עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    cafe is going down
    ';

    תנו לי לרדת תנו לי לצאת ...

    הבלוג של ערן פוקס Remember my name...

    תכנים אחרונים

    14 תגובות   יום רביעי, 12/9/12, 11:33

    עשור - עשר שנים - מאה ועשרים חודשים - שלושת אלפים שש מאות וחמישים ימים - שמונים ושבע אלף ושש מאות שעות

    כמה זמן עבר מאז ביטלו הפלפלים את הופעתם בארץ הקודש, כמה זמן ציפינו וחיכינו והנה התאריך 10.09.12 הגיע , שמועות על נסיונות שכנוע לביטול ההופעה מצד גורמים לבנוניים עמדו לחלקינו כעצם בגרון, הפחד מביטול נוסף הפך אותנו לספקנים.

    גם כשהכרטיסים כבר ביד,תחושת הפחד הנוראית,לא ממלחמה חס ושלום,אלא מביטול ההופעה,גרמה לקהל לדריכות עצומה עד לעליה לבמה של חברי הלהקה ב21:00 בערב פחות או יותר כמתוכנן.

     

    אבל נתחיל מההתחלה,הופעת החימום הראשונה התחילה ב18:30 בדיוק כפי שפוקסם, ריף כהן עולה לבמה ומקפיצה את הקהל שכבר נוכח במקום,בעוד רבים נוהרים מכיוון תחנת הרכבת הירידים/אוניברסיטה ומכיוון רמת גן ובעצם מכל מקום אפשרי.

    להופעה הגיעו לפי ההפקה כ50,000 איש ,הגיע קהל מגוון,מבוגרים וצעירים,משפחות,דתיים וחילונים,יהודים וערבים,אשכנזים ומזרחים אפילו תינוקות ראיתי ,ממה שהיה פעם נחלת הפאנקיסטים והרוקרים בלבד לא נשאר כמעט זכר,הפלפלים כבר מזמן הפכו לנחלת הכלל ולכן גם המופע תומחר בהתאם כאילו היו מדונה ואגיע גם לזה בהמשך.

     

    היה נראה לי שמשהו לקוי בתכנון כבר מההתחלה אבל איני יכול להאשים רק את שוקי וייס וההפקה מאחר וישנם גורמים שאינם קשורים להפקה אך בהחלט תרמו לבלאגן.חברת תל-אופן לא עמדה בעומס והשביתה את כל העמדות הסמוכות לפארק הירקון - יכולת להגיע לשם אבל לא יכולת לצאת משם.המערכות המתקדמות והמשוכללות ידעו ליידע את הציבור שכל העמדות תקולות...אז איך חוזרים הביתה אחרי הופעה? ברכבת, אה נכון, הקווים האחרונים לא מגיעים לכל היעדים ובכלל לפני חצות מסתיימת פעילות הרכבות ומה לעשות שיש קהל רב ברובו נוער שרוצה לחזור הביתה ואין לו דרך לרכוש כרטיסים כי התור לרכישת כרטיסים עצום? אז פונים למוניות - מחיר נסיעה על נתיבי איילון מת"א רוקח לבת ים קוממיות - מרחק נסיעה של כעשר דקות תומחר על ידי הנהגים ב100 ש"ח ללא מצמוץ וללא מונה!!! איפה שר התחבורה שלנו?

    האם אירועים גדולים ורבי משתתפים לא מתאימים למדינתנו? האם ניתן להסיק מחוסר הארגון שאכן מדובר במדינת עולם שלישי? והאם ההפקה יכלה איכשהו לגרום למצב בו היא מגיעה להסדר עם התחבורה העירונית והבינעירונית? לא יודע...

     

    נחזור לתחילת ההופעה של ריף כהן,בדיוק הגעתי עם הרכבת לתחנת הירידים וכמו כולם נשפכתי מהרכבת לעבר הפארק...

    שלטים גדולים כיוונו אותנו לעבר השערים אך כשהגענו נאמר לנו שעלינו להמשיך וללכת עוד כ100 מטרים לשערים אחרים, אז לפעם הבאה אני מציע להסיר את השלטים אם לא ניתן להיכנס מהיכן שאמורים, אחרי 100 מטר הגענו ואז הסבירו לנו שעלינו להמשיך עוד 100 מטרים, לא חבל? בזמן שאנו מבצעים את צעדת סובו הפארק והקיפוהו אני כבר שומע את ריף מבצעת שיר שני...

    לבסוף הגענו, כל מי שרצה להכניס בקבוקי מיים מעל ליטר או פחיות שתיה או בירה נאלץ להיפרד מהם בכניסה, למזלי הבאתי עמי שני בקבוקים מיים קטנים מפלסטיק אבל כאן לא הסתיים הבלאגן, כשכבר נכנסו למתחם אחרי שעברנו בדיקות ע"י לפחות שישה מאבטחים שונים,הבנו שחייבים לרוץ לקנות בירה ומשהו לאכול כי התורים בקופות היו ארוכים מאוד.

    ריף עדיין ברקע ולתדהמתנו אחרי לא מעט זמן בתור לקופות המזון מסתבר שהקופה שבה עמדנו מכרה כרטיסים לבירה בלבד,מי שרוצה גם פיתה דרוזית יצטרך לחכות בתור לרכישת כרטיסים לפיתה דרוזית ומי שמעונין בנקניקיה יחכה בתור למכירת כרטיסים לנקניקיה, כל זה עוד לפני שציינתי שיש לחכות עבור כל אחד מהפרטים בתור חדש משלו.

    אם הצלחתם לעקוב אחר הסיפור עד כה,וניסיתם לחשב את זמן ההמתנה, בואו ואקצר לכם: זמן ההמתנה הכולל היה בדיוק זמן ההופעה של ריף כהן וFool's Gold ביחד!

    מאחר ואיני מכיר את Fool's Gold הרשיתי לעצמי לפספס את ההופעה (להציץ מדי פעם במסכים ולשמוע את הסולן מספר לכולם שנולד לא הרחק מהפארק ונראה שזה בעצם הקשר היחיד שלו לת"א...) קצת אחרי שFool's Gold ירדו מהבמה ולפני שהחל המופע של הפפרס, עלה שוקי וייס לבמה לברך את כל הקהל הנפלא שהגיע והזכיר לכולנו שחם ושרצוי לשתות הרבה מים ובירה (חשבתי שבירה מייבשת ולא ממש מרווה) וכמובן לאכול משהו ולהרים כוס בירה לחיים - עם מחירים כמו אלו שהיו בדוכנים המעטים עד מאוד אין ספק שהיה כאן פספוס עצום ומרירות רבה מצד הקהל - יכולת לחוש בעצבנות הזו כמעט בכל אחד מהתורים...אם ניקח לרגע את אוזפסט לשם השוואה: שם היו ברזיות מים לשתיה חופשית והיו מספיק עמדות בירה כך שלא היית צריך לחכות יותר מדי ופשוט היה מאורגן יותר אז מה אם היתה חצי כמות של קהל? זה לא תירוץ!

     

    כשסוף סוף הפלפלים עלו לבמה הרגשתי הקלה רבה,כאילו עול כבד שסחבתי שנים ירד ממני ונעלם כלא היה.

    הזכרתי לעצמי שוב את כל מה שעברתי בעשר השנים האחרונות וקלטתי שמדובר בהופעה שאולי לא תחזור (הלוואי ואני טועה והם עוד יפתיעו לטובה...)

     

    פלי נראה כאילו לא התבגר למרות שהוא נושק לגיל 50,קידיס נראה כבר ממש מבוגר, הכרס יצאה במקום הקוביות השריריות בבטן,שפם פרדי מרקורי שרק מבגר אותו וכובע שמסתיר את העיניים ובעצם מסתיר את קידיס מעיניי הקהל.

    צ'אד עוטה בנדנה כהרגלו והגיטריסט הצעיר קלינגהופר יושב לו בצד עם רגל מגובסת ,מה שטיפונת מבאס,אבל אני מניח שהנוכחות של פלי על הבמה והאנרגיות הרבות שהשקיע הפכו את הכל לשולי.

     

    הפפרס היא להקת FUNKMETAL מיסודה ולכן הבס הוא בתפקיד די חשוב אם לא ה...

    כל כך שמחתי לראות ולשמוע את פלי, נראה שהוא היה מאז ומתמיד הרוח החיה של הפפרס, מרבית השירים היו דווקא מהאלבומים האחרונים ואפשר היה לראות שהקהל התחלק לשניים - הצעירים והמבוגרים - הצעירים שלטו לגמרי במילות השירים ה"חדשים" בעוד ה"מבוגרים" שלטו היטב בחומרים ישנים יותר שכמעט אגב ולא היו וחבל.

     

    על הבמה בנוסף לפפרס היו פרקשיוניסט ואורגניסט ובמהלך ההופעה הם גם העלו את איש החצוצרה אבישי כהן לנגן עמם, ההזמנה לנגן עם הפפרס היתה די ספונטנית והבנתי שהם עשו חזרה של חמש דקות בלבד לפני ההופעה, כבוד גדול לאבישי כהן ומי יודע אולי מדובר בקרש קפיצה לעולם הגדול...

     

    אחרי שלל להיטים יורדים הפפרס לקראת החזרה להדרן, אני לתומי חשבתי שיהיו מספר הדרנים,אבל טעיתי, זה היה הדרן אחד ארוך של כ25 דקות אשר סיים הופעה מוצלחת באורך כולל של שעתיים. אפשר היה לראות שישנם עוד אנשים כמוני שפשוט עומדים ובוהים בבמה ומסרבים להאמין שזהו,נגמר. אחרי עשר שנים של ציפיה והמתנה חשבתי שמגיעה לנו עוד חצי שעה עם עוד מספר שירים מהעבר...חבל...

     

    במהלך ההופעה,הקהל הזכיר לפפרס שלא יישכחו את הלל סלובק מחיפה שהקים את הלהקה ומת ממנת יתר של סמים בגיל כה צעיר, הלהקה מצידה דיברה על ואל הלל כאילו נכח במקום.

     

    לסיכום, היתה הופעה טובה אם כי יכלה להיות מעולה אם היתה מתומחרת בצורה שונה והמקום היה מאורגן שונה,בהופעה כזו הייתי מוותר על טבעת הזהב ומשאיר את הVIP לכל הוונאביז או סתם שופוני, טבעת הזהב יצרה מצב מגוחך ששאר הקהל פשוט צריך להתמקם או רחוק מהבמה כדי להיות על גבעה ולצפות בבמה מלמעלה (את יכלו גם מי שלא קנו כרטיסים לעשות מחוץ לגדר) או להתמקם בצפיפות נוראית בקצה של טבעת הזהב כדי לראות את הבמה , כל מי שלא עשה זאת נשאר ב"עמק" שנוצר בין הגבעה המרוחקת מהבמה לטבעת הזהב ומשם אפשר היה רק לשמוע וספק אם אפשר בכלל היה לראות את מסכי הענק שהיו משני צידי הבמה.

     

    זו היתה חוויה טובה וכיפית כאמור הופעה נמדדת לא רק בכמה האמן הזיע או הקהל הזיע,לא בכמה מעולה פלי דפק בבס והוכיח לכולנו שהוא סוג של עילוי בתחומו,הופעה נמדדת גם במסביב וכשזה צולע זה די פוגע בשלמות ההנאה.

     

    אני מקווה שפלי שהבטיח שיזכור את הארוע הזה לנצח יזכור גם לשוב לכאן בשנית ולהופיע...

    אני לא יודע מה לגבי שאר האנשים בקהל אבל אחרי ההופעה ועד לרגעים אלו ממש אני עדיין מריץ פליי-ליסטים של הפפרס ביוטיוב, ככה זה כרוצים לשמר את הערב המיוחד הזה עוד ועוד, כמו סוכרית מציצה שלא רוצים שתיגמר...

     

    נשאר עכשיו לחכות להופעות הבאות ולקוות ששוקי וויס יחשוב פחות על הכסף וידאג באמת להנאה שלנו הקהל.

    דרג את התוכן:

    הציון שלי: 4 מתוך 5

      5 תגובות   יום חמישי, 19/7/12, 10:45

      לא בכל יום יוצא לפגוש זמרת כל כך רבגונית כל כך מלאת שמחת חיים וחום ואהבה שגם סיפור חייה הוא סוג של יומן מסע מרתק מקצה אחד של העולם לקצהו האחר.

