עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    cafe is going down
    ';

    תנו לי לרדת תנו לי לצאת ...

    הבלוג של ערן פוקס Remember my name...

    תכנים אחרונים

    8 תגובות   יום ראשון, 24/6/12, 12:41

    הכל התחיל ביום שלישי שעבר,כשראיתי את הפרסום של רותם לגבי הופעת ההשקה של אלבומם השני של "כל החתיכים אצלי",בדיוק שאלתי את עצמי להיכן נעלמו כל החתיכים (ש)אצלי :) וכתבתי שאשמח למצוא אותם בבארבי ת"א...

    אז משאלותיי התגשמו וסוף סוף הגיע התאריך,מוצ"ש,23/06/12 21:30 בארבי ת"א.

    אני חייב לציין,שהופעות בבארבי מתחילות תמיד בזמן(23:00) אבל איכשהו תמיד קיים בי החשש שדווקא הופעות במוצ"ש, יתחילו באמת בזמן שפורסם,אז הגעתי ב21:30 וגיליתי שאני מראשוני המגיעים,הבנתי שאצטרך לשרוף שעה וחצי של חוסר מעש,בעת ההמתנה לתחילת ההופעה.אבל אני לא מסוגל לשבת ולבהות בתקרה שעה וחצי אז חיפשתי לעצמי תעסוקה ומצאתי,זה התחיל בקופה,כשהבחור שלידי נשאל ע"י הבחורה האם יש דיסק על שמו,"דיסק על שמך,שאלתי?","כן" ענתה הבחורה,הוא מימן חלק מהאלבום אז מחכה לו דיסק עם הקדשה וחתימות של חברי הלהקה"...

    לא ממש ירדתי לסוף העניין,אבל בפנים כבר פגשתי בחור אחר עם דיסק ביד ושאלתי אותו,"גם אתה מימנת חלק מהאלבום?",הוא ישר ענה לי:"בוודאי! אני מרגיש כמו איזה פטרון אומנויות", "איך הגעת לזה?" שאלתי והוא ענה שחברי הלהקה פרסמו שהם זקוקים ל15,000 ש"ח כדי להפיק את האלבום השני שלהם ובאתר שנקרא HEADSTART ניתן לתרום לטובת העניין כמה כסף שרוצים,העיקר שתושג המטרה ואכן זה מה שקרה.הכסף גוייס בהצלחה וכל מי ששם כסף זכה בדיסק עם תודה ענקית מחברי הלהקה בצירוף חתימות.

    בצד הבמה בזמן שאנו יושבים ומדברים,מוקרנים הקליפים של כל החתיכים אצלי כשברקע מוזיקת גראנג' כמיטב מסורת סיאטל,הקליפים הם חלק מפרוייקט יוטיובי שנקרא "10/10" של כל החתיכים אצלי,שכל מטרתו היא להתעמת עם האויבת הכי גדולה של הלהקה - הפרעת הקשב והריכוז.עשרת שירי האלבום צולמו בסיטואציות ובמקומות שונים, אך עם אותו מוטיב ה"פריז" החוזר.
    הבארבי החל מתמלא אט אט והשעה 23:00 התקרבה לה,אני מבחין בצלמים בכל מיני מיקומים בחלל הבארבי,שמן הסתם הולכים לתעד את הערב הזה.

    השעה אחת עשרה בדיוק וחברי הלהקה עולים לבמה לקול תשואות הקהל שמורכב ברובו מילדים וילדות בני שבע עשרה פלוס וממבוגרים כמוני :) ומבוגרים ממני :)

    חברי הלהקה הם:

    איה זהבי פייגלין (שירה, גיטרות ),

    גלעד מאיר (גיטרות, קולות),

    נמרוד לביד (בס, קולות),

    הוד שריד (תופים)

    איה הסולנית מדדה על הבמה,אני מתחיל להבין שהשיר צולעת שכתבה נכתב כנראה מתוך החוויה האישית שלה,אבל זה לא יפריע לה בהמשך לקפוץ ולפזז על הבמה עם כמויות אנרגיה מטורפות.

    חשוב להסביר,איה נראית כמו הבת המופנמת של השכן,זו השקטה,החיננית,שאין מצב שבעולם שתתפרץ אי פעם על משהו או על מישהו,החזות הזו מתנפצת ישר עם השיר הראשון שנפתח ללא הקדמה מיוחדת "אני רוצה למות (שה לה לה)",זה גם השיר שפותח את האלבום החדש שנקרא פשוט "#2".

    מיד אחריו "מתישהו" מאלבום הבכורה,השילוב הזה,של ילדה טובה מבית טוב עם אנרגיות שמתפרצות ובועטות לך בפנים,לא משאיר אותך אדיש וסוחף אותך ביחד איתו.ממשיכים עם "הכל בסדר","שבעים איש"- מעניין איך שיר כזה היה נשמע בMTV - אני מניח שעם הרבה צפצופים במילה כוס... או שאולי לא,"איזה יום גרוע לשיער","פולניה" שיר שמתחיל כמו שיר מזרחי ומסיים ברעש גיטרות אדיר,עצם העובדה שמדובר בפולניה לא מאפשר לחבר בין מזרחית לפולניה או בין רוק לפולניה אבל איכשהו המזרחית והרוק מתחברים ובינהם הפולניה

    השיר הבא "עולם תקין",מדבר על הרצון לעשות את זה (סקס) ללא עכבות וללא מעצורים,בעיה שקיימת אצל זוגות רבים שאולי הזוגיות שלהם טובה אבל מה קורה עם הזיונים לעזאזל...

    מגיע תור האורחת הראשונה לעלות לבמה,עינב ג'קסון כהן,שאי אפשר להתעלם מרעמת השיער הענקית שלה והיא מלווה באורגן ושירה את השיר "כל הסיבות", נפרדים מעינב שבכלל מגיעה מז'אנר שקט יותר אבל השתלבה בחינניות האופיינית לה על הבמה עם חברי הלהקה.

    אחרי ביצוע ל"בפקולטה למדע מדוייק" (איך זה שלא המציאו פצצה נגד לב שבור - שיר חזק),מבצעים חברי הלהקה את SMELLS LIKE TEEN SPIRIT של NIRVANA כשגלעד מאיר שר ואני מוכרח לציין שהגרסה הבועטת הזו כמעט ועולה על המקור,הנוער שצמוד לרחבה משולהב וממשיכים בלי לעצור עם,"אוי אלוהים ישמור" - נמרוד לביד מתופף על הבס בקצב ואני די מסמן אותו כאחד מהבסיסטים הטובים בארץ כיום, ממשיכים עם"אולי" - שהוא שקט יחסית לשאר שירי הלהקה ו"התביישתי".

    האורח השני הערב הוא יונתן שילנסקי שאיה מכנה החתיך החסר ויחד איתו מבצעים את "צולעת",שיר אישי לדעתי,כפי שכבר הסברתי בתחילת הסקירה ושמתייחס כנראה לצליעה של איה.

