עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    ';

    תנו לי לרדת תנו לי לצאת ...

    הבלוג של ערן פוקס Remember my name...

    תכנים אחרונים

    5 תגובות   יום חמישי, 1/12/16, 16:17

    אשמח לדעת...

    דרג את התוכן:
      ביקורת על סטיבי (סיוון בר-לב) הופעת השקת E.P. בכורה

      ואז הגיעה סטיבי...

      4

      מוזיקה  stevie, סטיבי, מלכת האייפון, סיוון ברלב

      2 תגובות   יום חמישי, 12/3/15, 17:59

      האוזןבר שעת לילה מאוחרת... מבחינתי מאוד מאוחרת 23:15, בחישוב שלי האישי בעוד 45 דקות התינוק בן ה-11 חודש שלי יתעורר בבכי ויקבל בקבוק מאשתי, לפעמים עולה הצורך להעלות קורבנות כדי לצאת להופעות.

       

      לבמה עולים הנגנים ובחורה צעירה (פתאום הכינוי מלכה נשמע מבוגר עבורה אז אולי אוכל להמליץ על נסיכת האייפון או נסיכת הלופי לאייפון)

      הגעתי למען האמת עם לא מעט חששות וזה לא כי אני מגיע עם מכשיר חכם אנדרואידי,אלא בגלל שחששתי שלופים מאפליקציה במכשיר טלפון לא יוכלו להחזיק מעמד בשיר מלא של מספר דקות באופן שיגרום לי להרים גבה ולהמשיך להאזין או בכלל להמשיך ולרצות לשמוע חומרים נוספים.

       

      הופתעתי!
      חששותיי נמוגו, למעט השיר השני שלא עבר חלק - נראה שהסינכרון אבד בתחילתו ולכן נוצר מצב של מקצב שלא מצליח להתגלגל קדימה וכאילו נתקע ומשתחרר נתקע ומשתחרר (אני מניח שאלו חלק מהסיכונים בשימוש במכשיר טלפון נייד)

      השילוב בין הלופים מהאייפון לבין הרכב הנגנים על הבמה עבד בצורה מושלמת - זה הזכיר לי תקופות מוקדמות יותר במוזיקה האלקטרונית, אבל אז לא היו סמארטפונים (טלפונים חכמים בגודל כף יד) אלא מכשירים מאסיביים יותר כמו מיקסרים מסוגים שונים, קלידים אנלוגיים, קופסאות ביטים, טרנסיסטורים ועוד...

      חברים יקרים המהפכה הדיגיטלית כבר כאן ואם סטיבי היא הראשונה בארץ לזהות את הפוטנציאל הגלום ביכולות של האפליקציות השונות המותקנות במכשיר הטלפון אז היא יכולה להפוך כבר עכשיו מבחינתי לסנדקית האפליקציות לאייפון - בעולם הרוק נראה שסנדק הוא תואר גבוה יותר מאשר מלך או מלכה לצורך העניין.

       

      הE.P. מכיל חמישה שירים אך בהופעה היו שירים נוספים... האם בקרוב נשמע על אלבום? נראה שעוד מוקדם לכך

      אבל אין ספק שמדובר במשהו חלוצי בתחום המוזיקה האלקטרונית הן ברמה המקומית והן ברמה העולמית ובמוזיקה בכלל.

       

      המלצה שלי לכם, נסו לעקוב מתי ההופעה הבאה של סטיבי וההרכב,
      המלצה שלי לסטיבי, לשדרג את המופע עם וידאו ארט

      ואם אתם מתכוונים בעצמכם להתחיל לפתח קריירת שירה בעזרת אפליקציות לאייפון או למכשירים עם מערכת הפעלה מבוססת אנדרואיד או ווינדוס , תדאגו שתהיה לכם סוללת גיבוי / מטען חשמלי ... כדי להימנע מהודעות כמו "נותרו עוד 10% סוללה"...

      בינתיים אתם מוזמנים להאזין לסינגל הראשון מתוך הE.P. שרץ כבר ביוטיוב ובמרשתת בכלל:

      Stevie - Face
       

      ''

       

       

      דרג את התוכן:

      הציון שלי: 4 מתוך 5

        1 תגובות   יום ראשון, 8/6/14, 09:07

        18 שנים מאז ההופעה הקודמת שלהם בישראל, הפרודיג'י חזרו לתל אביב לתת בראש.

        איני יודע לאמוד את כמות האנשים שהגיעו להופעה אך אין ספק שמדובר בקהל רב.

        הפרודיג'י הם בעצם הרכב של איש אחד ליאם האוולט שאחראי על המוזיקה של ההרכב, מלווה בשני הממריצים קית' פלינט ומקסים ריאליטי ובהופעות מתווספים ליאו קראבטרי על התופים וכלי הקשה ורוב הולידיי על הבס.

        הגעתי לאמצע הופעת החימום של FEED ME - שחימם טוב טוב את הקהל,אבל בינינו, כשהפרודיג'י עלו לבמה, איש לא זכר מה היה לפני כן.

        איני זוכר מתי בפעם האחרונה קפצתי,התפוגגתי (רקדתי פוגו והמצאתי מילה חדשה בעברית) במשך למעלה משעה וחצי,

        זו גם אחת ההופעות בהן יכולתי לראות את אשר מתרחש על הבמה רק בזכות הסרטונים שהועלו ליוטיוב (בהמשך...)

        MC מקסים ריאליטי וקית' פלינט היו בטירוף האופייני להם, שילהבו את הקהל והכניסו את כולם לטירוף.

        היו בקהל המון חבר'ה צעירים וגם חבר'ה משנות התשעים המוקדמות כמוני וכייף אחד גדול.

        לילה לפני כן,ג'סטין טימברלייק הופיע בפארק הירקון מול כ50,000 צופים (או בעיקר צופות?) במופע שנחשב בתקשורת הישראלית כמופע הפותח של הקיץ,אך נראה שהמסיבה האמיתית של אירועי פתיחת הקיץ היתה דווקא ההופעה של הפרודיג'י שאף רמזו שייתכן שנראה אותם בקרוב מאוד שוב בישראל מאחר והם עומדים להוציא לקראת סוף השנה את אלבומם השישי במספר How to Steal a Jet Fighter

        ההופעה היתה חלק מPepsi MAX Music Project ואז הבנתי שלא רק בהופעות ששוקי וייס מארגן שוחטים את הקהל במחירי המזון אלא מדובר בתופעה שכנראה פשתה ברוב תעשיית הפקות חו"ל הגדולות - למזלי תדלקתי עצמי לפני ההופעה ורק כשהרעב הציק - ממש לפני שהתחילה ההופעה של הפרודיג'י נאלצתי להיפרד מ35ש"ח עבור המבורגר בלחמניה לא כולל צ'יפס או שתיה בוכה...

