עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    cafe is going down
    ';

    תכנים אחרונים

    1 תגובות   יום שני, 2/4/12, 17:05
    בדיוק מופתי, העלול להפתיע את הקפדן שבאדם, היא הגיחה. בתחילה, לא חפצה לשבת. מה לה ולמגע הפלסטי, חשבה.

     

    החלה לנבור בעצמה בלחישות קצובות: צמד אוטובוסים, ריחות למכביר. נער מביע חיבתו בפומבי למלאכת השחתת רכוש. וכעת, נתונה לחסדי הזנת נתונים בטבורה של מכונה, עולה בה שוב ניחוח הבוקר. אותו תנצור בכאב, כרימון מקולקל הנותר מיותם מענף לאחוז בו, שבור ובלתי ניתן לאיחוי תחת העץ. או מונח במחסן תחמושת ישן.

    רק לפני מספר ימים, עוד עמדה ראשונה אל מול קופאית. מסדרת מוצרים שאינה צריכה לתוך לוען של שקיות שקופות. לא פזלה בכיוונם של מבצעים. ודאי לא שיערה כי תמתין בתור. והנה היא צמודה לילד בעל מפרק שאינו משתמע לדבר. מלבד העובדה הפשוטה כי נולד לאבא חם מזג ואימא כבויה, שבורה מן השתיקה הנכפית עליה.

     

    הדקות נקפו כהרגלן במחול מתמטי אטי ומדויק. לא ידעה אם תשרוד, רצתה לקום. להשליך את העלון הרפואי בחמת זעם. לעורר את הפקידה מתרדמת טקס סידור הדפים. איך ייתכן? אישה כמותה, תמתין כאחד האדם. תחלוק

    מושב בצוותא עם נפגעי אלימות ואנשים הנפוחים מן הגידול הסרטני. נשארה לשבת לבסוף, יודעת כי גם אם תרצה למחות אינה תצליח מפאת נימוס שירשה מאמה. רק עוד תריסר לפניה, תהתה מתי תשוב לביתה לסיים את חצי התשבץ שהחלה. אולי תחייג למשרד ההוא, שהבטיח למצוא עבורה בן זוג תוך בריחה לשימוש תדיר בביטויים שחוקים. אך לה זה לא משנה, בצלצול השני כבר תנתק את השפופרת ותרטיב את הרצפה עד כדי הגזמה בדמעותיה. הגיע תורה, קמה בזריזות שסיפקה מעט כאב חי לגפיים. נכנסה בצעדים מדודים אל חדר הרופא, חוככת בדעתה מה יציע לה. מקווה שזה יכלול כמות נאה של כימיקלים ומעט עבודת ניירת. גם בלשונה לא רצתה להשתמש, חשבה שאין צורך בכך. שאלות הופכות פולשניות כשיושבים בחדר הטיפול. להפתעתה, הייתה זו דווקא רופאה. צעירה וחטובה, מושלמת בכדי להכעיס. נתבקשה להוריד חולצה, עשתה זאת. עוצרת את הבושה בגופה, עוצמת עיניים ומבקשת בתחינה שיחלוף הרגע ותוכל לשוב למבצרה הפרטי. שם אם תרצה בכך, ימתין לה בנאמנות מיטב הבידור לאדם הבודד.

     

    חששה שתהיה בעיה באיתור הוריד, נאנחה. בעוד מחט דקה בוצעת פיסות מעורה מספר פעמים לחינם. דם נזל בשלווה ומילא קצת חיות וצבע במבחנות השקופות.

     

    הביטה סביבה, במתחם הסטרילי. חמש שניות לפריט, לא יותר מכך. ניסתה להתחכם ולספור כמה ערכות למשטח גרון יש בנמצא, תחושה נעימה הציפה אותה. כששכן צמר גפן על חור הבדיקה, ורק לאחר שהפצירה בה הרופאה כי תשתה מעט מים. הסתלקה חרישית, ממלמלת ברכת שלום ותודה בקולה השקט. בחרה במדרגות, יודעת כי שם יהיה לה שקט. כך תוכל לדבר לעצמה בטונים גבוהים יותר אם תידרש, ועל אחת כמה וכמה, לאכול חטיפי סוכר בצרורות.