    חוזרים להדרן עם "אף אחת לא","אני רוצה לשכב עם החברה החדשה שלך" שיר קנאה של בחורה אקסית שנפגעה מהחבר שנטש אותה לטובת אחרת,אחרי כל התודות הגיע תורו של השיר האחרון באמת,איה מודה לקהל שבא ומסבירה שבעצם כולנו באיזשהו מקום ילדות קטנות ומכוערות "ילדה קטנה ומכוערת" - מה לעשות,אבל השיר הזה מזכיר לי מישהי שהיתה מכוערת רצח וההורים שלה כל הזמן סיפרו לה שהיא יפה,אז היא גדלה והמשיכה להיות מכוערת,עדיין חושבת שהיא יפה,הסביבה שלה חושבת שהיא חיה בסרט והשיר ילדה קטנה ומכוערת מדבר בדיוק על ההיפך ממה שההורים של אותה ילדה עשו,הוא מדבר על כך שהאמא תספר לילדה שהיא מכוערת רק כדי לגונן עליה מפני הסביבה,צורת חשיבה אחרת שאיני סגור בינתיים מי מהדרכים נכונה יותר העיקר שהכוונה זהה בשני המקרים,לגונן על הילדים שלנו מפני העתיד,מפני האנשים "הרעים" שלא יודעים לפרגן ואף ינסו תמיד לפגוע.

    אחרי ההופעה של אהוד בנאי מוקדם יותר בשבוע שעבר,כשאהוד צרוד לגמרי ומושך את הצרידות במשך שעתיים שלמות,אני מרגיש שהגיע התיקון בצורת שעה ורבע של רוק צעיר ותוסס,קופצני ומורד,שאומר את האמת בפרצוף בצורה בוטה וישירה ושלא מסתתר מאחורי סיסמאות ומילים יפות,נכון,שלא כולם אוהבים את האמת הקשה אבל כשזה מגיע מאיה והחתיכים אפשר להתמודד עם כל דבר :)

    כשיצאתי מההופעה ישר רצתי לדוכן הדיסקים והחולצות ורכשתי לי את שני הדיסקים של הלהקה כי הרי אני חייב שכל החתיכים (יהיו) אצלי...

    למי שעדיין לא ראה את "כל החתיכים אצלי" - מתקיימת הופעת השקה נוספת ב5.7.12 בצוללת הצהובה בירושלים,ממליץ בחום.

    עוד על כל החתיכים אצלי:

    http://www.igotthehotties.com/

    עוד על עינב ג'קסון כהן:

    http://www.einavjackson.com/

    עוד על יונתן שילנסקי באתרי המוזיקה השונים...

    וככה בקטנה:כתבתי על מעטפת מתקתקה לפצצת אנרגיה מטורפת ולא יכולתי שלא להיזכר בBABES IN TOYLAND

    אז קבלו שני שירים שנזכרתי בהם תוך כדי האזנה ל"כל החתיכים אצלי":

    He's my Thing

    Won't Tell

     

    דרג את התוכן:

    הציון שלי: 5 מתוך 5

      4 תגובות   יום חמישי, 21/6/12, 10:34

      יום רביעי,עשר ושלושים בערב,הבארבי בת"א מלא מקצה לקצה.

      לבמה עולה עומרי ויטיס,שירה וגיטרה אקוסטית מלווה בגיטרה אקוסטית נוספת ותוף דג'מבה ונותן הופעת חימום בסגנון רוק אקוסטי עם שירים מקוריים שכתב והלחין ועם גרסאות שלו לשירים ידועים.

      בדרך כלל כשמחממים מישהו כמו אהוד בנאי קיים החשש שהקהל יילחץ להתחיל את המופע ויהיה חסר סבלנות,אבל עומרי ויטיס הוא זמר מנוסה,לאחר שהות ארוכה בחו"ל הוא חזר ארצה ודי מהר השתלב בסצינה המקומית,נדמה שיותר מכל,הסגנון שלו הוא המתאים ביותר לפתוח את ההופעה של אהוד בנאי.

      הופעת החימום הסתיימה לה,הקהל מפרגן,עומרי מודה לאהוד בנאי על ההזדמנות שנתן לו ו...אהוד בנאי וחברי ההרכב שלו,נקרא להם פרפרי הקצב לצורך הענין,עולים לבמה.

      אהוד בנאי - שירה כמובן,גיטרות,מפוחיות פה

      גיל סמטנה - גיטרה בס והפקה מוזיקלית

      נושי פז - גיטרות

      ערן פורת - תופים

      ניצן חן רזאל - כינור

      ביל צור - קלידים

      אלעד כהן - כלי הקשה וסמפלר

      הבמה של הבארבי מעולם לא נראתה עמוסה כל כך,אבל זה רק תרם לתחושות שהולך להיות מופע אדיר,כאן אני חייב להכניס ספויילר,הכותרת שנתתי לסקירה: "עכשיו הכול זורם,הדם פועם,אני מזיע...הרופא אמר:טוב ללכת כל יום קצת...עד שתגיע.",לא ניתנה סתם,אני מניח שחוץ מהליכה הרופא היה צריך לרשום גם כדורי מציצה או סירופ כי היה מופע טוב אך יכול היה להיות הרבה יותר טוב אם אהוד בנאי לא היה צרוד.

      רק אחרי מספר שירים,בהקדמה לשיר ברוקלין,שבה סיפר אהוד בנאי איך בכלל כתב את השיר,הודה בנאי שהוא מתנצל שהקול שלו נשמע כמו בועז שרעבי אחרי בקבוק קוניאק שלם,אבל בעוד עשרים כשיהיה בן שמונים כנראה שזה הקול שיהיה לו אז כדאי שנתרגל לזה כבר עכשיו.

      לי מאוד קשה לשמוע את אהוד בנאי צרוד,הסאונד היה מעולה וכל אחד מחברי ההרכב קיבל זמן סולו,אם זה נושי פז במספר סולואים מדהימים על הגיטרה או ניצן חן על הכינור או אלעד צור על כלי ההקשה,אבל הצרידות הזו ממש פגמה לי בהנאה.

      נכון שאהוד בנאי הוא הבוב דילן הישראלי,אבל הצרידות של בוב דילן מתאימה,אצל אהוד בנאי זה נשמע כמו ערבוב קולות של מייסי גריי,בוב דילן,שלמה בר,ציון גולן וגלי עטרי כששרה את השיר מטריות צרודה...

      הצרידות די קלקלה אבל מה שריכך את זה היו הביצועים המחודשים ללהיטי העבר של בנאי עוד מתקופת הפליטים...

      גיל סמטנה הוא היחיד שנשאר עם אהוד בנאי מאותה תקופה ומבט על שניהם מבהיר לי כמה הם התבגרו ובעצם כמה אני התבגרתי בעצמי...

      לצד שירי האלבום "רסיסי לילה",מבצעים אהוד ופרפרי הקצב שלו,ממיטב להיטי אלבומיו הקודמים,
      המופע נמשך שעתיים,עד אחת לפנות בוקר וזה הזמן להזכיר,שביום חמישי יהיו אנשים,שגם יצטרכו ללכת לעבוד ולהביא פרנסה הביתה...אז אולי כדאי להקדים הופעות של אמצע שבוע לפחות בשעה,כדי שכולנו נוכל לתפקד ביום שאחרי...

      במופע משולבים שלל סגנונות מוזיקליים,פולק רוק,מוזיקה אתנית,מזמורים,רגאיי ורוק,פיוטים ועוד.

      התאורה החמה בצבעי אדום כחול ירוק,התקרה והקירות השחורים של הבארבי,הקהל הרב,גרמו לי מדי פעם לגעגועים לתקופה של הפליטים,מועדון אלנבי בת"א,ז'אן ז'אק גולדברג ז"ל,סצינת האינדי של שנות השמונים וקצת מתחילת התשעים,

      אכן מופע מוקפד ומשוקע, רק חבל שאהוד בנאי היה צרוד,זה כל כך פגע במופע ולכן הציון הנמוך.

