בלילה,מיד אחרי ליל הסדר,ממש לא ישנתי טוב...

אליהו נחר בסלון בקולי קולות ואז בשלב מסוים החלטתי שדי,נמאס לי!

קמתי מהמיטה והלכתי לסלון,ניגשתי אליו בשקט בשקט ואז צעקתי לו: "יאללה צא לי מהבית, אין לך עוד משפחות להטריד? יש לי כאן שכן מתחזק,לך תציק לו!"

אליהו התמתח בספה מלמל משהו בעברית עתיקה ויצא...

בדקתי שלא לקח עימו אי אילו פריטים יקרי ערך,כיביתי את האור וניגשתי לכיוון חדר השינה ואז...

דפיקה בדלת.

"אני אהרוג אותו",חשבתי לעצמי.

פתחתי את הדלת ושאלתי אותו:"נו מה עכשיו?"

אליהו בקול חנוק ענה:"אין שם אף אחד..."

"שיט" אמרתי לעצמי,הם מוזמנים...

"אז מה עם השכן הדתי?" שאלתי.

"אני לא יכול לדפוק שם,זה ישבור לו את הלב לראות אותי ועוד שיכור מהתחת..." ענה לי.

"טוב,אתה יכול לישון בסלון אבל תשכב על הצד כדי שלא תנחר כאן כמו מסור ורק שתדע לך שחבר שלי מהעבודה דוד מחכה עם דלת פתוחה שתגיע גם השנה ואתה שוב תאכזב אותו..." אמרתי.

"מי? כהן? אין סיכוי שאני עובר אצלו עם היין הזול שלו..."

חחח

הבהרה: השמות המוזכרים בסיפור הן פרי דמיוני בלבד ואין קשר בינם לבין המציאות.

הכל התחיל כשקיבלתי הזמנה למופע השקת אלבום הבכורה של אלון לנדא יוצא להקת המושבה.

הסתקרנתי... ומאחר ואיני בטוח לגבי שעות תחילת ההופעות ב"האזור" הגעתי לקראת 22:00 למזלי ההופעה התחילה ב22:45 אז ניצלתי את הזמן לסקור את המקום שמעוצב בצורה ממש מזמינה.

מהכניסה ועד לבמה תלויים להם תופי סנייר שמשמשים כבתי מנורה לתאורת אוירה.

המקום משופע כך שבתחתית השיפוע נמצאת הבמה.

הרמקולים מכוונים כך שיגיעו גם לאיזור שקרוב לבמה וישנם רמקולים נוספים רחוקים מהבמה לטובת אלו שעומדים רחוק מהבמה.

לקראת רבע לאחת עשרה התיישב לידי אדם מוכר אבל היה חשוך ולא הייתי בטוח אז גם לא פניתי אליו בהמשך התחוור לי שזה היה לא אחר מארז נץ, אורח הכבוד של אלון לנדא.

המקום התמלא ונכחו בו להערכתי כ200 איש ואז אלון והבויז עלו לבמה.

אלון, חמוש בגיטרה,זקן ושפם עבות ושיער פרוע ומבט נוצץ בעיניים פונה לקהל ומסביר חבר'ה את מוזמנים לרחבה זה לא בדיוק הולך להיות מופע בישיבה.

הדיבור הישיר עם הקהל אינו רק בגלל שרוב הקהל מורכב מחברים וחברות ובני משפחה אלא פשוט בגלל שזה הסגנון של אלון,חופשי ומשוחרר.

מלווה בבויז tHe bOyz מתחילים את אחת ההופעות הטובות שראיתי השנה ברוק הישראלי וממספר סיבות:

1. רוב השירים בעברית

2. אנרגיות חיוביות על הבמה

3. אינטראקציה מושלמת עם הקהל

4. גיטרות,גיטרות,גיטרות

5. כריזמה שניתן לאבחן כבר ממבט ראשון

אלון מוביל את ההופעה כולה כאשר בכל פעם הוא מעביר את "אור הזרקורים" לאחד מהבויז אם זה ניצן אייזנברג על הבס או יובל מלכה על הגיטרה או רום גוב שממבט ראשון נראה שקט כזה ורגוע אך די מהר מפליא במכותיו על התופים ויכול בהחלט להיכנס להיכל תהילת המתופפים אם קיים כזה.

הקהל באקסטזה, יש איזה גרוב כזה כייפי בהופעה הזו שמצד אחד חשמלית וקופצנית ומצד שני די אינטימית.

באופן די חלק מצטרף באמצע המופע ארז נץ וביחד מבצעים את אחד הקאברים המוצלחים ששמעתי לFOXY LADY של מי אם לא Jimi Hendrix האגדי.

בכלל לכל אורך המופע אלון נותן כבוד עצום לגיטרה החשמלית,לרוק וכמובן לקהל ובל אשכח שגם לויסקי בחסות ג'ק דניאלס שפרסו חסותם על הפקת הקליפים של אלון שצולמו אי שם בסלובניה,בוימו ונערכו ע"י צמד הגאונים עמית סידס ומור שני שבסוף המופע הוזמנו לבמה לקבל ריספקט.

כבר כתבתי בעבר שמופע רוק ללא זיעה אינו מופע אמיתי ובמופע אמש היתה זיעה היתה נשמה היתה חברותא, ארז נץ תרם חלק לא מבוטל בוירטואוזיות שלו בפריטה על מיתרי הגיטרה אך גם הוא נתן כבוד לחבר'ה וזה עשה נעים לראות וגם לשמוע.

לקראת סוף המופע במשך למעלה משש דקות רצופות הודה אלון לכל מי שעזר ותמך ומה לא,בזמן שיובל מלכה מלווה אותו ברקע עם גיטרה.

איני זוכר בדיוק אם זה היה לפני התודות או אחרי התודות,אבל אלון שאל את הקהל אם לשחרר את החיה (ממש נזכרתי בANIMAL מחבובות) והוא בעצם התכוון לרום גוב המתופף שברגע ש"שוחרר" הדגים בקטנה מה מתופף טוב מסוגל לעשות עם מערכת תופים - סולו תופים ארוך שהבהיר לי שהזנחתי את שיעורי התיפוף יותר מדי זמן...(והיי הוא עובר לארה"ב עם הלהקה שלו Seek Irony, אז אלון מחפש מתופף... )

המופע הסתיים בחצות בדיוק והאמת לא נשארתי לברר אם יהיה איזה ג'אם אמנים אל תוך הלילה...ידעתי שיש לי יום עבודה חדש לקום אליו ואשה שמחכה בבית. האנרגיות היו כל כך טובות שממש לקח לי זמן להירדם (אולי בכל זאת הייתי צריך להישאר?)

אם כך נשאר לי רק לצטט מתוך דף האירוע בפייסבוק:
"אחרי שנתיים של הופעות, הקלטות, קליפים, הצלחות, כישלונות, צעקות, חיבוקים, נשיקות, התחשמלויות, גיטרות שבורות, מסיבות, מעודדות, המון בירה, המון זיעה והמון המון המון אהבה..."

הסתיימה לה אחת ההופעות הטובות שראיתי השנה ואני מקווה שנשמע על עוד ועוד הופעות.

לכל מי שנכח בהופעה חילקו את הדיסק במהדורה מוגבלת ומיוחדת לערב ההשקה עצמו - המון ריספקט לקהל!

אלון לנדא -חפשו את ההופעות הקרובות או ריכשו את האלבום.

מצרף מצגת תמונות שצילם אביב רון - תודה רבה אביב!!!

http://www.youtube.com/watch?v=pikEYsscvIA

נתחיל בחוקים:

חוק מספר1 - הלכתם להופעת רוק בבארבי בתל אביב - קחו בחשבון שההופעה תתחיל ב23:00 ולא דקה לפני.

חוק מספר 2 - הלכתם לבארבי בתל אביב להופעה שהיא בישיבה אז כדאי שתגיעו מוקדם (כדי לתפוס מקום) ההופעה תתחיל בדר"כ ב23:00.

חוק מספר 3 - תמיד לבדוק אם קיים חוק מרפי כי יש סיכוי גדול שהוא מבטל את שני החוקים הראשונים!

אחרי שעברתם על החוקים ושיננתם בע"פ אני יכול בשקט ובביטחה להתחיל:

"מתי מתחילה ההופעה?" שאלה אותי אשתי.

"זה בבארבי וזו הופעת איחוד מרגשת אז אני מניח שכרגיל ב23:00" , עניתי. (בוחן פתע: באיזה חוק זה כתוב?)

"אז להזמין את הבייביסיטר ל22:30?" - "כן",עניתי,נגיע לשם תוך עשר דקות ולא נאלץ לחכות הרבה עד לתחילת ההופעה.

הגענו לבארבי, לא להאמין שמצאתי חניה על הכביש הראשי (כבר חשוד), הגענו לשומר והוא: "הכניסה מסביב, דרך הרצל"

(עכשיו אני כבר שומע את צליל הלהקה בוקעים מבפנים...)

נכנסנו.

"מתי התחילה ההופעה?" - אני שואל מישהי והיא עונה: "לפני רבע שעה משהו כזה..." (בוחן פתע: מי זה מרפי?)