         

        בסוף ההופעה הגוף דרש עוד ועוד, האוזניים ביקשו עוד ועוד - אז התחברתי ליוטיוב ושמעתי שוב לקט של הפרודיג'י בשאיפה לפגוש אותם בישראל שוב בעוד שנה או שנתיים.

         

        בדרכי החוצה פגשתי את אלון לנדא שגם עליו כתבתי בעבר והוא הספיק לספר לי שהוא עובד כרגע על חומר חדש אז יש מה לצפות.

         

        מישהי סימסה לי שנראה לה שהיא הורידה איזה קילו בהופעה ואני חייכתי לעצמי מזדהה עם התחושה.

         

        הצחיקה אותי המחשבה על מתחם הVIP שהוקם שם - מה עושים שם? יושבים וצופים בהופעה? מוותרים על התענוג של התמזגות עם הקהל והתחככות מלאת זיעה זה בזה בזו? ישנן הופעות שנראה שVIP זה ממש לא המקום עבורן אך מצד שני היכן ישבו פקידות ההפקה?

         

        הציון שלי 11 - מחכה בקוצר להופעה הבאה של הפרודיג'י בישראל ואוכל את הלב לדעת שבעוד מספר ימים יתקיים פסטיבל NOVA ROCK באוסטריה...

         

        ''

         

         

        טעימות מהפרודיג'י בישראל:

        Smack My Bitch Up

        ''

         

        ''

         

        ''

         

        ''

         

        דרג את התוכן:

        הציון שלי: 5 מתוך 5

          ביקורת על יוסי סאסי במופע השקת אלבומו החדש Desert Butterflies

          י-ו-ס-י ס-א-ס-י תזכרו את השם!

          2

          מוזיקה  יוסי סאסי, yossi sassi, desert butterflies

          1 תגובות   יום שישי , 9/5/14, 12:43

          אתחיל דווקא בסיפור קצר על יום אתמול...

          להופעה של יוסי סאסי הוזמנתי, ידעתי שהיא תתחיל בסביבות 22:00 ברידינג 3 בנמל ת"א ושיהיו אמנים אורחים.

          אבל עכשיו כשהפכתי לאב לארבעה, המשימה לצאת להופעה אחרי צום יציאות במהלך החודשים שקדמו ללידה, נראתה לי מורכבת.

          זה התחיל ביום עבודה קצר, כי רק ביום רביעי לקחנו את הגוזל הקטן לביצוע ברית מילה (רק מלדבר על זה עושה לי כאבים באיזור החשק) ואני האחראי על הטיפול באיזור המילה, המשיך בהקפצת הבן השני לחוג וריצה עם הקטנה (שעכשיו כבר אינה הכי קטנה במשפחה) למסיבת יומולדת שנמשכה עד 20:15 (באמצעה קפצתי להחזיר את הבן מהחוג הביתה) ואז שוב חזרה הביתה, טיפול בקטנטן ו...רגע מתי נחים לפני ההופעה?

           

          הגעתי לרידינג 3, חניה מצאתי די מהר למזלי ודי קרוב, כשנכנסתי למקום התברר לי שמדובר במופע ישיבה.

          מופע ישיבה? חשבתי לעצמי, הרי מדובר באחד ממייסדי Orphaned Land שהתחילה בכלל כלהקת DOOM ו-DEATH METAL, אבל מהר מאוד הבנתי שזה דווקא לטובה, אין לי מושג איך הייתי שורד הופעה כלשהי אם לא הייתי יושב קצת בכייף ונח תוך כדי האזנה למוזיקה החיה.

           

          כשיוסי סאסי וחברי הלהקה עלו לבמה היה מעין ניצוץ דמיוני שהבזיק.
          יוסי שעד לאתמול לא יצא לי לראות אלא בקליפים השונים הזכיר לי מאוד את ישו, אולי זו התספורת אולי אלו תווי הפנים ואולי זה בגלל ההילה שהקיפה אותו. הוא יצר קשר מיידי עם הקהל, מעין חיבור טבעי (נכון שבקהל היו חברים קרובים ובני משפחה אך עדיין החיבור לקהל נוצר בשניה)

           

          יוסי מלווה במספר נגנים, הוא מסביר לקהל שרצוי שכל אמן יקיף עצמו במוכשרים ממנו אם הוא שואף להצליח, כמובן בבדיחות אך אין ספק שכל אחד מהם מוכשר מאוד בתחומו,

           

          כפי שציינתי ההופעה החלה בניצוץ והכל זרם חלק, מדי פעם הוזמנו לבמה אורחים שהמשיכו את הזרימה:

          דין דין אביב ורועי זוארץ (אח של גיא), מאריאנג'לה דמורטאס (סולנית להקת Tristania) שהגיעה במיוחד מחו"ל וגם השתתפה באלבום החדש של סאסי, טל פרידמן והחתולים השמנים ואורח נוסף גיטריסט צעיר בשם אילן טייב שזכה בתחרות הגיטריסטים שארגן סאסי בשיתוף עם אתר UTab.
          מרשימת האורחים נעדרה יוספה זאוש שאף היא זמרת אורחת בדיסק החדש ויוסי מנצל את הבמה לאחל לביתה הקטנה החלמה מהירה.

          לקראת סוף ההופעה ביצעו סאסי וטל פרידמן והחתולים השמנים ומאריאנג'לה גרסת כיסוי ל
          Thunderstruck  של AC/DC שלדעתי אף עלתה על המקור.

           

          אין ספק הופעה מרוממת, היה כייף והיה משפחתי וחמים. שלא כמו בהופעות רבות אחרות, לאחר ההופעה יוסי סאסי ומאריאנג'לה וטל פרידמן ושאר החבר'ה הגיעו לאזור הקהל להצטלם,לדבר,להיות אחד עם הקהל (איני מציין זאת סתם כי פשוט מדובר באדם שמוכר בכל העולם אך מכל הזוהר האופף אותו הוא מוציא אך ורק את הטוב והלוואי ורוב (או כל) האמנים היו מתנהגים כמותו ומתייחסים בכבוד לאמנותם,יצירתם והקהל שמלווה אותם.

           

          שני דברים נוספים שחשוב לי לכתוב עליהם:
          יוסי הסביר במהלך ההופעה שבשלב מסוים הבין שאינו יכול להחליף בין בוזוקי לגיטרה חשמלית במהירות במהלך ההופעות ולכן חשב ביחד עם חבר על יצירת הBouzoukitara  - גוף אחד ושני ראשים ושלוש נשמות: בוזוקי,חשמלית ואקוסטית - מ-ד-ה-י-ם-!

          השני הוא הגיטריסט שמלווה את יוסי ושמו בן עזר וכפי שיוסי הגדיר אותו חורך הגיטרות - אכן גיטריסט מופלא ואני שמח שיצא לי להכיר אותו.