       בסוף ההופעה אני חושב על המשפט מתוך "כולם יודעים":

      "אהובתי, הקשיבי אל העפרוני,
      מאיר היום, אנחנו כאן חיים
      עוד יום אחד בדרך כשאת לצידי,
      איך זה נגמר בסוף,כולם יודעים"

      אני מקווה שאהוד יחלים במהרה וימשיך להופיע עד 120 עם קולו החם והמלטף.

       

      עוד על עומרי ויטס:

      http://www.myspace.com/whateverlandtunes

      http://www.youtube.com/user/omrivitis

      http://omrivitis1.bandcamp.com/

      http://www.bimcom.co.il/Content.aspx?id=387

       

      אהוד בנאי:

      http://www.ehudbanai.co.il/

      חייב לזוז - אהוד בנאי והפליטים

       

      דרג את התוכן:

      הציון שלי: 3 מתוך 5

        3 תגובות   יום רביעי, 18/4/12, 10:06

        יום שלישי בבוקר,17.04.2012 , מגיע הדוא"ל היומי מTheMarker Cafe,

        "למהירי החלטה: הקפה מזמין אתכם להופעה של רועי דהן" ואני, שבדרך כלל לא ממהר לקבל החלטות בנושאי יציאה באמצע השבוע, מרגיש שזה הזמן לנסות... אז ניסיתי ובזכות הקפה יצא לי להכיר עוד אמן חדש שלדעתי יטפס מהר מאוד לעבר הפסגה.

        אז הגענו, בדיוק ב23:00, לבארבי , הבארבי כפי שלא ראיתי הרבה זמן, עם שולחנות וכיסאות ואווירה אינטימית ושקטה, כן כן , מופע ישיבה , בדיוק מסתדר לי אחרי יום עמוס עבודה.

        על הבמה:

        רועי דהן - שירה וגיטרה אקוסטית (בהמשך פסנתר)

        עמית המאיר - גיטרה אקוסטית (בהמשך גיטרה חשמלית)

        שי בר-ששת - גיטרה בס

        אילן טננבאום - תופים

        ענת רבן - צ'לו

         

        רועי דהן, שר באנגלית בלבד, אשתי מבואסת קצת, "הרי יש לו קול יפה כל כך, למה לא לשיר גם בעברית?", אני מסכים איתה , אבל זה הדיון שחוזר שוב ושוב, על כך שאמנים צעירים בוחרים בשפה האנגלית כדי להתקדם , לא רק בביצה המקומית אלא בעולם כולו.

        אולי יהיה זה רק ערן צור שימשיך לכתוב שירה בעברית...אולי השפה האנגלית עשירה יותר מבחינת מילים...זה לא משנה.

        האוירה האינטימית והקול המיוחד של רועי דהן עשו את העבודה.

        יש גוון מסויים בקול שלו שקצת הזכיר לי קצת את מוריסי, אולם ברוב השירים יכולתי לעצום עיניים ולדמיין שאני בכלל באיזה פאב אמריקאי, עם איזו להקה מקומית, המילים היו ברורות ומבלי להכיר את כל השירים (בכל זאת היו שירים מהאלבום השני שעליו יתחילו לעבוד בתחילת החודש הבא) עדיין אפשר היה להבין על מה הוא שר.

        סגנון הפולק האמריקאי מחזיר רבים לתקופות קודמות במוסיקה האמריקאית, זה מעניין איך בן קיבוץ בחר דווקא בסגנון מוסיקה זה או בכלל איך ישראלי מחליט ללכת על סגנון מוסיקה מסויים שלא ממש מיינסטרימי בארצנו, אבל יודעים מה? זה ממש לא משנה, כי זה עונג גדול לשבת ולהקשיב לו.

        ההופעה התחילה בשני שירים שקטים Blue Birds ו-Falling like a stone וכפי שכתבתי בפוסטים קודמים, החזרה לכלי הנגינה של "פעם", גיטרות אקוסטיות , צ'לו ואולי אגזים ואכתוב מברשות לתופים, אולי מרמזות על מגמה כלל עולמית של חזרה לשורשים המוזיקליים, לאותה ערגה לימים תמימים יותר.

        אחרי צמד השירים שפתח את ההופעה, מגיעים שני שירים רועשים יותר יחסית, State of mind ו-Drained .

        קיימת מעין אינטראקציה אינטימית בין רועי והקהל, "רועי תעשה לי ילד" , צועקת מישהי ורועי מגיב לה: "אחד? או אולי כמה?" , אחר מוסיף "תוסיף עוד אחד!"...

        אחרי השיר הרביעי, משתף רועי את הקהל בכך שזו הפעם השלישית שהוא והחברים על הבמה מתארחים בבארבי ת"א אבל הפעם חם יותר משאר הפעמים... "אני מזיע ואנחנו רק בשיר הרביעי חיוך"

        את השיר הבא, ושיר שקט נוסף Does anyone know - ממנו שאבתי את שם הפוסט,

        הוא מציג כשיר אהבה לכלבתו הנאמנה מיקה ועל הדרך ממליץ לקהל לאמץ כלב,"לכל אחד מחברי הלהקה יש כלב וזה דבר נפלא" מוסיף רועי, "אולי נקרא לעצמנו רועי והכלבים או רועי והכלבות חיוך"

        במהלך ההופעה, מציג רועי את שאר חברי הלהקה בהתאם למי שמנגן , זו מחווה מאוד חברית ומאוד בריאה - חשוב לי כקהל להכיר את שאר חברי הלהקה, כי הרי גם הם מוכשרים מאוד.

        עם סיום השיר החמישי פורשת ענת ואנו ממשיכים עם שלושה שירים נוספים:Home , Light my way ו- Whisper שאחריו, מצטרפים שאר חברי הלהקה לענת ורועי נשאר לבד על הבמה עם הפסנתר לקטע אינסטרומנטלי רגוע ושקט בשם המתאים Tune.

        ענת חוזרת לבמה לשיר No one כשרועי על הפסנתר והיא מלווה אותו עם הצ'לו, אחר כך חוזרים שאר החברים לעוד מספר שירים  כשאחד מהם בסגנון קאנטרי Crash (שירים נוספים The Treatment,The Shade,Stay where you are ו-Maze).

        קצת אחרי חצות רועי והחבורה מודים לקהל ויורדים לנוח כמו שמגדיר זאת רועי, אבל תוך פחות מדקה הם כבר חוזרים (מנוחה קצרה חיוך) ופותחים את ההדרן עם השיר שיפתח את האלבום השני ונקרא The man in my Head

        ההדרן מסתיים בשיר Here me שלדעתי אף זכה להשמעות תחנות הרדיו בארץ (או שלא...)

        נפרדים מהקהל...

        הופעות אינטימיות מהסוג הזה הן סוג של מזור לנפש, אני מודה שאני רגוע נפשית בהופעות METAL אבל לפעמים צריך איזה משהו שקט יותר שמלטף את עור התוף ופורט לך על מיתרי הלב, כזו היתה ההופעה אתמול ואני מקווה שהתחושות תשארנה כאלו גם כשרועי והחברים יאכלסו מקומות כמו קיסריה (הלכתי רחוק אתם חושבים? נחכה ונראה...)