      כשקיבלתי את הכרטיסים לא ידעתי בדיוק מי היא טניטה, השם היחיד שזכרתי היה טניטה טיקאראם שזכורה כאן בארץ עם הלהיט "Twist in my sobriety",כשהגעתי לזאפה עם אלי הזאפה כבר היה מלא עד אפס מקום ועוד הגענו מוקדם.

      לקח עבור כל מי שמתעתד ללכת למופעי ישיבה: תגיעו שעה קודם! תוכלו בזמן שאתם מחכים לתחילת המופע לנהל שיחה טובה לשתות משהו ואולי אף לאכול משהו,תלוי היכן מתקיים המופע...

      מאחר ולא לאלי ולא לי יש מושג בפורטוגזית או ספרדית או לטינית יכולנו בעצם להנות מהמקצב הלטיני והקול האדיר של טניטה - כן,כתבתי טניטה אך לאחר המופע עשיתי חיפוש ולא מצאתי אותה,למזלי חברת "שמיים" שמפיקה את סדרת המופעים ג'אז חם,העלתה סרטונים ליוטיוב ושם גיליתי בפעם הראשונה שבעצם לזמרת קוראים נוריה (Nuriya).

      החלטתי שכדי לתת סקירה טובה על ההופעה,לא אוכל לעבור על רשימת השירים מההופעה,אלא אצטרך להעמיק ולחפור ולהביא קצת מעבר לסיקור הופעה רגיל.

      אז קצת על נוריה (מתוך האתר שלה http://www.nuriyamusic.com)

      הסיפור של Nuriya מושרש לפני שלושה דורות, במשפחתה היהודיה שמוצאה במזרח התיכון.
      משפחתה של נוריה,יהודים שנמלטו מהמדינות שלהם, עיראק וסוריה, בין השנים 1920 ו-1940 בשל הרדיפות הדתיות.
      כולם היו בדרכם לארה"ב עם זאת, רובם נותב מחדש ונשלח למקסיקו, כמו כן לארה"ב מכסות ההגירה היו מלאות.
      חלקם הצליחו לנחות בניו יורק, שם הם נשארו, ואחרים עברו לגור בלוס אנג'לס.

      נוריה נולדה במקסיקו סיטי וגדלה בין מקסיקו, לוס אנג'לס וניו יורק, השנים המעצבות ביותר שלה שפעו מוסיקה מהמזרח התיכון, מקסיקו וחלקים אחרים של אמריקה הלטינית, האיים הקאריביים, ספרדית פלמנקו, ואירופה הקלאסית.

       המסורות המוסיקליות העמוקות הללו יחד עם האמנות החזותית שלהם, הוחדרו על ידי אמה, שהיתה נחושה כיצד לעצב איך נפשה של נוריה תתקשר עד סוף חייה.

      קרובי המשפחה המבוגרים של נוריה גם הטביעו את חותמם עם ניגון תמידי שלתקליטים ערביים ישנים שירה של פיזמונים (תפילות שחוברו למנגינות של מוזיקה חילונית) במפגשים משפחתיים.

      הסבא העיראקי שלה בפרט, ערך לה הכרות עם הצבעים של התרבות המזרח תיכונית.

       לעתים קרובות הוא סיפר סיפורים על הקיץ בארץ הישנה, ​​כאשר הגאות נמוכה. האי ייצא במרחק קצר מהחוף, שהפך ביתם של סעודות ומפגשים של נגנים ורקדניות בטן.

       בבית שלה ושל משפחתה,הפכו התרבות הלטינית ותרבות המזרח התיכון מלאות החיים שלובות זו בזו - כור היתוך של תרבויות שונות זו מזו אך מלאות חיים וחום.

       נוריה מספרת שאפילו במטבח אצלה ניתן לראות את הפיוזן בין התרבויות: "שווארמה עם סלסה ו- טאקו עם טחינה"

      קסם הילדות שלה עם ערבסקות מליסמטיות של אום כול ת'ום ואגוסטין לארה מעולם לא עזב אותה.

      וכך היה עם צלילים, טעמים, וזיכרונות אלה שבהמשך כיוונו אותה ללימודי מוסיקה עתיקה ושיעורי ריקוד.

       לא משנה מה היא למדה, היא תמיד הביאה איתה את אותם אלמנטים משפיעים.

       מאוחר יותר בשנות העשרה שלה ובמכללה, היא למדה אופרה וג'אז.

       עם ידע טכני חזק יותר, היא נטשה אופרה וג'אז, והיא נמשכה בעוצמה חזרה לשפות המוסיקליות הלטיניות, והמזרח תיכוניות שהשתלבו בטבעיות ביחד לפני זמן רב.

      סקרנות הנדודים שלה, לוקחת אותה לכל רחבי העולם כדי ללמוד לנגן.

       דוד קואנדו, חבר ותיק ומורה, שלחו אותה לקובה ללמוד מוסיקה מחול פולקלור ועם הבובות של מאנטאזס.

      בישראל עם יאיר דלאל היא למדה את המנגינות העבריות והערביות העתיקות שנתנו השראתם על חלק ששמעו אותם בחצי הדרך על גבי הגלובוס במוזיקה האפרו-קובנית.

       מועשרת על ידי החוויות האלה, היא המשיכה לפריז בשנת 2007 לסיור באירופה כמלחינה שותפה וזמרת, הופיעה לפני אלפים עם קרקס בבילון  ו- 3W, בצרפתית, ספרדית, ואנגלית.

      אירופה הפכה לעוד בית עבור נוריה שם הצטלבו דרכיה עם מוסיקאים ומלחינים רבים עמם היא ממשיכה לשתף פעולה.

      נוריה מציינת, "זה הקיום הצועני, ללקט מה שמרגש אותי יותר מכל בכל מקום שאליו אני הולכת, זה מה שעולה במוזיקה שלי ומחול. זה מה שנתן השראה לאלבום שלי "Tanita" - "הצועניה הקטנה"

      כאן, הכנסתי לצלילים את המילים, המסעות, הצבעים, והגילויים כי הם ניסיון החיים שלי עד כה ... "

       

      אכן,במופע של נוריה מתחברים להם מזרח תיכון,ג'אז לטיני,פלמנקו,מוסיקת האיים הקאריביים ואפריקה וגם מוסיקה קלאסית.

      נוריה מרקדת על הבמה בקלילות חתולית,עיניה הירוקות בורקות ומשדרות חום ואהבה לקהל,פה ושם היא גם אומרת מילה שתיים בעברית ומקבלת בחזרה מהקהל חום ואהבה.

      נוריה מספרת לקהל שהישראלים כפי שהיא רואה אותם מאוד אוהבים קצב ולמחוא כפיים מאחר וגם זה סוג של קצב.

      היא מציגה את חברי הרכב Latin Group שמלווים אותה בסיבוב ההופעות שלה בארץ ותשמח להעניק חתימות ביציאה על גבי הדיסקים שלה שיימכרו שם.

      אלי ואני היינו חייבים למהר הביתה אז לא הזדמן לי לרכוש את הדיסק של נוריה - טניטה אבל תודה לאל שקיים MySpace!

       

      סיכום שלי: רוצו לראות ולשמוע! חויה חובקת עולם

      בסרטון הבא שמצאתי תוכלו למצוא את המועדים הבאים שבהם נוריה תופיע: (הראשון מהם חל הערב)

      http://www.youtube.com/watch?v=cJtGMJrT7_M

       

      כמו כן,תתקיים סדרת ג'אז חם במהלך השנה הקרובה:

      http://www.youtube.com/watch?v=FRF8QqgMwD0

       

      על קצה המזלג איך נראית הופעה של נוריה:

      http://www.youtube.com/watch?v=SeIFOOrZ4qI

       

      נוריה מספרת על עצמה:

      http://www.youtube.com/watch?v=v5un7kG2hOM

       

      האתר הרשמי של נוריה:

      http://www.nuriyamusic.com

       

      מייספייס:

      http://www.myspace.com/NuriyaAlmaya

       

      דרג את התוכן:

      הציון שלי: 5 מתוך 5

        2 תגובות   יום שלישי, 17/7/12, 11:09

        יום שני 17.7.12 עשר בערב,הבייביסיטר הגיעה ואנחנו יוצאים.

        אני חושב כל הזמן שאולי היינו צריכים לצאת מוקדם יותר כי בכל זאת תמונע זה לא הבארבי,אבל מבין שלא ניתן להחזיר את הזמן לאחור.

        הגענו! השעה עשר ורבע והתמונע מלא מקצה לקצה אין מקום ישיבה אחד פנוי וכך אשתי ואני מוצאים עצמנו עולים במעלה גרם המדרגות להתמקם.

        שמתי לב שדלת המעבר לאולם ההצגות פתוחה וביקשתי מאחד מאנשי תמונע להוציא שני כסאות,למזלי הוא הסכים כל עוד לא נחסום את דלת המעבר. בהמשך אגלה,שאולי זה נוח לשבת על כסא יותר מאשר על מדרגות ברזל,אבל כשכל כמה דקות עולה ויורד איזה צלם זה כבר די פוגם בהנאה.

        בינתיים עד שתתחיל ההופעה אני שם לב שהבירה והאדממה זורמות לשולחנות,ריח של טיגון ממלא את חלל האויר והקהל מתחיל לאבד את סבלנותו,בכל זאת המקום מפוצץ ואין מצב שייכנסו עוד אנשים...

        בסביבות עשרה לאחת עשרה הקהל כבר מתחיל למחוא כפיים כדי לזרז את ג'ודי והחבר'ה שיעלו כבר לבמה.

        כנראה שזה עזר כי ג'ודי עולה לבמה מלווה באיל פיק- גיטרות וקולות,יובל פיק- בס וקולות ומתן בן צבי- תופים וקולות.

        ללא הקדמה מיותרת מתחילים עם השיר הראשון "אשמה",איני יודע אם זה המיקום שבו ישבנו או הסאונד אבל לא הבנתי מילה ממה שהיא שרה וכל הזמן היו לי צססססט באוזניים, חשבתי לעצמי שאולי בגלל שמדובר בשיר ראשון אז יש מצב שהסאונדמן צריך לעשות כיוונונים קלים להמשך אבל זה לא ממש השתנה גם לא בשיר השני "עוד אחד" והשלישי "אי הבנות" - שיר רוק לסבי שמאיר בפניי את העובדה שרוב הטקסטים בשירים הם בעצם שירה לסבית רק עם סגנון פעם רוקי פעם פולקי ופעם מעורבב,זה גם הבהיר לי מדוע יש יותר בנות בקהל.

        איל פיק נראה כאילו אינו שייך למופע מסוג זה,הוא נראה כמי שרוצה לפרוץ קדימה כרוקר,אבל נשאר מאחור כגיק של השכבה,אני מניח שעוד נשמע עליו בהזדמנויות אחרות...

        לשיר הרביעי "בלי עצירה" היא מזמינה את האורח המיוחד הראשון שלה,שגם היה אחראי על הפקת האלבום,יהוא ירון.

        חשבתי לתומי שאין מצב שגם כאן תהיה בעיה של סאונד,כי בכל זאת יהוא הוא יותר כריזמטי על פניו,אבל התבדיתי וגם את יהוא לא ממש שמעתי בבירור. מסתבר אגב שיהוא וגו'די למדו ביחד בבית הספר התיכון והיא לא ידעה זאת עד שהתחילו לעבוד על האלבום.

        גו'די מעלה לבמה עוד שני חברים,עידית מינצר- חצוצרה (בהמשך היא תעלה עם קרן יער) ובוריס מרצינובסקי- אקורדיון לביצוע השיר "נמלים קטנות" ביחד עם יהוא שנשאר על הבמה. אני מניח שאם הסאונד היה נקי אז התוספת של כלי הנשיפה היתה מרשימה אבל כל מה שאני הרגשתי היו צרימות באוזניים שגרמו לי לחשוב על נטישת ההופעה אבל מאחר וידעתי שדן תורן אמור לעלות ולהופיע החלטתי להמשיך.

        נפרדים מיהוא ועידית ובמקומם עולה חבר נוסף,צח דרורי- פסנתר,בוריס נשאר עם האקורדיון ומבצעים ביחד את "הנה אני".

        אני חייב לציין ששמעתי את שירי האלבום לפני ההופעה ואיכשהו לא הקשבתי למילים,המילים יפות,מבטאות אהבה,חששות,מציאות,קושי באהבה חד מינית,המלל באמת מצויין ואחראי לו דן תורן שעזר לג'ודי בכתיבה של השירים, בכיוונון שלהם,בשפה שלהם ומיד לאחר שמסיימים את "הנה אני" מזמינה גו'די את דן לשיר "בוסטון" שמבחינתי הוא די שיר להיט.