התמקמנו ליד הבר, שלטי איסור העישון שימשו לקישוט בלבד והברבי היה טחון עשן בדיוק כמו בשנות התשעים כשקרח תשע עדיין היו פעילים, הבארבי היה מפוצץ עד כמעט אפס מקום, קרח תשע על הבמה נותנים ברוק ומעיפים את הקהל אחורה בזמן לשנות התשעים ולזכרונות מאז.

הקרח לא יבש הוא בוהק,עם תוספת של קלידנית בשם חגית מרום,שנושאת ברחמה בחודש מתקדם תינוק.

אולי מכאן היא תצא ישר ללידה פעילה...

נעם רותם, ללא קול ממש, ייתכן שבימי הזוהר עוד היה לו משהו אבל עכשיו נעם רותם בא לעשות רוק ופחות פופ.

הגיטרות מחוספסות ומה שמעדן את הצליל הם צלילי האורגן של חגית.

אשתי לא ממש מתלהבת ומתנחמת בכך שנגיע הביתה לפני חצות.

אני דווקא מאוד שמח שהלהקה התאחדה אבל משתדל להתאפק, אולי האיחוד הינו זמני, הרי בשביל איחוד אמיתי צריכים חומרים חודשים ובכל זאת אולי גם להוציא אלבום חדש.

יש המון להקות שאני מתגעגע אליהן ויודע שלא יחזרו עוד אבל כשסוף סוף יש להקה שמתאחדת, אני רוצה להאמין שזה יחזיק יותר מהופעה אחת בבארבי.

נעם רותם מזמין מהקהל את אסף אמדורסקי שמשך את הלהקה לעולם הזה וביחד מנגן איתם את השיר אסף אמדורסקי.

נעם מספר על רקדן זקן של פלמנקו שנשאל האם הוא זוכר את הפעם הראשונה שהוא התחיל להופיע והרקדן ענה:

"בוודאי שאני זוכר - זו בדיוק הפעם שבה החיים הנכונים התחילו" 

אחרי הפסקה ארוכה של תשע שנים או יותר, נראה שנעם רותם והחבר'ה מקרח תשע החליטו שהחיים שלהם הולכים לחזור לדרך הנכונה.

אני מקווה שהאנרגיות של חברי קרח תשע תתורגמנה ליצירה חדשה שעליה נשמע בקרוב.

תנו להם ללכת כפי ששרו קרח תשע , פשוט תנו להם ללכת!

היום קיבלתי ידיעה מעציבה,

בנו של אחד העובדים בחברה שבה אני עובד (ושבמקרה הוא גם המנהל שאחראי עליי באופן כמעט ישיר ושאותו אני מכיר אישית),חלה בסרטן הדם.

לכן החלטתי לשתף את הפוסט הזה ואיני יודע כמה חשיפות תהיינה לו אבל חשוב יותר כמה תרומות ייכנסו עקב הפוסט הזה

ואני מקווה שכמה שיותר.

רון אזולאי,חלה בסרטן הדם וצפוי לעבור השתלת מח עצם בבית חולים בארה"ב

ולאחר מכן יזדקק לסכום כסף גדול עבור תרופות והסדרי החלמה.

למעוניינים לתרום ישירות לחשבון הבנק, החשבון למתן תרומות לרון הוא:

בנק הפועלים,

סניף המלך ג'ורג' בירושלים

מספר סניף – 690

מספר חשבון – 500312

תודה רבה, רק בריאות! 

פרולוג:

עוד הרבה לפני שMTV נולדה, הוקמה להקת הDire Straits ע"י האחים מארק ודיוויד נופלר.

הם יצרו רוק עדין בזמן שמסביב שלטו הPאנק והדיסקו, אך הם לא ויתרו והמשיכו בשלהם.

עד האלבום החמישי שלהם Brothers in Arms הם מכרו מיליוני עותקים מהאלבומים הקודמים...

אבל כשהוא יצא לאור, קרו מספר שינויים בעולם שאולי בזכותם ובזכות התזמון בהוצאת האלבום,

סוף סוף קיבלו הDire Straits את ההכרה הראויה להם והפכו ב1985 ללהקה הנמכרת ביותר בעולם באותה תקופה.

השינויים שקרו אז היו הדיסקים שנכנסו לשוק, הולדת ערוץ MTV אירופה,שאגב השיר הראשון ששודר בו היה Money for Nothing,הLIVE AID שבו נתנו הDire Straits הופעה מוצלחת ביותר.

עשור אחר כך התפרקו הDire Straits באופן רשמי כשבכל אותן שנים תמיד מארק נופלר היווה את עמוד התווך של הלהקה

גם כשחלק מחברי הלהקה התחלפו...

ב13.11.12, הגיעו לישראל חברי הStraits להאנגר 11 בנמל ת"א להופעת סיום סיבוב ההופעות האירופאי שלהם 

אני לתומי חשבתי שמדובר במופע קאברים לשירי הDire Straits,זכרתי גם ביקורות של mazavharuach על האקוסטיקה הנוראה של ההאנגר אבל היה בי געגוע ישן נושן לשירים הללו שמזמן לא שמעתי.

גם הלכתי בידיעה שלא אזכה לראות את האחים נופלר ובכלל חברי הלהקה ה"מקוריים" הם שניים: 

אלן קלארק -קלידים וכריס וויט - סקסופון (וכן חליל צד,קלרינט ומרקסים) והם בעצם אלו שהקימו את ההרכב The Straits שבו גם חברים:

טרנס רייס - שירה וגיטרה מובילה

סטיב פרון - תופים

אדם פליפס - בגיטרה

מיק פיט - בס וקונטרבס

ג'יימו סקווייר - שירה וקלידים (בונגוסים,מיקסר,גיטרה אקוסטית ובעצם בכל כלי שנמצא לידו)

הגעתי להאנגר כשהתורים בקופות נראו אינסופיים, אך טיפול זריז של אנשי המקום הריץ אותי לקופה תוך דקות ספורות בלבד.

בכניסה להאנגר חיפשתי היכן מוכרים בירה,בחורה צעירה שהחזיקה בידה כוס כיוונה אותי לתוך ההאנגר עצמו תוך שהיא מסננת שהמחיר גבוה,29 ש"ח עבור כוס בירה של גולדסטאר (איני יודע מי אחראי על התמחור אבל אם אלו אנשי ההאנגר אז כדאי מאוד שיורידו מחירים).

ההופעה התחילה באיחור של חצי שעה אך מה זו חצי שעה איחור בימינו? הרי אנו רגילים שהופעות מתחילות באיחור של מעל שעה ואפילו שעתיים...

מהרגע שהתחילה ההופעה הבנתי מספר דברים:

1) בוב דילן טעה (טוב נו,אולי באמת הDire Straits נשמעה כמו להקה של איש אחד,מארק נופלר) אבל בStraits זה לגמרי     לא כך.

2) לא מדובר בהרכב קאברים אלא בהרכב מוכשר מאוד שעולה על המקור

3) האקוסטיקה אכן לא היתה שיא השיאים בהאנגר 11,אבל היא היתה טובה יחסית למה שדמיינתי

בשתי מילים הופעה מעולה,

טרנס רייס הסולן וגיטריסט מוביל גרם לי לשאול את עצמי: נופלר מי? (Knopfler who?) 

בקולו העמוק,קצת מחוספס וסדוק הוא הגיש את השירים כמו סיפורים והתחברתי לקולו מיד איך ששמעתי אותו.

גם הוא פורט על הגיטרה עם האצבעות ולא עם מפרט,בדיוק כפי שמארק נופלר עושה,

אך הקול שלו הרבה יותר מיוחד משל נופלר.

חשתי שאני בעצם רואה את הDire Straits או גרסה מתקדמת שלהם.

כל אחד מחברי ההרכב הפגין ביצועים מרשימים,אם על התופים או בסולואי הגיטרה של טרנס רייס ואדם פיליפס,כמו גם סולו קלידים של אלן קלארק או סולו סקסופון של כריס וויט ואפילו סולו על הקונטרבס של מיק פיט שהיה נראה עם פרצוף שפוך עד שהבנתי שזה בעצם המצב הטבעי שלו ,הפתיע אותי ג'יימו סקוויר שאף הוא היה אחראי על קלידים ובאחד השירים הוא שר, וקולו,בשונה מקולו העמוק והמחוספס של טרנס רייס,רך ועדין כמו של נער מקהלה והוא הפגין את כישוריו המוסיקליים על כל כלי אפשרי שהיה על הבמה.

המופע היה מופע ישיבה אך טרנס קרא לקהל להגיע לקדמת הבמה,נראה שהקהל פשוט חיכה להזמנה הזו כי תוך שניות ספורות הקהל כולו נעמד על הרגליים ומי שהיה מספיק זריז הצליח להגיע לקדמת הבמה.

נעשו ביצועים מיוחדים לרומיאו וג'ולייט לאחים לנשק,חקירות פרטיות ושאר להיטי הDire Straits

הקהל שהיה מעורב לגמרי ללא הבדל דת,מין או גיל היה כאחד וכולם מקווים שההופעה פשוט לא תגמר.