        אחרי ההופעה, התנגן לי איזה שיר כל הזמן בראש וניסיתי להיזכר מי שר, כי איכשהו הסגנון הוא אותו סגנון ורק היום בבוקר נזכרתי, קוראים לזמר NEK והוא זמר איטלקי תכול עיניים, שהמעריצות האיטלקיות מכנות FIGO (בעברית, כוסון, סליחה על הביטוי)

        NEK מאוד פופולרי באיטליה ואני חושב שמוכר גם באירופה, אני מאחל לרועי דהן שיהיה לפחות פופולרי כמוהו... והשיר שרץ לי בראש הוא Sul Treno להנאתכם.

        למי שרוצה עוד קצת מרועי דהן:

        http://www.roydahan.com/

        http://roydahan.bandcamp.com/

        http://www.youtube.com/user/roydahan/videos

        דרג את התוכן:

        הציון שלי: 5 מתוך 5

          4 תגובות   יום שבת, 24/3/12, 13:54

          "ב-22/3 בבארבי, כבר אמרנו?" - זהו המשפט שחתם את הפוסט המצויין של צחי ישורון (mazavharuach)

          עם המשפט הזה חקוק בראש יצאתי לדרך, לכיוון הבארבי וכמובן חמוש בזוג כרטיסים הודות לדה מרקר.

           

          הגענו קצת לפני 23:00, בבארבי סגרו את המתחם החדש יחסית (אני מניח שמשפצים שם בעקבות פיצוץ צנרת הביוב או מה שזה לא יהיה...), חלק מהקהל כבר נכנס לMODE מהשירים המנוגנים ברקע.

          בחור בכובע קסקט פונה אליי ואומר: TINY FINGERS בנאדם , יהיו גדול...

           

          אני מסתכל על הבמה ולפי כמות הרמקולים, אני מבין שחוץ משיפוצים במתחם החדש, כנראה שבבארבי יצטרכו לשפץ גם את הגג שיעוף מהעוצמות צוחק...

           

          חברי Tiny Fingers עולים לבמה, טל כהן על התופים, נמרוד בר על הסינטים, אורן בן דוד על הגיטרה ובועז בנטור על הבס, התאורה מינימליסטית, אך בהמשך אבין שגם בתאורה הושקעה מחשבה וזאת ככל שהקטעים מתפתחים עוד ועוד והקהל משולהב יותר ויותר.

           

          הקטע הפותח את הערב נקרא Feller Horizon, מתחיל לאט לאט ומכניס את כולם לאוירה של הערב - מחשמלת ומהפנטת.

          מיד אחריו ממשיך Preloader כאילו היו קטע אחד רציף והוא כבר מעביר אותנו להילוך גבוה יותר.

           

          דניאלה תורג'מן - שירה, מצטרפת בקטע השלישי שנקרא Morphine, עם קול שיודע להגיע לגבהים מבלי להישבר או להתחספס - אני עוצם עיניים ונזכר משום מה דווקא בביורק בתחילת הדרך, זה כנראה הצד האלקטרוני שעושה לי את זה...

          איני מנסה להתרכז במילים, גם ככה איני מכיר את השירים אבל השילוב המדהים, בין הקול העדין של דניאלה לגיטרה המחוספסת של אורן לבין הביטים שמפיק נמרוד והעוצמה בתופים של טל עם הבס של בועז,עם אפקטי התאורה שמגיעה גם מאחורי הבמה, יוצר אצלי,באופן אישי,תחושה עילאית של התרוממות רוח ושחרור הנפש, אח איזה כיף!

           

          ממשיכם קדימה בלי לעצור עם Turquise ו-Brain Calibration שייתכן וייצא באלבום חדש?

          קצת אחרי 23:30 ויוסי פיין עולה לבמה עם גיטרת הבס ,הראסטה הגדולה וחליפת קימונו?

          ביחד עם יוסי יבצעו האצבעות שני קטעים Youth Fraction ו- Demands שבו לא משתתפת דניאלה אך התיפוף של יוסי פיין על הבס מעלה את הערב לרמות מוסיקליות עצומות - תאמינו לי, עד עכשיו אני לא מצליח לחשוב על מילים נכונות כדי לתאר את ההרגשה.

          נפרדים מיוסי פיין , או כפי שמדגיש אורן בן דוד, יוסי פיין המלך.

           

          דניאלה חוזרת לבמה וממשיכים עם Pizza ו-, The Quilt ו-Foot Technique, הקהל בבארבי חווה כל הזמן שיאים חדשים!

          דניאלה שוב יורדת מהבמה ואנו מקבלים עוד שני קטעים אינסטרומנטליים - Nimrod Blast ו- Phantom Flex שמפוצצים אותנו באנרגיות מטורפות שלא עוצרות וממשיכות איתנו הלאה.

          דניאלה חוזרת לבמה והאצבעות מבצעים את Someone ו-Shape Shifters.

           

          השעה כמעט חצי אחרי חצות ובאוירה המחשמלת הזו האצבעות מבצעים את הקטע האחרון Cyclamens.

          אני לתומי חושב שהם עוד יחזרו להדרן אבל לא, ההופעה הסתיימה והשאירה אותי פעור פה, עם טעם של עוד , עם תחושה נעימה בכל הגוף שמזכירה לי את המשפט של מאיר אריאל מתוך ארול : " כל מיני מראות, ריחות, קולות ולחשים
          נגנו עליו כמו היה אורגן חשמל...".

           

          כבר כתבו לפניי שהFINGERS מנגנים כמו הFINGERS אבל איכשהו עלו בי זכרונות משנות התשעים שהרגשתי חובה לשתף:

          הרבה לפני הDubstep היה זה Mr. Oizo שהביא לעולם את הFlat Beat קטע שזכור לרבים דווקא מהפרסומות של Levi's

          מהצד המטאלי הכבד יותר דווקא חזרתי לGGFH שאני מרשה לעצמי לקבוע שרובכם לא מכיר ...

           

          מקווה שנהנתם - אני מאוד!

           

          עוד קצת על Tiny Fingers

          http://www.facebook.com/fingersmusic

          http://tinyfingersband.com/

          Tiny Fingers on Youtube

           

          http://tinyfingers.bandcamp.com/

           

           

           

           

           

           

           

           

           

           

          דרג את התוכן:

          הציון שלי: 5 מתוך 5

            2 תגובות   יום חמישי, 1/3/12, 09:59

            אין ספק שהתאריך 29.02 הוא מיוחד, הפעם הבאה שנזכה ליום העשרים ותשע בפברואר תהיה רק בעוד ארבע שנים בדיוק...

            ובתאריך כזה מיוחד, לקיים הופעת השקה, לאלבום החדש של נערות ריינס עם רשימת אורחות ארוכה, חייב להיות משהו מדהים, אז זהו שלא... (אני מתנצל מראש, על כך שהכותרת של הפוסט בעצמה מהווה ספויילר)

            נתחיל בקליפ שלא קשור להופעה של נערות ריינס מאתמול: Fame

            זוכרים את לידיה המורה לריקוד? זוכרים את המשפט שלה? "אתם רוצים תהילה? לתהילה יש מחיר! וכאן בדיוק אתם מתחילים לשלם, בזיעה!"

