עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    cafe is going down
    ';

    הסיפורים של סבי

    אעשה ואוסיף לשמוח....

    תכנים אחרונים

    0 תגובות   יום שלישי, 30/10/12, 17:42

    אז זהו.

    היום יצאתי לדרך .

    הקמתי עסק קטן לעזרת עסקים קטנים

    מענטש שמו  mentch.graziani.or.il

    לא בדיוק יודע איך אוכלים את זה , אבל אני אנצח.

    מחכה ללקוח הראשון , מביט בטלפון בתקווה ...

    דרג את התוכן:
      0 תגובות   יום שבת, 27/10/12, 12:15

      ה"בלגן" התחיל לפני למעלה מ-10 שנים.

      מגרש חניה של מפעל בדרום הארץ , שיחה בין שלשה אנשים בוגרים.

      שניים מהם מחליפים רשמים מספרים שהם קוראים וקראו , ואני מקשיב ומקבל הארה ! (תודה לקוקה ואמנון).

      שנים שלא קראתי ספר , ואני הייתי תולעת ! מה קרה ?

      עוד באותו יום נרשמתי לספריה והתחלתי לקרוא כמטורף , צריך להשלים פיגורים לא ?

      ואז הבנתי , העבודה שתתה ממני את לשדי.

      הרמתי מעט את הראש , והנה אותו בעלים של מפעל שכועס שאני לא ממשיך את הפרויקט בשבת ,

      יוצא לחופשת סקי בת שבועיים ! ועוד מרשה לעצמו להתקשר או לשלוח אנשים שיתקשרו לביתי בליל לוודא שאני עובד.

      והרי אני שכיר , איפה יום עבודה של 9-11 שעות ? למה 25 שעות ?

      אבל הפחד , הו הפחד שיתק אותי . אישה ילדים משכנתא , ונשמתי היה היא ?

      וספרים אני רוכש כמטורף , אוגר , קורא , אבל רק בגניבה , בין העבודה למטלות המשפחה.

      ואני פוחד , וכל הזמן מביט ימינה ושמאלה , ובעיקר מאחורי גבי . שומר 25 שעות ביממה.

      ובגיל 46 על מנת להתגבר על הפחד , ולצאת מהעבדות אני מחליף מקום עבודה. הייטק !! חלום של כל אם עבריה .

      והעבדות קשה מנשוא ! ומכשיר חדש מצטרף למגרש סלולרי , ואתה מתלהב וזמין גם במיטה וגם בשירותים .

      וההתמכרות קשה שבעתיים , והפחד ? מתעצם למימדים של מפלצת דמים בעלת כמה ראשים , פרנסה , משפחה , חובות כבוד.

      ומה איתי ? רק ספרים נחמתי .

      והבועה ב-2001 , ואני מושלך לרחוב ככלב , והפחד מקבל צורה מוחשית של סכרת.

      ונלחם בכל כוחי לשוב למעגל העבדות , כן כן , אותו מעגל ארור שאני שונא וירא ממנו בכל רמ"ח.

      ועיתותי בידי , אני מובטל , וזמן לי בשפע , אבל הדיכאון והפחד ואפילו לקרוא חדלתי .

      סמרטוט !! קודם הייתי עבד , אבל לפחות כלפי חוץ שידרתי כבוד וביטחון , ואולי שררה . וכעת ? סמרטוט !!

       

      אני כותב פרקים אלה לעצמי , סתם למען עשות סדר בבוקה ומבולקה בהם חייתי. 

      המשך יבוא ...

      דרג את התוכן:
        2 תגובות   יום שבת, 20/10/12, 11:10

        גיל שישים , זה לא גיל להרפתקנות.

        ובטח לא בכל מה שנוגע לפרנסה.

        אז זהו שאני צולל בימים אלה לתוך זה.

        35 שנה של עבדות פיזית ורוחנית , ויצאתי לחופשי.

        מתחיל דרך חדשה , מפחידה , לבד.

        מביט אחורנית , ויש חבורה שלמה של אנשים שעיניהם נתלות בי.

        מי בדאגה , מי בציפיה לנפילה , מי "הוא השתגע !!"

        קדימה אין כלום , חוץ מתקווה , ואור קטן אבל חזק בקצה המנהרה.

        אבל הנשמה , מעולם לא הייתה כה זכה ורגועה.