ניתן להבחין שחברי ההרכב אוהבים את מה שהם עושים,החיוך על פניו של כריס וויט במשך כל ההופעה,האינטראקציה של טרנס רייס עם הקהל, הניצוח של אלן קלארק על שאר חברי הלהקה,ה"ביחד" של כל חברי ההרכב בשירי ההדרן,איך אומרים בצבר? חומוס עושים באהבה או לא עושים בכלל... כך גם במוזיקה ויש הרבה אהבה בהרכב הזה.

אחרי שעתיים רצופות,נפרדו חברי הלהקה מהקהל המפרגן ואולי אף עשו דרכם למלון ומשם לשדה התעופה,

אני התעוררתי ביום שאחרי לתחילת מבצע עמוד ענן למציאות הישראלית שנראה שרחוקה אלפי שנים מהעולם בו חיים חברי הStraits.

במשך ההופעה ישבה לידי בחורה צעירה שצילמה את ההופעה, ביקשתי ממנה שתשלח לי תמונות כדי שאוכל להעלות כאן לפוסט, אז הנה תמונות מתוך ההופעה שצילמה מור קצמן. (תודה מור!)

הציון שלי:

להרכב            : 5 מתוך 5

למחירי הבירות  : 1 מתוך 5

לסאונד            : 3  מתוך 5 (איני מבין מדוע לא מצליחים לשמוע את כל כלי הנגינה בחלק מהשירים... אתה רואה שמישהו

                                      מנגן על גיטרה אך שומע את הגיטרה של האחר...איני יודע אם זה קשור לאיש הסאונד או

                                      למבנה המקום עצמו או לאופן פריסת האולם והבמה אבל צריכים לפתור את הבעיה הזו)

ערן

פעם בכמה זמן אני מריץ כל מיני חיפושים על קהילת המוזיקה והקפה בכלל כדי למצוא איזו פנינה יקרת ערך שלא דהתה עם הזמן...

לא אחשוף מה חיפשתי, נשמור זאת לפוסט הבא,אבל את הפנינה הזו מצאתי אי שם בשנת 2008 בפוסט הזה:

lilies* - fade out*

מדהים איך שיר כמו In a Manner of Speaking של Tuxedomoon מ1985 מקבל כל כך הרבה גרסאות כיסוי מדהימות אף הן.

גרסת הכיסוי המוכרת ביותר היא של Nouvelle Vague מ2004 ולא תאמינו,

מצאתי אתר שנותן למאזינים לדרג מי משתי הגרסאות טובה יותר המקור הוא הכיסוי:

http://www.cover-vs-original.com/song-136.html

מאז שאני זוכר את עצמי (נו טוב,אולי כמה שנים אחרי כן),כשהחלטתי שאני מלקט כל פיסת מוזיקה של Minimal Compact,לא יכולתי שלא להיתקל בחומרים של Tuxedomoon וזה היה אחד מהם.

אני רוצה להחיות את הדיון ההוא מ2008 עם מספר גרסאות כיסוי שמצאתי ברחבי היוטיוב (אשמח לתגובות)

נתחיל מהמקור:

http://www.youtube.com/watch?v=l6H-ESkf2bU

Tuxedomoon - In a Manner of Speaking

נמשיך עם מרטין גור מדפש מוד 

http://www.youtube.com/watch?v=dEHJ7ZfJgmE

Martin Gore - In a Manner of Speaking(Original)

הגענו לNouvelle Vague

http://www.youtube.com/watch?v=0ZilC3ldN84

Nouvelle Vague - In a Manner of Speaking

http://www.youtube.com/watch?v=JvlxR_F2iCw

Amanda Palmer - In a Manner of Speaking

http://www.youtube.com/watch?v=w2CPFLHzKQQ

In A Manner Of...Speaking (Liz Durrett )

http://www.youtube.com/watch?v=pIXJsGKhNzc

Dr Opin - In a manner of speaking

http://www.youtube.com/watch?v=fzGoCp6hv7Y

Paolo Benvegnù - In a manner of speaking

http://www.youtube.com/watch?v=4muy33c8Qqg

 John Sawyer - In a manner of speaking

http://www.youtube.com/watch?v=9DUbzKQVX0k

Ermou Crew - In A Manner Of Speaking

http://www.youtube.com/watch?v=AKu068ctcmM

Margret Runarsdottir - In a manner of speaking

http://www.youtube.com/watch?v=C-m_ZTqL67Q

אוקיי,אז לא כל הגרסאות מדהימות

אבל מדובר בשיר עוצמתי שנראה שאיך שלא ינגנו אותו המילים שלו לא נכנעות למקצב

השיר נשאר ויישאר אלמותי גם בעוד מאות גרסאות בעתיד

ערן

עשור - עשר שנים - מאה ועשרים חודשים - שלושת אלפים שש מאות וחמישים ימים - שמונים ושבע אלף ושש מאות שעות

כמה זמן עבר מאז ביטלו הפלפלים את הופעתם בארץ הקודש, כמה זמן ציפינו וחיכינו והנה התאריך 10.09.12 הגיע , שמועות על נסיונות שכנוע לביטול ההופעה מצד גורמים לבנוניים עמדו לחלקינו כעצם בגרון, הפחד מביטול נוסף הפך אותנו לספקנים.

גם כשהכרטיסים כבר ביד,תחושת הפחד הנוראית,לא ממלחמה חס ושלום,אלא מביטול ההופעה,גרמה לקהל לדריכות עצומה עד לעליה לבמה של חברי הלהקה ב21:00 בערב פחות או יותר כמתוכנן.

אבל נתחיל מההתחלה,הופעת החימום הראשונה התחילה ב18:30 בדיוק כפי שפוקסם, ריף כהן עולה לבמה ומקפיצה את הקהל שכבר נוכח במקום,בעוד רבים נוהרים מכיוון תחנת הרכבת הירידים/אוניברסיטה ומכיוון רמת גן ובעצם מכל מקום אפשרי.

להופעה הגיעו לפי ההפקה כ50,000 איש ,הגיע קהל מגוון,מבוגרים וצעירים,משפחות,דתיים וחילונים,יהודים וערבים,אשכנזים ומזרחים אפילו תינוקות ראיתי ,ממה שהיה פעם נחלת הפאנקיסטים והרוקרים בלבד לא נשאר כמעט זכר,הפלפלים כבר מזמן הפכו לנחלת הכלל ולכן גם המופע תומחר בהתאם כאילו היו מדונה ואגיע גם לזה בהמשך.

היה נראה לי שמשהו לקוי בתכנון כבר מההתחלה אבל איני יכול להאשים רק את שוקי וייס וההפקה מאחר וישנם גורמים שאינם קשורים להפקה אך בהחלט תרמו לבלאגן.חברת תל-אופן לא עמדה בעומס והשביתה את כל העמדות הסמוכות לפארק הירקון - יכולת להגיע לשם אבל לא יכולת לצאת משם.המערכות המתקדמות והמשוכללות ידעו ליידע את הציבור שכל העמדות תקולות...אז איך חוזרים הביתה אחרי הופעה? ברכבת, אה נכון, הקווים האחרונים לא מגיעים לכל היעדים ובכלל לפני חצות מסתיימת פעילות הרכבות ומה לעשות שיש קהל רב ברובו נוער שרוצה לחזור הביתה ואין לו דרך לרכוש כרטיסים כי התור לרכישת כרטיסים עצום? אז פונים למוניות - מחיר נסיעה על נתיבי איילון מת"א רוקח לבת ים קוממיות - מרחק נסיעה של כעשר דקות תומחר על ידי הנהגים ב100 ש"ח ללא מצמוץ וללא מונה!!! איפה שר התחבורה שלנו?

האם אירועים גדולים ורבי משתתפים לא מתאימים למדינתנו? האם ניתן להסיק מחוסר הארגון שאכן מדובר במדינת עולם שלישי? והאם ההפקה יכלה איכשהו לגרום למצב בו היא מגיעה להסדר עם התחבורה העירונית והבינעירונית? לא יודע...

נחזור לתחילת ההופעה של ריף כהן,בדיוק הגעתי עם הרכבת לתחנת הירידים וכמו כולם נשפכתי מהרכבת לעבר הפארק...

שלטים גדולים כיוונו אותנו לעבר השערים אך כשהגענו נאמר לנו שעלינו להמשיך וללכת עוד כ100 מטרים לשערים אחרים, אז לפעם הבאה אני מציע להסיר את השלטים אם לא ניתן להיכנס מהיכן שאמורים, אחרי 100 מטר הגענו ואז הסבירו לנו שעלינו להמשיך עוד 100 מטרים, לא חבל? בזמן שאנו מבצעים את צעדת סובו הפארק והקיפוהו אני כבר שומע את ריף מבצעת שיר שני...