            הופעת רוקנרול צריכה להיות דבר חי בועט ועם רגש כלשהו , יש שיאמרו סקס סמים ורוקנרול ויש שיאמרו דם יזע ודמעות,

            אבל משהו לא התחבר לי אתמול בהופעה של נערות ריינס למרות רשימת האורחים המפוארת.

            הופעת ההשקה לאלבום השני של נערות ריינס "נשמור על החברים" נמשכה כמעט שעתיים , בשלב מסויים הרגשתי שזה ממש TOO MUCH ושאפשר היה לקצר קצת...

            בבארבי היה ריח חריף של ביוב, כנראה צנרת ישנה שהתפוצצה והריח ממש לא תרם לי להרגשה הטובה.

            אין ספק, שנערות ריינס לא אשמים שבדיוק ביום ההופעה זה מה שיקרה, אבל זה בהחלט לא נעים.

            ההופעה התחילה ב23:00 בדיוק עם הי אמא תסתמי את הפה , זו לא טעות ועורב .

            לבמה מוזמנת האורחת הראשונה של נערות ריינס , רונה קינן והיא מבצעת איתם את הילוך איטי, עוזב כדי להציל את העולם ולהכיר אנשים חדשים, רונה לא ממש מצליחה להכניס עוצמות שירה ואנרגיות משלה , זוכרים את הקליפ שצירפתי בתחילת הפוסט? עברו כבר שישה שירים ואף לא טיפת זיעה אחת, מדד הזיעה בהופעות רוקנרול הוא אחד המדדים החשובים בעיניי,

            אם הלהקה לא מפזזת על הבמה, עם תנועות מעטות בלבד, זה מראה שהלהקה לא נותנת מעצמה יותר מדי , אם גם הקהל יוצא עם בגדים יבשים לגמרי , הרי שגם זה אומר משהו - גם הקהל פחות פיזז וקפץ.

            רועי פרייליך לא ממש יוצר קשר עין עם הקהל במהלך כל ההופעה, נראה שהוא עסוק יותר בלנגן נכון , גם הפוזה הקפואה והקבועה של גיא גולדשטיין הבסיסט לא תורמת לעניין.

            אני מאמין שאם הם היו קצת יותר בועטים, מקפצים ונותנים מעצמם את המקסימום, ההופעה והביקורת שלי בעקבותיה היו נשמעות אחרת...

            אחרי שנפרדים מרונה קינן , ממשיכים עם נועלה מוסרת ותני את עצמך ועם סיומו עולה לבמה האורחת השניה של הנערות, אמילי קרפל החיננית. הם מבצעים ביחד שני שירים, חמצן והדבר האמיתי כשהגימיק של קרפל במהלך ביצוע הדבר האמיתי, הוא ירידה מהבמה לקהל במהלך השיר.

            נפרדים מאמילי וממשיכים עם רוצה להשאר רעב , אהבה שקטה ובית אחרון (לי) שסיומו עולה לבמה האורחת השלישית של הערב, הדס קליינמן, על הצ'לו , (הערה סקסיסטית ששמעתי: זה תמיד סקסי לראות בחורה עם צ'לו בפיסוק רגליים)

            הדס קליינמן נותנת בראש לצ'לו שלה בשני שירים עם הנערות , קריוקי ושירו איתי.

            ממשיכים עם עוד שני שירים, סמבה ואם מישהו צריך להתקשר ולנערות מצטרפת האורחת הרביעית , תמר אייזנמן, שמביאה לבמה את פוזת הרוקנרול החצופה בשיר יום ראשון וממשיכה עם הנערות לעוד שני שירים נוספים, עניין של מה בכך ועוד הלילה.

            נערות ריינס מסיימים את ההופעה והקהל מחכה להדרן, אני מבחין בקהל במספר אנשים שממש מכירים את כל מילות השירים ומעצם היותם בקבוצה, אני מניח שמדובר בקהל מעריצים/חברים קבוע של הלהקה.

            הנערות חוזרים להדרן עם אביחי טוכמן שגם הפיק את אלבומם החדש.

            מבצעים את נשמור על החברים ולאחריו משחררים סנונית המבשרת על אלבום שלישי שבדרך? שם השיר החדש לגמרי אמא רוקנרול, אחריו ממשיכים עם עוד פעם רגש ומסיימים עם תכבי את הטלוויזיה.

            כשאני עובר על מה שכתבתי כאן , אני שם לב שזה ארוך ומייגע , ככה חשתי גם בהופעה אמש בבארבי.

            כשמשיקים אלבום חדש ומזמינים 5 שחקני חיזוק , זה כבר לא נשמע טוב...

            הופעה של 24 שירים שנמשכה קרוב לשעתיים מבלי שטיפת זיעה נטפה בבארבי, לטעמי זה מפספס את מהות הרוקנרול.

            ברק, שבא איתי, אמר שלדעתו השיא של הערב היה בביצוע של השיר עוזב כדי להציל את העולם עם רונה קינן, אני חשבתי שאם השירים שנוגנו בסוף ההופעה היו מבוצעים בתחילתה, יש מצב שהכל היה נראה ונשמע אחרת.

            לסיכום, בלי זיעה אין תהילה , ריממבר, ריממבר,ריממבר...

            דרג את התוכן:

            הציון שלי: 3 מתוך 5

              1 תגובות   יום ראשון, 27/11/11, 03:27

              היכן להתחיל? בהכנות לקראת ההופעה של הTIGER LILLIES בבארבי במוצ"ש? בתודות לרותם ולמערכת דה מרקר על זוג הכרטיסים? לAuris media? לאשתי, ששוב השארתי לבד בבית ,עם שלושת הבנדיטים הקטנים? לאיציק שהסכים לבוא איתי או אולי לצ'רלס דיקנס ודוקטור היינריך הופמן?

              אז אתחיל בהתחלה וזהו...

              בדרך כלל לפני הופעה , אני משתדל להקשיב כמה שיותר לאותו אמן, אפילו אם אני מכיר את כל שיריו בעל פה שלא לדבר על אמן שחדש לי, שאז ,בכלל, אני יוצא לטיול שורשים...

              גילוי נאות, את הTiger lillies אני מכיר רק מהחצי שנה האחרונה, אחרי שYoutube הציע לי להאזין להם ,מפני שנכנסתי לקליפ של להקה עם סגנון דומה...

              אז כששמעתי שהם מגיעים לארץ הרגשתי שזה "מכוון מלמעלה" , צירוף המקרים הזה הוא לא משהו שצריך להתעלם ממנו, להופעה הזו אני חייב ללכת.

              התחלתי להאזין ולצפות בעוד קליפים וחזרתי אחורה בזמן לתקופה של לונדון בימי ג'ק המרטש ונשאבתי לקסם שבסגנון המוסיקה של הTiger lillies.

              להופעה הגעתי ממש לא מוכן ודי עייף ומרוצץ, את הבוקר ביליתי עם המשפחה בקיסריה בפסטיבל סתיו ולא נשאר לי זמן רב להתארגן , כך שלבשתי מה שמצאתי בארון ויצאתי לכיוון הבארבי.

              הגעתי ב20:45, חשבתי לרגע שטעיתי במקום ובזמן, תור שנדמה היה שהוא ארוך ,השתרך לקופה ורוב העומדים בתור דיברו רוסית, הרגשתי שיש מצב ששוב טעיתי בתאריך אך כרזות של הTiger lillies שהודבקו על הקיר בסמוך לקופה, הרגיעו אותי.