        וכי מה ? כל המצוינות שלי עבור הגביר , לא תעזור לי ? לאישי ?

        פה בנידחת בפינות העולם , הרחק מהמולת הפייסבוק , וריצת הטירוף.

        ארשום לעצמי , אכזבות , הצלחות , צילומים , וראיונות.

         

        אעשה ואוסיף לשמוח...

         

         

         

         

         

        דרג את התוכן:
          0 תגובות   יום שני, 18/7/11, 09:52

          ברוך .

          אתמול קברנו את רבי ברוך שוורץ.

          בן 60 , בן אדם , חבר , חכם , חוש הומור , ומתנחל.

          ביום הכרותינו לפני כשמונה שנים , חצצה חומה של סטראוטיפ ביננו.

          בעיניו הייתי תל אביבי שחי בפריצות , אוכל שרצים , ויושב בתי קפה.

          בעיני שלראשונה ראו מתנחל בפרטיות , ברוך ייצג את כל חבילת התדמית של המתנחלים כפי שמוצגת בתקשורת.

          עבדנו יחדיו שנתיים אינטנסיביות , במרתף , בחברה מעורבת של חרדים , מתנחלים , ועוד יהודים לא מוגדרים. בירושלים.

          ימים ספורים לאחר ההכרות , נפלה החומה .

          למדתי של"מתנחל" מעבר לעולמו הרוחני והעשיר , ומעבר לאהבת הארץ הטוטלית יש חוש הומור , והוא בר שיחה , ואפשר למצוא אצלו כתף חמה , והקשיים היום יומיים שלנו דומים .

           ומעבר לכל הוא בן אדם !.

          אני תקווה שברוך שוורץ חש כלפי , ולו מעט מהכבוד והאהבה שחשתי כלפיו.

          אני אוהב ומוקיר אותך ובעיקר חב לך , רבי ברוך שוורץ ז"ל , על שפתחת בפני את עולמך והסרת את התדמית המעוותת שיצרו התקשרות והפולטיקאים.

          ברוך נקבר אתמול בישוב בית אל , יהיה זכרך ברוך.

          דרג את התוכן:
            1 תגובות   יום חמישי, 21/4/11, 19:07

            חלון ההזדמנויות הלך ונסגר.

            שלושים ושתים קומות מתוך ארבעים.

            ברכיו פקו , זיעה קרה נטפה ממצחו.

            ניסה להבחין בפרטים , מעלית דחוסה .

            במאמץ על אנושי סינן את כל הגברים מתוך הדבוקה וניסה לזהותה.

            לראשונה בחייו ברך את גובהו , הכי גבוה במעלית הדחוסה, משקיף ממעל.

            עשרים ושש שנה הוא חי למען הרגע הזה , ובטח שום כח לא יעצור אותו עכשיו.

            קומה שתים עשרה , שני גברים ואישה מבוגרת חומקים למסדרון משרדים הדור.

            התחיל לקרא את השלט בדלת ממול , זיגלמן ושות'.... ומיד הפסיק.

            תתמקד נזף בעצמו , הרגע יצאה מישהי ולא עשית מאומה !

            ריחרח באפו , כמו כלב ציד , זה עוד פה , וזה כואב , וזה מענג , וזה גורם לו להזיע.

            כל השנים הללו , משרה בכירה , מרצדס ביבוא אישי ,

            עשרות נשים בפנקסי הכתובות , והוא בודד וגלמוד.

            ניגב את הזיעה , החליק שערו השופע. והמאפיר למרבה העצב.

            זה הלם בו שניות אחדות קודם לכן. ישר בסרעפת , ישר למרכז המידע במוחו.

            זה קרה עם היכנסו למעלית , היא פה סינן בקול.

            אישה מפורכסת ומאופרת הביטה בו בחיוך מזמין. זקנה מידי חשב לעצמו.

            קומה שמונה עשר , אף אחד לא יוצא , הקומה שהוא הזמין !

            נדמה לו שכל המעלית נועצת בו מבט , "יה מעכב אחד".

            אבל זה הגיל שבו היא אמורה להיות. בגילי .

            הגניב מבט לעברה , לאאאא...! , אין מצב. שלו הייתה גבוהה יותר. יפה יותר.

            למען האמת לא זכר הרבה מפרטיה , הניחוח זה הזיכרון הדומיננטי שנותר בו.