לבסוף הגענו, כל מי שרצה להכניס בקבוקי מיים מעל ליטר או פחיות שתיה או בירה נאלץ להיפרד מהם בכניסה, למזלי הבאתי עמי שני בקבוקים מיים קטנים מפלסטיק אבל כאן לא הסתיים הבלאגן, כשכבר נכנסו למתחם אחרי שעברנו בדיקות ע"י לפחות שישה מאבטחים שונים,הבנו שחייבים לרוץ לקנות בירה ומשהו לאכול כי התורים בקופות היו ארוכים מאוד.

ריף עדיין ברקע ולתדהמתנו אחרי לא מעט זמן בתור לקופות המזון מסתבר שהקופה שבה עמדנו מכרה כרטיסים לבירה בלבד,מי שרוצה גם פיתה דרוזית יצטרך לחכות בתור לרכישת כרטיסים לפיתה דרוזית ומי שמעונין בנקניקיה יחכה בתור למכירת כרטיסים לנקניקיה, כל זה עוד לפני שציינתי שיש לחכות עבור כל אחד מהפרטים בתור חדש משלו.

אם הצלחתם לעקוב אחר הסיפור עד כה,וניסיתם לחשב את זמן ההמתנה, בואו ואקצר לכם: זמן ההמתנה הכולל היה בדיוק זמן ההופעה של ריף כהן וFool's Gold ביחד!

מאחר ואיני מכיר את Fool's Gold הרשיתי לעצמי לפספס את ההופעה (להציץ מדי פעם במסכים ולשמוע את הסולן מספר לכולם שנולד לא הרחק מהפארק ונראה שזה בעצם הקשר היחיד שלו לת"א...) קצת אחרי שFool's Gold ירדו מהבמה ולפני שהחל המופע של הפפרס, עלה שוקי וייס לבמה לברך את כל הקהל הנפלא שהגיע והזכיר לכולנו שחם ושרצוי לשתות הרבה מים ובירה (חשבתי שבירה מייבשת ולא ממש מרווה) וכמובן לאכול משהו ולהרים כוס בירה לחיים - עם מחירים כמו אלו שהיו בדוכנים המעטים עד מאוד אין ספק שהיה כאן פספוס עצום ומרירות רבה מצד הקהל - יכולת לחוש בעצבנות הזו כמעט בכל אחד מהתורים...אם ניקח לרגע את אוזפסט לשם השוואה: שם היו ברזיות מים לשתיה חופשית והיו מספיק עמדות בירה כך שלא היית צריך לחכות יותר מדי ופשוט היה מאורגן יותר אז מה אם היתה חצי כמות של קהל? זה לא תירוץ!

כשסוף סוף הפלפלים עלו לבמה הרגשתי הקלה רבה,כאילו עול כבד שסחבתי שנים ירד ממני ונעלם כלא היה.

הזכרתי לעצמי שוב את כל מה שעברתי בעשר השנים האחרונות וקלטתי שמדובר בהופעה שאולי לא תחזור (הלוואי ואני טועה והם עוד יפתיעו לטובה...)

פלי נראה כאילו לא התבגר למרות שהוא נושק לגיל 50,קידיס נראה כבר ממש מבוגר, הכרס יצאה במקום הקוביות השריריות בבטן,שפם פרדי מרקורי שרק מבגר אותו וכובע שמסתיר את העיניים ובעצם מסתיר את קידיס מעיניי הקהל.

צ'אד עוטה בנדנה כהרגלו והגיטריסט הצעיר קלינגהופר יושב לו בצד עם רגל מגובסת ,מה שטיפונת מבאס,אבל אני מניח שהנוכחות של פלי על הבמה והאנרגיות הרבות שהשקיע הפכו את הכל לשולי.

הפפרס היא להקת FUNKMETAL מיסודה ולכן הבס הוא בתפקיד די חשוב אם לא ה...

כל כך שמחתי לראות ולשמוע את פלי, נראה שהוא היה מאז ומתמיד הרוח החיה של הפפרס, מרבית השירים היו דווקא מהאלבומים האחרונים ואפשר היה לראות שהקהל התחלק לשניים - הצעירים והמבוגרים - הצעירים שלטו לגמרי במילות השירים ה"חדשים" בעוד ה"מבוגרים" שלטו היטב בחומרים ישנים יותר שכמעט אגב ולא היו וחבל.

על הבמה בנוסף לפפרס היו פרקשיוניסט ואורגניסט ובמהלך ההופעה הם גם העלו את איש החצוצרה אבישי כהן לנגן עמם, ההזמנה לנגן עם הפפרס היתה די ספונטנית והבנתי שהם עשו חזרה של חמש דקות בלבד לפני ההופעה, כבוד גדול לאבישי כהן ומי יודע אולי מדובר בקרש קפיצה לעולם הגדול...

אחרי שלל להיטים יורדים הפפרס לקראת החזרה להדרן, אני לתומי חשבתי שיהיו מספר הדרנים,אבל טעיתי, זה היה הדרן אחד ארוך של כ25 דקות אשר סיים הופעה מוצלחת באורך כולל של שעתיים. אפשר היה לראות שישנם עוד אנשים כמוני שפשוט עומדים ובוהים בבמה ומסרבים להאמין שזהו,נגמר. אחרי עשר שנים של ציפיה והמתנה חשבתי שמגיעה לנו עוד חצי שעה עם עוד מספר שירים מהעבר...חבל...

במהלך ההופעה,הקהל הזכיר לפפרס שלא יישכחו את הלל סלובק מחיפה שהקים את הלהקה ומת ממנת יתר של סמים בגיל כה צעיר, הלהקה מצידה דיברה על ואל הלל כאילו נכח במקום.

לסיכום, היתה הופעה טובה אם כי יכלה להיות מעולה אם היתה מתומחרת בצורה שונה והמקום היה מאורגן שונה,בהופעה כזו הייתי מוותר על טבעת הזהב ומשאיר את הVIP לכל הוונאביז או סתם שופוני, טבעת הזהב יצרה מצב מגוחך ששאר הקהל פשוט צריך להתמקם או רחוק מהבמה כדי להיות על גבעה ולצפות בבמה מלמעלה (את יכלו גם מי שלא קנו כרטיסים לעשות מחוץ לגדר) או להתמקם בצפיפות נוראית בקצה של טבעת הזהב כדי לראות את הבמה , כל מי שלא עשה זאת נשאר ב"עמק" שנוצר בין הגבעה המרוחקת מהבמה לטבעת הזהב ומשם אפשר היה רק לשמוע וספק אם אפשר בכלל היה לראות את מסכי הענק שהיו משני צידי הבמה.

זו היתה חוויה טובה וכיפית כאמור הופעה נמדדת לא רק בכמה האמן הזיע או הקהל הזיע,לא בכמה מעולה פלי דפק בבס והוכיח לכולנו שהוא סוג של עילוי בתחומו,הופעה נמדדת גם במסביב וכשזה צולע זה די פוגע בשלמות ההנאה.

אני מקווה שפלי שהבטיח שיזכור את הארוע הזה לנצח יזכור גם לשוב לכאן בשנית ולהופיע...

אני לא יודע מה לגבי שאר האנשים בקהל אבל אחרי ההופעה ועד לרגעים אלו ממש אני עדיין מריץ פליי-ליסטים של הפפרס ביוטיוב, ככה זה כרוצים לשמר את הערב המיוחד הזה עוד ועוד, כמו סוכרית מציצה שלא רוצים שתיגמר...

נשאר עכשיו לחכות להופעות הבאות ולקוות ששוקי וויס יחשוב פחות על הכסף וידאג באמת להנאה שלנו הקהל.

לא בכל יום יוצא לפגוש זמרת כל כך רבגונית כל כך מלאת שמחת חיים וחום ואהבה שגם סיפור חייה הוא סוג של יומן מסע מרתק מקצה אחד של העולם לקצהו האחר.

כשקיבלתי את הכרטיסים לא ידעתי בדיוק מי היא טניטה, השם היחיד שזכרתי היה טניטה טיקאראם שזכורה כאן בארץ עם הלהיט "Twist in my sobriety",כשהגעתי לזאפה עם אלי הזאפה כבר היה מלא עד אפס מקום ועוד הגענו מוקדם.

לקח עבור כל מי שמתעתד ללכת למופעי ישיבה: תגיעו שעה קודם! תוכלו בזמן שאתם מחכים לתחילת המופע לנהל שיחה טובה לשתות משהו ואולי אף לאכול משהו,תלוי היכן מתקיים המופע...

מאחר ולא לאלי ולא לי יש מושג בפורטוגזית או ספרדית או לטינית יכולנו בעצם להנות מהמקצב הלטיני והקול האדיר של טניטה - כן,כתבתי טניטה אך לאחר המופע עשיתי חיפוש ולא מצאתי אותה,למזלי חברת "שמיים" שמפיקה את סדרת המופעים ג'אז חם,העלתה סרטונים ליוטיוב ושם גיליתי בפעם הראשונה שבעצם לזמרת קוראים נוריה (Nuriya).

החלטתי שכדי לתת סקירה טובה על ההופעה,לא אוכל לעבור על רשימת השירים מההופעה,אלא אצטרך להעמיק ולחפור ולהביא קצת מעבר לסיקור הופעה רגיל.

