יום שישי בערב, 7 ליוני 2013, הן כבר כאן, הנקודות הורודות האגדתיות, את שמן לא יכתבו בלעז אם כי בעברית צחה: לג'נדרי פינק דוטס, זה מזכיר לי את חולצות ה-T שמכרו ואולי עדיין מוכרים עם כיתוב כמו איירון מיידן, קיס, זי זי טופ וכו'

אבל אני כבר בטריפ משלי...

לא! לא שאפתי לראות, לא הסנפתי לאף, לא הזרקתי לוריד,פשוט שמתי לי אסופה של שירים בדיסק בדרך להופעה.

יספיק לי שרק שיר אחד מתוך האוסף הקטן שהכנתי ינוגן ואהיה אסיר תודה לנצח לאדוארד קא-ספל ושאר חברי ההרכב.

הזמנתי את צחי,הוא לא שמע עליהם מעולם והרגשתי חובה מוסרית להפגיש* בינו לבינם.

* - לקח שנלמד - אם קיים הרכב כמו LPD שקיים עשרות שנים ונע במוזיקה מז'אנר לז'אנר (ראו בתגיות) אסור ללכת
    להופעה אם לא מכירים את החומרים כלל וכלל - זה עלול לפגוע קשות בהנאה. מאחר וLPD הוציאו מעל ל30 אלבומים
    ועוד כך וכך פרוייקטים - חובה לעשות שיעורי בית לפני ההופעה שלהם או להקה בסדר גודל כפי שהם.

בפנים פגשנו את איליי וכל אחד נתן דעתו על המיקום כקהל בתוך הבארבי, איתי הסביר שהוא אוהב להיות קרוב לבמה , צחי קצת רחוק יותר ואילו אני בכלל הבהרתי שאין כמו לעמוד בקצה הרחבה המוגבהת ממש לפני הרחבה שצמודה לבמה, פשוט בגלל שלשם מגיע הסאונד בצורה הטובה ביותר (נקרא לזה סטריאו).

כחצי שעה לפני ההופעה עלה איזה משורר/תמהוני/איש הזוי עם שיער ארוך כסוף,המעיד פחות או יותר על גילו והחל להקריא את שירתו ההזויה לא פחות לקהל ההמום שבחלקו כבר נכנס לטריפ אבל מהסוג הכימי ואצלי התחושה שחלק מהקהל הזה בטח הרגיש מה זה טריפ רע.

למזלנו ה"חימום" הסתיים וארבעת חברי LPD עלו לבמה, בלי דיבורים מיותרים החלה ההופעה,אדוארד קא-ספל מאז הפעם האחרונה שלו בישראל הספיק להוסיף עוד כמה קילוגרמים למשקלו ועלה יחף לבמה כהוא לבוש מעין גלימה דקה שחורה (אולי סוג של בגד שנשאר לו מהתקופה הגותית שלו)

הקהל ברובו שולט במילים וזה כיף לראות שלא רק אני מהמכורים.

קא-ספל נע על הבמה בתיאטרליות מגושמת,מלטף יצורים דמיוניים או אולי דמוניים, פותח חלונות, סוגר וילונות מכניס אותנו אל תוך האפלה והאופל - שר לנו שירים מהקבר כהגדרתו שרק הקהל הפנאטי מכיר את המילים.

איני זוכר את סדר השירים, בכל זאת עברו מספר ימים מאז ההופעה אך זכורים לי מספר ביצועים מרשימים לשירים כמו

Casting the runes

Curious Guy

 Blacklist

The more it changes

ועוד...

פטריק רייט הפליא בנגינה על הכינור - ליהטט עליו באצבעותיו כאילו היו שניהם חתיכה אחת מחוברת.

כל שנשאר הוא לעצום עיניים ולהכנס לטריפ מהנה חווייתי של מוזיקה שלא ניתן להישאר אדישים להם - הגוף פשוט מרחף לו והנפש היא בשלה עפה למקומות אחרים.

פיל נייט שהיה אמון על האלקטרוניקה, הצליח להביא את החמימות דווקא ממקום בו שולטת הקרירות.

קא-ספל אף ביקש מהקהל להשתדל ולהיות כמה שיותר בשקט כדי שיוכלו לשמוע את הצלילים השקטים והרכים שמופקים מערכות הסאונד השונות ומהמחשב.

ואריק דרוסט בגיטרה חשמלית נתן את הצליל התעשייתי/רוקי/גותי בדיוק מופתי.

אין ספק שזו אחת מההופעות ברשימת הTO DO / TO GO שלי.

הקהל דרש עוד וקיבל הדרן שני.

איני יודע אם ההדרן השני תוכנן אך קא-ספל הביט בקהל ואמר: "לחצתם אז החלטנו לעשות עוד שיר אבל תדעו לכם שאם זה לא יישמע טוב - זה באשמתכם!"

לפני ההופעה סיפרתי לצחי על חבר מתקופת התיכון שהיה היחיד שהלך לראות אותם בפעם הראשונה במשכן לאמנויות שסמוך ל"הבימה" וראו זה פלא בסוף ההופעה ביציאה מהבארבי את מי אני פוגש? אכן את אותו חבר מהימים הטובים מהתיכון - סוג של סגירת מעגל?

וסגירת מעגל עם הכותרת STILL WAITING FOR THE CLOUD

בכל פעם ששרר קצת שקט,במעבר משיר לשיר, צעקו בקהל WAITING FOR THE CLOUD, קא-ספל הגיב באחת הפעמים במעין מילמול שמדובר בעוד שיר פופ ושבעצם הוא עדיין מחכה... STILL WAITING

אז למען הקהל שלא קיבל את השיר ועבורכם הקוראים:

Waiting for the cloud