            המעלית נרעדה , הדלתות נטרקו , עפה כלפי מעלה , לקומה ארבעים.

            למען האמת ניחוח הבושם בתוספת ריח זיעת גופה , ואולי מרכך הכביסה .

            יצרו שעטנז של ניחוח שלא מש מאפו עשרות שנים , והרס את חייו.

            הביט במבט נועז על כפתור עצירת החירום , אולי אעצור את המעלית וארחרח את כל הנשים.

            בטח חשב לעצמו בציניות , במקרה הטוב העצר על הטרדה מינית.

            שום אישה לא הצליחה לשחזר את תחושת העונג הרוגע והאהבה , שהרעיף עליו ניחוחה.

            עשרות שנים חלפו , ללא אישה ללא ילדים , מצא עצמו מפעם לפעם מרחרח אחרי גב של נשים עלומות.

            ניסה לקנות לחברותיו את הבושם בו השתמשה , אבל לא , לא דומה אפילו.

            הנה ממש כאן , במעלית מפוארת , בחברת כעשרים נוסעים בזמן , זה חדר במכה אחת לעצמותיו.

            והוא נחוש , נועז הכל, על מנת לא לתת לזה לברוח ממנו. או עכשיו או לעולם לא.

            קומה עשרים ושתים , סליחה גברת מה השעה ? מרחרח את שערה הרחוץ.

            נחמד ונעים אבל לא. כדאי שתחליפי בושם , גיחך בליבו.

            קומה עשרים וחמש , שלשה גברים ואישה אחת עושות דרכם החוצה .

            בנועזות חצופה , עיכב את האישה וניסה לרחרח , לא זאת לא היא.

            הניחוח עדיין במעלית , נותרו שמונה נשים וארבעה גברים.

            קומה שלשים , מהשמונה לאחר סינון נותרו שלש מתאימות.

            אחת גלשה החוצה , בנעלי עקב מעדה מעט בפתח המעלית , תמך בה,  ריחרח . לא.

            נותרו שתיים , הקומה כבר שלושים ושמונה.

            אחת נותרה על עמדה , רעותה הידסה למסדרון המזמין.

            חלפה על פניו , פסח על שתי הסעיפים , להישאר ? לצאת ? .

            חלפה על פניו במהירות , לא הספיק . החל דומע בתסכול , מה עושים ?

            הדלתות החלו להסגר , הביט בנשארת , הביט בגב המתרחקת.

            דחף ידו בין דלתות המעלית, וגלש בעקבות הנוטשת , כשרגליו מועדות.

            סליחה לחש בציפייה .........

             

             