          מרבית ההופעות של יוסי סאסי תתקיימנה בחו"ל אז מי שממש מעוניין לראות אותו שימהר - בקרוב יפורסמו התאריכים והמקומות...

          אם הייתי יכול הייתי מדרג את ההופעה 11 אבל נסתפק בדרגה הגבוהה ביותר שאפשרית בקפה :) 

          אז מה היה לנו?

          גיטרות,גיטרות ועוד גיטרות, בוזוקי,קנון וכל השאר ובעיקר חום ואהבה ופרגון - נדמה שיוסי סאסי והחברים מצאו את הנוסחה המדויקת להופעה מושלמת. 

          מעוניינים לקרוא עוד על ההופעה?
          הנה כאן בסקירה של mazavharuach

           

          דרג את התוכן:

          הציון שלי: 5 מתוך 5

            3 תגובות   יום חמישי, 14/11/13, 09:28

            אמש בבארבי תפוסה מלאה, המופע - מופע ישיבה וב21:30 כל השולחנות כבר היו תפוסים.
            מצאתי עצמי עולה למרפסת,מתנחם בעובדה שממקום מושבי אפשר לראות את הבמה כמו שצריך.

            על הבמה אני מבחין במספר גיטרות,תוף בס גדול ולידו עוד שני תופים קטנים שכובים אף הם והייהאט.

            נאמר לי שמופע החימום או המופע המקדים של עוזי רמירז יתחיל בדיוק ב22:15 ואכן כך היה.

            עוזי רמירז מוכיח שגם הוא יודע להיות one man band ומפליא בפריטה על הגיטרה כשתוך כדי הוא גם מתופף בעזרת רגליו.

            מופע החימום היה בסה"כ עשרים דקות (אולי קצת יותר) אבל היה אנרגטי וסוחף כשאני בדיוק חושב לעצמי שעכשיו כשיעלה בן פריסטייג' לבמה הוא יצטרך להתעלות על עוזי כדי להצדיק את היותו המופע המרכזי של הערב.

             

            אז בסביבות 22:40 עולה בן פריסטייג' לבמה והוא נראה בדיוק כמו בתמונות, עם זקן ארוך וכובע שמזכיר לי את כובעי פועלי מסילות הרכבת בארה"ב שלפני מאה שנה.

            בן מודה לעוזי ואף במהלך המופע שב ומודה לו וגם יודע לספר שכנראה בקרוב, עוזי יוציא אלבום חדש - אז יש למה לצפות.

             

            לפני שבן פונה לקהל הוא מתעסק בבמה בכיוונונים אחרונים, בצורה שמזכירה את פועלי הבמה שעושים בדיקות סאונד לפני שמגיע האמן עצמו. מישהו לידי מסנן: "מה? אין איזה מישהו שידאג לו לכיוונון הכלים?" ואני חושב לעצמי שזה דווקא מראה שמדובר בבנאדם רציני שלפני הכל מוודא שכל מה שהוא צריך כבר נמצא ותקין ואפשר להתחיל במופע.

             

            בן מוציא מפוחית ומוסיף אותה לכלים הקיימים על הבמה.

            במהלך ההופעה כולה, בן פריסטייג' מזכיר לי את מה שכבר הספקתי לשכוח וזו האינטראקציה עם הקהל, הדוח-שיח שאמנים רבים כיום פשוט שוכחים או לא רוצים לנהל עם הקהל והרי מה יותר כייפי מאשר לקבל יחס מהאמן שמופיע לפניך? ולהחזיר לו יחס באותה המידה ואף יותר?

            נראה שבקהל ישנם גם גרופיס של בן שהגיעו מעבר לים כדי לשמוע אותו, כאן בארץ אנו לא נחשפים לכל אמן ואמן מחו"ל וזה נותן לי את הרושם שאם יש אמן שלא שמענו עליו,זה לא אומר שהוא אינו מוכר בעולם,אלא שאמצעי התקשורת בארץ פשוט דלים באמצעים או שאינם עומדים בקצב של שאר העולם...

             

            בן עם גיטרה אקוסטית,מפוחית הפה והתופים מעביר ערב שאני מכנה אותה All American, בלוז אמרתם? לא רק!
            בן עובר על מבחר הסגנונות האמריקאים מבלוז לג'אז, הונקי טונק,מיסיסיפי בלוז, דיקסי, פולק ואף רוק.

             

            השליטה של בן בגיטרה ובכלל בכלי מיתר מדהימה. ככל שאני מנסה להתרכז בתנועות ידיו כך איני מאמין למהירות הפריטה

            נראה כאילו הוא רק מנופף בידיו על הגיטרה והיא כבר יודעת לבד איזה צלילים עליה להפיק.

            ושוב החיבור לקהל, הבדיחות שבן מעביר עם הקהל במעבר משיר לשיר או בזמן החלפת מיתר שלא עמד בלחץ :) , פעם בנושא עישון עשבים ופעם על כך שהוא בדיוק סיים סיבוב הופעות באירופה בן 21 ימים עם 21 הופעות ושישנה חברה לאסלות כימיות או משהו כזה שנקראת דיקסי וכשהוא שאל את הקהל אם הם מכירים דיקסי זה גרם לפרץ צחוק שם, מה שגורם לפרצי צחוק גם בקהל הישראלי.

            אין ספק הבחור שולט בגיטרה וגם מעוות קולו לפי הסגנון של כל שיר בהתאם.

            השעה הראשונה של המופע מסתיימת ובן עובר לגיטרה חשמלית. עכשיו יש לו אפשרויות משחק נוספות עם הצלילים והוא ממשיך בפריטה והקהל משתלהב.

            "אולי נפנה כאן מקום לריקודים?" שואל בן והקהל מיד מגיב ונוצרת לה רחבת ריקודים קטנה אליה זורמים לאט אנשים מהקהל. המופע הופך למחשמל מרגע לרגע ועכשיו מלבד רקיעות הרגליים, הקהל קם ומתנועע.
            בן עושה יחסי ציבור לבאר של הבארבי ומסביר THE MORE YOU DRINK THE BETTER I SOUND

            כבר  00:25 ובן מודיע שיש לו זמן רק לעוד שיר אחד אחרון (מוזר, אני חושב לעצמי, האם הוא מוגבל בזמן בגלל חוקי הרעש החדשים או מה?) והוא עובר לנגן במין גיטרה שנראית כאילו בנה אותה בעצמו (גיטרה זו נקראת Cigar Box כי תיבת התהודה שלה עשויה מתיבת סיגרים עשויה עץ).
            לשמחת הקהל נראה שזה לא יהיה השיר האחרון ובן מציע לנגן בכינור, וואו אני חושב לעצמי, הבחור ממש מוכשר.
            הוא מוציא כינור קטן ומסביר את ההבדל בין כינור (Violin) לפידל (Fiddle): בכינור יש ארבעה מיתרים ולפידל יש ארבעה מ-י-ת-ר-י-ם במבטא דרומי משתפך...