אז קצת על נוריה (מתוך האתר שלה http://www.nuriyamusic.com)

הסיפור של Nuriya מושרש לפני שלושה דורות, במשפחתה היהודיה שמוצאה במזרח התיכון.
משפחתה של נוריה,יהודים שנמלטו מהמדינות שלהם, עיראק וסוריה, בין השנים 1920 ו-1940 בשל הרדיפות הדתיות.
כולם היו בדרכם לארה"ב עם זאת, רובם נותב מחדש ונשלח למקסיקו, כמו כן לארה"ב מכסות ההגירה היו מלאות.
חלקם הצליחו לנחות בניו יורק, שם הם נשארו, ואחרים עברו לגור בלוס אנג'לס.

נוריה נולדה במקסיקו סיטי וגדלה בין מקסיקו, לוס אנג'לס וניו יורק, השנים המעצבות ביותר שלה שפעו מוסיקה מהמזרח התיכון, מקסיקו וחלקים אחרים של אמריקה הלטינית, האיים הקאריביים, ספרדית פלמנקו, ואירופה הקלאסית.

 המסורות המוסיקליות העמוקות הללו יחד עם האמנות החזותית שלהם, הוחדרו על ידי אמה, שהיתה נחושה כיצד לעצב איך נפשה של נוריה תתקשר עד סוף חייה.

קרובי המשפחה המבוגרים של נוריה גם הטביעו את חותמם עם ניגון תמידי שלתקליטים ערביים ישנים שירה של פיזמונים (תפילות שחוברו למנגינות של מוזיקה חילונית) במפגשים משפחתיים.

הסבא העיראקי שלה בפרט, ערך לה הכרות עם הצבעים של התרבות המזרח תיכונית.

 לעתים קרובות הוא סיפר סיפורים על הקיץ בארץ הישנה, ​​כאשר הגאות נמוכה. האי ייצא במרחק קצר מהחוף, שהפך ביתם של סעודות ומפגשים של נגנים ורקדניות בטן.

 בבית שלה ושל משפחתה,הפכו התרבות הלטינית ותרבות המזרח התיכון מלאות החיים שלובות זו בזו - כור היתוך של תרבויות שונות זו מזו אך מלאות חיים וחום.

 נוריה מספרת שאפילו במטבח אצלה ניתן לראות את הפיוזן בין התרבויות: "שווארמה עם סלסה ו- טאקו עם טחינה"

קסם הילדות שלה עם ערבסקות מליסמטיות של אום כול ת'ום ואגוסטין לארה מעולם לא עזב אותה.

וכך היה עם צלילים, טעמים, וזיכרונות אלה שבהמשך כיוונו אותה ללימודי מוסיקה עתיקה ושיעורי ריקוד.

 לא משנה מה היא למדה, היא תמיד הביאה איתה את אותם אלמנטים משפיעים.

 מאוחר יותר בשנות העשרה שלה ובמכללה, היא למדה אופרה וג'אז.

 עם ידע טכני חזק יותר, היא נטשה אופרה וג'אז, והיא נמשכה בעוצמה חזרה לשפות המוסיקליות הלטיניות, והמזרח תיכוניות שהשתלבו בטבעיות ביחד לפני זמן רב.

סקרנות הנדודים שלה, לוקחת אותה לכל רחבי העולם כדי ללמוד לנגן.

 דוד קואנדו, חבר ותיק ומורה, שלחו אותה לקובה ללמוד מוסיקה מחול פולקלור ועם הבובות של מאנטאזס.

בישראל עם יאיר דלאל היא למדה את המנגינות העבריות והערביות העתיקות שנתנו השראתם על חלק ששמעו אותם בחצי הדרך על גבי הגלובוס במוזיקה האפרו-קובנית.

 מועשרת על ידי החוויות האלה, היא המשיכה לפריז בשנת 2007 לסיור באירופה כמלחינה שותפה וזמרת, הופיעה לפני אלפים עם קרקס בבילון  ו- 3W, בצרפתית, ספרדית, ואנגלית.

אירופה הפכה לעוד בית עבור נוריה שם הצטלבו דרכיה עם מוסיקאים ומלחינים רבים עמם היא ממשיכה לשתף פעולה.

נוריה מציינת, "זה הקיום הצועני, ללקט מה שמרגש אותי יותר מכל בכל מקום שאליו אני הולכת, זה מה שעולה במוזיקה שלי ומחול. זה מה שנתן השראה לאלבום שלי "Tanita" - "הצועניה הקטנה"

כאן, הכנסתי לצלילים את המילים, המסעות, הצבעים, והגילויים כי הם ניסיון החיים שלי עד כה ... "

אכן,במופע של נוריה מתחברים להם מזרח תיכון,ג'אז לטיני,פלמנקו,מוסיקת האיים הקאריביים ואפריקה וגם מוסיקה קלאסית.

נוריה מרקדת על הבמה בקלילות חתולית,עיניה הירוקות בורקות ומשדרות חום ואהבה לקהל,פה ושם היא גם אומרת מילה שתיים בעברית ומקבלת בחזרה מהקהל חום ואהבה.

נוריה מספרת לקהל שהישראלים כפי שהיא רואה אותם מאוד אוהבים קצב ולמחוא כפיים מאחר וגם זה סוג של קצב.

היא מציגה את חברי הרכב Latin Group שמלווים אותה בסיבוב ההופעות שלה בארץ ותשמח להעניק חתימות ביציאה על גבי הדיסקים שלה שיימכרו שם.

אלי ואני היינו חייבים למהר הביתה אז לא הזדמן לי לרכוש את הדיסק של נוריה - טניטה אבל תודה לאל שקיים MySpace!

סיכום שלי: רוצו לראות ולשמוע! חויה חובקת עולם

בסרטון הבא שמצאתי תוכלו למצוא את המועדים הבאים שבהם נוריה תופיע: (הראשון מהם חל הערב)

http://www.youtube.com/watch?v=cJtGMJrT7_M

כמו כן,תתקיים סדרת ג'אז חם במהלך השנה הקרובה:

http://www.youtube.com/watch?v=FRF8QqgMwD0

על קצה המזלג איך נראית הופעה של נוריה:

http://www.youtube.com/watch?v=SeIFOOrZ4qI

נוריה מספרת על עצמה:

http://www.youtube.com/watch?v=v5un7kG2hOM

האתר הרשמי של נוריה:

http://www.nuriyamusic.com

מייספייס:

http://www.myspace.com/NuriyaAlmaya

יום שני 17.7.12 עשר בערב,הבייביסיטר הגיעה ואנחנו יוצאים.

אני חושב כל הזמן שאולי היינו צריכים לצאת מוקדם יותר כי בכל זאת תמונע זה לא הבארבי,אבל מבין שלא ניתן להחזיר את הזמן לאחור.

הגענו! השעה עשר ורבע והתמונע מלא מקצה לקצה אין מקום ישיבה אחד פנוי וכך אשתי ואני מוצאים עצמנו עולים במעלה גרם המדרגות להתמקם.

שמתי לב שדלת המעבר לאולם ההצגות פתוחה וביקשתי מאחד מאנשי תמונע להוציא שני כסאות,למזלי הוא הסכים כל עוד לא נחסום את דלת המעבר. בהמשך אגלה,שאולי זה נוח לשבת על כסא יותר מאשר על מדרגות ברזל,אבל כשכל כמה דקות עולה ויורד איזה צלם זה כבר די פוגם בהנאה.

בינתיים עד שתתחיל ההופעה אני שם לב שהבירה והאדממה זורמות לשולחנות,ריח של טיגון ממלא את חלל האויר והקהל מתחיל לאבד את סבלנותו,בכל זאת המקום מפוצץ ואין מצב שייכנסו עוד אנשים...

בסביבות עשרה לאחת עשרה הקהל כבר מתחיל למחוא כפיים כדי לזרז את ג'ודי והחבר'ה שיעלו כבר לבמה.

כנראה שזה עזר כי ג'ודי עולה לבמה מלווה באיל פיק- גיטרות וקולות,יובל פיק- בס וקולות ומתן בן צבי- תופים וקולות.

ללא הקדמה מיותרת מתחילים עם השיר הראשון "אשמה",איני יודע אם זה המיקום שבו ישבנו או הסאונד אבל לא הבנתי מילה ממה שהיא שרה וכל הזמן היו לי צססססט באוזניים, חשבתי לעצמי שאולי בגלל שמדובר בשיר ראשון אז יש מצב שהסאונדמן צריך לעשות כיוונונים קלים להמשך אבל זה לא ממש השתנה גם לא בשיר השני "עוד אחד" והשלישי "אי הבנות" - שיר רוק לסבי שמאיר בפניי את העובדה שרוב הטקסטים בשירים הם בעצם שירה לסבית רק עם סגנון פעם רוקי פעם פולקי ופעם מעורבב,זה גם הבהיר לי מדוע יש יותר בנות בקהל.

איל פיק נראה כאילו אינו שייך למופע מסוג זה,הוא נראה כמי שרוצה לפרוץ קדימה כרוקר,אבל נשאר מאחור כגיק של השכבה,אני מניח שעוד נשמע עליו בהזדמנויות אחרות...