     

    מונית שירות עצרה מולה כשיצאה. כיוון ששתיהן היו צהובות באותו הרגע, עלתה עליה. תמיד העדיפה אוטובוסים, במונית קשה להיות אנונימי. בחרה מושב יחיד בכדי למנוע מבוכה הכרוכה בישיבה ליד זר. שתי תחנות לפני הבית, התעוררה לפתע. התפתלה בכסאה בניסיון נואש לראות את תוואי הדרך, לשווא. נלחצה מעט מאימת פספוס התחנה, יותר מחמש עשרה שנים ירדה בדיוק באותו מקום, לא הרשתה לעצמה אחרת. לא ידעה איך תסתיים הרפתקה רגלית במדרכות נקיות מאדם אך מלאות לעייפה ומטונפות במבחר רב של בדלים ופיסות קרטון. העדיפה לא לדעת. בפעם האחרונה שנתבקשה לדעת, נגררה בעל כורחה לבית האלוהים.

     

    כעת היא בבית שלה, כאן היא קובעת את הלך הרוח. הרימה את ברז הגז וניגשה להתקין את ארוחת הערב. ביצת עין אחת, סלט תפל הסובל מחוסר רציני בתבלינים ומלפפונים יתר על המידה. אכלה בכלים חד פעמיים, כאילו עשתה זאת תמיד. אין סיבה למרק ולהוציא לחלל השולחן צלחת מן הסט המהודר. בזמן האחרון הבינה כי זו התרסה כנגד אמה, שהייתה מוציאה אחר כבוד מארון התצוגה במטבח, פיסות הוצ'נרויטר להשוויץ בפני האורחים. 
    מכובדים פחות או יותר, היא פיתתה את הנקרים על שולחנה בצלחות מעוטרות המביעות פליאה מעצמן נוכח מצבן. לעתים נקיות, מציגות מרכולתן. אך בעת סעודה מכובדת הופכות כעורות במחי כף.

     

    רק על עצמה סומכת, שכחה לכבות את הגז.

    דרג את התוכן:
      10 תגובות   יום שישי , 30/3/12, 19:02
      ''
      העדיף ברזל על אדם, יותר מכל, בליל קיץ. למוד אכזבה מביצועיו של מאוורר, היה נאחז בשלדת המיטה, מוצא נחמה במתכת קרה עבור כף היד. 

       

      בן חמש, כבר חיפש מטאוריטים בערכת סוכנות החלל שאביו קנה לו, מנסה לדלות וללטף מעט ברזל טהור על גבי שטיח המספק הגנה. פעם היו מטיילים הרבה, נזכר בערגה, אך מאז שאביו גילה כי הוא מכור למגע המתכת, מיהר וקנה לו ערכה ביתית, מזויפת. הוא נזכר בפעם ההיא, כשגרם מבוכה. הם הלכו בדממה, מקפידים על מפגש שקט של הנעל באבנים משתלבות. ספסל לפניהם אכלס אם האוחזת תינוק וספר, מחליפה חיתולים ודפים. הוא ניתק אחיזתו של אביו והחל רץ כמשוגע, רכן על גבי ספסל, ליטף וליקק את המתכת. האם צרחה, התינוק נפל ופגש

      רצפה הכוללת סיגריות. לפחות חמש, ארבע מהן עם פילטר כתום.

       

      ככל שהתקדם לוח שנה מדומיין, החריף מצבו של ילד הברזל. בגיל שש הרים משקולות בשכיבה על שולחן מתאים. מתרגש נוכח מפגש רומנטי עם גופה החשוף של מתכת. לאחר שנתיים, החרים אביו את כלי הדחיקה, הסביר לבנו כי לא יוכל לקיים עוד מגע ישיר עם החפץ. הציב גומי בקצוות החוצץ בפני אהבה אפשרית, נאנח. השכנים כבר לועגים לו בחדר מדרגות. רק לפני שעה קלה טיפס לביתו, דלתות נפתחו בכל קומה, שלל פרצופים הביטו בו בבוז. כשהגיע לפתח הבית, עצר רגע למצוא מפתח בלבו של תיק הלוקה בריבוי רוכסנים. ראה המולה בחדר מדרגות, הם החלו שרים בתיאום מוקפד:

       

      הנה אבא של ילד הברזל 
      במדרגות לאט עולה 
      לא נאחז 
      במעקה 
      מה יש לו למהר? הרי 
      הבן שלו 
      סוטה

       

      ידע מה מרגיש כלפיו אביו, לעתים הכפיל את מספר הסטים כדי להתריס, דוחק עד גבול היכולת, מנסה להוציא וידוי מפיו. בבית הספר סבל תדיר מן הלעג, בכל בוקר, בתשע ושלושים, היה צופה בשרת המניח פיסות ברזל ישנות מן המחסן הגדוש, מעמיד אותן לראווה בשמש החמה. היה יושב בשיעור משמים על עולם הצומח, מחכך את גופו בסתר ברגליו של שולחן. פעם בארבעים שניות שחרר מבט בברזל המונח בחוץ מבעד חלון עם מסגרת עץ. מעולם לא הצליח להתאפק עד בוא הצלצול, היה מתפרץ החוצה בראוותנות מביכה למתבונן מן הצד, נשכב לצדן של פיסות ומספק להן נשיקות קטנות, חיבוקים גדולים וקריאות שמחה קצובות שקולן נשמע גם בכיתת המרתף. בדרך כלל זה היה מסתיים בכי רע, שלושה מורים לחינוך גופני היו מושכים אותו על חצץ בעוד הוא נאבק להתייחד עם ברזל, מספקים לו בעיטות בצדי הגוף כתשורה מן המוסד הלימודי.

       

      חזר בצהרי היום עם חולצה קרועה, השכנה בקומת הקרקע יצאה אליו. כבר שלוש שנים היא בפנסיה, צופה בו חוזר מיום לימודים ארוך, מדמם בבטחה על ניילון שפרשה עבורו בכניסה לחדר מדרגות. בירכה אותו לשלום והעניקה לו עוגיות טחינה, רומזת במעומעם על הימצאותו של ברזל. פעם עוד הייתה שואלת לשלומו, הבינה כי המפגש התדיר בחצץ שינה אותו, הפך אותו לשקט וכנוע תחת שלטונו של הדם. זרקה לעברו מגבת שהרטיבה שלוש דקות לפני כן במים חמים. הוא ויתר והמשיך עולה, משליך ברכת תודה בדמות חיוך חסר שיניים.

       

      בקומה השביעית, מרחק פסיעה מן הדלת, הוא החל לבכות. רעש של טיגון חצילים ליווה אותו, ככל שקינח אפו בדרמטיות, הוסיפה מחבת יצוקה לזעוק. הוא ישב על רצפה ונשען על הדלת, מרחק סיבוב מפתח ממקלט אפשרי. נייר כמעט ואזל לו, הוא החל בוצע צמד ריבועים בכל פעם, מוחה דמעות, מסלק נזלת וחוסם את זרימת הדם המאיים לצאת לחופשי. בראשו כבר החל מדמיין מוות אפשרי, טקס דתי, אביו ודאי יצליח למצוא שלושים אנשים, מישהו כבר יספיד אותו, יספר על שרירים וחיוך מבויש. הוא קם לבסוף, אוחז בידו ניירות למכביר. שקית לא הייתה לו, הוא פתח את הדלת. אביו ישב בסלון, משחק בכפתוריו של שלט שחור. מיהר למטבח, השליך ניירות לשקית האשפה ושטף פנים בעוד הוא מכניס סכו"ם לכיסיו, מותיר כתמי דם על חרסינה המבקשת ניקיון.