            דרג את התוכן:
              1 תגובות   יום שישי , 15/4/11, 11:52
              שרעפים . מילה חזקה , ואני שקוע בהם , בשרעפי מחשבותי.
              מד הדלק במצוקתו החל מצפצף , וגם המד הביולגי הצטרף.
              מחוגי הזמן שקעו עמוק בשרעפים . איפה אני ?. נלחצתי.
              שעות אני משוטט עם הליסיניג בכבישי הדרום.
              אתנחתא מתלאות היום , פיטורין , בושה , מצוקה הכל בערבוביה.
              נסתי על נפשי , שוטטתי , הליסיניג עמוס בקולות , לא מהרדיו אלא  שרעפים.
              לוזר , אני סתם לוזר. רעב , הדלק אוזל , לא יודע איפה אני .
              בקצה הכביש המאובק , מבין תעתועי גלי החום ראיתיה לראשונה , עיירה דרומית טיפוסית.
              גלשתי בעדינות לאורך הכביש הראשי , הרי תחנת דלק וחנות מכולת יש בכל מקום.
              בעיירה הזאת מן הסתם אין , או שהיא סתם נסתרת.
              החלקתי לאורך הכביש שנית , קשיש חביב לבוש גופיה צחורה הפנה אותי לחצר אחד הבתים, תחנת דלק פרטית . מסכן הליסיניג.
              התגלגלה מפתח הבית , גוצה שמנמנה , שמלה פרחונית בת בלי גיל , הביטה בי בסקרנות ושאלה לרצוני .
              דלק , אני מת לתדלק  רטנתי בזעף, אין לי טיפת דלק בליסיניג.
              עוד שעה , חייכה , תבוא עוד שעה , מבטא זר כבד.
              האם השרעפים הטיסו אותי לסרט של פליני ?
              בן שלי , באת עוד שעה , אוטו פה , הניפה ידה במחווה .
              אי אפשר לבד ? למה לחכות בן שלך ?
              אין דלק ,כך  בחוסר חשק , בן שלי מביא משם דלק.
              הפקרתי את הליסיניג בחצרה , ויצאתי לחפש מכולת , לחמניה ושוקו בארבעים צלסיוס בצל , רק מגבירים את תחושת הלוזר . עדיין בשרעפים.
              אין נפש חיה , למרות שאורכו של הרחוב לא עולה על קילומטר , לא רואים את קצהו , גלי החום המהבילים יוצרים דמויות הזויות ומעוותות.
              מתנשם בכבדות , רעב , צמא , משורעף .  
              צצה מולי מרקיזה בלויה מחפה על מרפסת מוגבהת בשש מדרגות.
              קפה "הרומה" התנוסס שלט צבעוני , היה צבעוני לפני שלושים שנה.
              מרפסת , שולחנות בודדים , כולם תפוסים (יש חיים במקום) , פתח אפל מזמין אל תוככי המערה , עוד מספר שולחנות וכולם תפוסים.
              כולם מלחששים , רציניים , בודדים הפנו מבטם לראות מי הזר שנקלע בינהם.
              זחלתי למרפסת , בקצה המרפסת , שולחן קטן , נושק למעקה , ריק , קורץ לשרעפים בהזמנה.
              נאנחתי , קרסתי , פשטתי רגלי הכואבות , וראיתיו לראשונה , את הברט , ברט שחור שחבוש על ראש איש שמחובר לגוף .
              משכתי רגלי לאחור שמא אגע בטעות בקצה קצהו של הברט.
              דממה שהשתררה , כולם מביטים בי , האם במשטמה?
              תפריט הונח לפני על ידי מלצרית , חייכתי בליבי , מי היה מקבל אותה לעבודה בכרך הגדול.
              גיל העמידה , מטופחת , תסרוקת מנופחת בצבע פלטינה זוהרת , ציפורנים מטופחות , תמירה . אישה יפה , אם כי הרבה אחרי שיאה.
              אה , והכי חשוב התפריט באותיות קיריליות .
              אני עייף רעב וצמא , לחשתי לה לתכול עיניה , תעזרי לי בבקשה יקירה.
              הביטה בי לשנייה בתימהון , חייכה מלוא פיה וכמובן עם התכול שבעיניה, הניחה יד ענוגה על כתפי , וחזרה זקופה ומהדסת אל פתח המערה.
              חמימות ביתית פשטה באבריי , וגל של רחמים עצמיים איים להטביע אותי על שרעפיי.
              הקול מהשמיים הגיע דווקא מלמטה , נעימת כינור ענוגה רכה ורומנטית , טיפסה ועלתה מתחת לברט השחור , חדרה לכל תאי גופי , השרעף עזב בכעס .
              צליל כה ענוג , ונעימה כה נוגעת , לא נשמעו במחוזות נפשי מעולם. הצצתי מעבר לקרוקס .
              איש קטן ישוב על כיסא ברים , שמשיה קטנה מצלה את מקום מושבו,
              הכינור כאילו מחובר אל סנטרו ולאורך ידו. עיניו עצומות , פניו אל קיר ה"הרומה" , והוא מכנר על כינור ישן .
              צלילים מן השמים. אבל מן הקרקע האפורה והמאובקת של עיירה דרומית נטולת שם.
              לפתע הנעימה קיבלה גוון זך וטהור , הברט הזדקף , עיניו נעצמו יותר ידו רפרפה על גב המיתרים , דממה שררה בכל , רק הכינור ודופק ליבי המואץ.
              חביתת ירקות , מיץ תפוזים טרי , בירה עם אותיות קירליות , ולחם שחור כהה הונחו לפני. והמלצרית מחייכת ומהדסת חזרה למערה.
              הנגינה שככה , למרות שהטונים עדיין היו מדהימים , אבל עוצמת הרגש פחתה , גם אוזני הגסה הצליחה להבדיל בהבדלים הקטנים.
              בלסתי , וחשבתי לעצמי , שאם לא הייתי כזה לוזר , הייתי יכול ליהנות מהטעם של המרכיבים , ובטח מנעמה השמימיית.
              שוב דממה , הכינור עם הברט עלה לטונים היפים והמחזרים שלו , בטני שבעה , מעט זחוח , הבטתי סביב למצוא את הסיבה להבדל ברגש של הנגינה. קשה.
              פעמיים שלש חזר הריטואל עד שהבנתי , כל אימת שתכול עיניים יוצאת לשרת במרפסת , הברט מתעלה על העילוי שבלאו הכי נמצא בו.
              תכולת העיניים , שמהדסת בגאווה , ברגע שחודרת לאפלולית "הרומה" שומטת כתפיים , משילה כאילו עשרים שנה מחייה , וגוררת רגלים למטבח ולשרת את לקוחות המערה.
              בחוץ דוגמנית על , בחשיכה עייפה מתלאות הגיל ואולי החיים.
              הייתי גאה בתזה שלי , יוצאת , זוקפת גוו , מהדסת , אפילו מנענעת , מחייכת .
              הברט ? פורט על הכינור , איזה צלילים , עוצם עיניים ברגש , ומרפרף על המיתרים.
              והניצבים בדרמה , כלומר אני ושאר המסובים מתואמים , תכול עיניים מהדסת , כולנו מחרישים , ברט מנגן שיגרה , כולם מתלחשים.
              מיכלית דלק חצתה את הרחוב ברעש מעלה אבק , וחדרה לחצר בו חנתה הליסיניג.
              לא מיהרתי , התענגתי על הדרמה .
              קפה בבקשה לחשתי למהדסת, חייכה ופנתה לאפילה.
              גייסתי לעצמי את החיוך הכי כובש והכי שרמנטי , ושאלתי מבעד לקפה המהביל .
              "תשתפי אותי בבקשה בדרמה , שלך ושל מנוחין, בבקשה"
              חייכה בעצב ונסה בסטייל למערה האפילה.
              עבדקן , בעל שפם ענק , ושרירי "אל תתעסקו איתי" הגיע עם החשבון.
               "הדלק שלך הגיע, ותודה שביקרת ב"הרומה".
              עיניים מושפלות הביטו בי מכל פינה. הבנתי. מבוייש על גסות רוחי , חזרתי לליסינג.
              ה"בן של" מתחנת הדלק דחף אותי קלות לתוככי המכונית הרותחת.
              מסנן אותיות בקירילית מפיו , לא נשמע כשירה.
              ביציאה התנוסס שלט די חדש "צאתכם לשלום מ-"אותיות קרליות"".
              לא יודע עם חלמתי , לא יודע אם זה פליני , לא יודע קירילית , לא יודע טריגונומטריה.
              אבל יודע , שראיתי גם ראיתי לרומנטיקה את הלבן שבעיניים. והם בכלל תכולות.
               