לשיר הרביעי "בלי עצירה" היא מזמינה את האורח המיוחד הראשון שלה,שגם היה אחראי על הפקת האלבום,יהוא ירון.

חשבתי לתומי שאין מצב שגם כאן תהיה בעיה של סאונד,כי בכל זאת יהוא הוא יותר כריזמטי על פניו,אבל התבדיתי וגם את יהוא לא ממש שמעתי בבירור. מסתבר אגב שיהוא וגו'די למדו ביחד בבית הספר התיכון והיא לא ידעה זאת עד שהתחילו לעבוד על האלבום.

גו'די מעלה לבמה עוד שני חברים,עידית מינצר- חצוצרה (בהמשך היא תעלה עם קרן יער) ובוריס מרצינובסקי- אקורדיון לביצוע השיר "נמלים קטנות" ביחד עם יהוא שנשאר על הבמה. אני מניח שאם הסאונד היה נקי אז התוספת של כלי הנשיפה היתה מרשימה אבל כל מה שאני הרגשתי היו צרימות באוזניים שגרמו לי לחשוב על נטישת ההופעה אבל מאחר וידעתי שדן תורן אמור לעלות ולהופיע החלטתי להמשיך.

נפרדים מיהוא ועידית ובמקומם עולה חבר נוסף,צח דרורי- פסנתר,בוריס נשאר עם האקורדיון ומבצעים ביחד את "הנה אני".

אני חייב לציין ששמעתי את שירי האלבום לפני ההופעה ואיכשהו לא הקשבתי למילים,המילים יפות,מבטאות אהבה,חששות,מציאות,קושי באהבה חד מינית,המלל באמת מצויין ואחראי לו דן תורן שעזר לג'ודי בכתיבה של השירים, בכיוונון שלהם,בשפה שלהם ומיד לאחר שמסיימים את "הנה אני" מזמינה גו'די את דן לשיר "בוסטון" שמבחינתי הוא די שיר להיט.

דן תורן מנצל את הבמה כדי לקדם את אלבומו החדש שהוא מעין סיפורת מלווה במוזיקה ומיד מבצעים קטע מהאלבום שנקרא "חתול אחד".

דן וג'ודי מבצעים את "אימפריות נופלות" של דן,גם קולו של דן לא ממש נשמע ונראה כאילו הוא מתאמץ אך ללא הועיל,מזל שקטע הקריאה שהיה קודם היה ברור וכן שהמפוחית הפעם נשמעת היטב בניגוד לקודם.

מגיעים לשיר העשירי "זה לא אותו אתה",נפרדים מדן ובשיר הזה כל החברים כבר על הבמה,כולל נמרוד טלמון- טרומבון.

ממשיכים עם עוד שני שירים "אף אחד לא" שיר קצבי מאוד ו"רעש לבן" שגורם לי לרצות לשמוע שקט שחור - כל כך שונה מהעיבוד באלבום שבו הכל נשמע יחסית טוב אך בהופעה כפי שציינתי,היה צורם ולא נעים.

ההופעה מסתיימת הקהל מחכה לעוד אני כבר חושב שהגיע הזמן ללכת,אבל מה לעשות חשתי שאבגוד בקהל הקוראים אם לא אסקר עד הסוף.

ג'ודי חוזרת להדרן לבד לגמרי עם גיטרה אקוסטית ומכשיר הלופים ומבצעת גירסת כיסוי ל"Somebody That I Used to Know" - אין ספק שזו נקודת אור במופע אולי כי השיר עצמו טוב,ג'ודי מתמודדת יפה עם הנגינה,השירה והמעברים בלופים - קטע לולייני לדעתי שעובר בהצלחה. מצטרפים אליה הבסיסט,יובל פיק ועידית מינצר עם קרן יער לביצוע של "ימים אחרונים" ודווקא בשיר הזה אני מרגיש סוף סוף שאני מסוגל לשמוע את ג'ודי בבירור וגם להינות.

לשיר האחרון בהחלט "האגם הנעלם", מוזמן דן תורן, סולו תופים קטן של מתן בן צבי וסוף.

גו'די מקבל זר סייפנים גדול ובכלל כל קידמת הבמה מתמלאת בזרים קטנים של פרחים שנראה שאמא של ג'ודי דאגה להביא מבעוד מועד.

איני רוצה להשמע קוטל אז אאשים את המושג "הופעת השקה" - כבר כתבתי על כך בעבר... הופעות השקה הן או שחור או לבן - אין אפור - או שההופעה סופר מוצלחת או שלא.

דבר נוסף שחשבתי עליו,הוא שלמרות כל הכשרונות שעלו לבמה הם לא ממש הצליחו לחפות על חוסר הקול של ג'ודי ואני לא טוען שהיא היתה צרודה,פשוט לא הרגשתי שעומדת מולי זמרת.

אני חושב שאשם נוסף הוא תאטרון תמונע שהכניס יותר אנשים מאשר יכול היה להכיל. זה מראה על זלזול בקהל שמשלם ממיטב כספו ובסוף מוצא עצמו יושב בצד על גרם מדרגות מברזל מחוספס מאחורי הרמקולים ובתנוחה לא נוחה.

אז לא רציתי לשים ציון 1 שהוא הנמוך ביותר , אבל באמת שהבטחתי לאשתי ערב מהנה ובסופו של דבר נשארנו עם זכרון של ערב מענה.

עוד על ג'ודי ענתבי

http://www.myspace.com/judyantebi/music

ראיון אישי בחבית הדגים

עוד על הפרוייקט החדש של דן תורן

http://www.dantoren.com/

הכל התחיל ביום שלישי שעבר,כשראיתי את הפרסום של רותם לגבי הופעת ההשקה של אלבומם השני של "כל החתיכים אצלי",בדיוק שאלתי את עצמי להיכן נעלמו כל החתיכים (ש)אצלי :) וכתבתי שאשמח למצוא אותם בבארבי ת"א...

אז משאלותיי התגשמו וסוף סוף הגיע התאריך,מוצ"ש,23/06/12 21:30 בארבי ת"א.

אני חייב לציין,שהופעות בבארבי מתחילות תמיד בזמן(23:00) אבל איכשהו תמיד קיים בי החשש שדווקא הופעות במוצ"ש, יתחילו באמת בזמן שפורסם,אז הגעתי ב21:30 וגיליתי שאני מראשוני המגיעים,הבנתי שאצטרך לשרוף שעה וחצי של חוסר מעש,בעת ההמתנה לתחילת ההופעה.אבל אני לא מסוגל לשבת ולבהות בתקרה שעה וחצי אז חיפשתי לעצמי תעסוקה ומצאתי,זה התחיל בקופה,כשהבחור שלידי נשאל ע"י הבחורה האם יש דיסק על שמו,"דיסק על שמך,שאלתי?","כן" ענתה הבחורה,הוא מימן חלק מהאלבום אז מחכה לו דיסק עם הקדשה וחתימות של חברי הלהקה"...

לא ממש ירדתי לסוף העניין,אבל בפנים כבר פגשתי בחור אחר עם דיסק ביד ושאלתי אותו,"גם אתה מימנת חלק מהאלבום?",הוא ישר ענה לי:"בוודאי! אני מרגיש כמו איזה פטרון אומנויות", "איך הגעת לזה?" שאלתי והוא ענה שחברי הלהקה פרסמו שהם זקוקים ל15,000 ש"ח כדי להפיק את האלבום השני שלהם ובאתר שנקרא HEADSTART ניתן לתרום לטובת העניין כמה כסף שרוצים,העיקר שתושג המטרה ואכן זה מה שקרה.הכסף גוייס בהצלחה וכל מי ששם כסף זכה בדיסק עם תודה ענקית מחברי הלהקה בצירוף חתימות.

בצד הבמה בזמן שאנו יושבים ומדברים,מוקרנים הקליפים של כל החתיכים אצלי כשברקע מוזיקת גראנג' כמיטב מסורת סיאטל,הקליפים הם חלק מפרוייקט יוטיובי שנקרא "10/10" של כל החתיכים אצלי,שכל מטרתו היא להתעמת עם האויבת הכי גדולה של הלהקה - הפרעת הקשב והריכוז.עשרת שירי האלבום צולמו בסיטואציות ובמקומות שונים, אך עם אותו מוטיב ה"פריז" החוזר.
הבארבי החל מתמלא אט אט והשעה 23:00 התקרבה לה,אני מבחין בצלמים בכל מיני מיקומים בחלל הבארבי,שמן הסתם הולכים לתעד את הערב הזה.

השעה אחת עשרה בדיוק וחברי הלהקה עולים לבמה לקול תשואות הקהל שמורכב ברובו מילדים וילדות בני שבע עשרה פלוס וממבוגרים כמוני :) ומבוגרים ממני :)

חברי הלהקה הם:

איה זהבי פייגלין (שירה, גיטרות ),

גלעד מאיר (גיטרות, קולות),

נמרוד לביד (בס, קולות),

הוד שריד (תופים)

איה הסולנית מדדה על הבמה,אני מתחיל להבין שהשיר צולעת שכתבה נכתב כנראה מתוך החוויה האישית שלה,אבל זה לא יפריע לה בהמשך לקפוץ ולפזז על הבמה עם כמויות אנרגיה מטורפות.