       

      אביו כבר היה רגיל לראות אותו מדמם, בבוא המשכורת היה יורד לחנות הטקסטיל הזולה ורוכש עבורו עשרות חולצות עם סמל בית הספר. את שיירי המכנס הטליא, כחול וירוק, שיבוץ אקראי, רצה להפריז. אם רק היו שרים לו השכנים כי בנו הוא ילד הטלאים, הכל היה אחרת, בד מתכלה מהר יותר, משדר רכות למתבונן. הגיש לו ארוחה קרה, ירקות בשלושה צבעים, לא פתח בשיחה. על מה ידברו? בנו הוא חפץ, משחק מזוין עבור בריוני החברה. שלח אותו למיטתו, את מסגרת הברזל דאג להחליף, החדר לוהט. ילד הברזל נכנס בדממה, נשכב על גבו של עץ. תחת חסותו של לילה, לבדו מול חברה ואביו. לא הצליח לישון, ייחל לבואו של מוות.

       

      לאחר שעתיים, התגשמו מחשבותיו של ילד הברזל, רעש נשמע במבואת הבית. אביו הוסיף לנחור בקול בהמשך המסדרון, הוא לבדו. הסתלק מתחומה של מיטה, נצמד לרצפה קרה והחל זוחל לכיוונה של ידית. הוא שלף מן המכנס סכין מטבח ועליה שיירי חמאת בוטנים. בזמן האחרון, הפריז בכמות הסכו"ם שגנב בשעת ערב, חשב לעצמו, בעוד הוא משתמש בלשונו כדי לנקות את חזותה של מתכת. פער חרך בדלת, הביט על המתרחש, ראה צמד פורצים מתהלכים במרחב הבית. הם לא הבחינו בו והוא ניצל זאת כדי לחמוק אל חדרו של אביו. ניסה להעיר אותו בעזרת ידיים המונחות על שכמות, ניער חלש, אביו סיפק נחירה והתהפך על הצד. העניק לו בעיטה בגב התחתון, הוא התעורר לבסוף, מבוהל, הביט בחלל החדר, צועק ומחפש אחר פרצוף אפשרי לנקמה. צמד פורצים נכנסו אל החדר, מביאים עמם נשק קר ואור נאון בחסות מסדרון. הוא חיפש אחר סכין בכיסיו, אך הבין כי הגיע הסוף, בקרוב יסיים חפץ הברזל את חייו. הוא נצמד אל אביו וזעק, ירייה נשמעה.

       

      בוקר הפציע, על מיטה בבית החולים. ילד הברזל פקח את עיניו לאט. מעליו אנשי צוות, המומים. לילה שלם נאבקו, ניסו לדלות מתכת מראשו, לא חשבו כי יתעורר. עתה הוא שוכב ומביט בהם, התאחד עם החומר, אינו זקוק עוד לחיפוש ציבורי אחר ברזל. אביו נכנס אל החדר, מיהר אל בנו והעניק לו חיבוק. "לאחר שירו בך הסתלקו הפורצים מן הבית", סיפר לו. "בצאתם לקחו שבע מאות שקלים מארנק המונח בגלוי על גבי שולחן. נשאתי אותך במדרגות הבניין, לבדי, דופק על דלתות השכנים בחיפוש אחר ידע רפואי מפיו של אדם. הסתכלתי עלייך פעם בשלושים שניות, חסר הכרה, חיוך מסופק על פניך. לאחר שמונה דקות הגיעו שירותי ההצלה, הם הצילו את חייך ואתה הצלת חיי". בכה בקול, "בני, ילד ברזל נפלא שלי, כעת נשוב להיות משפחה."

       

      ילד הברזל נותר בהשגחה, אביו נפרד ממנו במילים חמות והבטחה לארוחת ערב מפוארת. הם היו מאושרים, כל אחד וסיבותיו. הוא שב לביתם, בכניסה לבניין עמדו השכנים, מחזיקים ידיים בצוותא. הם הרימו אותו על כתפיים והחלו שרים תוך כדי טיפוס לקומת הבית:

       

      הנה אבא של ילד הברזל 
      במדרגות לאט עולה 
      מביט בנוף 
      ומשתהה 
      מה יש לו למהר 
      הוא הפך 
      לאב גאה.

      פורסם לראשונה באתר mysay.co.il''

      דרג את התוכן:
        1 תגובות   יום ראשון, 20/2/11, 22:20

        ''

        למבקרים בימים טרופים אלו בבתי החולים השונים צפויה חוויה עמוסה ומלאה מכל הבחינות.