              חג אביב שמח ורומנטי.
               
               
              דרג את התוכן:
                0 תגובות   יום שני, 28/2/11, 12:55

                ידו קפאה על אותיות הברייל שבספר. אוזניו נדרכו , גבו הזדקף. דממה.

                המשיך לקרא , "על העיוורון" , גרסת ברייל החדשה.

                למרות שחלפה שעה מאז עזבה , עדיין ניחוח גופה ריחף בין רהיטי החדר.

                הפנה את חושיו המעורפלים לספר המרתק , אצבעו מרפרפת על הברייל.

                שישה ירחים קודם לכן , החליפה את העוזרת , זאת שקדמה לה.

                בשעתו חשש לנוכח האילוץ שבהחלפה , לא קל במצבו לשינוים , וזה נחשב לזעזוע.

                שוב אותו רעש מטריד , הפעם מכיוון החלון. חריקה. צורמת.

                יש כאן מישהו , קרא לעבר החלון. דממה. נחרד למקרא התיאור של חלוקת האוכל בין הסומאים.

                הכל בברייל. קריאת עורב הטרידה את הדממה .

                התחברו , הרבה נושאים משותפים , ספרות , פילוסופיה , שניהם כה אוהבים את דיאנה קרול.

                ככל שחלפו הימים , מצא עצמו מוותר לה על מטלות הבית , ורק שתארח לו לשיחה.

                ברגישותו , החל לזהות את ימיה , רעננה ורגועה , מוטרדת , חסרת סבלנות.

                והכל על פי חושיו , או יותר נכון חוש הריח.

                שהרי למשש עדיין לא זכה , ועדיין נרתע לבקש.