             

            וכשכבר חשבתי שזהו ושנגמרו כל ההפתעות מצידו של בן הוא עשה קאבר לN.I.B. של Black Sabbath כחלק משיר אחר שבעצם סיים את המופע.
            נראה היה שמבחינת בן הוא מוכן להמשיך לשבת ולנגן עד אור הבוקר אבל כנראה שהיו אילוצי אחרים וההופעה מסתיימת.
            בדיחה אחרונה של בן לסיום ערב מהנה: "רוצים עוד? אז אתם מוזמנים לרכוש את הדיסקים שלי שמוצעים למכירה מחוץ לבארבי,ככה תוכלו לשמוע אותי כל הלילה! תודה ולילה טוב!"

             

            00:40 המופע הסתיים - שעתיים של היסטוריה מוזיקלית אמרקאית עם טעם של עוד בחוץ אני רואה מספר אנשים שמסתכלים על מעין גיטרה או כלי מיתר גדול כלשהו ונזכר שבן סיפר שלא הביא איתו במטוס את הפסנתר שלו - על כמה כלים הבנאדם יודע לנגן?

            לסיכום: היה מעולה גם אם באמצע החלק הראשון של המופע היו קטעים שקצת הרדימו אותי אין ספק שהחלק השני עד לסיומו היו סוחפים ומחשמלים. עכשיו נשאלת השאלה מתי נראה אותו שוב בארצנו הקטנה ואם הוא כבר לא יגיע קבלו טעימה:

            Ben Prestage - Tell The Devil Im Gone

            ''


            Ben Prestage performs "Confusion Spinnin' Around"

            ''


            Ben Prestage - Death and Whiskey

            ''

             

            Ben Prestage "Preachin" the Blues

            ''

            דרג את התוכן:

            הציון שלי: 5 מתוך 5

              3 תגובות   יום רביעי, 12/6/13, 20:40

              יום שישי בערב, 7 ליוני 2013, הן כבר כאן, הנקודות הורודות האגדתיות, את שמן לא יכתבו בלעז אם כי בעברית צחה: לג'נדרי פינק דוטס, זה מזכיר לי את חולצות ה-T שמכרו ואולי עדיין מוכרים עם כיתוב כמו איירון מיידן, קיס, זי זי טופ וכו'

               

              אבל אני כבר בטריפ משלי...

              לא! לא שאפתי לראות, לא הסנפתי לאף, לא הזרקתי לוריד,פשוט שמתי לי אסופה של שירים בדיסק בדרך להופעה.

              יספיק לי שרק שיר אחד מתוך האוסף הקטן שהכנתי ינוגן ואהיה אסיר תודה לנצח לאדוארד קא-ספל ושאר חברי ההרכב.

               

              הזמנתי את צחי,הוא לא שמע עליהם מעולם והרגשתי חובה מוסרית להפגיש* בינו לבינם.

              * - לקח שנלמד - אם קיים הרכב כמו LPD שקיים עשרות שנים ונע במוזיקה מז'אנר לז'אנר (ראו בתגיות) אסור ללכת
                  להופעה אם לא מכירים את החומרים כלל וכלל - זה עלול לפגוע קשות בהנאה. מאחר וLPD הוציאו מעל ל30 אלבומים
                  ועוד כך וכך פרוייקטים - חובה לעשות שיעורי בית לפני ההופעה שלהם או להקה בסדר גודל כפי שהם.

              בפנים פגשנו את איליי וכל אחד נתן דעתו על המיקום כקהל בתוך הבארבי, איתי הסביר שהוא אוהב להיות קרוב לבמה , צחי קצת רחוק יותר ואילו אני בכלל הבהרתי שאין כמו לעמוד בקצה הרחבה המוגבהת ממש לפני הרחבה שצמודה לבמה, פשוט בגלל שלשם מגיע הסאונד בצורה הטובה ביותר (נקרא לזה סטריאו).


              כחצי שעה לפני ההופעה עלה איזה משורר/תמהוני/איש הזוי עם שיער ארוך כסוף,המעיד פחות או יותר על גילו והחל להקריא את שירתו ההזויה לא פחות לקהל ההמום שבחלקו כבר נכנס לטריפ אבל מהסוג הכימי ואצלי התחושה שחלק מהקהל הזה בטח הרגיש מה זה טריפ רע.

               

              למזלנו ה"חימום" הסתיים וארבעת חברי LPD עלו לבמה, בלי דיבורים מיותרים החלה ההופעה,אדוארד קא-ספל מאז הפעם האחרונה שלו בישראל הספיק להוסיף עוד כמה קילוגרמים למשקלו ועלה יחף לבמה כהוא לבוש מעין גלימה דקה שחורה (אולי סוג של בגד שנשאר לו מהתקופה הגותית שלו)

               

              הקהל ברובו שולט במילים וזה כיף לראות שלא רק אני מהמכורים.

              קא-ספל נע על הבמה בתיאטרליות מגושמת,מלטף יצורים דמיוניים או אולי דמוניים, פותח חלונות, סוגר וילונות מכניס אותנו אל תוך האפלה והאופל - שר לנו שירים מהקבר כהגדרתו שרק הקהל הפנאטי מכיר את המילים.

               

              איני זוכר את סדר השירים, בכל זאת עברו מספר ימים מאז ההופעה אך זכורים לי מספר ביצועים מרשימים לשירים כמו

              Casting the runes

              ''

               

              Curious Guy

              ''

               

               Blacklist

              ''

               

              The more it changes

              ''

              ועוד...

               

              פטריק רייט הפליא בנגינה על הכינור - ליהטט עליו באצבעותיו כאילו היו שניהם חתיכה אחת מחוברת.

               

              כל שנשאר הוא לעצום עיניים ולהכנס לטריפ מהנה חווייתי של מוזיקה שלא ניתן להישאר אדישים להם - הגוף פשוט מרחף לו והנפש היא בשלה עפה למקומות אחרים.

               

              פיל נייט שהיה אמון על האלקטרוניקה, הצליח להביא את החמימות דווקא ממקום בו שולטת הקרירות.

               

              קא-ספל אף ביקש מהקהל להשתדל ולהיות כמה שיותר בשקט כדי שיוכלו לשמוע את הצלילים השקטים והרכים שמופקים מערכות הסאונד השונות ומהמחשב.

               

              ואריק דרוסט בגיטרה חשמלית נתן את הצליל התעשייתי/רוקי/גותי בדיוק מופתי.