              הגעתי סוף סוף לקופה, בחורה לחוצה ולא נעימה נתנה לי כרטיס כניסה, הסברתי לה שזה אמור להיות זוגי והיא היפנתה אותי לויקטור, שהתברר מאוחר יותר שהוא ה"מנחה" של הערב.

              תודה לאל שויקטור היה שם כדי לדאוג שאקבל את הכרטיס השני...

              השעה 21:00 נכנסים...

              התפאורה הקבועה בבארבי מעולם לא נראתה מתאימה כל כך להופעה כפי שנראתה לקראת ההופעה של הTiger lillies.

              הקירות השחורים והשנדלירים השרו את האוירה הנכונה... ברקע שירים של Les negres vertes ושאר הרכבי מוזיקה צוענית או בסגנון...

              היה נדמה לי שראיתי את זוג המעצבים פראו בלאו (יש מצב לשיתוף פעולה בעתיד?) וחנה אזולאי הספרי שאיכשהו נראו לי כחלק מהתפאורה כולה, לאט לאט החלו מגיחות דמויות גרוטסקיות ומוחצנות שבסופו של דבר התברר שהן פשוט מקדמות את מופעי השטיח האדום של "בורדל טוטאל", הדמויות הסתובבו בקהל והעבירו את הזמן לקהל (שעה וקצת) עד שב22:09 עלה ויקטור לבמה והכריז: "להופעה שני חלקים עם הפסקה באמצע, בתום ההופעה יחתמו חברי הTiger lillies על דיסקים שלהם שניתן לרכוש בחוץ ועכשיו הTiger lillies"

              חברי הלהקה עולים לבמה, קריאות התרגשות בקהל, בכלל הורגשה התרגשות כללית עוד הרבה לפני שהם עלו לבמה.

              לא התאפקתי ושאלתי את אחד החבר'ה שעמדו לידי, מדוע יש בקהל כל כך הרבה דוברי רוסית והוא ענה שהם מאוד פופולריים ברוסיה ושגם היה להם שיתוף פעולה עם להקת לנינגרד שבעצמה מאוד מפורסמת שם.

              Martyn Jacques ,הסולן, מנגן על אקורדיאון, פסנתר, גיטרה, וסוג של יוקלילי. Adrian Huge-תופים,
              פרקשנס וגם.."צעצועים" (תרנגולות גומי של הספיטינג אימג', עצמות שלד,פטישי יום עצמאות גדולים סכין מרצחים ועוד), Adrian Stout- קונטרבס, טרמין
              וגם...מסור. (בכלל היה חסר לי שם מופע חימום מאת קרוזנשטרן אי פרוחוד אבל זה לפעם אחרת)

              מרטין, עם פני ליצן זועפים , שר ומנגן פעם בקולו הגבוה ופעם קולו נשמע כשל אמריקאי דרומי, במהלך ההופעה הוא מראה לנו שהוא יכול לשיר בכל מיני טונים וקולות שונים, אין ספק שהבנאדם מוכשר.

              אדריאן המתופף ,נראה לעיתים כמי שבכלל לא זוכר מה צריך לנגן אבל זה מתברר בהמשך כחלק מההופעה.

              אדריאן הקונטרבסיסט, תורם הבעות פנים וגם מימיקה שמעלה לא רק חיוך אלא צחוק גדול בקהל, אם זה בהתחפשות למלאך המוות או הנגינה על הטרמין ומאוחר יותר גם על המסור...

              לחבורה מבחר שירים, שקטים , קצביים , שמחים , עצובים, נוגעים בצד האפל של החיים , החלק הראשון של המופע מסתיים בשיר Banging in the nails והלהקה והקהל יוצאים להפסקה קצרה של 20 דקות...

              אני מודה שהחלק הראשון של ההופעה קצת איכזב , אולי כי לא הכרתי חלק מהשירים ואולי כי היו בו יותר שירים שקטים מאשר שירים מקפיצים.

               

              ב23:15 שוב עולה ויקטור ומזכיר לכולם שהTiger lillies יחתמו על דיסקים בתום המופע.

               

              החלק השני של ההופעה היה הרבה יותר משוחרר מבחינת הקהל, פתאום נדמה היה לי שמדובר בכלל במופע האימים של רוקי, כמות האבזרים הנלווים שאיתם הגיע חלק מהקהל היה מדהים, נצנצים, בועות סבון, זיקוקי דינור ועוד... בל אשכח שגם פינת איפור בחסות בורדל טוטאל דאגה להוסיף צבע למי שחפץ בכך...

              בחלק השני של ההופעה, נראה שכולם כבר מכירים את השירים ובפרץ אדיר של אדרנלין הפך כל החלק הקדמי של הקהל לחבורה קופצנית ומפזזת שעפה מצד לצד בסגנון POGO לייט...

              נראה שחברי הלהקה לא צריכים לעשות דבר מלבד קריצה פה ושם, הרמת גבה משתאה והפלת סט התופים כדי להכניס את הקהל לאקסטזה.

              בשיר Start a Fire מנסה אדריאן המתופף להעלות את המצילות באש בעוד הקהל מדליק אש משלו,החבורה האפרורית מחלק א' של ההופעה מראה לקהל צד אחר שלה, יותר שובבי.

              עם סיום החלק השני הקהל מריע בקולי קולות והחבורה עולה לעוד שני הדרנים נוספים כאשר בהדרן האחרון הם מבצעים את הגרסה שלהם לAutomn leaves.

              המופע מסתיים ב00:30  כלומר ההופעה ארכה שעתיים וחצי עם הפסקה באמצע של 20 דקות)

              ביציאה מהבארבי ניגשתי לאדריאן סטאוט הקונטרבסיסט שהיה עסוק בלהצטלם עם מעריצות ולחתום על דיסקים ושאלתי אותו מה דעתו על הקהל הישראלי, הוא ענה: One of the best, it was great

              אגב, הלהקה אינה עובדת לפי Play list כתוב אלא הכל בראש וגם פתוחים לשינויים במהלך ההופעה...

               

               

              סיכום:

              חבל שלא הכרתי אותם יותר טוב לפני ההופעה.

              הצליחו להוציא ממני את העייפות ולהכניס בי כמות נדיבה של אנרגיה.

              עכשיו אני הולך לעשות שיעורי בית למקרה שיחליטו לחזור להופיע בארץ.

               

              חוויה חוויה חוויה.


               

              הצליחו להתערבב אצלי ספרות ,קולנוע ומוזיקה גם יחד , "בית 1000 הגופות" עם "מופע האימים של רוקי" עם "צ'רלס דיקנס" עם "אוליבר טוויסט" ו"תקוות גדולות" עם "יהושוע פרוע" (או "יפתח המלוכלך") עם הresidents עם "ג'ק המרטש" ואפילו קטעים מתוך "סודי ביותר" עלו בדמיוני...

               

              בקיצור המוות מעולם לא נראה שמח כל כך והחיים מעולם לא נראו קודרים כל כך.

              אחרי הופעה כזו נשאר רק ללכת להרוג את אלוהים והשטן ולהשתין על הקבר שלהם!!!

              חגיגה אמיתית ולא רק לאוהבי הז'אנר...