                זנח את הברייל . שאף מלא הניחוח גופה , וניסה שוב לתאר לעצמו את מתאר גופה.

                שיער גלי אדמוני , מטר שבעים או קצת פחות , דקיקה , חזה ג,,,,

                מי זה , צרח בכעס , הפעם לכיוון חדר האורחים. דממה.

                צפירת רכב חירום מרוחק. מנסרת. שמלת טריקו קלילה , עיניים חומות שוחקות .

                זוהי דמותה ! כך דמיין , או אולי כך השתוקק לראותה.

                וחלק מטריד בדימיונו : אולי מטר וחמישים , רזה מאוד , אולי שמנה מאוד.

                לאחרונה החלה לפקוד אותו לאחר שעות עבודתה , בדרכה הבייתה מהמכללה.

                אוכל סיני "טייק אווי" , משתפת אותו בלימודי הקולנוע.

                נחשף לצחוקה המתגלגל , צחוק של רואים , צחוק נטול עכבות.

                וכל חושיו ואבריו דרוכים וצמאים לריחות לקולות , וליבו החל מזמר זמירות לא מוכרות.

                דיאן קרול , י. ליבוביץ , תאור סרט ישן של האחים מרקס.

                מביאה אותו לידי שחוק גדול , כמעט כשל רואים , אושר עילאי , טרם חווה בשכמותו.

                טרק את הברייל בהחלטיות , מחר יאמר לה את אשר על ליבו.

                חייב את זה לעצמו.

                החל מחשב דרכי תגובתה , חיל ורעדה אחזו בו , ואם ... ואם....

                נחירי אפו נפערו מתשוקה והתרגשות.

                ואז זה הלם בו , ריח של הבל פה רע גחן מעל עורפו , שניה אחרי ששמע את צעדיו.......

                על העיוורון...

                דרג את התוכן:
                  0 תגובות   יום חמישי, 2/12/10, 18:45
                  ניקיון . זה הריח שתקף את נחירי.
                   
                   
                  והבריטון שאל "לאן בבקשה אדוני".
                  נאלמתי , הבטתי סביב, ריפודי העור מבריקים בניקיונם, המראה וה"דשבורד"  חפים מצעצועים.
                  תמונה קטנה של אישה אלומה , מביטה בי מתליון קטן וצנוע שתלוי על המראה.
                  שלט פליז קטן ומבריק מכריז י. ל.  (השם שמור במערכת) מספר מונית 750302 .
                    
                  אדוני ? כך הבריטון.
                  עניתי. בלחש , ביראת כבוד.
                  שובל קולו של קריין החדשות נדם , ואת קולו הרשמי עטפה מוסיקה שמימית .
                  ברהמס סונטה לקלרינט.
                  הבטתי לרחוב מבעד לזגוגית המבהיקה, ולרגע לא הייתי בטוח האם פתוח או סגור . החלון.
                  חשבתי ל"הריק" על החלון לצורך בדיקה , אבל כעסתי אפילו על הלצון לפגוע במקדש מוזר זה.
                   
                  ואז זה הגיע….
                  הורס אותי הביבי הזה , מה הבעיה לקבל החלטה. כך בבריטונית מרשימה ומשכנעת.
                  מנהיג חייב לדעת לקבל החלטות, כשאני ניהלתי, עשרות החלטות של חיים ומוות ביום ובזמן אמת.
                  די משכנע , חשבתי , והבטתי בצוארון חולצתו המבהיק , ובשיער ראשו המסופר למשעי.
                  נראה מנכ"ל, הבריטון, רכנתי קדימה להאזין למישנתו .
                   
                  צ'יקובסקי ניגן מהדיבורית שלו.
                  יעקב , זה ניסים , ניסים השכן מהבניין.
                  שתק בבריטונית והקשיב.
                  התקשרתי להזכיר לך שאתה יו"ר הועד , בכניסה לבנין המנורה שרופה כבר שלשה חודשים.
                  השכנים בקריזה מכיוון שעוד לא החלטת אם צריך אור צהוב , או אור יום.
                  הגיע הזמן שתחליט יעקב, והיום. להתראות.
                   
                  הלם. זה מה שחשתי . בריטון ? מנורה ? החלטות ?
                  אדוני , כך באכזבה נפגעת. אני רוצה לנסוע בשקט במטותא ממך.
                   