               

              אין ספק שזו אחת מההופעות ברשימת הTO DO / TO GO שלי.

               

              הקהל דרש עוד וקיבל הדרן שני.

              איני יודע אם ההדרן השני תוכנן אך קא-ספל הביט בקהל ואמר: "לחצתם אז החלטנו לעשות עוד שיר אבל תדעו לכם שאם זה לא יישמע טוב - זה באשמתכם!"

               

              לפני ההופעה סיפרתי לצחי על חבר מתקופת התיכון שהיה היחיד שהלך לראות אותם בפעם הראשונה במשכן לאמנויות שסמוך ל"הבימה" וראו זה פלא בסוף ההופעה ביציאה מהבארבי את מי אני פוגש? אכן את אותו חבר מהימים הטובים מהתיכון - סוג של סגירת מעגל?

               

              וסגירת מעגל עם הכותרת STILL WAITING FOR THE CLOUD

              בכל פעם ששרר קצת שקט,במעבר משיר לשיר, צעקו בקהל WAITING FOR THE CLOUD, קא-ספל הגיב באחת הפעמים במעין מילמול שמדובר בעוד שיר פופ ושבעצם הוא עדיין מחכה... STILL WAITING

              אז למען הקהל שלא קיבל את השיר ועבורכם הקוראים:

              Waiting for the cloud

              ''

              דרג את התוכן:

              הציון שלי: 5 מתוך 5

                2 תגובות   יום שלישי, 26/3/13, 19:05

                בלילה,מיד אחרי ליל הסדר,ממש לא ישנתי טוב...

                אליהו נחר בסלון בקולי קולות ואז בשלב מסוים החלטתי שדי,נמאס לי!

                קמתי מהמיטה והלכתי לסלון,ניגשתי אליו בשקט בשקט ואז צעקתי לו: "יאללה צא לי מהבית, אין לך עוד משפחות להטריד? יש לי כאן שכן מתחזק,לך תציק לו!"

                אליהו התמתח בספה מלמל משהו בעברית עתיקה ויצא...

                בדקתי שלא לקח עימו אי אילו פריטים יקרי ערך,כיביתי את האור וניגשתי לכיוון חדר השינה ואז...

                דפיקה בדלת.

                "אני אהרוג אותו",חשבתי לעצמי.

                פתחתי את הדלת ושאלתי אותו:"נו מה עכשיו?"

                אליהו בקול חנוק ענה:"אין שם אף אחד..."

                "שיט" אמרתי לעצמי,הם מוזמנים...

                "אז מה עם השכן הדתי?" שאלתי.

                "אני לא יכול לדפוק שם,זה ישבור לו את הלב לראות אותי ועוד שיכור מהתחת..." ענה לי.

                "טוב,אתה יכול לישון בסלון אבל תשכב על הצד כדי שלא תנחר כאן כמו מסור ורק שתדע לך שחבר שלי מהעבודה דוד מחכה עם דלת פתוחה שתגיע גם השנה ואתה שוב תאכזב אותו..." אמרתי.

                "מי? כהן? אין סיכוי שאני עובר אצלו עם היין הזול שלו..."

                חחח

                 

                הבהרה: השמות המוזכרים בסיפור הן פרי דמיוני בלבד ואין קשר בינם לבין המציאות.

                דרג את התוכן:
                  ביקורת על אלון לנדא - השקת אלבום בכורה - בלאגו

                  אלון לנדא משיק אלבום בכורה באזור בת"א בלאגן!!!

                  1

                  מוזיקה  אלון לנדא, בלאגן

                  3 תגובות   יום חמישי, 28/2/13, 15:07

                  הכל התחיל כשקיבלתי הזמנה למופע השקת אלבום הבכורה של אלון לנדא יוצא להקת המושבה.

                  ''

                  הסתקרנתי... ומאחר ואיני בטוח לגבי שעות תחילת ההופעות ב"האזור" הגעתי לקראת 22:00 למזלי ההופעה התחילה ב22:45 אז ניצלתי את הזמן לסקור את המקום שמעוצב בצורה ממש מזמינה.

                  מהכניסה ועד לבמה תלויים להם תופי סנייר שמשמשים כבתי מנורה לתאורת אוירה.

                  המקום משופע כך שבתחתית השיפוע נמצאת הבמה.

                  הרמקולים מכוונים כך שיגיעו גם לאיזור שקרוב לבמה וישנם רמקולים נוספים רחוקים מהבמה לטובת אלו שעומדים רחוק מהבמה.

                  לקראת רבע לאחת עשרה התיישב לידי אדם מוכר אבל היה חשוך ולא הייתי בטוח אז גם לא פניתי אליו בהמשך התחוור לי שזה היה לא אחר מארז נץ, אורח הכבוד של אלון לנדא.

                  המקום התמלא ונכחו בו להערכתי כ200 איש ואז אלון והבויז עלו לבמה.

                  אלון, חמוש בגיטרה,זקן ושפם עבות ושיער פרוע ומבט נוצץ בעיניים פונה לקהל ומסביר חבר'ה את מוזמנים לרחבה זה לא בדיוק הולך להיות מופע בישיבה.

                  הדיבור הישיר עם הקהל אינו רק בגלל שרוב הקהל מורכב מחברים וחברות ובני משפחה אלא פשוט בגלל שזה הסגנון של אלון,חופשי ומשוחרר.

                   

                  מלווה בבויז tHe bOyz מתחילים את אחת ההופעות הטובות שראיתי השנה ברוק הישראלי וממספר סיבות:

                  1. רוב השירים בעברית

                  2. אנרגיות חיוביות על הבמה

                  3. אינטראקציה מושלמת עם הקהל

                  4. גיטרות,גיטרות,גיטרות

                  5. כריזמה שניתן לאבחן כבר ממבט ראשון

                   

                  אלון מוביל את ההופעה כולה כאשר בכל פעם הוא מעביר את "אור הזרקורים" לאחד מהבויז אם זה ניצן אייזנברג על הבס או יובל מלכה על הגיטרה או רום גוב שממבט ראשון נראה שקט כזה ורגוע אך די מהר מפליא במכותיו על התופים ויכול בהחלט להיכנס להיכל תהילת המתופפים אם קיים כזה.

                   

                  הקהל באקסטזה, יש איזה גרוב כזה כייפי בהופעה הזו שמצד אחד חשמלית וקופצנית ומצד שני די אינטימית.

                  באופן די חלק מצטרף באמצע המופע ארז נץ וביחד מבצעים את אחד הקאברים המוצלחים ששמעתי לFOXY LADY של מי אם לא Jimi Hendrix האגדי.