        דן תורן מנצל את הבמה כדי לקדם את אלבומו החדש שהוא מעין סיפורת מלווה במוזיקה ומיד מבצעים קטע מהאלבום שנקרא "חתול אחד".

        דן וג'ודי מבצעים את "אימפריות נופלות" של דן,גם קולו של דן לא ממש נשמע ונראה כאילו הוא מתאמץ אך ללא הועיל,מזל שקטע הקריאה שהיה קודם היה ברור וכן שהמפוחית הפעם נשמעת היטב בניגוד לקודם.

        מגיעים לשיר העשירי "זה לא אותו אתה",נפרדים מדן ובשיר הזה כל החברים כבר על הבמה,כולל נמרוד טלמון- טרומבון.

        ממשיכים עם עוד שני שירים "אף אחד לא" שיר קצבי מאוד ו"רעש לבן" שגורם לי לרצות לשמוע שקט שחור - כל כך שונה מהעיבוד באלבום שבו הכל נשמע יחסית טוב אך בהופעה כפי שציינתי,היה צורם ולא נעים.

        ההופעה מסתיימת הקהל מחכה לעוד אני כבר חושב שהגיע הזמן ללכת,אבל מה לעשות חשתי שאבגוד בקהל הקוראים אם לא אסקר עד הסוף.

        ג'ודי חוזרת להדרן לבד לגמרי עם גיטרה אקוסטית ומכשיר הלופים ומבצעת גירסת כיסוי ל"Somebody That I Used to Know" - אין ספק שזו נקודת אור במופע אולי כי השיר עצמו טוב,ג'ודי מתמודדת יפה עם הנגינה,השירה והמעברים בלופים - קטע לולייני לדעתי שעובר בהצלחה. מצטרפים אליה הבסיסט,יובל פיק ועידית מינצר עם קרן יער לביצוע של "ימים אחרונים" ודווקא בשיר הזה אני מרגיש סוף סוף שאני מסוגל לשמוע את ג'ודי בבירור וגם להינות.

        לשיר האחרון בהחלט "האגם הנעלם", מוזמן דן תורן, סולו תופים קטן של מתן בן צבי וסוף.

        גו'די מקבל זר סייפנים גדול ובכלל כל קידמת הבמה מתמלאת בזרים קטנים של פרחים שנראה שאמא של ג'ודי דאגה להביא מבעוד מועד.

        איני רוצה להשמע קוטל אז אאשים את המושג "הופעת השקה" - כבר כתבתי על כך בעבר... הופעות השקה הן או שחור או לבן - אין אפור - או שההופעה סופר מוצלחת או שלא.

        דבר נוסף שחשבתי עליו,הוא שלמרות כל הכשרונות שעלו לבמה הם לא ממש הצליחו לחפות על חוסר הקול של ג'ודי ואני לא טוען שהיא היתה צרודה,פשוט לא הרגשתי שעומדת מולי זמרת.

        אני חושב שאשם נוסף הוא תאטרון תמונע שהכניס יותר אנשים מאשר יכול היה להכיל. זה מראה על זלזול בקהל שמשלם ממיטב כספו ובסוף מוצא עצמו יושב בצד על גרם מדרגות מברזל מחוספס מאחורי הרמקולים ובתנוחה לא נוחה.

        אז לא רציתי לשים ציון 1 שהוא הנמוך ביותר , אבל באמת שהבטחתי לאשתי ערב מהנה ובסופו של דבר נשארנו עם זכרון של ערב מענה.

        עוד על ג'ודי ענתבי

        http://www.myspace.com/judyantebi/music

        ראיון אישי בחבית הדגים

        עוד על הפרוייקט החדש של דן תורן

        http://www.dantoren.com/

        דרג את התוכן:

        הציון שלי: 2 מתוך 5

          8 תגובות   יום ראשון, 24/6/12, 12:41

          הכל התחיל ביום שלישי שעבר,כשראיתי את הפרסום של רותם לגבי הופעת ההשקה של אלבומם השני של "כל החתיכים אצלי",בדיוק שאלתי את עצמי להיכן נעלמו כל החתיכים (ש)אצלי :) וכתבתי שאשמח למצוא אותם בבארבי ת"א...

          אז משאלותיי התגשמו וסוף סוף הגיע התאריך,מוצ"ש,23/06/12 21:30 בארבי ת"א.

          אני חייב לציין,שהופעות בבארבי מתחילות תמיד בזמן(23:00) אבל איכשהו תמיד קיים בי החשש שדווקא הופעות במוצ"ש, יתחילו באמת בזמן שפורסם,אז הגעתי ב21:30 וגיליתי שאני מראשוני המגיעים,הבנתי שאצטרך לשרוף שעה וחצי של חוסר מעש,בעת ההמתנה לתחילת ההופעה.אבל אני לא מסוגל לשבת ולבהות בתקרה שעה וחצי אז חיפשתי לעצמי תעסוקה ומצאתי,זה התחיל בקופה,כשהבחור שלידי נשאל ע"י הבחורה האם יש דיסק על שמו,"דיסק על שמך,שאלתי?","כן" ענתה הבחורה,הוא מימן חלק מהאלבום אז מחכה לו דיסק עם הקדשה וחתימות של חברי הלהקה"...

          לא ממש ירדתי לסוף העניין,אבל בפנים כבר פגשתי בחור אחר עם דיסק ביד ושאלתי אותו,"גם אתה מימנת חלק מהאלבום?",הוא ישר ענה לי:"בוודאי! אני מרגיש כמו איזה פטרון אומנויות", "איך הגעת לזה?" שאלתי והוא ענה שחברי הלהקה פרסמו שהם זקוקים ל15,000 ש"ח כדי להפיק את האלבום השני שלהם ובאתר שנקרא HEADSTART ניתן לתרום לטובת העניין כמה כסף שרוצים,העיקר שתושג המטרה ואכן זה מה שקרה.הכסף גוייס בהצלחה וכל מי ששם כסף זכה בדיסק עם תודה ענקית מחברי הלהקה בצירוף חתימות.

          בצד הבמה בזמן שאנו יושבים ומדברים,מוקרנים הקליפים של כל החתיכים אצלי כשברקע מוזיקת גראנג' כמיטב מסורת סיאטל,הקליפים הם חלק מפרוייקט יוטיובי שנקרא "10/10" של כל החתיכים אצלי,שכל מטרתו היא להתעמת עם האויבת הכי גדולה של הלהקה - הפרעת הקשב והריכוז.עשרת שירי האלבום צולמו בסיטואציות ובמקומות שונים, אך עם אותו מוטיב ה"פריז" החוזר.
          הבארבי החל מתמלא אט אט והשעה 23:00 התקרבה לה,אני מבחין בצלמים בכל מיני מיקומים בחלל הבארבי,שמן הסתם הולכים לתעד את הערב הזה.

          השעה אחת עשרה בדיוק וחברי הלהקה עולים לבמה לקול תשואות הקהל שמורכב ברובו מילדים וילדות בני שבע עשרה פלוס וממבוגרים כמוני :) ומבוגרים ממני :)

          חברי הלהקה הם:

          איה זהבי פייגלין (שירה, גיטרות ),

          גלעד מאיר (גיטרות, קולות),

          נמרוד לביד (בס, קולות),

          הוד שריד (תופים)

          איה הסולנית מדדה על הבמה,אני מתחיל להבין שהשיר צולעת שכתבה נכתב כנראה מתוך החוויה האישית שלה,אבל זה לא יפריע לה בהמשך לקפוץ ולפזז על הבמה עם כמויות אנרגיה מטורפות.

          חשוב להסביר,איה נראית כמו הבת המופנמת של השכן,זו השקטה,החיננית,שאין מצב שבעולם שתתפרץ אי פעם על משהו או על מישהו,החזות הזו מתנפצת ישר עם השיר הראשון שנפתח ללא הקדמה מיוחדת "אני רוצה למות (שה לה לה)",זה גם השיר שפותח את האלבום החדש שנקרא פשוט "#2".

          מיד אחריו "מתישהו" מאלבום הבכורה,השילוב הזה,של ילדה טובה מבית טוב עם אנרגיות שמתפרצות ובועטות לך בפנים,לא משאיר אותך אדיש וסוחף אותך ביחד איתו.ממשיכים עם "הכל בסדר","שבעים איש"- מעניין איך שיר כזה היה נשמע בMTV - אני מניח שעם הרבה צפצופים במילה כוס... או שאולי לא,"איזה יום גרוע לשיער","פולניה" שיר שמתחיל כמו שיר מזרחי ומסיים ברעש גיטרות אדיר,עצם העובדה שמדובר בפולניה לא מאפשר לחבר בין מזרחית לפולניה או בין רוק לפולניה אבל איכשהו המזרחית והרוק מתחברים ובינהם הפולניה

          השיר הבא "עולם תקין",מדבר על הרצון לעשות את זה (סקס) ללא עכבות וללא מעצורים,בעיה שקיימת אצל זוגות רבים שאולי הזוגיות שלהם טובה אבל מה קורה עם הזיונים לעזאזל...

          מגיע תור האורחת הראשונה לעלות לבמה,עינב ג'קסון כהן,שאי אפשר להתעלם מרעמת השיער הענקית שלה והיא מלווה באורגן ושירה את השיר "כל הסיבות", נפרדים מעינב שבכלל מגיעה מז'אנר שקט יותר אבל השתלבה בחינניות האופיינית לה על הבמה עם חברי הלהקה.

          אחרי ביצוע ל"בפקולטה למדע מדוייק" (איך זה שלא המציאו פצצה נגד לב שבור - שיר חזק),מבצעים חברי הלהקה את SMELLS LIKE TEEN SPIRIT של NIRVANA כשגלעד מאיר שר ואני מוכרח לציין שהגרסה הבועטת הזו כמעט ועולה על המקור,הנוער שצמוד לרחבה משולהב וממשיכים בלי לעצור עם,"אוי אלוהים ישמור" - נמרוד לביד מתופף על הבס בקצב ואני די מסמן אותו כאחד מהבסיסטים הטובים בארץ כיום, ממשיכים עם"אולי" - שהוא שקט יחסית לשאר שירי הלהקה ו"התביישתי".

          האורח השני הערב הוא יונתן שילנסקי שאיה מכנה החתיך החסר ויחד איתו מבצעים את "צולעת",שיר אישי לדעתי,כפי שכבר הסברתי בתחילת הסקירה ושמתייחס כנראה לצליעה של איה.

          חוזרים להדרן עם "אף אחת לא","אני רוצה לשכב עם החברה החדשה שלך" שיר קנאה של בחורה אקסית שנפגעה מהחבר שנטש אותה לטובת אחרת,אחרי כל התודות הגיע תורו של השיר האחרון באמת,איה מודה לקהל שבא ומסבירה שבעצם כולנו באיזשהו מקום ילדות קטנות ומכוערות "ילדה קטנה ומכוערת" - מה לעשות,אבל השיר הזה מזכיר לי מישהי שהיתה מכוערת רצח וההורים שלה כל הזמן סיפרו לה שהיא יפה,אז היא גדלה והמשיכה להיות מכוערת,עדיין חושבת שהיא יפה,הסביבה שלה חושבת שהיא חיה בסרט והשיר ילדה קטנה ומכוערת מדבר בדיוק על ההיפך ממה שההורים של אותה ילדה עשו,הוא מדבר על כך שהאמא תספר לילדה שהיא מכוערת רק כדי לגונן עליה מפני הסביבה,צורת חשיבה אחרת שאיני סגור בינתיים מי מהדרכים נכונה יותר העיקר שהכוונה זהה בשני המקרים,לגונן על הילדים שלנו מפני העתיד,מפני האנשים "הרעים" שלא יודעים לפרגן ואף ינסו תמיד לפגוע.

          אחרי ההופעה של אהוד בנאי מוקדם יותר בשבוע שעבר,כשאהוד צרוד לגמרי ומושך את הצרידות במשך שעתיים שלמות,אני מרגיש שהגיע התיקון בצורת שעה ורבע של רוק צעיר ותוסס,קופצני ומורד,שאומר את האמת בפרצוף בצורה בוטה וישירה ושלא מסתתר מאחורי סיסמאות ומילים יפות,נכון,שלא כולם אוהבים את האמת הקשה אבל כשזה מגיע מאיה והחתיכים אפשר להתמודד עם כל דבר :)

          כשיצאתי מההופעה ישר רצתי לדוכן הדיסקים והחולצות ורכשתי לי את שני הדיסקים של הלהקה כי הרי אני חייב שכל החתיכים (יהיו) אצלי...