               

               

              דרג את התוכן:
                6 תגובות   יום שבת, 5/11/11, 19:17

                אתחיל בהקדמה קלה...(בעצם ארוכה)

                בתאריך 04/11/1995 , שש עשרה שנים לפני שרמי פורטיס עלה על הבמה בבארבי ת"א ,כדי להשיק את אלבומו החדש "החבר אני",יצאנו אשתי ואני להצגה: "דבר מצחיק קרה (בדרך לקולוסיאום...)" בהשתתפות תיקי דיין ועוד רבים וטובים אחרים. קומדיה של טעויות , מצחיקה מאוד. ההצגה הועלתה בבית ציוני אמריקה ובדיוק באותו הזמן המונים נאספו בכיכר מלכי ישראל לעצרת השלום הגדולה.
                היה משהו באויר , משהו לא מוסבר... , אשתי ואני סיכמנו שאחרי ההצגה נלך לכיכר - למרות שדעותינו הפוליטיות לא ממש היו שמאל ובעצם לא ממש ימין...רצינו ללכת בשביל ה"שואו" ,בשביל להיות חלק מההמולה.
                בסוף ההצגה כשהשחקנים הלכו אל מאחורי הקלעים, חשנו שקרה משהו, זה היה בגלל שפניה של תיקי דיין התזזיתית הפכו לקפואים וחיוורים כאילו ראתה רוח רפאים או משהו כזה - היא שידרה מצוקה ואנחנו חשבנו שאולי קרה משהו אצלה במשפחה וכל מיני סרטים עלו לנו בראש כי היא ממש נראתה נורא. זה היה מחזה יוצא דופן והבנו שמדובר במשהו רציני שקרה למישהו שהיא מכירה.
                יצאנו מבית ציוני אמריקה והתחלנו בהליכה לכיוון כיכר מלכי ישראל, הגענו ללונדון מיניסטור הצמוד לבית ציוני אמריקה ומשהו מוזר קרה, היה שקט מאוד ברחובות , שקט מדי.
                בבית הקפה שבכניסה ללונדון מיניסטור עמדו אנשים ובהו בטלוויזיה קטנה שהיתה תלויה מהתקרה, שאלנו: מה קרה? אך איש לא ענה.

                השקט הזה הפריע לנו מאוד,הרגשנו כמו בסדרה "אזור הדמדומים".

                התחלנו לרוץ לכיוון הכיכר, ליד קולנוע גת אם איני טועה בשמו , נתקלנו בחניך מג"ב , חלק מכוחות האבטחה במקום, שאלנו אותו : "מה קרה?" והוא היה כל כך מבולבל , ענה שאינו יודע מה קרה אבל העצרת הסתיימה...

                "הסתיימה?" שאלתי, "על מה אתה מדבר? עוד מוקדם" , הקשיתי עליו והוא בשלו - "הסתיימה העצרת אין כבר אף אחד בכיכר. "
                ראינו שיש עדיין מעט אנשים שהולכים מכאן לכאן ומפה לשם אבל החלטתי שאני חייב לדעת מה קרה - התחושה היתה רעה מאוד - המשכנו ורצנו לסבתי שגרה בקרבת מקום, נכנסו לביתה ושאלנו : סבתא, מה קרה? וסבתי שלמדה אותי לאהוב מוסיקה, ישבה מול הטלוויזיה הפתוחה עם ערוץ מוסיקה כלשהו או משהו כזה ודייויד בואי באזשהו קליפ.

                סבתא! קרה משהו בכיכר - לא שמעת?
                כן, נדמה לי שירו זיקוקים בעצרת שמעתי קולות פיצוץ , יש עכשיו תוכנית יפה עם דיוויד בואי, בואו תשבו.

                זיקוקים? תעבירי לחדשות - משהו קרה! ! ! מהר! ! !

                כשהחלפנו ערוץ... הבנו הכל... יצחק רבין, ראש ממשלת ישראל נורה במהלך עצרת השלום.

                הלם ואלם, דקות ארוכות של אלם - אף אחד לא מדבר רק בטלויזיה מוקרנות תמונות חוזרות של הרכב שהסיע את רבין , הצהרה קצרה לתקשורת: "מדינת ישראל מודיעה בתדהמה...."

                זה הזיכרון שלי... (לא אשכח אותו לעולם) ומאותו ערב לפני שש עשרה שנה למשהו אחר, משמח,מקפיץ,ילדותי,שובה לב,

                מופע השקת אלבום "החבר אני" של רמי פורטיס - ההשקה להמונים - אני בכוונה מפריד בין הופעת ההשקה שנערכה יומיים קודם לעיני עשרות סלבס וכתבי מוסיקה ואת ההבחנה הזו ידע לעשות גם רמי פורטיס עצמו.

                 

                חימום למופע היה יהוא ירון, אך את החימום פיספסתי (גילוי נאות: הגעתי ביום רביעי להופעת ההשקה של האלבום החדש מפני שהייתי כל כך נרגש והחלפתי בין יום רביעי לרביעי לחודש, קורה... שם פגשתי במורן פז, מנהלת היח"צ של רמי פורטיס, שעזרה לי עם המון סבלנות ,להתאפס על כך ,שהכרטיסים שמחכים לי מטעם עכבר העיר, הם ליום שישי וגם כששאלתי אותה מתי תתחיל ההופעה ביום שישי, היא אמרה שפורטיס יעלה אחרי 23:00, מה שנתן לי עוד זמן בסופר פארם, ביום שישי בערב ,לקנות אוכל לתינוקת , טיטולים וכדומה...)

                 

                טוב, חפרתי לכם מספיק,אתחיל בביקורת:

                את הקיר שבפרוזדור הצר המוביל לכניסה לבארבי מהרחוב , מכסים פוסטרי ענק של ציוריו המרשימים מאוד של PILPELED.אנחנו נכנסים....

                השעה 23:05 רמי פורטיס עולה לבמה החשוכה,כשמשני צידי הבמה דגלים גדולים ועליהם תמונת עטיפת האלבום (לקרוא לזה דיסק זה ממש עוול),

                מלווה ביובל שפריר ,מתופף אגדי,עידו אגמון - גיטרה וקולות,גיל סמטנה - בס וקולות, אייל יונתי - קלידים וכלי הקשה, גיא פורטיס - גיטרה וצניעות יתרה...

                ברקע ,מאחורי הבמה, מוצגות הספרות 11:11 וקולו של רמי פורטיס בוקע מן הרמקולים: "אנחנו מדע כי הלב הוא המח והרגש הוא תבונה עילאית, כל אחד מאתנו הוא מתמטיקה משוכללת של נשמה מסנוורת באורם של אטומים זוהרים משמחה..." מתוך "תחי הנפש" מהאלבום החדש ואז ללא הכנה מוקדמת מגיע "הנה בא השקט" מתוך "להתראות בחלומותיי" מ1992 - ונראה כאילו מאז ומתמיד היה קשר בין האלבום החדש לאלבום הזה כשכמעט 20 שנה מפרידות בינהם.

                ממשיכים עם "מכונת הכתיבה" מתוך האלבום החדש ,בסוף השיר פורטיס מסביר לקהל:

                "ההופעה היום משוכללת מבחינתנו ,(כי) אין אמצעי תקשורת,"- הקהל מריע , "התקשורת עויינת" - צועק מישהו ופורטיס ממשיך: "תדעו לכם שאנחנו מאוד התרגשנו, למה התרגשנו? מוזיקה זה לא בשכל, מתרגשים ,לא? התרגשנו בגלל שאחרים גם מתרגשים, מפני שכולם מתרגשים, בשביל שאחרים גם יתרגשו ,באופן אינסופי עד שנתרגשנה כולנו" - הקהל מריע ויוצא מכליו.