                  בכלל לכל אורך המופע אלון נותן כבוד עצום לגיטרה החשמלית,לרוק וכמובן לקהל ובל אשכח שגם לויסקי בחסות ג'ק דניאלס שפרסו חסותם על הפקת הקליפים של אלון שצולמו אי שם בסלובניה,בוימו ונערכו ע"י צמד הגאונים עמית סידס ומור שני שבסוף המופע הוזמנו לבמה לקבל ריספקט.

                   

                  כבר כתבתי בעבר שמופע רוק ללא זיעה אינו מופע אמיתי ובמופע אמש היתה זיעה היתה נשמה היתה חברותא, ארז נץ תרם חלק לא מבוטל בוירטואוזיות שלו בפריטה על מיתרי הגיטרה אך גם הוא נתן כבוד לחבר'ה וזה עשה נעים לראות וגם לשמוע.

                   

                  לקראת סוף המופע במשך למעלה משש דקות רצופות הודה אלון לכל מי שעזר ותמך ומה לא,בזמן שיובל מלכה מלווה אותו ברקע עם גיטרה.

                   

                  איני זוכר בדיוק אם זה היה לפני התודות או אחרי התודות,אבל אלון שאל את הקהל אם לשחרר את החיה (ממש נזכרתי בANIMAL מחבובות) והוא בעצם התכוון לרום גוב המתופף שברגע ש"שוחרר" הדגים בקטנה מה מתופף טוב מסוגל לעשות עם מערכת תופים - סולו תופים ארוך שהבהיר לי שהזנחתי את שיעורי התיפוף יותר מדי זמן...(והיי הוא עובר לארה"ב עם הלהקה שלו Seek Irony, אז אלון מחפש מתופף... )

                   

                  המופע הסתיים בחצות בדיוק והאמת לא נשארתי לברר אם יהיה איזה ג'אם אמנים אל תוך הלילה...ידעתי שיש לי יום עבודה חדש לקום אליו ואשה שמחכה בבית. האנרגיות היו כל כך טובות שממש לקח לי זמן להירדם (אולי בכל זאת הייתי צריך להישאר?)

                   

                  אם כך נשאר לי רק לצטט מתוך דף האירוע בפייסבוק:
                  "אחרי שנתיים של הופעות, הקלטות, קליפים, הצלחות, כישלונות, צעקות, חיבוקים, נשיקות, התחשמלויות, גיטרות שבורות, מסיבות, מעודדות, המון בירה, המון זיעה והמון המון המון אהבה..."

                   

                  הסתיימה לה אחת ההופעות הטובות שראיתי השנה ואני מקווה שנשמע על עוד ועוד הופעות.

                  לכל מי שנכח בהופעה חילקו את הדיסק במהדורה מוגבלת ומיוחדת לערב ההשקה עצמו - המון ריספקט לקהל!

                  ''

                   

                   

                  אלון לנדא -חפשו את ההופעות הקרובות או ריכשו את האלבום.

                   

                  מצרף מצגת תמונות שצילם אביב רון - תודה רבה אביב!!!

                  http://www.youtube.com/watch?v=pikEYsscvIA

                  דרג את התוכן:

                  הציון שלי: 5 מתוך 5

                    5 תגובות   יום חמישי, 7/2/13, 14:28

                    נתחיל בחוקים:

                    חוק מספר1 - הלכתם להופעת רוק בבארבי בתל אביב - קחו בחשבון שההופעה תתחיל ב23:00 ולא דקה לפני.

                    חוק מספר 2 - הלכתם לבארבי בתל אביב להופעה שהיא בישיבה אז כדאי שתגיעו מוקדם (כדי לתפוס מקום) ההופעה תתחיל בדר"כ ב23:00.

                    חוק מספר 3 - תמיד לבדוק אם קיים חוק מרפי כי יש סיכוי גדול שהוא מבטל את שני החוקים הראשונים!

                     

                    אחרי שעברתם על החוקים ושיננתם בע"פ אני יכול בשקט ובביטחה להתחיל:

                     

                    "מתי מתחילה ההופעה?" שאלה אותי אשתי.

                    "זה בבארבי וזו הופעת איחוד מרגשת אז אני מניח שכרגיל ב23:00" , עניתי. (בוחן פתע: באיזה חוק זה כתוב?)

                    "אז להזמין את הבייביסיטר ל22:30?" - "כן",עניתי,נגיע לשם תוך עשר דקות ולא נאלץ לחכות הרבה עד לתחילת ההופעה.

                     

                    הגענו לבארבי, לא להאמין שמצאתי חניה על הכביש הראשי (כבר חשוד), הגענו לשומר והוא: "הכניסה מסביב, דרך הרצל"

                    (עכשיו אני כבר שומע את צליל הלהקה בוקעים מבפנים...)

                    נכנסנו.

                    "מתי התחילה ההופעה?" - אני שואל מישהי והיא עונה: "לפני רבע שעה משהו כזה..." (בוחן פתע: מי זה מרפי?)

                     

                    התמקמנו ליד הבר, שלטי איסור העישון שימשו לקישוט בלבד והברבי היה טחון עשן בדיוק כמו בשנות התשעים כשקרח תשע עדיין היו פעילים, הבארבי היה מפוצץ עד כמעט אפס מקום, קרח תשע על הבמה נותנים ברוק ומעיפים את הקהל אחורה בזמן לשנות התשעים ולזכרונות מאז.

                     

                    הקרח לא יבש הוא בוהק,עם תוספת של קלידנית בשם חגית מרום,שנושאת ברחמה בחודש מתקדם תינוק.

                    אולי מכאן היא תצא ישר ללידה פעילה...

                     

                    נעם רותם, ללא קול ממש, ייתכן שבימי הזוהר עוד היה לו משהו אבל עכשיו נעם רותם בא לעשות רוק ופחות פופ.

                    הגיטרות מחוספסות ומה שמעדן את הצליל הם צלילי האורגן של חגית.

                     

                    אשתי לא ממש מתלהבת ומתנחמת בכך שנגיע הביתה לפני חצות.

                    אני דווקא מאוד שמח שהלהקה התאחדה אבל משתדל להתאפק, אולי האיחוד הינו זמני, הרי בשביל איחוד אמיתי צריכים חומרים חודשים ובכל זאת אולי גם להוציא אלבום חדש.

                     

                    יש המון להקות שאני מתגעגע אליהן ויודע שלא יחזרו עוד אבל כשסוף סוף יש להקה שמתאחדת, אני רוצה להאמין שזה יחזיק יותר מהופעה אחת בבארבי.

                     

                    נעם רותם מזמין מהקהל את אסף אמדורסקי שמשך את הלהקה לעולם הזה וביחד מנגן איתם את השיר אסף אמדורסקי.