          למי שעדיין לא ראה את "כל החתיכים אצלי" - מתקיימת הופעת השקה נוספת ב5.7.12 בצוללת הצהובה בירושלים,ממליץ בחום.

          עוד על כל החתיכים אצלי:

          http://www.igotthehotties.com/

          עוד על עינב ג'קסון כהן:

          http://www.einavjackson.com/

          עוד על יונתן שילנסקי באתרי המוזיקה השונים...

          וככה בקטנה:כתבתי על מעטפת מתקתקה לפצצת אנרגיה מטורפת ולא יכולתי שלא להיזכר בBABES IN TOYLAND

          אז קבלו שני שירים שנזכרתי בהם תוך כדי האזנה ל"כל החתיכים אצלי":

          He's my Thing

          Won't Tell

           

          דרג את התוכן:

          הציון שלי: 5 מתוך 5

            4 תגובות   יום חמישי, 21/6/12, 10:34

            יום רביעי,עשר ושלושים בערב,הבארבי בת"א מלא מקצה לקצה.

            לבמה עולה עומרי ויטיס,שירה וגיטרה אקוסטית מלווה בגיטרה אקוסטית נוספת ותוף דג'מבה ונותן הופעת חימום בסגנון רוק אקוסטי עם שירים מקוריים שכתב והלחין ועם גרסאות שלו לשירים ידועים.

            בדרך כלל כשמחממים מישהו כמו אהוד בנאי קיים החשש שהקהל יילחץ להתחיל את המופע ויהיה חסר סבלנות,אבל עומרי ויטיס הוא זמר מנוסה,לאחר שהות ארוכה בחו"ל הוא חזר ארצה ודי מהר השתלב בסצינה המקומית,נדמה שיותר מכל,הסגנון שלו הוא המתאים ביותר לפתוח את ההופעה של אהוד בנאי.

            הופעת החימום הסתיימה לה,הקהל מפרגן,עומרי מודה לאהוד בנאי על ההזדמנות שנתן לו ו...אהוד בנאי וחברי ההרכב שלו,נקרא להם פרפרי הקצב לצורך הענין,עולים לבמה.

            אהוד בנאי - שירה כמובן,גיטרות,מפוחיות פה

            גיל סמטנה - גיטרה בס והפקה מוזיקלית

            נושי פז - גיטרות

            ערן פורת - תופים

            ניצן חן רזאל - כינור

            ביל צור - קלידים

            אלעד כהן - כלי הקשה וסמפלר

            הבמה של הבארבי מעולם לא נראתה עמוסה כל כך,אבל זה רק תרם לתחושות שהולך להיות מופע אדיר,כאן אני חייב להכניס ספויילר,הכותרת שנתתי לסקירה: "עכשיו הכול זורם,הדם פועם,אני מזיע...הרופא אמר:טוב ללכת כל יום קצת...עד שתגיע.",לא ניתנה סתם,אני מניח שחוץ מהליכה הרופא היה צריך לרשום גם כדורי מציצה או סירופ כי היה מופע טוב אך יכול היה להיות הרבה יותר טוב אם אהוד בנאי לא היה צרוד.

            רק אחרי מספר שירים,בהקדמה לשיר ברוקלין,שבה סיפר אהוד בנאי איך בכלל כתב את השיר,הודה בנאי שהוא מתנצל שהקול שלו נשמע כמו בועז שרעבי אחרי בקבוק קוניאק שלם,אבל בעוד עשרים כשיהיה בן שמונים כנראה שזה הקול שיהיה לו אז כדאי שנתרגל לזה כבר עכשיו.

            לי מאוד קשה לשמוע את אהוד בנאי צרוד,הסאונד היה מעולה וכל אחד מחברי ההרכב קיבל זמן סולו,אם זה נושי פז במספר סולואים מדהימים על הגיטרה או ניצן חן על הכינור או אלעד צור על כלי ההקשה,אבל הצרידות הזו ממש פגמה לי בהנאה.

            נכון שאהוד בנאי הוא הבוב דילן הישראלי,אבל הצרידות של בוב דילן מתאימה,אצל אהוד בנאי זה נשמע כמו ערבוב קולות של מייסי גריי,בוב דילן,שלמה בר,ציון גולן וגלי עטרי כששרה את השיר מטריות צרודה...

            הצרידות די קלקלה אבל מה שריכך את זה היו הביצועים המחודשים ללהיטי העבר של בנאי עוד מתקופת הפליטים...

            גיל סמטנה הוא היחיד שנשאר עם אהוד בנאי מאותה תקופה ומבט על שניהם מבהיר לי כמה הם התבגרו ובעצם כמה אני התבגרתי בעצמי...

            לצד שירי האלבום "רסיסי לילה",מבצעים אהוד ופרפרי הקצב שלו,ממיטב להיטי אלבומיו הקודמים,
            המופע נמשך שעתיים,עד אחת לפנות בוקר וזה הזמן להזכיר,שביום חמישי יהיו אנשים,שגם יצטרכו ללכת לעבוד ולהביא פרנסה הביתה...אז אולי כדאי להקדים הופעות של אמצע שבוע לפחות בשעה,כדי שכולנו נוכל לתפקד ביום שאחרי...

            במופע משולבים שלל סגנונות מוזיקליים,פולק רוק,מוזיקה אתנית,מזמורים,רגאיי ורוק,פיוטים ועוד.

            התאורה החמה בצבעי אדום כחול ירוק,התקרה והקירות השחורים של הבארבי,הקהל הרב,גרמו לי מדי פעם לגעגועים לתקופה של הפליטים,מועדון אלנבי בת"א,ז'אן ז'אק גולדברג ז"ל,סצינת האינדי של שנות השמונים וקצת מתחילת התשעים,

            אכן מופע מוקפד ומשוקע, רק חבל שאהוד בנאי היה צרוד,זה כל כך פגע במופע ולכן הציון הנמוך.

             בסוף ההופעה אני חושב על המשפט מתוך "כולם יודעים":

            "אהובתי, הקשיבי אל העפרוני,
            מאיר היום, אנחנו כאן חיים
            עוד יום אחד בדרך כשאת לצידי,
            איך זה נגמר בסוף,כולם יודעים"

            אני מקווה שאהוד יחלים במהרה וימשיך להופיע עד 120 עם קולו החם והמלטף.

             

            עוד על עומרי ויטס:

            http://www.myspace.com/whateverlandtunes

            http://www.youtube.com/user/omrivitis

            http://omrivitis1.bandcamp.com/

            http://www.bimcom.co.il/Content.aspx?id=387

             

            אהוד בנאי:

            http://www.ehudbanai.co.il/

            חייב לזוז - אהוד בנאי והפליטים

             

            דרג את התוכן:

            הציון שלי: 3 מתוך 5

              2 תגובות   יום רביעי, 23/5/12, 19:40

              פסטיבל תרבות של שלום נפתח ביום שני האחרון עם מופע מרגש בו הפסנתרן ממוצא אלג'יראי, מוריס אל מדיוני מארח את להקת דיאלנא" ששניים מחבריה אף חברים עמו בTRIO שייסד לפני מספר שנים.

               

              הפסטיבל נפתח עם דברי פתיחה קצרים של אלי גרינברג שבשלוש מילים סיכם: "השלום כבר כאן"...

              לבמה עלו חברי להקת דיאלנא שפירושה שלנו - ההתייחסות כאן היא לסגנון המוזיקה שמושפע מאוד מהמוזיקה האנדולוסית המגיעה מהתרבות הצפון אפריקאית.

              חברי הלהקה:

              חגי ביליצקי - קונטרבס

              הלל אמסלם - כלי הקשה

              אלעד לוי - כינור

              חנן קדוש - עוד

              הלהקה מבצעת שני קטעים מדהימים תוך כדי איצבוע מטורף על הקונטרבס,העוד והכינור עם עבודת תיפוף אנרגטית על הדרבוקה.הקהל מבוגר בעיקר ונראה שהוא מחולק לכאלו שהגיעו מצפון אפריקה לכאלו שהגיעו דווקא מאירופה והייחודיות במוזיקה האנדולוסית היא לקיחת הכלים הכל כך אירופאים והפיכתם לכלי נגינה מזרחיים - אני בטוח שהאירופאים לא חלמו שאפשר לנגן על כינור כשהוא עומד ולא שוכב...

              הקטע הראשון שפותח את ההופעה נקרא Sahli עבודת הכינור מודגשת בו בעיקר ואלעד לוי מעביר את קשתו במהירות מצד לצד,פורט במהירות ובקלילות על הכינור ומביא את הצלילים הכל כך משכרים,המענגים המקפיצים כפי שכינור בסגנון הזה צריך להישמע. הקטע השני נקרא Atlas ואף בו יש לכינור תפקיד די מרכזי למרות שניתן גם מקום רב לביטוי גם לקונטרבס ולעוד.

              אחרי שני השירים מזמין מנהיג הלהקה,חגי ביליצקי,את מוריס אל מדיוני לבמה.

              מוריס נכנס כסב חביב שנכדיו קראו לו לבוא לשבת עמם סביב המדורה ולשיר עמם שירים של זכרונות ילדות.

              הוא ניגש באלגנטיות מרשימה אל הפסנתר ומתיישב על קצה הכסא,צל של חיוך עדין מתחבא לו ומוריס ודיאלנא ממשיכים עם הקטע הבא.

              אני חייב להודות שבתחילת הקטע חשתי שנוצר בלבול בכותרת המופע ושבעצם דיאלנא מארחים את מוריס,אך אט אט נחשפתי לגדולתו של הפסנתרן הזה שנראה כמו מלטף את הפסנתר בידיו העדינות,מדגדג את הקלידים ומוציא מהפסנתר צלילים שאף הפסנתר עצמו לא חשב שהוא מסוגל להפיק.

              מוריס והלהקה מבצעים את Tucia Ramel Maya ולאחריו את Samai Andalous לבמה מצטרף אורח,יוחאי כהן,שבנוסף להלל אמסלם אף הוא מנגן על כלי ההקשה.

              ממשיכים עם Bienvenue + Ahalan wa sahalan שמוכר לרבים מהביצוע של להקת שפתיים שמושמע כמעט בכל חתונה ובהמשך מנגנים את Ruhiya wa ora,בתום השיר מוריס אומר שחגי רוצה להזמין איזו אורחת וחגי אומר לו שאולי ינגנו קודם את Zidan,מוריס קצת מבולבל ושואל את חגי האם האורחת מתביישת וחגי מתעקש לנגן את Zidan קודם,מוריס מתגבר על המבוכה ומסביר לקהל בעברית שדווקא היום הוא לא שתה וזה רק בגלל שהוא שכח שלפי התוכנית ינגנו את הקטע ורק אז תצטרף האורחת.

              האורחת היא דניאלה דהן שמופיעה עם מוריס מזה שנים,היא מבצעת את La Moledet תוך כדי ערבוב עברית עם ערבית עם צרפתית הקהל מריע ומוחה כפיים בכלל במהלך כל ההופעה מגיעים חברי הלהקה לשיאים מוזיקליים שמחייבים מחיאות כפיים סוערות גם במהלך הקטעים עצמם.

              דניאלה נפרדת מוריס והלהקה וממשיכים לשיר הסיום Ana l'habek

              בסוף השיר הקהל לא מפסיק למחוא כפיים ומוריס החביב אומר לקהל: "אתם PUBLIC משהו מיוחד - רואים את החבר'ה האלו חמישתם הם הזהב שלי,גם אם יציעו לי 100 נגנים לנגן איתם אני אסרב,כי לי יש את הזהב שלי כאן איתי על הבמה ואני אנגן איתם עוד ועוד."

              חגי אומר למוריס שימשיכו לנגן יש הרי עוד שעה (צוחק)... אז חוזרים לנגן את שיר ההדרן Ya Maalem ובסופו מחיאות כפיים שמרעידות את צוותא.

              שכחתי לציין קטע סולו של מוריס שאליו מצטרפים חגי והלל ושלושתם בעצם הם הטריו של אל מדיוני.

              הקול של מוריס כנראה אינו מה שהיה פעם אך דווקא קולו המעט מחוספס מתאים לסוג הנגינה ומעלה זכרונות של ילדות בקרב הקהל,יש כאלו שנזכרים באלג'יריה ויש כמוני שדווקא נזכרים ביי שישי מול הטלוויזיה עם סרט ערבי ומעין חמימות עוטפת את כולם ומזכירה לנו נשכחות.