                פורטיס ממשיך בסיפור:"היתה לי שיחה מאוד מעניינת עם פורטיס, מלפני 35 שנה , תחשבו קוונטים , שאלתי אותו: תגיד מה דעתך על מה שמתרחש היום והוא אמר לי: אני לא מאמין לך ואמרתי לו: אני גם לא מאמין לך" הקהל משולהב וממשיכים עם "להתראות בחלומותיי".

                קצת לפני "החבר אני" ,שיר הנושא מהאלבום החדש,פורטיס מודה לקהל כאילו מדובר בטקס הבר מצווה שלו: "רציתי להגיד תודה לכולם,לכולכם, שבאתם והתאמצתם והגעתם לכאן... " - "פורטיס אין כמוך" - צועק לו מישהו,

                השיר הבא "להתעורר" מתוך "על המשמרת" מ2005 ,שהוציא פורטיס עם ברי סחרוף (או כפי שפורטיס מכנה אותו "חברי כסוף השיער") משם עוברים ל"לשחרר את הזבוב" מהאלבום החדש, "יפה אך מושחתת" מתוך "רץ על הקצה" מ1998 שהוציא פורטיס עם שלומי ברכה מ"משינה" , ממשיכים עם "מקום בראש" מהאלבום החדש בהמשך ההופעה פורטיס יגיד לקהל - "בעצם אני קטן והעולם גדול.." - הקהל יתקן את פורטיס ויסביר לו שהוא, הוא הגדול .
                החתיכה הבאה , "בלונדיניות על אוטוביאנקי" מתוך "פורטיס משולש - חזל"ש" מ2009 ו-"הרעות היא עם" מתוך האלבום החדש -  פורטיס מסביר לקהל שזה היה החלק הראשון של המופע , החלק הרגוע והשקט כדי שישמרו על האנרגיות לחלק ב' של המופע שהוא קצת יותר אנרגטי.

                חלק ב' של המופע מתחיל עם "לילה משומר" מתוך "איפה הסוסים" של "האחים פורטיס" מ1996 , ממשיך עם "אומרים" ,שיר נוסף מתוך "פורטיס משולש - חזל"ש" המצוין, "גובו" מתוך האלבום החדש, "על המשמרת" ,שיר הנושא מהאלבום "על המשמרת", "אמריקה" מתוך "1900?", "תלוי על הצלב" מתוך "שוטר פושע והענק הלוחש" מ1994, ומסיים עם "נעליים" מתוך "1900?"- שיר קאלט בעיניי , גם הקהל מרגיש את אותו הדבר וזוגות של נעליים מתנופפות באויר... פורטיס עוצר באמצע השיר ומתפנה לדבר עם חבורת צעירים שמריעה לו במהלך ההופעה, כאילו היה איזה שחקן כדורסל או משהו כזה : "פורטיס , יאללה בוא" , "מאיפה אתם?" - שואל פורטיס , "אתם לא מתל אביב ,נכון?" , "אנחנו מראשון" - "אז אתם בעצם גם סוג של תל אביבים, אני למרות שאיני גר בת"א אשאר כנראה לתמיד תל אביבי (לא שזה כזה דבר טוב) - כולנו בעצם תל אביבים שחיים במדינת תל אביב שבמדינת ישראל שבמדינת תל אביב" פורטיס והלהקה יורדים מהבמה , הקהל באקסטזה - הערב הזה פשוט מיוחד, סוג של מעבר לעבר , ההווה והעתיד אולי - פתאום אני מתחיל להבין על מה פורטיס מדבר ואיך בכלל טסלה קשור לעניין...

                עולים לבמה להדרן ראשון (ספוילר:היו שלושה!!!)

                בהדרן הראשון פותחים ב"אגם ענקית" מתוך "1900?"- פורטיס לא שר וגיל סמטנה עושה עם השפתיים - המנגינה עצמה כל כך שמיימית שבעצם לא צריך להוסיף לה דבר, ממשיכים עם "חלום כחול" גם הוא מתוך "1900?" , "רד מעל מסך הטלויזיה שלי" מתוך "פלונטר" מ1978 ומסיימים עם"את לא" מתוך "שוטר פושע והענק הלוחש".

                הדרן שני:"שדה כלניות" מתוך האלבום החדש, פורטיס מבקש מהקהל להקשיב למילים ו"אין קץ לילדות" - בשונה ממה שקורה בדרך כלל בהופעות של רמי פורטיס, הפעם רמי פורטיס לא מעלה לבמה , בנות שישירו איתו ומבצע את השיר כמו שרק הוא יודע,  רמי פורטיס מבין שהקהל צמא לעוד ושואל: "רוצים עוד? לא נמאס לכם? אז יאללה עוד סיבוב של אין קץ" - יובל שפריר דופק על התופים ,הקהל מריע וצוהל, אני צועק לפורטיס: "אל תלך! ומה עם דבש?" - פורטיס והלהקה יורדים מהבמה, הקהל שואג:" פורטיס , פורטיס" , פה ושם נשמעת צעקה: "פורטיס משוגע" , "פורטיס מלך" , "פורטיס אתה ענק"...

                פורטיס עולה לבמה לשיר אחד אחרון "דבש" מתוך "פלונטר" - שיר הפוגו האולטימטיבי - השיר שבעצם משחרר את הקהל האנרגטי ומשאיר לכולם טעם מתוק של זכרון נהדר, מעוד הופעה מוצלחת של רמי פורטיס וחבריו.

                 

                סיכום: פורטיס הצליח להבהיר לכולנו שבאמנות כמו באמנות , אין דבר כזה שאין דבר כזה, הוא הצליח להבהיר את מה שדף שלם של הסברים על ניקולה טסלה בסוף האלבום לא עשה לי או דף הפתיח לאלבום המופתי הנוסף הזה מבית היוצר של פורטיס. אדם צנוע שעדיין מתחנף לקהל שמחבק אותו חיבוק חם ואוהב, הרגשתי שפורטיס היה קצת צרוד (צרוד מהרגיל), קולו לא היה חזק במיוחד, אבל זה פורטיס , הוא יודע להופיע והקהל מהופנט מכל תנועה או מילמול שלו - הופעה שמלאה באסופת שירים מכל האלבומים כמעט מאז 1978, שמתחברים ליצירת מופת אחת גדולה - לשלם הגדול.

                 

                הציון שלי: 6 בגלל שהגבוה ביותר הוא 5

                 

                תודות: עכבר העיר , דה מרקר קפה , רותם .

                 

                בקשות: אני מקווה שהצלחתי להעביר לכם את התחושות מההופעה , תהיו רחמנים בתגובות , למרות שI just don't give a F**K. מה חשבתם שיהיה משהו אובייקטיבי בביקורת שלי? זה פאקינג פורטיס , אל תשכחו את זה!

                 

                תודה מיוחדת: לגיסי שלא מכיר כל כך את פורטיס , שחזר מההופעה ,עם תובנות חדשות לגבי האיש והשירים ועם המון אנרגיה טובה!


                דרג את התוכן:

                הציון שלי: 5 מתוך 5

                  פרופיל

                  eranfox
                  1. שלח הודעה
                  2. אוף ליין
                  3. אוף ליין

                  ארכיון

                  פיד RSS