חשוב להסביר,איה נראית כמו הבת המופנמת של השכן,זו השקטה,החיננית,שאין מצב שבעולם שתתפרץ אי פעם על משהו או על מישהו,החזות הזו מתנפצת ישר עם השיר הראשון שנפתח ללא הקדמה מיוחדת "אני רוצה למות (שה לה לה)",זה גם השיר שפותח את האלבום החדש שנקרא פשוט "#2".

מיד אחריו "מתישהו" מאלבום הבכורה,השילוב הזה,של ילדה טובה מבית טוב עם אנרגיות שמתפרצות ובועטות לך בפנים,לא משאיר אותך אדיש וסוחף אותך ביחד איתו.ממשיכים עם "הכל בסדר","שבעים איש"- מעניין איך שיר כזה היה נשמע בMTV - אני מניח שעם הרבה צפצופים במילה כוס... או שאולי לא,"איזה יום גרוע לשיער","פולניה" שיר שמתחיל כמו שיר מזרחי ומסיים ברעש גיטרות אדיר,עצם העובדה שמדובר בפולניה לא מאפשר לחבר בין מזרחית לפולניה או בין רוק לפולניה אבל איכשהו המזרחית והרוק מתחברים ובינהם הפולניה

השיר הבא "עולם תקין",מדבר על הרצון לעשות את זה (סקס) ללא עכבות וללא מעצורים,בעיה שקיימת אצל זוגות רבים שאולי הזוגיות שלהם טובה אבל מה קורה עם הזיונים לעזאזל...

מגיע תור האורחת הראשונה לעלות לבמה,עינב ג'קסון כהן,שאי אפשר להתעלם מרעמת השיער הענקית שלה והיא מלווה באורגן ושירה את השיר "כל הסיבות", נפרדים מעינב שבכלל מגיעה מז'אנר שקט יותר אבל השתלבה בחינניות האופיינית לה על הבמה עם חברי הלהקה.

אחרי ביצוע ל"בפקולטה למדע מדוייק" (איך זה שלא המציאו פצצה נגד לב שבור - שיר חזק),מבצעים חברי הלהקה את SMELLS LIKE TEEN SPIRIT של NIRVANA כשגלעד מאיר שר ואני מוכרח לציין שהגרסה הבועטת הזו כמעט ועולה על המקור,הנוער שצמוד לרחבה משולהב וממשיכים בלי לעצור עם,"אוי אלוהים ישמור" - נמרוד לביד מתופף על הבס בקצב ואני די מסמן אותו כאחד מהבסיסטים הטובים בארץ כיום, ממשיכים עם"אולי" - שהוא שקט יחסית לשאר שירי הלהקה ו"התביישתי".

האורח השני הערב הוא יונתן שילנסקי שאיה מכנה החתיך החסר ויחד איתו מבצעים את "צולעת",שיר אישי לדעתי,כפי שכבר הסברתי בתחילת הסקירה ושמתייחס כנראה לצליעה של איה.

חוזרים להדרן עם "אף אחת לא","אני רוצה לשכב עם החברה החדשה שלך" שיר קנאה של בחורה אקסית שנפגעה מהחבר שנטש אותה לטובת אחרת,אחרי כל התודות הגיע תורו של השיר האחרון באמת,איה מודה לקהל שבא ומסבירה שבעצם כולנו באיזשהו מקום ילדות קטנות ומכוערות "ילדה קטנה ומכוערת" - מה לעשות,אבל השיר הזה מזכיר לי מישהי שהיתה מכוערת רצח וההורים שלה כל הזמן סיפרו לה שהיא יפה,אז היא גדלה והמשיכה להיות מכוערת,עדיין חושבת שהיא יפה,הסביבה שלה חושבת שהיא חיה בסרט והשיר ילדה קטנה ומכוערת מדבר בדיוק על ההיפך ממה שההורים של אותה ילדה עשו,הוא מדבר על כך שהאמא תספר לילדה שהיא מכוערת רק כדי לגונן עליה מפני הסביבה,צורת חשיבה אחרת שאיני סגור בינתיים מי מהדרכים נכונה יותר העיקר שהכוונה זהה בשני המקרים,לגונן על הילדים שלנו מפני העתיד,מפני האנשים "הרעים" שלא יודעים לפרגן ואף ינסו תמיד לפגוע.

אחרי ההופעה של אהוד בנאי מוקדם יותר בשבוע שעבר,כשאהוד צרוד לגמרי ומושך את הצרידות במשך שעתיים שלמות,אני מרגיש שהגיע התיקון בצורת שעה ורבע של רוק צעיר ותוסס,קופצני ומורד,שאומר את האמת בפרצוף בצורה בוטה וישירה ושלא מסתתר מאחורי סיסמאות ומילים יפות,נכון,שלא כולם אוהבים את האמת הקשה אבל כשזה מגיע מאיה והחתיכים אפשר להתמודד עם כל דבר :)

כשיצאתי מההופעה ישר רצתי לדוכן הדיסקים והחולצות ורכשתי לי את שני הדיסקים של הלהקה כי הרי אני חייב שכל החתיכים (יהיו) אצלי...

למי שעדיין לא ראה את "כל החתיכים אצלי" - מתקיימת הופעת השקה נוספת ב5.7.12 בצוללת הצהובה בירושלים,ממליץ בחום.

עוד על כל החתיכים אצלי:

http://www.igotthehotties.com/

עוד על עינב ג'קסון כהן:

http://www.einavjackson.com/

עוד על יונתן שילנסקי באתרי המוזיקה השונים...

וככה בקטנה:כתבתי על מעטפת מתקתקה לפצצת אנרגיה מטורפת ולא יכולתי שלא להיזכר בBABES IN TOYLAND

אז קבלו שני שירים שנזכרתי בהם תוך כדי האזנה ל"כל החתיכים אצלי":

He's my Thing

Won't Tell

יום רביעי,עשר ושלושים בערב,הבארבי בת"א מלא מקצה לקצה.

לבמה עולה עומרי ויטיס,שירה וגיטרה אקוסטית מלווה בגיטרה אקוסטית נוספת ותוף דג'מבה ונותן הופעת חימום בסגנון רוק אקוסטי עם שירים מקוריים שכתב והלחין ועם גרסאות שלו לשירים ידועים.

בדרך כלל כשמחממים מישהו כמו אהוד בנאי קיים החשש שהקהל יילחץ להתחיל את המופע ויהיה חסר סבלנות,אבל עומרי ויטיס הוא זמר מנוסה,לאחר שהות ארוכה בחו"ל הוא חזר ארצה ודי מהר השתלב בסצינה המקומית,נדמה שיותר מכל,הסגנון שלו הוא המתאים ביותר לפתוח את ההופעה של אהוד בנאי.

הופעת החימום הסתיימה לה,הקהל מפרגן,עומרי מודה לאהוד בנאי על ההזדמנות שנתן לו ו...אהוד בנאי וחברי ההרכב שלו,נקרא להם פרפרי הקצב לצורך הענין,עולים לבמה.

אהוד בנאי - שירה כמובן,גיטרות,מפוחיות פה

גיל סמטנה - גיטרה בס והפקה מוזיקלית

נושי פז - גיטרות

ערן פורת - תופים

ניצן חן רזאל - כינור

ביל צור - קלידים

אלעד כהן - כלי הקשה וסמפלר

הבמה של הבארבי מעולם לא נראתה עמוסה כל כך,אבל זה רק תרם לתחושות שהולך להיות מופע אדיר,כאן אני חייב להכניס ספויילר,הכותרת שנתתי לסקירה: "עכשיו הכול זורם,הדם פועם,אני מזיע...הרופא אמר:טוב ללכת כל יום קצת...עד שתגיע.",לא ניתנה סתם,אני מניח שחוץ מהליכה הרופא היה צריך לרשום גם כדורי מציצה או סירופ כי היה מופע טוב אך יכול היה להיות הרבה יותר טוב אם אהוד בנאי לא היה צרוד.

רק אחרי מספר שירים,בהקדמה לשיר ברוקלין,שבה סיפר אהוד בנאי איך בכלל כתב את השיר,הודה בנאי שהוא מתנצל שהקול שלו נשמע כמו בועז שרעבי אחרי בקבוק קוניאק שלם,אבל בעוד עשרים כשיהיה בן שמונים כנראה שזה הקול שיהיה לו אז כדאי שנתרגל לזה כבר עכשיו.

לי מאוד קשה לשמוע את אהוד בנאי צרוד,הסאונד היה מעולה וכל אחד מחברי ההרכב קיבל זמן סולו,אם זה נושי פז במספר סולואים מדהימים על הגיטרה או ניצן חן על הכינור או אלעד צור על כלי ההקשה,אבל הצרידות הזו ממש פגמה לי בהנאה.