              מוזיקת עולם היא מוזיקה שהתחילה מהאדמה מהשורשים ולאט לאט כולם חוזרים אליה לחבק אותה כמו שמחבקים אהבה ישנה או אמא...

              מוריס ודיאלנא בהחלט מחזירים עטרה ליושנה אושר צרוף.

              מוריס אל מדיוני, אחד האמנים החשובים בסצנת מוזיקת העולם, חתן הפרס המוערך

              של ה- BBC למוזיקת עולם, לראשונה בצוותא.
              מופע של מוזיקת נשמה יהודית - ערבית – אנדלוסית, מקורית ומוכרת ומהתרבות הצפון אפריקאית, במקצב אנדלוסי, רומבה, בוגי ווגי ופלמנקו.

               

              עוד על מוריס אל מדיוני:

              www.myspace.com/mauriceelmedioni

              http://www.youtube.com/watch?v=2daUi2Ym05M



              דרג את התוכן:

              הציון שלי: 5 מתוך 5

                7 תגובות   יום שלישי, 22/5/12, 14:22
                פסטיבל הביטלס החמישי נפתח כבכל שנה בהופעת גג של הMagical Mystery Tour על גג בית שטיינברג בחולון.
                מטרת הפסטיבל להכיר לדור הצעיר את שירי הביטלס ולמבוגרים שבינינו לשמר את הזכרונות הטובים.
                את הפסטיבל מנהל מוזיקלית יואב קוטנר שהצליח להביא השנה לפסטיבל כמות אדירה של אמנים.
                הפסטיבל נפתח ביום חמישי 17.05.2012 בשעה 18:30 בדיוק בריטי להפליא,כפי שנכתב בפרסומים השונים כשחברי 
                להקת הMagical Mystery Tour כבר תפסו מקומם על גג בית שטיינברג,השמש ברקע מעליהם מתכוננת לשקיעה וקהל
                מעורב של הורים וילדים מביט בהם מלמטה תוך כדי ריקוד או סתם ישיבה/שכיבה על פופים ענקיים שהוצבו על כר הדשא 
                בכניסה לבית שטיינברג.
                חברי הלהקה:
                אורון קוריצ'ונר – גיטרה ושירה
                עופר פופ-קורן – בס ושירה
                שיקו פלדמן – גיטרה ושירה
                קובי סנדהאוס – קלידים ושירה
                אספיס רייז – תופים וקולות
                השנה נוספו ביתני מזון ובירה מחוץ לבית שטיינברג וכן תמונת ביטלס ענקית ללא הפרצופים כך שניתן יהיה להצטלם כג'ון,פול,ג'ורג' או רינגו.
                נוספו בתוך בית שטינברג דוכנים לממכר חולצות ביטלס ועזרי לבוש נוספים בסגנון וכן דוכנים עבור ילדים שמכרו כלי נגינה ראשונים
                ואף בגדי תינוקות.
                שלושה עשר שירים ניגנו ושרו חברי Magical Mystery Tour,נדמה לי שמדובר בפחות שירים משנה שעברה אך מצד שני 
                גם היה חם מאוד ולח מאוד וגם אחריהם היה D.J. steven שהריץ סט שירי ביטלס ואחריו הרכב נגנים צעירים,
                בוגרי בית שטיינברג למוזיקה.
                במהלך חמישי ושישי הופיעו אמנים רבים עם ביצועים שלהם לשירי הביטלס:
                כמו כן, הוקרנו סרטים בכיתות הלימוד השונות בהשראת הביטלס.
                ביום שבת בבוקר באיחור ישראלי לגמרי,נפתח המופע המסיים של פסטיבל הביטלס.הביטלקידס - מופע לילדים בעיקר שבו 
                להקת הMagical Mystery Tour ארחה השנה את חני נחמיאס בביצוע לשניים משירי הביטלס YESTERDAY,
                שזכור לחני כשיר הסלואו הראשון שלה וLET IT BE,ההמנון הנצחי.
                חני נחמיאס משמרת את קולה הרך והנעים ואינה מאבדת טונים - חגיגה לאוזניים.
                ברקע הבמה מסך גדול עליו מוקרנים קליפים של החיפושיות ועל החיפושיות מצידי הבמה בלוני ענק שעוד יתברר 
                בהמשך שגם להם תפקיד חשוב במופע.
                עוד לפני שחני נחמיאס עלתה לבמה לשיר חילקו לילדים בועות סבון כדי שיפריחו בועות בזמן ביצוע השיר הפסיכדלי
                STRAWBERRY FIELDS הקהל,הורים וילדים החל להשתחרר וילדים אף הוזמנו לרקוד ליד הבמה,
                בועות הופרחו לחלל האולם הגדול בבית שטיינברג והאוירה היתכ כיפית ביותר.
                הגיע תורם של הבלונים והם הועפו אל עבר הקהל שהתבקש להמשיך ולהעיף אותם באוויר כי הרי הם "בלוני חופש" :)
                אחרי מספר שירים עלו לבמה שלישיית הפיג'מות הלא הם: אילן רוזנפלד,קובי פרג' ועודד פז שלהם יש תוכנית מצליחה  בערוץ הילדים.
                הפיג'מות ביצעו את BLACKBIRD עם פירושים קומיים משלהם ואת CAN'T BUY ME LOVE
                הקהל בטירוף חושים ועם כל זאת עוד עזרים חולקו לקהל במשך ההופעה:תופי מרים קטנים,רשרשנים,מרקסים ועוד...
                עם סיום ההופעה,הקהל,הקטנים והגדולים גם יחד רקדו ברחבי האולם ולמרגלות הבמה ואורון כמעין מנהיג הלהקה חזר עם הלהקה 
                להדרן של שלושה להיטים נוספים HARD DAYS NIGHT,HELP ולסיום HEY JUDE.
                אני מאוד נהניתי והילדים היו בעננים,בכלל חשבתי על זה שהמופע הזה טוב מאוד ללימוד אנגלית מאחר והקליפים מציגים 
                על מה השיר או את מילות השיר בתמונות וכן ההתייחסות של חברי להקת הפיג'מות למלל של השיר BLACKBIRD,
                שיר שקט שהופרע כל שניה ע"י קובי פרג' (עילוי קומי לדעתי) שצעק:
                "קרא קרא - מה אתם רוצים? עורב גם הוא ציפור שחורה..."
                עם סיום ההופעה יצאנו מחוץ לבית שטיינברג לאכול איזה פרצל ולהינות מסט שירים ברוח תקופת הביטלס 
                ולהתעמת עם משחקי חשיבה שפוזרו להנאת הציבור.
                ממליץ בחום להגיע בשנה הבאה!
                נ.ב. הערה לגבי בית שטיינברג,אין במקום אפשרות לתשלום בכרטיסי אשראי אלא רק במזומן כך שאם לא הזמנתם כרטיסים מראש...
                קחו בחשבון להגיע עם מזומנים או שפשוט תקפצו למרכז המסחרי הצמוד לבית שטיינברג לאחת מעמדות הכספומט.

                פסטיבל הביטלס החמישי נפתח כבכל שנה בהופעת גג של הMagical Mystery Tour על גג בית שטיינברג בחולון.

                מטרת הפסטיבל להכיר לדור הצעיר את שירי הביטלס ולמבוגרים שבינינו לשמר את הזכרונות הטובים.

                פסטיבל הביטלס החמישי נפתח כבכל שנה בהופעת גג של הMagical Mystery Tour על גג בית שטיינברג בחולון.

                מטרת הפסטיבל להכיר לדור הצעיר את שירי הביטלס ולמבוגרים שבינינו לשמר את הזכרונות הטובים.

                את הפסטיבל מנהל מוזיקלית יואב קוטנר שהצליח להביא השנה לפסטיבל כמות אדירה של אמנים.

                 

                הפסטיבל נפתח ביום חמישי 17.05.2012 בשעה 18:30 בדיוק בריטי להפליא,כפי שנכתב בפרסומים השונים כשחברי

                להקת הMagical Mystery Tour כבר תפסו מקומם על גג בית שטיינברג,השמש ברקע מעליהם מתכוננת לשקיעה וקהל

                מעורב של הורים וילדים מביט בהם מלמטה תוך כדי ריקוד או סתם ישיבה/שכיבה על פופים ענקיים שהוצבו על כר הדשא 
                בכניסה לבית שטיינברג.

                מעורב של הורים וילדים מביט בהם מלמטה תוך כדי ריקוד או סתם ישיבה/שכיבה על פופים ענקיים שהוצבו על כר הדשא

                בכניסה לבית שטיינברג.

                 

                חברי הלהקה:
                אורון קוריצ'ונר – גיטרה ושירה
                עופר פופ-קורן – בס ושירה
                שיקו פלדמן – גיטרה ושירה
                קובי סנדהאוס – קלידים ושירה
                אספיס רייז – תופים וקולות

                חברי הלהקה:

                אורון קוריצ'ונר – גיטרה ושירה

                עופר פופ-קורן – בס ושירה

                שיקו פלדמן – גיטרה ושירה

                קובי סנדהאוס – קלידים ושירה

                אספיס רייז – תופים וקולות

                 

                השנה נוספו ביתני מזון ובירה מחוץ לבית שטיינברג וכן תמונת ביטלס ענקית ללא הפרצופים כך שניתן יהיה להצטלם כג'ון,פול,ג'ורג' או רינגו.

                נוספו בתוך בית שטינברג דוכנים לממכר חולצות ביטלס ועזרי לבוש נוספים בסגנון וכן דוכנים עבור ילדים שמכרו כלי נגינה ראשונים ואף בגדי תינוקות.

                 

                שלושה עשר שירים ניגנו ושרו חברי Magical Mystery Tour,נדמה לי שמדובר בפחות שירים משנה שעברה אך מצד שני

                גם היה חם מאוד ולח מאוד וגם אחריהם היה D.J. steven שהריץ סט שירי ביטלס ואחריו הרכב נגנים צעירים,בוגרי בית שטיינברג למוזיקה.מתוך הופעת הגג

                 

                במהלך חמישי ושישי הופיעו אמנים רבים עם ביצועים שלהם לשירי הביטלס:

                אפרת גוש,דנה ברגר,יובל בנאי,מאור כהן,חמי רודנר,אליאל אבקסיס ואדם בן עזרא,ירמי קפלן, אדם בן עזרא וניר גבע,דניאל סלומון,דני סנדרסון וכפיר בן ליש,דנה עדיני,מני בגר,שלמה גרוניך,אסף אמדורסקי,רות דולורס וייס ועוד רבים וטובים...

                כמו כן, הוקרנו סרטים בכיתות הלימוד השונות בהשראת הביטלס.

                כמו כן, הוקרנו סרטים בכיתות הלימוד השונות בהשראת הביטלס.

                 

                ביום שבת בבוקר באיחור ישראלי לגמרי,נפתח המופע המסיים של פסטיבל הביטלס.הביטלקידס - מופע לילדים בעיקר שבו

                להקת הMagical Mystery Tour ארחה השנה את חני נחמיאס בביצוע לשניים משירי הביטלס YESTERDAY,

                שזכור לחני כשיר הסלואו הראשון שלה וLET IT BE,ההמנון הנצחי.

                חני נחמיאס משמרת את קולה הרך והנעים ואינה מאבדת טונים - חגיגה לאוזניים.

                ברקע הבמה מסך גדול עליו מוקרנים קליפים של החיפושיות ועל החיפושיות מצידי הבמה בלוני ענק שעוד יתברר

                בהמשך שגם להם תפקיד חשוב במופע.

                עוד לפני שחני נחמיאס עלתה לבמה לשיר חילקו לילדים בועות סבון כדי שיפריחו בועות בזמן ביצוע השיר הפסיכדלי

                STRAWBERRY FIELDS הקהל,הורים וילדים החל להשתחרר וילדים אף הוזמנו לרקוד ליד הבמה,

                בועות הופרחו לחלל האולם הגדול בבית שטיינברג והאוירה היתה כיפית ביותר.

                הגיע תורם של הבלונים והם הועפו אל עבר הקהל שהתבקש להמשיך ולהעיף אותם באוויר כי הרי הם "בלוני חופש" קריצה

                אחרי מספר שירים עלו לבמה שלישיית הפיג'מות הלא הם: אילן רוזנפלד,קובי פרג' ועודד פז שלהם יש תוכנית מצליחה בערוץ הילדים.

                הפיג'מות ביצעו את BLACKBIRD עם פירושים קומיים משלהם ואת CAN'T BUY ME LOVE

                הקהל בטירוף חושים ועם כל זאת עוד עזרים חולקו לקהל במשך ההופעה:תופי מרים קטנים,רשרשנים,מרקסים ועוד...