                     

                    נעם מספר על רקדן זקן של פלמנקו שנשאל האם הוא זוכר את הפעם הראשונה שהוא התחיל להופיע והרקדן ענה:

                    "בוודאי שאני זוכר - זו בדיוק הפעם שבה החיים הנכונים התחילו" 

                     

                    אחרי הפסקה ארוכה של תשע שנים או יותר, נראה שנעם רותם והחבר'ה מקרח תשע החליטו שהחיים שלהם הולכים לחזור לדרך הנכונה.

                     

                    אני מקווה שהאנרגיות של חברי קרח תשע תתורגמנה ליצירה חדשה שעליה נשמע בקרוב.

                    תנו להם ללכת כפי ששרו קרח תשע , פשוט תנו להם ללכת!

                    דרג את התוכן:

                    הציון שלי: 4 מתוך 5

                      0 תגובות   יום רביעי, 9/1/13, 13:54

                      היום קיבלתי ידיעה מעציבה,

                      בנו של אחד העובדים בחברה שבה אני עובד (ושבמקרה הוא גם המנהל שאחראי עליי באופן כמעט ישיר ושאותו אני מכיר אישית),חלה בסרטן הדם.

                       

                      לכן החלטתי לשתף את הפוסט הזה ואיני יודע כמה חשיפות תהיינה לו אבל חשוב יותר כמה תרומות ייכנסו עקב הפוסט הזה

                      ואני מקווה שכמה שיותר.

                       

                      רון אזולאי,חלה בסרטן הדם וצפוי לעבור השתלת מח עצם בבית חולים בארה"ב

                      ולאחר מכן יזדקק לסכום כסף גדול עבור תרופות והסדרי החלמה.

                       

                      למעוניינים לתרום ישירות לחשבון הבנק, החשבון למתן תרומות לרון הוא:

                      בנק הפועלים,

                      סניף המלך ג'ורג' בירושלים

                      מספר סניף – 690

                      מספר חשבון – 500312

                      תודה רבה, רק בריאות! 

                       

                      ''

                      דרג את התוכן:
                        6 תגובות   יום שישי , 23/11/12, 16:01

                        פרולוג:

                        עוד הרבה לפני שMTV נולדה, הוקמה להקת הDire Straits ע"י האחים מארק ודיוויד נופלר.

                        הם יצרו רוק עדין בזמן שמסביב שלטו הPאנק והדיסקו, אך הם לא ויתרו והמשיכו בשלהם.

                        עד האלבום החמישי שלהם Brothers in Arms הם מכרו מיליוני עותקים מהאלבומים הקודמים...

                        אבל כשהוא יצא לאור, קרו מספר שינויים בעולם שאולי בזכותם ובזכות התזמון בהוצאת האלבום,

                        סוף סוף קיבלו הDire Straits את ההכרה הראויה להם והפכו ב1985 ללהקה הנמכרת ביותר בעולם באותה תקופה.

                        השינויים שקרו אז היו הדיסקים שנכנסו לשוק, הולדת ערוץ MTV אירופה,שאגב השיר הראשון ששודר בו היה Money for NothingLIVE AID שבו נתנו הDire Straits הופעה מוצלחת ביותר.

                        עשור אחר כך התפרקו הDire Straits באופן רשמי כשבכל אותן שנים תמיד מארק נופלר היווה את עמוד התווך של הלהקה

                        גם כשחלק מחברי הלהקה התחלפו...

                         

                        ב13.11.12, הגיעו לישראל חברי הStraits להאנגר 11 בנמל ת"א להופעת סיום סיבוב ההופעות האירופאי שלהם 

                        אני לתומי חשבתי שמדובר במופע קאברים לשירי הDire Straits,זכרתי גם ביקורות של mazavharuach על האקוסטיקה הנוראה של ההאנגר אבל היה בי געגוע ישן נושן לשירים הללו שמזמן לא שמעתי.

                        גם הלכתי בידיעה שלא אזכה לראות את האחים נופלר ובכלל חברי הלהקה ה"מקוריים" הם שניים: 

                        אלן קלארק -קלידים וכריס וויט - סקסופון (וכן חליל צד,קלרינט ומרקסים) והם בעצם אלו שהקימו את ההרכב The Straits שבו גם חברים:

                        טרנס רייס - שירה וגיטרה מובילה

                        סטיב פרון - תופים

                        אדם פליפס - בגיטרה

                        מיק פיט - בס וקונטרבס

                        ג'יימו סקווייר - שירה וקלידים (בונגוסים,מיקסר,גיטרה אקוסטית ובעצם בכל כלי שנמצא לידו)

                         

                        הגעתי להאנגר כשהתורים בקופות נראו אינסופיים, אך טיפול זריז של אנשי המקום הריץ אותי לקופה תוך דקות ספורות בלבד.

                        בכניסה להאנגר חיפשתי היכן מוכרים בירה,בחורה צעירה שהחזיקה בידה כוס כיוונה אותי לתוך ההאנגר עצמו תוך שהיא מסננת שהמחיר גבוה,29 ש"ח עבור כוס בירה של גולדסטאר (איני יודע מי אחראי על התמחור אבל אם אלו אנשי ההאנגר אז כדאי מאוד שיורידו מחירים).

                         

                        ההופעה התחילה באיחור של חצי שעה אך מה זו חצי שעה איחור בימינו? הרי אנו רגילים שהופעות מתחילות באיחור של מעל שעה ואפילו שעתיים...

                         

                        מהרגע שהתחילה ההופעה הבנתי מספר דברים:

                        1) בוב דילן טעה (טוב נו,אולי באמת הDire Straits נשמעה כמו להקה של איש אחד,מארק נופלר) אבל בStraits זה לגמרי     לא כך.

                        2) לא מדובר בהרכב קאברים אלא בהרכב מוכשר מאוד שעולה על המקור

                        3) האקוסטיקה אכן לא היתה שיא השיאים בהאנגר 11,אבל היא היתה טובה יחסית למה שדמיינתי

                         

                        בשתי מילים הופעה מעולה,

                        טרנס רייס הסולן וגיטריסט מוביל גרם לי לשאול את עצמי: נופלר מי? (Knopfler who?) 

                        בקולו העמוק,קצת מחוספס וסדוק הוא הגיש את השירים כמו סיפורים והתחברתי לקולו מיד איך ששמעתי אותו.

                        גם הוא פורט על הגיטרה עם האצבעות ולא עם מפרט,בדיוק כפי שמארק נופלר עושה,

                        אך הקול שלו הרבה יותר מיוחד משל נופלר.


                        חשתי שאני בעצם רואה את הDire Straits או גרסה מתקדמת שלהם.