                  ואז זה המשיך….
                  גם הגברים של היום "חננות" , הבריטון בארסיות. הקלרניט עדיין ברקע.
                  יהודה לוי , רן דנקר , אלה גברים ? נשים ! נשים מכוערות.
                  הייתי רוצה לראות אותם במבחן גבריות, אני גדלתי בשכונה. כל יום מבחן.
                  מכסחים במכות בשביל שיתנו לנו כבוד , והבחורות היו נשכבות עבורנו רק מקריצת עין.
                   
                  התעייפתי  , תשתוק אמרתי בסופרן עצבני.
                  ויהודה , רק מישהו יפזול לעברו , מהשכונה יברח, מה רואות בו הבחורות ? מה ?
                   
                  שישים ותשע שומע ? קשששששש (הרעש של מכשיר הקשר) ,
                  סליחה הבריטון , בסופר נאניות. שומע לחש בחשיבות לקשר.
                  זוכר את הילד שדפק לך מכות שבוע שעבר ? זה שאתה חייב לו 200 ₪ ?
                  אז הוא מחכה לך בתחנה , וכדאי שתתרחק מפה , כוסית !.
                   
                  אין בושה . פתאום נדמה היה שהמונית מטונפת , האויר אזל לי , התביישתי.
                  תשתוק יא מניאק !!! אתה שקרן !! תן לי מנוחה !! צרחתי.
                   
                  המשיך….
                  כל גבר כוסית נהפך לשחקן.
                  והמוסיקה ? מה זה הזבל המזרחי הזה ברדיו כל היום.
                  "את נשמה שלי , ואת לי כל ליבי". כך הבריטון בלעג , איפה המילים של אלתרמן ?
                  סתם הכל הולך לאבדון , פחד.
                  צ'קובסקי שוב בדיבורית . קצת מפריע לקלרינט. ובטח לבריטון.
                   
                  יעקב ! זה תמיר . אם אתה לא מחזיר לי עד הערב את איציק קלה , ועופר לוי החדשים אני קורע אותך.
                  כמה זמן לוקח לצרוב ! ועוד לא החזרת לי את הפרצים מהפעם הקודמת.
                  בערב , סינן הבריטון בשלווה .
                   
                  כלב מסריח  סיננתי בייאוש , וחישבתי את הזמן שנותר לי לסיוט.
                  אפילו במראה לא טרח להביט בי.
                   
                  המשיך לאחרון …. אני מקווה.
                  ראית את החארות האלה ממכבי ?
                  לא עניתי , לא מתעניין בספורט ! . בצעקה לתוך אוזנו הנקיה והבריטונית.
                  מקבלים מיליונים , מקבלים את אלוהים בתור מנג'ר , נימני המלך, ולא מסוגלים לחבר שני פסים.
                  כשאני שיחקתי במכבי , שיחקנו בשביל הסמל , איזה לחימה איזה הקרבה .
                  חארות, אתה שומע , ח א ר ו ת !!!
                  אפילו במצבי היום אני יכול לתרום יותר מהגרוטאות האלה.
                   
                  שישים ותשע שומע ? קשששששששששש ,
                  שומע , הבריטון באכזבה , דווקא היה בשוונג.
                   
                  איזה יום היום ?
                  יום חמישי , בבריטונית.
                  ומחר ?
                  יום שישי , שבת קודש , וכדורגל בפארק  ענה החופר.
                  אז זהו , החברה מהתחנה ביקשו שאומר לך , בעדינות, ובלי לפגוע בך.
                  אל תבוא מחר !! אין לך מושג בכדורגל !! אתה הורס לכולם , ונמאס לנו.
                  שבת שלום.
                   
                  ואז הגענו….
                  שישים ושמונה ₪ , והפעם במצו סופרן , ולראשונה ראיתי הבעה של אדם מהישוב בפניו.
                  נתתי שטר של מאה למנכ"ל/גבר/כדורגלן החופר , וברחתי כל עוד נפשי בי.
                   
                    
                  ובתחת של המונית היה סטיקר :
                  והמשכילים בעת ההיא ידמו !!
                   
                  אוהב את כולם.
                   
                  סבי
                   
                  דרג את התוכן:

                    פרופיל

                    sabi13
                    1. שלח הודעה
                    2. אוף ליין
                    3. אוף ליין

                    תגיות

                    ארכיון

                    פיד RSS