                עם סיום ההופעה,הקהל,הקטנים והגדולים גם יחד רקדו ברחבי האולם ולמרגלות הבמה ואורון כמעין מנהיג הלהקה חזר עם הלהקה להדרן של שלושה להיטים נוספים HARD DAYS NIGHT,HELP ולסיום HEY JUDE.

                 

                אני מאוד נהניתי והילדים היו בעננים,בכלל חשבתי על זה שהמופע הזה טוב מאוד ללימוד אנגלית מאחר והקליפים מציגים 
                על מה השיר או את מילות השיר בתמונות וכן ההתייחסות של חברי להקת הפיג'מות למלל של השיר BLACKBIRD,
                שיר שקט שהופרע כל שניה ע"י קובי פרג' (עילוי קומי לדעתי) שצעק:
                "קרא קרא - מה אתם רוצים? עורב גם הוא ציפור שחורה..."

                אני מאוד נהניתי והילדים היו בעננים,בכלל חשבתי על זה שהמופע הזה טוב מאוד ללימוד אנגלית מאחר והקליפים מציגים

                על מה השיר או את מילות השיר בתמונות וכן ההתייחסות של חברי להקת הפיג'מות למלל של השיר BLACKBIRD,

                שיר שקט שהופרע כל שניה ע"י קובי פרג' (עילוי קומי לדעתי) שצעק:

                "קרא קרא - מה אתם רוצים? עורב גם הוא ציפור שחורה..."

                עם סיום

                ההופעה יצאנו מחוץ לבית שטיינברג לאכול איזה פרצל ולהינות מסט שירים ברוח תקופת הביטלס 

                עם סיום ההופעה יצאנו מחוץ לבית שטיינברג לאכול איזה פרצל ולהינות מסט שירים ברוח תקופת הביטלס 

                 

                עם סיום ההופעה יצאנו מחוץ לבית שטיינברג לאכול איזה פרצל ולהינות מסט שירים ברוח תקופת הביטלס

                ולהתעמת עם משחקי חשיבה שפוזרו להנאת הציבור.

                 

                אני ממליץ בחום להגיע בשנה הבאה!

                 

                נ.ב. הערה לגבי בית שטיינברג,אין במקום אפשרות לתשלום בכרטיסי אשראי אלא רק במזומן כך שאם לא הזמנתם כרטיסים מראש...קחו בחשבון להגיע עם מזומנים או שפשוט תקפצו למרכז המסחרי הצמוד לבית שטיינברג לאחת מעמדות הכספומט.

                קחו בחשבון להגיע עם מזומנים או שפשוט תקפצו למרכז המסחרי הצמוד לבית שטיינברג לאחת מעמדות הכספומט.
                קחו בחשבון להגיע עם מזומנים או שפשוט תקפצו למרכז המסחרי הצמוד לבית שטיינברג לאחת מעמדות הכספומט.

                 הMagical Mystery Tour

                http://www.themagical.co.il/

                בית שטיינברג חולון - במה למוסיקה חיה

                http://www.holonet.co.il/shtainberg

                עוד קצת על הBeatles

                כאן

                דרג את התוכן:

                הציון שלי: 5 מתוך 5

                  5 תגובות   יום שישי , 11/5/12, 22:32

                  יום רביעי 08.05.12,לא האמנתי כמה קשה יהיה לי,למצוא פרטנר,ללכת איתו להופעה של ערן צור,אבל בסופו של דבר מצאתי.
                  מבחינתי,ערן צור הוא לא עוד זמר רוק ישראלי,אלא יוצר ייחודי פנומנלי,מחייה השפה העברית בדורנו(יורש מכובד למאיר אריאל ז"ל).
                  להופעה הגענו באיחור של שני שירים היישר ל"הג'ינס הנמוכים",שיר חזק שמתעסק בנושא הכאוב של נשים מוכות,אשר חיות עם סינדרום האשה המוכה,שגורם להן להמשיך להישאר עם הגבר המכה,כי אולי ישנו סיכוי שהוא ישנה דרכיו והוא בכלל קנאי בצורה אובססיבית רכושנית,מתייחס אליה כאל חפץ.
                  בהמשך ההופעה,אני מבין שגם היתה הופעת חימום,"רוצי בובה" חיממו את המופע ועליהם תוכלו לקרוא כאן.
                  אגב,לפי הPLAY LIST של ההופעה,שני השירים שאיתם ערן צור פתח את ההופעה הם:מורד ועל קו העימות.
                  הסאונד חזק וצלול,ערן צור על גיטרה בס,רם אוריון חשמלית ושי ברוך תופים - אני יודע שהולך להיות ליל רוק בלתי נשכח.
                  ערן צור הוא אליל בעייני,אם בזמנו,פורטיס הוכתר כמלך הרוק וברי סחרוף כנסיך הרוק,אז כנראה שאת ערן צור צריך להכתיר כאליל הרוק או כסנדק הרוק.
                  הקול של ערן צור הוא שילוב של רוך וחיספוס,דבש ושום,הוא מצליח בקולו להפנט אותך ואז באיוושה אחת לרסק אותך.

                  זה מתחיל קטן ולאט לאט מתרחב וגדל,תוספת של חושניות ומיניות והוא שוב מתנפח,גדל לממדים עצומים,כאילו עומד להתפוצץ לעבר הקהל,הוא אדום וסמוק ואגלי זיעה זורמים מעליו,זהו הקרוטיד,העורק הראשי זה שמספק דם לראש ולצוואר,של ערן צור,שבמהלך ההופעה נדמה כל פעם כאילו עומד להתלש ממקומו בשל העוצמות שערן צור משקיע בהעברת השירה.המימיקה של ערן צור מהפנטת ואני מסתכל על הקהל הרב שהגיע,כמות כזו של קהל זכורה לי מהופעות קודמות

                  גדולות שהיו בבארבי ת"א,של פורטיס בבכורה ל"החבר אני" והקליק בפתיחת סיבוב ההופעות לציון 30 שנה ל"אמא אני לא רוצה להיגמל".

                  ערן צור,הוא מספר סיפורים,את הסיפורים הקצרים הוא מלחין והופך לשירים,אותם שירים הופכים עם הזמן ללהיטים ומקומם מובטח בפנתיאון התהילה של השירה העברית והרוק הישראלי.
                  ערן הוא שילוב של חיים נחמן ביאליק עם אליעזר בן יהודה מעורבב עם D. H. Lawrence ויונה וולך
                  המיניות הבוטה בשיריו,אהבה חד-מינית,דו-מינית,יחסים שבינו לבינה לבינה לבינו לבינו,יחס האדם לעצמו ולסביבתו הקרובה,כל אלה מצליחים לקבץ להופעה של ערן צור קהל מקבוצות רבות באוכלוסייה,קהל רבגוני,צעירים ומבוגרים,סטרייטים וגייז (ואף ראיתי כמה בחורות הריוניות :),הרי זה חשוב להשמיע מוסיקה לעובר,אומרים שזה מפתח מאוד את היצירתיות והחשיבה בעתיד...)

                  לדעתי,ערן צור הוא אחד הבסיסטים הטובים בארץ אם לא ה... וככזה,הוא מתגבר די מהר על תקלת המיתר,שנקרע כבר אחרי השיר הרביעי,בעין הסערה ובזמן החלפת המיתר הוא מספר סיפור בגוף ראשון,על גבר שחברתו מספרת לו שזה נגמר ביניהם ושהיא בגדה בו עם אחר,הדרך בה ערן מספר את הסיפור תאטרלית משהו,מדגימה לקהל עוד תכונה בערן והיא יכולת משחק נפלאה,הקהל בשקט גומע כל מילה ולא מוציא הגה.
                  בסוף הסיפור מגלה גיבור הסיפור שחברתו אמנם "בגדה בגדה,אבל לפחות השאירה את חומרי הניקוי..."
                  אני חושב שהדגמה זו של ערן צור ליכולתו לספר סיפורים בצורה כל כך טובה ומשכנעת,תוביל אותו,מן הסתם,לקיים מתישהו,ערבי קריאה לקהל,כפי שכבר עשה בעבר אם איני טועה...
                  מיד אחרי הסיפור הקצר והחלפת המיתר בגיטרת הבס,ממשיכים עם קיץ,שמזכיר לכולנו שאכן הקיץ מגיע ואין טוב יותר מלפתוח אותו עם ערן צור.ממשיכים עם המכסה הירוק וערן בסוף השיר מוסיף שבמדינה כמו שלנו אין דרך לברוח מהתעסקות עם הדת/אלוהים וממשיך עם מישהו מביט בי מלמעלה ואם כבר מדברים על דת,מגיע תורו של ערב ב' כסלו,אחד השירים החזקים בנושא התאבדות,התחבטות הנפש המיוסרת בין הרצון למות לבין הכמיהה לחיים
                  משם לשיר אהבה שנגמרה פרפרי תעתוע - העוצמה של הצעקה אני אוהב אותך - משפט קצר בן שלוש מילים שמשום מה בעברית לא ממש משתמשים בו,כבר שנים שהאמריקניזציה משתלטת לנו על השפה ונוח לרבים לומר איי לאב יו - שגם הוא בן שלוש מילים...
                  עוד שיר "אהבה" על היחסים שבינו לבינה,אף הוא מתקופת כרמלה גרוס ואגנר,עלבון,לא זכורים לי הרבה אמנים שכותבים כך על מה שקורה בחיים באמת,אני חושב שיש כאן נגיעה בכאב שבדחייה,ברצון להיות אהוב על ידי מישהו ואז לפני כולם להדחות ולהינטש-שיר עוצמתי.
                  ממשיכים לשיר רטוב וחם,אחד השירים הראשונים בארץ בנושא הומוסקסואליות,מיד אחריו מגיע בלילות של ירח מלא אחד השירים היפים שנכתבו בארץ ווידוי קטן,ביום ההופעה ציינתי 16 שנות נישואין (תאריך עברי) ואשתי היתה חסרה לי בשיר הזה,אבל מאחר ואנו חוגגים תמיד בתאריך הלועזי אז ויתרתי לעצמי על רגשות האשם :)
                  השיר הזה גם חתם את השעה הראשונה מתוך שתיים של ההופעה וציין את סוף החלק הראשון ותחילת החלק השני שאליו הצטרפה רונה קינן.
                  גוון קולה נשמע לי קצת שונה הפעם,נראה שהיא בגרה קצת ועכשיו קולה נשמע כמו שילוב של חוה אלברשטיין ויהודית רביץ :)

                  לרונה יש היסטוריה עם ערן צור,כפי שמעיד ערן,הוא בחר בה שתשיר משיריו באתה חברה שלי ,מופע מחווה שהעלה לשירי יונה וולך ועכשיו נראה לו שזה הכי מתאים שרונה תתארח אצלו בבארבי.
                  פותחים את החלק השני של ההופעה עם כשבאתי לקחת אותה מהעננים ממשיכים עם המראות ונחיתות של רונה,רונה וערן מבצעים את עץ שהיה השיר שערן בחר עבור רונה לבצע בזמנו במופע המחווה "אתה חברה שלי" כשעוד היתה שמיניסטית
                  ועוד שיר של רונה,גלויה וממשיכים עם קסיוס שרונה קינן הלחינה ותמונה אימפרסיוניסטית ויורדים מהבמה.
                  עולים להדרן ראשון עם בחוץ,קרבות תרנגולים ומסיימים עם הוא והיא,הקהל רוצה עוד ולא מוותר,חוזרים להדרן אחרון עם תותים,שיר למבוגרים במסווה של שיר ילדים,נפרדים מרונה והפעם על באמת
                  ומסיימים עם כרמלה גרוס ואגנר ורם אוריון בסולו גיטרה אדיר.
                  מיד עם סיום השיר הקהל שמבין שאכן זה היה השיר האחרון,פונה לעבר היציאה וברק ואני מסתכלים על המחזה הזה ואומרים לעצמנו,למה אין בארץ תרבות של אפטר דה גיג,למה אי אפשר להישאר עוד קצת
                  לשמוע מוזיקה,איזו בירה טובה,נכון שמדובר באמצע שבוע אבל...ואולי אלו רק שנינו שחושבים ככה.

                  משפט אחרון לסיום,כאילו שעד עכשיו קיצרתי :),עם ההקפדה היתרה על עישון במקומות ציבוריים,בתור אחד שלא מעשן,אני חייב לציין שריח הסיגריות היה חסר לי,
                  הופעת רוק בלי עשן סיגריות זה מרגיש קצת כמו ללכת עם ולהרגיש בלי...אולי פשוט אצטרך להתרגל...