                         

                        כל אחד מחברי ההרכב הפגין ביצועים מרשימים,אם על התופים או בסולואי הגיטרה של טרנס רייס ואדם פיליפס,כמו גם סולו קלידים של אלן קלארק או סולו סקסופון של כריס וויט ואפילו סולו על הקונטרבס של מיק פיט שהיה נראה עם פרצוף שפוך עד שהבנתי שזה בעצם המצב הטבעי שלו ,הפתיע אותי ג'יימו סקוויר שאף הוא היה אחראי על קלידים ובאחד השירים הוא שר, וקולו,בשונה מקולו העמוק והמחוספס של טרנס רייס,רך ועדין כמו של נער מקהלה והוא הפגין את כישוריו המוסיקליים על כל כלי אפשרי שהיה על הבמה.

                         

                        המופע היה מופע ישיבה אך טרנס קרא לקהל להגיע לקדמת הבמה,נראה שהקהל פשוט חיכה להזמנה הזו כי תוך שניות ספורות הקהל כולו נעמד על הרגליים ומי שהיה מספיק זריז הצליח להגיע לקדמת הבמה.

                         

                        נעשו ביצועים מיוחדים לרומיאו וג'ולייט לאחים לנשק,חקירות פרטיות ושאר להיטי הDire Straits

                        הקהל שהיה מעורב לגמרי ללא הבדל דת,מין או גיל היה כאחד וכולם מקווים שההופעה פשוט לא תגמר.

                        ניתן להבחין שחברי ההרכב אוהבים את מה שהם עושים,החיוך על פניו של כריס וויט במשך כל ההופעה,האינטראקציה של טרנס רייס עם הקהל, הניצוח של אלן קלארק על שאר חברי הלהקה,ה"ביחד" של כל חברי ההרכב בשירי ההדרן,איך אומרים בצבר? חומוס עושים באהבה או לא עושים בכלל... כך גם במוזיקה ויש הרבה אהבה בהרכב הזה.

                         

                        אחרי שעתיים רצופות,נפרדו חברי הלהקה מהקהל המפרגן ואולי אף עשו דרכם למלון ומשם לשדה התעופה,

                        אני התעוררתי ביום שאחרי לתחילת מבצע עמוד ענן למציאות הישראלית שנראה שרחוקה אלפי שנים מהעולם בו חיים חברי הStraits.

                         

                        במשך ההופעה ישבה לידי בחורה צעירה שצילמה את ההופעה, ביקשתי ממנה שתשלח לי תמונות כדי שאוכל להעלות כאן לפוסט, אז הנה תמונות מתוך ההופעה שצילמה מור קצמן. (תודה מור!)

                         

                        ''

                         

                        ''

                         

                        הציון שלי:

                        להרכב            : 5 מתוך 5

                        למחירי הבירות  : 1 מתוך 5

                        לסאונד            : 3  מתוך 5 (איני מבין מדוע לא מצליחים לשמוע את כל כלי הנגינה בחלק מהשירים... אתה רואה שמישהו

                                                              מנגן על גיטרה אך שומע את הגיטרה של האחר...איני יודע אם זה קשור לאיש הסאונד או

                                                              למבנה המקום עצמו או לאופן פריסת האולם והבמה אבל צריכים לפתור את הבעיה הזו)

                        ערן

                        דרג את התוכן:

                        הציון שלי: 5 מתוך 5

                          3 תגובות   יום ראשון, 4/11/12, 15:00

                          פעם בכמה זמן אני מריץ כל מיני חיפושים על קהילת המוזיקה והקפה בכלל כדי למצוא איזו פנינה יקרת ערך שלא דהתה עם הזמן...

                          לא אחשוף מה חיפשתי, נשמור זאת לפוסט הבא,אבל את הפנינה הזו מצאתי אי שם בשנת 2008 בפוסט הזה:

                          lilies* - fade out*

                           

                          מדהים איך שיר כמו In a Manner of Speaking של Tuxedomoon מ1985 מקבל כל כך הרבה גרסאות כיסוי מדהימות אף הן.

                          גרסת הכיסוי המוכרת ביותר היא של Nouvelle Vague מ2004 ולא תאמינו,

                          מצאתי אתר שנותן למאזינים לדרג מי משתי הגרסאות טובה יותר המקור הוא הכיסוי:

                          http://www.cover-vs-original.com/song-136.html

                           

                          מאז שאני זוכר את עצמי (נו טוב,אולי כמה שנים אחרי כן),כשהחלטתי שאני מלקט כל פיסת מוזיקה של Minimal Compact,לא יכולתי שלא להיתקל בחומרים של Tuxedomoon וזה היה אחד מהם.

                          אני רוצה להחיות את הדיון ההוא מ2008 עם מספר גרסאות כיסוי שמצאתי ברחבי היוטיוב (אשמח לתגובות)

                           

                           

                          נתחיל מהמקור:

                          http://www.youtube.com/watch?v=l6H-ESkf2bU

                          Tuxedomoon - In a Manner of Speaking

                          ''
                           

                           


                          נמשיך עם מרטין גור מדפש מוד 

                          http://www.youtube.com/watch?v=dEHJ7ZfJgmE

                          Martin Gore - In a Manner of Speaking(Original)

                          ''


                          הגענו לNouvelle Vague

                          http://www.youtube.com/watch?v=0ZilC3ldN84

                          Nouvelle Vague - In a Manner of Speaking

                          ''


                          http://www.youtube.com/watch?v=JvlxR_F2iCw

                          Amanda Palmer - In a Manner of Speaking

                          ''


                          http://www.youtube.com/watch?v=w2CPFLHzKQQ

                          In A Manner Of...Speaking (Liz Durrett )

                          ''

                           

                           

                          http://www.youtube.com/watch?v=pIXJsGKhNzc

                          Dr Opin - In a manner of speaking

                           

                           

                          http://www.youtube.com/watch?v=fzGoCp6hv7Y

                          Paolo Benvegnù - In a manner of speaking

                           

                           

                          http://www.youtube.com/watch?v=4muy33c8Qqg

                           John Sawyer - In a manner of speaking

                           

                          http://www.youtube.com/watch?v=9DUbzKQVX0k

                          Ermou Crew - In A Manner Of Speaking

                           

                          http://www.youtube.com/watch?v=AKu068ctcmM

                          Margret Runarsdottir - In a manner of speaking

                           

                          http://www.youtube.com/watch?v=C-m_ZTqL67Q

                          Sound & Vision dept  -  In A Manner Of Speaking


                           

                            

                           

                          אוקיי,אז לא כל הגרסאות מדהימות

                          אבל מדובר בשיר עוצמתי שנראה שאיך שלא ינגנו אותו המילים שלו לא נכנעות למקצב

                          השיר נשאר ויישאר אלמותי גם בעוד מאות גרסאות בעתיד

                           

                          ערן

                           

                          דרג את התוכן:

                            פרופיל

                            eranfox
                            1. שלח הודעה
                            2. אוף ליין
                            3. אוף ליין

                            ארכיון

                            פיד RSS