אם אין התנגדות אקח את הנער איתי למופע החשמלי של כנסיית השכל!"

        אשתי חשה מעין מרמור והקלה בו זמנית, מצד אחד, איך זה שאני מוותר עליה לטובת ילד בן 13 וקצת ומצד שני, היא ידעה שעליה להכין ציוד לטיול שבת כך שאת אישורה קיבלתי.

        לגבי גיסתי ובעלה, המצב היה קצת יותר מורכב... "אז מה הולך להיות שם? יעשנו שם? אתה תדע להבדיל בין עשן רגיל לעשן "ירוק"? איך תשגיח עליו שם?" - חקירות בשב"כ קצרות יותר :)

        בסופו של דבר ההורים המודאגים השתכנעו ואני והאחיין של אשתי יצאנו לדרך, לא לפני שטעמנו את העוגה תוצרת איטליה שנחתה יום קודם לכן...

         

        ההגעה:

        הגענו לרידינג 3 בסביבות 22:00 , 2 קופות , על אחת כתוב "כרטיסי אשראי" ועל השניה "מוזמני הפקה", הקופה הראשונה שוממה ואילו אנו עמדנו כחצי שעה בתור ה"מוזמנים", די מבאס שעם כל הטכנולוגיה שבקופות, התור זז באיטיות כה רבה.

        הבחורה בקופה המליצה על מקומות בבר, מה שנשמע באמת כרעיון מעולה אך בפועל כמעט ולא נשארו מקומות פנויים בבר.

        הושבתי את האחיין בכסא היחיד שנותר ריק בבר, מה שיתברר בהמשך הערב כמקום הישיבה הכי טוב ברידינג 3, במרכז, מול הבמה בלי אף אחד שיסתיר ועם שמיעה סטריאופונית עד כמה שאפשר (עוד ארחיב בנושא בהמשך)

         

        נכנסנו באמצע השיר הראשון, מכל ההתרגשות היה נדמה לי שהסאונד קצת גרוע, יותר מדי בסים היכן שלא צריך, חוסר איזון בין הגיטרות ושאר הכלים, בהמשך הבנתי שהסאונד באמת גרוע, למזלי ולמזלם של חברי כנסיית השכל ושאר הקהל, הבעיה כביכול תוקנה אחרי השיר השלישי, למרות שמדי פעם, יכולתי לשמוע איזה בזזזזזזזז מעצבן, אבל כזה שיכולתי להרשות לעצמי להתעלם ממנו.

         

        במופע מתארחים שניים,הסקסופוניסט יוני דרור והצ'לנית מאיה בלזיצמן.

        האמת לקרוא ליוני דרור, האיש רב הכשרונות הזה ,סקסופוניסט, נשמע לי די ממעיט בערכו.

        במהלך המופע הוא ניגן ב:סקסופון,קלרינט או אבוב (אני לא סגור על זה),חליל צד,שופר וכן בדידג'רידו (או בקיצור דידג') ,שילב מוסיקה קלאסית עם מוסיקת עולם ונראה שהמופע הוא בעצם שלו וכנסיית השכל פשוט מלווה אותו בשירים ובמוסיקה. אמן מוכשר ביותר , ג'ון זורן! מאחוריך!!

        מאיה בלזיצמן אף היא כשרונית ביותר ותרמה גם את קולה לאחדים מהשירים.

         

        חברי הלהקה:

        יורם חזן (גיטרה קלאסית,גיטרה חשמלית,סקסופון, שירה)
        רן אלמליח (גיטרה בס, שירה, ליווי)
        דוד רז (גיטרה חשמלית)
        דניאל זייבלט (תופים)
        עמי רייס (קלידים, אקורדיון)

         

        יורם חזן הסולן , הזכיר לי את מאיר ואהוד בנאי ,כשהוא חבוש כובע לראשו ולבוש חולצת משבצות, עם פרצוף תמים שמשדר ענווה , שונה לגמרי מסופרסטאר למרות שכך הוא אמור להיות.

        יורם לא מדבר הרבה עם הקהל, אבל כשזה קורה, זה נעשה בהומור ובחן, הוא גם לא שוכח להודות לקהל בסיום כל שיר והקהל מחזיר אהבה, "הלהקה הכי טובה בארץ!" קורא מישהו מהקהל ופרץ מחיאות כפיים סוערות שטף את האולם.

         

        רן אלמליח שגם שותף בכתיבה ברבים מהשירים הוא על תקן תואם ניק קייב המיוסר, שר בקול כבד כשעיניו עצומות ומעביר,לתחושתי, סוג של צמרמורת כששומעים אותו.

         

        דוד רז, פורט בקלילות על הגיטרה החשמלית ולאורך כל ההופעה שומר על אותה ארשת פנים רצינית וקפואה, גם כשהוא נותן סולו גיטרה.

         

        דניאל זייבלט, במהלך כל ההופעה , הוא דפק על התופים והמצילות ללא רחם, אבל מאחור, ללא אור זרקורים עליו.

        שמתי לב שכל אחד מהנגנים המוכשרים ,שעל הבמה, קיבל את זמן הסולו שלו ושאלתי את עצמי, מתי יגיע תורו...

        תורו הגיע בפתיח סולו תופים עצבני לשיר "תגידי שטוב", שהיה אחד השירים בהדרן.

         

        עמי רייס, שאחראי על התזמור ומלבד הקלידים מנגן גם על אקורדיון, או כפי שמציג אותו יורם חזן הסולן: "עמי רייס , עושה גם מדורות עם האקורדיון", הוא כשרון נוסף בלהקה הזו , שלאחר שבעה אלבומים נראה שנכנסה לתודעה של רבים בארץ מגילאי 15 עד 55 , כך לפחות היה נראה ברידינג 3 ביום שישי.

         

        עצם העובדה שחברי הלהקה הגיעו משדרות , מסבירה את ההשפעה של המוזיקה המזרח תיכונית המלווה חלק מהשירים, הצלילים מזכירים לי את להקת שפתיים ובאמצע המופע שיר במרוקאית ,קאנה אחודה, או משהו כזה ויסלחו לי המרוקאים אם לא כתבתי נכון את השם.

         

        הקהל ,שעד לשיר הזה ישב, מתחיל לקום ולרקוד בצידי הבמה. מאוחר יותר ,יורם חזן מזמין את כולם להתקרב ולהשתחרר עם המוזיקה השמחה והמקפיצה.

         

        ההופעה כולל הדרן של 4-5 שירים מסתיימת לאחר שעתיים מהנות.

        אני אומר לעצמי: "אכן מופע מוקפד מאוד , רק חבל שהסאונד ברידינג 3 לא מוקפד באותה המידה"

         

        יצאנו החוצה, שני רכבי משטרה גדולים עם כוח שוטרים חיכה בחוץ, "למה יש כאן כל כך הרבה שוטרים?" שואל אותי האחיין ואני עונה לו: "כדי לשמור על הסדר , זה טבעי כאן...רוצה ללכת לנשנש משהו או לשתות? בעצם כבר אחרי אחת בלילה, בוא נלך הביתה, איך היה נהנית?" - "היה מגניב!" הוא עונה לי ועיניו בורקות , "אני שמח שנהנית, באמת היתה הופעה מדהימה!" במקביל אני שולח מסרון להורים המודאגים : "לא לדאוג,הרידינג 3 הוא מקום ללא עישון :), אנחנו בדרך חזרה..."

        דרג את התוכן:

        הציון שלי: 4 מתוך 5

          פרופיל

          eranfox
          1. שלח הודעה
          2. אוף ליין
          3. אוף ליין

          ארכיון

          פיד RSS