                   

                  ערן צור

                  http://www.eranzur.co.il/

                  www.myspace.com/eranzur

                  http://bandcamp.com/tag/%D7%A2%D7%A8%D7%9F-%D7%A6%D7%95%D7%A8

                    

                  רונה קינן

                  http://ronakenan.co.il/

                  www.myspace.com/ronakenan

                  http://ronakenan.bandcamp.com/

                   

                  רם אוריון

                  www.myspace.com/ramorion

                  http://bandcamp.com/tag/%D7%A8%D7%9D-%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%95%D7%9F

                   

                  שי ברוך

                  תוכלו למצוא בגוגל כמויות של להקות,הרכבים,זמרות,זמרים ששי ברוך ליווה ומלווה כמתופף ונגן כלי הקשה

                   

                  דרג את התוכן:

                  הציון שלי: 5 מתוך 5

                    3 תגובות   יום רביעי, 18/4/12, 10:06

                    יום שלישי בבוקר,17.04.2012 , מגיע הדוא"ל היומי מTheMarker Cafe,

                    "למהירי החלטה: הקפה מזמין אתכם להופעה של רועי דהן" ואני, שבדרך כלל לא ממהר לקבל החלטות בנושאי יציאה באמצע השבוע, מרגיש שזה הזמן לנסות... אז ניסיתי ובזכות הקפה יצא לי להכיר עוד אמן חדש שלדעתי יטפס מהר מאוד לעבר הפסגה.

                    אז הגענו, בדיוק ב23:00, לבארבי , הבארבי כפי שלא ראיתי הרבה זמן, עם שולחנות וכיסאות ואווירה אינטימית ושקטה, כן כן , מופע ישיבה , בדיוק מסתדר לי אחרי יום עמוס עבודה.

                    על הבמה:

                    רועי דהן - שירה וגיטרה אקוסטית (בהמשך פסנתר)

                    עמית המאיר - גיטרה אקוסטית (בהמשך גיטרה חשמלית)

                    שי בר-ששת - גיטרה בס

                    אילן טננבאום - תופים

                    ענת רבן - צ'לו

                     

                    רועי דהן, שר באנגלית בלבד, אשתי מבואסת קצת, "הרי יש לו קול יפה כל כך, למה לא לשיר גם בעברית?", אני מסכים איתה , אבל זה הדיון שחוזר שוב ושוב, על כך שאמנים צעירים בוחרים בשפה האנגלית כדי להתקדם , לא רק בביצה המקומית אלא בעולם כולו.

                    אולי יהיה זה רק ערן צור שימשיך לכתוב שירה בעברית...אולי השפה האנגלית עשירה יותר מבחינת מילים...זה לא משנה.

                    האוירה האינטימית והקול המיוחד של רועי דהן עשו את העבודה.

                    יש גוון מסויים בקול שלו שקצת הזכיר לי קצת את מוריסי, אולם ברוב השירים יכולתי לעצום עיניים ולדמיין שאני בכלל באיזה פאב אמריקאי, עם איזו להקה מקומית, המילים היו ברורות ומבלי להכיר את כל השירים (בכל זאת היו שירים מהאלבום השני שעליו יתחילו לעבוד בתחילת החודש הבא) עדיין אפשר היה להבין על מה הוא שר.

                    סגנון הפולק האמריקאי מחזיר רבים לתקופות קודמות במוסיקה האמריקאית, זה מעניין איך בן קיבוץ בחר דווקא בסגנון מוסיקה זה או בכלל איך ישראלי מחליט ללכת על סגנון מוסיקה מסויים שלא ממש מיינסטרימי בארצנו, אבל יודעים מה? זה ממש לא משנה, כי זה עונג גדול לשבת ולהקשיב לו.

                    ההופעה התחילה בשני שירים שקטים Blue Birds ו-Falling like a stone וכפי שכתבתי בפוסטים קודמים, החזרה לכלי הנגינה של "פעם", גיטרות אקוסטיות , צ'לו ואולי אגזים ואכתוב מברשות לתופים, אולי מרמזות על מגמה כלל עולמית של חזרה לשורשים המוזיקליים, לאותה ערגה לימים תמימים יותר.

                    אחרי צמד השירים שפתח את ההופעה, מגיעים שני שירים רועשים יותר יחסית, State of mind ו-Drained .

                    קיימת מעין אינטראקציה אינטימית בין רועי והקהל, "רועי תעשה לי ילד" , צועקת מישהי ורועי מגיב לה: "אחד? או אולי כמה?" , אחר מוסיף "תוסיף עוד אחד!"...

                    אחרי השיר הרביעי, משתף רועי את הקהל בכך שזו הפעם השלישית שהוא והחברים על הבמה מתארחים בבארבי ת"א אבל הפעם חם יותר משאר הפעמים... "אני מזיע ואנחנו רק בשיר הרביעי חיוך"

                    את השיר הבא, ושיר שקט נוסף Does anyone know - ממנו שאבתי את שם הפוסט,

                    הוא מציג כשיר אהבה לכלבתו הנאמנה מיקה ועל הדרך ממליץ לקהל לאמץ כלב,"לכל אחד מחברי הלהקה יש כלב וזה דבר נפלא" מוסיף רועי, "אולי נקרא לעצמנו רועי והכלבים או רועי והכלבות חיוך"

                    במהלך ההופעה, מציג רועי את שאר חברי הלהקה בהתאם למי שמנגן , זו מחווה מאוד חברית ומאוד בריאה - חשוב לי כקהל להכיר את שאר חברי הלהקה, כי הרי גם הם מוכשרים מאוד.

                    עם סיום השיר החמישי פורשת ענת ואנו ממשיכים עם שלושה שירים נוספים:Home , Light my way ו- Whisper שאחריו, מצטרפים שאר חברי הלהקה לענת ורועי נשאר לבד על הבמה עם הפסנתר לקטע אינסטרומנטלי רגוע ושקט בשם המתאים Tune.

                    ענת חוזרת לבמה לשיר No one כשרועי על הפסנתר והיא מלווה אותו עם הצ'לו, אחר כך חוזרים שאר החברים לעוד מספר שירים  כשאחד מהם בסגנון קאנטרי Crash (שירים נוספים The Treatment,The Shade,Stay where you are ו-Maze).

                    קצת אחרי חצות רועי והחבורה מודים לקהל ויורדים לנוח כמו שמגדיר זאת רועי, אבל תוך פחות מדקה הם כבר חוזרים (מנוחה קצרה חיוך) ופותחים את ההדרן עם השיר שיפתח את האלבום השני ונקרא The man in my Head

                    ההדרן מסתיים בשיר Here me שלדעתי אף זכה להשמעות תחנות הרדיו בארץ (או שלא...)

                    נפרדים מהקהל...

                    הופעות אינטימיות מהסוג הזה הן סוג של מזור לנפש, אני מודה שאני רגוע נפשית בהופעות METAL אבל לפעמים צריך איזה משהו שקט יותר שמלטף את עור התוף ופורט לך על מיתרי הלב, כזו היתה ההופעה אתמול ואני מקווה שהתחושות תשארנה כאלו גם כשרועי והחברים יאכלסו מקומות כמו קיסריה (הלכתי רחוק אתם חושבים? נחכה ונראה...)

                    אחרי ההופעה, התנגן לי איזה שיר כל הזמן בראש וניסיתי להיזכר מי שר, כי איכשהו הסגנון הוא אותו סגנון ורק היום בבוקר נזכרתי, קוראים לזמר NEK והוא זמר איטלקי תכול עיניים, שהמעריצות האיטלקיות מכנות FIGO (בעברית, כוסון, סליחה על הביטוי)

                    NEK מאוד פופולרי באיטליה ואני חושב שמוכר גם באירופה, אני מאחל לרועי דהן שיהיה לפחות פופולרי כמוהו... והשיר שרץ לי בראש הוא Sul Treno להנאתכם.

                    למי שרוצה עוד קצת מרועי דהן:

                    http://www.roydahan.com/

                    http://roydahan.bandcamp.com/

                    http://www.youtube.com/user/roydahan/videos

                    דרג את התוכן:

                    הציון שלי: 5 מתוך 5

                      4 תגובות   יום שבת, 24/3/12, 13:54

                      "ב-22/3 בבארבי, כבר אמרנו?" - זהו המשפט שחתם את הפוסט המצויין של צחי ישורון (mazavharuach)

                      עם המשפט הזה חקוק בראש יצאתי לדרך, לכיוון הבארבי וכמובן חמוש בזוג כרטיסים הודות לדה מרקר.

                       

                      הגענו קצת לפני 23:00, בבארבי סגרו את המתחם החדש יחסית (אני מניח שמשפצים שם בעקבות פיצוץ צנרת הביוב או מה שזה לא יהיה...), חלק מהקהל כבר נכנס לMODE מהשירים המנוגנים ברקע.

                      בחור בכובע קסקט פונה אליי ואומר: TINY FINGERS בנאדם , יהיו גדול...

                       

                      אני מסתכל על הבמה ולפי כמות הרמקולים, אני מבין שחוץ משיפוצים במתחם החדש, כנראה שבבארבי יצטרכו לשפץ גם את הגג שיעוף מהעוצמות צוחק...

                       

                      חברי Tiny Fingers עולים לבמה, טל כהן על התופים, נמרוד בר על הסינטים, אורן בן דוד על הגיטרה ובועז בנטור על הבס, התאורה מינימליסטית, אך בהמשך אבין שגם בתאורה הושקעה מחשבה וזאת ככל שהקטעים מתפתחים עוד ועוד והקהל משולהב יותר ויותר.

                       

                      הקטע הפותח את הערב נקרא Feller Horizon, מתחיל לאט לאט ומכניס את כולם לאוירה של הערב - מחשמלת ומהפנטת.

                      מיד אחריו ממשיך Preloader כאילו היו קטע אחד רציף והוא כבר מעביר אותנו להילוך גבוה יותר.

                       

                      דניאלה תורג'מן - שירה, מצטרפת בקטע השלישי שנקרא Morphine, עם קול שיודע להגיע לגבהים מבלי להישבר או להתחספס - אני עוצם עיניים ונזכר משום מה דווקא בביורק בתחילת הדרך, זה כנראה הצד האלקטרוני שעושה לי את זה...

                      איני מנסה להתרכז במילים, גם ככה איני מכיר את השירים אבל השילוב המדהים, בין הקול העדין של דניאלה לגיטרה המחוספסת של אורן לבין הביטים שמפיק נמרוד והעוצמה בתופים של טל עם הבס של בועז,עם אפקטי התאורה שמגיעה גם מאחורי הבמה, יוצר אצלי,באופן אישי,תחושה עילאית של התרוממות רוח ושחרור הנפש, אח איזה כיף!

                       

                      ממשיכם קדימה בלי לעצור עם Turquise ו-Brain Calibration שייתכן וייצא באלבום חדש?

                      קצת אחרי 23:30 ויוסי פיין עולה לבמה עם גיטרת הבס ,הראסטה הגדולה וחליפת קימונו?

                      ביחד עם יוסי יבצעו האצבעות שני קטעים Youth Fraction ו- Demands שבו לא משתתפת דניאלה אך התיפוף של יוסי פיין על הבס מעלה את הערב לרמות מוסיקליות עצומות - תאמינו לי, עד עכשיו אני לא מצליח לחשוב על מילים נכונות כדי לתאר את ההרגשה.

                      נפרדים מיוסי פיין , או כפי שמדגיש אורן בן דוד, יוסי פיין המלך.

                       

                      דניאלה חוזרת לבמה וממשיכים עם Pizza ו-, The Quilt ו-Foot Technique, הקהל בבארבי חווה כל הזמן שיאים חדשים!

                      דניאלה שוב יורדת מהבמה ואנו מקבלים עוד שני קטעים אינסטרומנטליים - Nimrod Blast ו- Phantom Flex שמפוצצים אותנו באנרגיות מטורפות שלא עוצרות וממשיכות איתנו הלאה.

                      דניאלה חוזרת לבמה והאצבעות מבצעים את Someone ו-Shape Shifters.

                       

                      השעה כמעט חצי אחרי חצות ובאוירה המחשמלת הזו האצבעות מבצעים את הקטע האחרון Cyclamens.