נכון שאהוד בנאי הוא הבוב דילן הישראלי,אבל הצרידות של בוב דילן מתאימה,אצל אהוד בנאי זה נשמע כמו ערבוב קולות של מייסי גריי,בוב דילן,שלמה בר,ציון גולן וגלי עטרי כששרה את השיר מטריות צרודה...

הצרידות די קלקלה אבל מה שריכך את זה היו הביצועים המחודשים ללהיטי העבר של בנאי עוד מתקופת הפליטים...

גיל סמטנה הוא היחיד שנשאר עם אהוד בנאי מאותה תקופה ומבט על שניהם מבהיר לי כמה הם התבגרו ובעצם כמה אני התבגרתי בעצמי...

לצד שירי האלבום "רסיסי לילה",מבצעים אהוד ופרפרי הקצב שלו,ממיטב להיטי אלבומיו הקודמים,
המופע נמשך שעתיים,עד אחת לפנות בוקר וזה הזמן להזכיר,שביום חמישי יהיו אנשים,שגם יצטרכו ללכת לעבוד ולהביא פרנסה הביתה...אז אולי כדאי להקדים הופעות של אמצע שבוע לפחות בשעה,כדי שכולנו נוכל לתפקד ביום שאחרי...

במופע משולבים שלל סגנונות מוזיקליים,פולק רוק,מוזיקה אתנית,מזמורים,רגאיי ורוק,פיוטים ועוד.

התאורה החמה בצבעי אדום כחול ירוק,התקרה והקירות השחורים של הבארבי,הקהל הרב,גרמו לי מדי פעם לגעגועים לתקופה של הפליטים,מועדון אלנבי בת"א,ז'אן ז'אק גולדברג ז"ל,סצינת האינדי של שנות השמונים וקצת מתחילת התשעים,

אכן מופע מוקפד ומשוקע, רק חבל שאהוד בנאי היה צרוד,זה כל כך פגע במופע ולכן הציון הנמוך.

 בסוף ההופעה אני חושב על המשפט מתוך "כולם יודעים":

"אהובתי, הקשיבי אל העפרוני,
מאיר היום, אנחנו כאן חיים
עוד יום אחד בדרך כשאת לצידי,
איך זה נגמר בסוף,כולם יודעים"

אני מקווה שאהוד יחלים במהרה וימשיך להופיע עד 120 עם קולו החם והמלטף.

עוד על עומרי ויטס:

http://www.myspace.com/whateverlandtunes

http://www.youtube.com/user/omrivitis

http://omrivitis1.bandcamp.com/

http://www.bimcom.co.il/Content.aspx?id=387

אהוד בנאי:

http://www.ehudbanai.co.il/

חייב לזוז - אהוד בנאי והפליטים

פסטיבל תרבות של שלום נפתח ביום שני האחרון עם מופע מרגש בו הפסנתרן ממוצא אלג'יראי, מוריס אל מדיוני מארח את להקת דיאלנא" ששניים מחבריה אף חברים עמו בTRIO שייסד לפני מספר שנים.

הפסטיבל נפתח עם דברי פתיחה קצרים של אלי גרינברג שבשלוש מילים סיכם: "השלום כבר כאן"...

לבמה עלו חברי להקת דיאלנא שפירושה שלנו - ההתייחסות כאן היא לסגנון המוזיקה שמושפע מאוד מהמוזיקה האנדולוסית המגיעה מהתרבות הצפון אפריקאית.

חברי הלהקה:

חגי ביליצקי - קונטרבס

הלל אמסלם - כלי הקשה

אלעד לוי - כינור

חנן קדוש - עוד

הלהקה מבצעת שני קטעים מדהימים תוך כדי איצבוע מטורף על הקונטרבס,העוד והכינור עם עבודת תיפוף אנרגטית על הדרבוקה.הקהל מבוגר בעיקר ונראה שהוא מחולק לכאלו שהגיעו מצפון אפריקה לכאלו שהגיעו דווקא מאירופה והייחודיות במוזיקה האנדולוסית היא לקיחת הכלים הכל כך אירופאים והפיכתם לכלי נגינה מזרחיים - אני בטוח שהאירופאים לא חלמו שאפשר לנגן על כינור כשהוא עומד ולא שוכב...

הקטע הראשון שפותח את ההופעה נקרא Sahli עבודת הכינור מודגשת בו בעיקר ואלעד לוי מעביר את קשתו במהירות מצד לצד,פורט במהירות ובקלילות על הכינור ומביא את הצלילים הכל כך משכרים,המענגים המקפיצים כפי שכינור בסגנון הזה צריך להישמע. הקטע השני נקרא Atlas ואף בו יש לכינור תפקיד די מרכזי למרות שניתן גם מקום רב לביטוי גם לקונטרבס ולעוד.

אחרי שני השירים מזמין מנהיג הלהקה,חגי ביליצקי,את מוריס אל מדיוני לבמה.

מוריס נכנס כסב חביב שנכדיו קראו לו לבוא לשבת עמם סביב המדורה ולשיר עמם שירים של זכרונות ילדות.

הוא ניגש באלגנטיות מרשימה אל הפסנתר ומתיישב על קצה הכסא,צל של חיוך עדין מתחבא לו ומוריס ודיאלנא ממשיכים עם הקטע הבא.

אני חייב להודות שבתחילת הקטע חשתי שנוצר בלבול בכותרת המופע ושבעצם דיאלנא מארחים את מוריס,אך אט אט נחשפתי לגדולתו של הפסנתרן הזה שנראה כמו מלטף את הפסנתר בידיו העדינות,מדגדג את הקלידים ומוציא מהפסנתר צלילים שאף הפסנתר עצמו לא חשב שהוא מסוגל להפיק.

מוריס והלהקה מבצעים את Tucia Ramel Maya ולאחריו את Samai Andalous לבמה מצטרף אורח,יוחאי כהן,שבנוסף להלל אמסלם אף הוא מנגן על כלי ההקשה.

ממשיכים עם Bienvenue + Ahalan wa sahalan שמוכר לרבים מהביצוע של להקת שפתיים שמושמע כמעט בכל חתונה ובהמשך מנגנים את Ruhiya wa ora,בתום השיר מוריס אומר שחגי רוצה להזמין איזו אורחת וחגי אומר לו שאולי ינגנו קודם את Zidan,מוריס קצת מבולבל ושואל את חגי האם האורחת מתביישת וחגי מתעקש לנגן את Zidan קודם,מוריס מתגבר על המבוכה ומסביר לקהל בעברית שדווקא היום הוא לא שתה וזה רק בגלל שהוא שכח שלפי התוכנית ינגנו את הקטע ורק אז תצטרף האורחת.

האורחת היא דניאלה דהן שמופיעה עם מוריס מזה שנים,היא מבצעת את La Moledet תוך כדי ערבוב עברית עם ערבית עם צרפתית הקהל מריע ומוחה כפיים בכלל במהלך כל ההופעה מגיעים חברי הלהקה לשיאים מוזיקליים שמחייבים מחיאות כפיים סוערות גם במהלך הקטעים עצמם.

דניאלה נפרדת מוריס והלהקה וממשיכים לשיר הסיום Ana l'habek

בסוף השיר הקהל לא מפסיק למחוא כפיים ומוריס החביב אומר לקהל: "אתם PUBLIC משהו מיוחד - רואים את החבר'ה האלו חמישתם הם הזהב שלי,גם אם יציעו לי 100 נגנים לנגן איתם אני אסרב,כי לי יש את הזהב שלי כאן איתי על הבמה ואני אנגן איתם עוד ועוד."

חגי אומר למוריס שימשיכו לנגן יש הרי עוד שעה (צוחק)... אז חוזרים לנגן את שיר ההדרן Ya Maalem ובסופו מחיאות כפיים שמרעידות את צוותא.

שכחתי לציין קטע סולו של מוריס שאליו מצטרפים חגי והלל ושלושתם בעצם הם הטריו של אל מדיוני.

הקול של מוריס כנראה אינו מה שהיה פעם אך דווקא קולו המעט מחוספס מתאים לסוג הנגינה ומעלה זכרונות של ילדות בקרב הקהל,יש כאלו שנזכרים באלג'יריה ויש כמוני שדווקא נזכרים ביי שישי מול הטלוויזיה עם סרט ערבי ומעין חמימות עוטפת את כולם ומזכירה לנו נשכחות.

מוזיקת עולם היא מוזיקה שהתחילה מהאדמה מהשורשים ולאט לאט כולם חוזרים אליה לחבק אותה כמו שמחבקים אהבה ישנה או אמא...

מוריס ודיאלנא בהחלט מחזירים עטרה ליושנה אושר צרוף.

מוריס אל מדיוני, אחד האמנים החשובים בסצנת מוזיקת העולם, חתן הפרס המוערך

של ה- BBC למוזיקת עולם, לראשונה בצוותא.
מופע של מוזיקת נשמה יהודית - ערבית – אנדלוסית, מקורית ומוכרת ומהתרבות הצפון אפריקאית, במקצב אנדלוסי, רומבה, בוגי ווגי ופלמנקו.

עוד על מוריס אל מדיוני:

www.myspace.com/mauriceelmedioni‏

http://www.youtube.com/watch?v=2daUi2Ym05M