                      אני לתומי חושב שהם עוד יחזרו להדרן אבל לא, ההופעה הסתיימה והשאירה אותי פעור פה, עם טעם של עוד , עם תחושה נעימה בכל הגוף שמזכירה לי את המשפט של מאיר אריאל מתוך ארול : " כל מיני מראות, ריחות, קולות ולחשים
                      נגנו עליו כמו היה אורגן חשמל...".

                       

                      כבר כתבו לפניי שהFINGERS מנגנים כמו הFINGERS אבל איכשהו עלו בי זכרונות משנות התשעים שהרגשתי חובה לשתף:

                      הרבה לפני הDubstep היה זה Mr. Oizo שהביא לעולם את הFlat Beat קטע שזכור לרבים דווקא מהפרסומות של Levi's

                      מהצד המטאלי הכבד יותר דווקא חזרתי לGGFH שאני מרשה לעצמי לקבוע שרובכם לא מכיר ...

                       

                      מקווה שנהנתם - אני מאוד!

                       

                      עוד קצת על Tiny Fingers

                      http://www.facebook.com/fingersmusic

                      http://tinyfingersband.com/

                      Tiny Fingers on Youtube

                       

                      http://tinyfingers.bandcamp.com/

                       

                       

                       

                       

                       

                       

                       

                       

                       

                       

                      דרג את התוכן:

                      הציון שלי: 5 מתוך 5

                        0 תגובות   יום שבת, 10/3/12, 01:49

                        יום חמישי, אני מקבל מייל דחוף מרותם מימון מדה מרקר קפה:

                        תמצא בייביסיטר לשישי בערב... כי שמרתי לך זוג כרטיסים להופעה של "רוצי בובה" במרכז שטיינברג בחולון ב9.3 בשעה 21.30 בערב.

                         

                        רוצי בובה? אני רץ! היישר לYoutube - הרי אי אפשר ללכת להופעה מבלי ללמוד קצת רקע על האמן ותאמינו לי הבנתי שקריאת ביקורות לא ממש עוזרת - אין כמו Youtube כחומר רקע על כל אמן חדש ו/או ישן.

                         

                        יום שישי בערב, כן , אני יודע זה שהסתיים לא מזמן, אני מגיע עם האחיין של אשתי לבית שטיינברג,מקום שאותו אנו מכירים דווקא כמקום שבו לומדים ילדים מגיל 6 ועד גיל צבא, מוסיקה על כל כלי נגינה , אם זה כינור או סקסופון, גיטרה או פסנתר , טובה ומה לא...

                         

                        התאורה מחוץ לשטיינברג אדומה, מכניסה אותי לאוירה של מועדון רוק אפל , אנו נכנסים ואז אני מגלה להפתעתי שהאולם הקטן בבית שטיינברג הוא בעצם אילתור של הרחבה הפנימית ,שבה בדרך כלל מחכים ההורים לילדיהם עד שאלו יסיימו את השיעור.

                        הקירות כוסו בבדים שחורים וכל מה שהכרתי אי פעם השתנה ונראה כמו מועדון רוק לכל דבר.

                        השעה 22:20 ואנו מגיעים באמצע השיר הראשון JACK THE RIPPER , האולם מכיל קומץ אנשים בלבד, אבל זה לא מה שיפריע לערב להיות סופר אנרגטי.

                        רוצי בובה הם:

                        רודי ברזין שירה וגיטרה חשמלית

                        עומר שיזף שירה וגיטרה בס

                        אורי רנרט - תופים ושבירת הקרח עם הקהל :)

                         

                        רודי מחופש לדמות ממאנגה יפנית כלשהי , רודי חובש כובע קסקט, סמל ההיכר שלו לפי כל מה שראיתי ברשת, אורי המתופף מזכיר לקהל ,לא לשכוח לחבק את העץ , טאואיסטי משהו , מה שמאוחר יותר יבוצע, על ידי רודי, שיחבק את העץ שלצד הבמה עם הגיטרה.  העץ אגב, אמיתי לגמרי ומתנסה לגובה רב עד לתקרת האולם.

                         

                        ממשיכים עם OOPS והיא בובה ,Jvevnil ,ג'קי, FOOLS, בואי נרקוד, CAVE MAN , צלם, DARLIN , OD - H.G

                        ומסיימים עם HAVE LOVE

                        לא יורדים מהבמה וממשיכים עם JEW MONEY, SIMA ו-LET'S HAVE A PARTY

                         

                        רוצי בובה, מזכירים לי את תקופת התיכון שלי שבה שמעתי המון PUNK על תת סגנונותיו ונדמה לי שהם מושפעים מJFA והDEAD KENNEDYS - רוקבילי (Rockabilly) במיטבו, צעיר ובועט , אז מי אמר שצריך קהל גדול כדי לתת בראש?

                         

                        בסוף ההופעה ניגשתי לבסיסט, עומר שיזף ,שאגב מזכיר לי את הבסיסט של DEAD KENNEDYS 

                        Klaus Flouride ושאלתי אותו מספר שאלות:

                         

                        ש. מאיפה אתם במקור?

                        ת. תל אביב

                         

                        ש. מי לדעתך הכי השפיע על הסגנון המוסיקלי שלכם?

                        ת. הסוניקס בעיקר

                         

                        ש. אני דווקא הרגשתי השפעות של J.F.A וDEAD KENNEDYS

                        ת. לגבי J.F.A ,לא ממש מכיר אבל בהחלט DEAD KENNEDYS השפיעו

                         

                        ש. הוצאתם אלבום ראשון בשם "Aga aga boo" , מה תוכניותכם הלאה?

                        ת. אנחנו לקראת TOUR באירופה ונראה שנוציא EP עם חמישה שירים על Vynil (שמעתם נכון , תקליט כמו פעם) ובהמשך
                            אלבום נוסף.

                         

                        ש. בני כמה אתם בממוצע?

                        ת. בממוצע 26

                         

                        ש. אתם כבר הרבה זמן ביחד?

                        ת. רודי ואני כבר חמש שנים ביחד , היו לנו כל מיני הרכבים לפני כן עד שהתגלגלנו ללהקה בהרכבה הנוכחי עם אורי על
                            התופים.

                         

                        ש. שמתי לב שחלק מהשירים בעברית וחלקם באנגלית

                        ת. אנחנו עכשיו הולכים על קו של שירים באנגלית - זה תופס טוב את הקהל האירופאי והאמריקאי, למרות שהם די עפים על
                            להקות ששרות בעברית. (עפים מהבחינה החיובית)

                         

                        ש. איך זה להופיע במקום כזה?

                        ת. המקום אמנם מאולתר, אבל הסאונד בחלל שנוצר ממש מעולה ומתאים, נהנינו.

                         

                        ש. שמחתי להכיר, שיהיה המון בהצלחה באירופה ובכלל

                        ת. היה כיף להכיר , תבוא להופעות בת"א

                         

                        רוצים לדעת עוד על RUTSI BUBA?
                        מתוך האלבום Aga Aga Boo
                        לרכישה:
                        http://www.ilovemusic.co.il/product/475

                        http://www.rutsibuba.bandcamp/com

                        like Rutsi Buba on facebook
                        http://www.facebook.com/rutsibubamusic

                         

                        הPLAY LIST של ההופעה:

                        ''

                        ועוד משהו קטן לסיום, את עטיפת הדיסק Aga Aga Boo הם צילמו במספר גרסאות , כך שייתכן מצב ששלושה אנשים שונים ייקנו את אותו הדיסק ולכל אחד תהיה תמונת אלבום שונה.

                         

                        אני מקווה שיגיעו יותר בני נוער מחולון לערבי האינדי בבית שטיינברג, זה חשוב לי כחולוני וכמי שמכיר את המקום שנים רבות...

                         

                        rockabilly
                        דרג את התוכן:

                        הציון שלי: 5 מתוך 5

                          5 תגובות   יום ראשון, 4/3/12, 11:26

                          יום שישי בערב, הילדים במיטות הבייביסיטרס (סבתא וסבא) כבר הגיעו ואנחנו יוצאים לעבר מועדון הזאפה ברמת החייל ת"א.

                          מזג האויר הסוער נרגע קצת כאילו אומר, כשאיזבו יופיעו אני אהיה רגוע כדי שהקהל יוכל להשתולל בכיף.

                          הגענו לזאפה די מוקדם... (ככה זה כשאני לחוץ לא לפספס אף שיר.)

                          ברקע נדמה ששמו תקליט שלם של הבנגלס אבל זה ישתנה בהמשך.

                          בכניסה לזאפה על גבי מסך טלוויזיה גדול , מוקרן הסרט TWENTY של Pearl Jam ואנחנו מחכים...

                          לאט לאט המקום מתמלא בחבר'ה בעיקר צעירים, כלומר יותר צעירים מאתנו קריצה וכבר אני יודע שהולך להיות שמייח...

                          בקפה זאפה מוכרים מאפים חמים ב15 ש"ח היחידה ואני לא עומד בפיתוי וקונה סמבוסק תפוחי אדמה  חם וטעים.

                          קצת לפני 23:00 עולים חברי איזבו לבמה כשבולטת היעדרותו של הבסיסט האדמוני שלהם, יונתן לוי.

                          בהמשך יסביר סולן הלהקה , רן שם טוב, שיונתן לא עזב אותם אלא נמצא כרגע בניו יורק ומקדם את האלבום החדש שלו ושהוא חלק בלתי נפרד מאיזבו. (לצערי איני זוכר את שמו של הבסיסט ממלא המקום)

                          איזבו  בלתי ניתנים למיתוג , הם מחברים שלל סגנונות מוסיקליים במין קסם, מוסיקה ערבית ומוסיקה פסיכדלית משנות ה70 מתערבבות עם מוסיקה הודית בוליוודית עם פופ ורוק משנות השמונים עם פאנק ודיסקו.

                          הקהל משולהב וקופצני וגם אני נותן לגוף שלי להשתחרר לקפוץ לרקוד לשמוח...

                          חברי איזבו נינוחים והם משדרים את זה לקהל... איני זוכר אם דווקא לפני השיר TIME (שייצג אותנו באירוויזיון) זה קרה, אבל לשירי הדר האורגניסטית של איזבו, נפל בקבוק המיים בדיוק על מקש הDELETE ומחק לה את קבצי המוסיקה שאותם היא היתה אמורה להפעיל, אבל שירי לא מתרגשת ומעלה את הקבצים מחדש כשבינתיים רן פורט קלילות על הגיטרה וניר מנצור המתופף מקיש קלות על המצילות.

                          האורגן עטוף במעין פרחים אדומים, איכשהו כל ההתנהלות של שירי מזכירה לי באיזשהו אופן דווקא את ביורק.

                          במשך השעה וקצת ניגנו איזבו את מיטב הלהיטים שלהם כשהקהל קופץ ושר ומחזיר להם אהבה בדיוק כפי שהם נותנים לו.

                          Girls, Boys, I am on you, Dizzi, Life is on my side, Kisses, I like it, Johny, On me, Show time, Summer shade, Time, Shawarma Hunters , Cook me

                          הם יורדים מהבמה וכשהם חוזרים, רן שם טוב מתנצל על שלא על כל השירים הם הספיקו לעשות חזרה עם הבסיסט המחליף אבל הם נותנים עוד שלושה שירים טובים: Slow disco,Morning hero ומסיימים עם Dancing days , שירי מוסיפה:"נשלח אתכם הביתה מהורהרים...יום שישי היום..."

                          ואכן עם סיום השיר, רק הביט ממשיך לנגן ברקע בעוד חברי איזבו יורדים לאיטם מהבמה...

                          ככה צריכה להיות הופעה, אנרגיות טובות הן מצד הלהקה והן מצד הקהל, טעם של עוד גם כשההופעה הסתיימה וחיוך מאוזן לאוזן על הפנים.

                          אני מאחל להם המון הצלחה באירוויזיון למרות שאני בטוח שההצלחה תהיה הרבה יותר גדולה מכך בקנה מידה בינלאומי.

                          הציון שלי 5 מתוך 5 כולל החיוך מאוזן לאוזן :)

                          בעיניי איזבו הם הPIXIES/MINIMAL COMPACT של העשור הנוכחי...מבחינת חדשנות בסגנון מוזיקלי

                          מקווה שנהנתם

                          ערן

                          ותודה לקפה שארגן את זוג הכרטיסים - זה בהחלט היה תיקון ל"חוסר הנא/עה" שחוויתי מוקדם יותר בשבוע שעבר...

                          דרג את התוכן:

                          הציון שלי: 5 מתוך 5

                            פרופיל

                            eranfox
                            1. שלח הודעה
                            2. אוף ליין
                            3. אוף ליין

                            ארכיון

                            פיד RSS