         

        זוגתי, שבימים כתיקונם נושאת גוון שחום וגאה מן הלבנט הפכה צהובה וחיוורת בשבועות האחרונים, רמז לאנמיה אפשרית. החלטנו אפוא להפסיק עם השאננות ולהתקשר לנציג השירות במוקד הכללית. לאחר סדרת שאלות האופייניות לשהייה בשבי הוא הפנה אותנו אל חדר המיון בבית החולים המקומי "העמק" בעפולה. עבורי, כאחד שאינו פוקד את המוסד הרפואי בעקשנות בריאה, הייתה זו הפתעה מרעננת לבחון את השלל הטמון במסדרונות השונים.

        אני היחיד שמחייך פה?


        יצר המציצנות שלי למשמע הרפתקאה חדשה שניתן לכתוב עליה נמוג ככל שהתקרבנו אל הפתח. במבט ראשון עלול האדם הממוצע לטעות ולחשוב כי הכניסה לחדר המיון נקייה ונעימה להולך בה, אך בדקה אחת של חוסר תשומת לב השפלתי מבטי לרצפה ונוכחתי לדעת כי אני צועד בין בדלים. מאפרות ופחים הפזורים במתחם זועקים ומתחננים אחר עוברי האורח שיעשו בהם שימוש ונדמה שאיש לא מתייחס, הם נותרים מיותמים ומצוחצחים באכזבתם, שעת הכושר כבר לא תגיע.

        דלתות אוטומטיות הנפתחות בתזמון מושלם משרות אווירה רובוטית וכך גם מהירות השירות שמעניק האח בדלפק הקבלה, במיומנות רבה הוא מניח מדבקות וממזג חבורת טפסים לאחד. אנחנו מתחילים את המסע המפרך לקבלת מזור וממתינים כשעה ועשר דקות בתחנת המיון הראשוני. מסביבנו שולטת השפה הערבית ואני לא מצליח לקשור זנב דיבור עם איש, בבית החולים מעדיפים האנשים להיות מכונסים בעצמם ולשמור על ריחוק מפאת שמירה על הבריאות, אין הם יודעים כי זליגה לתוך שיחה ערה היא המרפא הטוב ביותר עבור הגוף הדואב?

        מחטים ולבוש ספורטיבי, מנת דם ומנהגים פטריארכליים


        כשהבנתי שזמן ההמתנה עולה על הזמן הדרוש לקרוא את מסמכי אוסלו, התחלתי להביט סביבי בסקרנות ולחקור את הטיפוסים שבנמצא. באמצע חדר המיון התיישב זקן ממוצא אתיופי, ראשו כואב והוא נתמך על ידי ילדיו. יש שיגידו שהסגידה לאב המשפחה בחברה האתיופית היא פרימיטיבית ומקשה על השתלבותם בחברה, אך אני רואה בה פן יפה ומרגש ותוהה מתי תלמד גם שאר החברה לחלוק כבוד למבוגרים.

        ברוב הזמן שבילינו וחיכינו בתור התעקשתי להישאר מרוחק ולא להיכנס בסבך הספסלים של הממתינים. שיעולים רבים בפרהסיה והתאגדות מחלות שונות הכריעו אותי, מצאתי פינה בצד והנחתי את הישבן בין עציצים ירוקים למראה ופלסטיים למגע, כאן לפחות לא יצמח דבר, הבריאות מובטחת. לבסוף החלטתי לצאת לעשן איזו מנת בריאות במסדרון, בדרכי פגשתי מתנדבים בבית החולים שגילם אינו עולה על שישה עשר ירחים, את כמות הדם וריח המוות שהם מרגישים מדי יום, אני מכיר רק ממשחקי הקונסולות.

        "באתם סתם, בזבזתם שעתיים וחצי לריק, לכו הביתה"


        במילים אלו השתמשה הרופאה שבדקה את זוגתי, היא הייתה עייפה וסימנים ראשונים של זעם ניכרו בעיניה. התנצלנו והבטחנו שלא היינו באים לחינם אך היא בשלה, נוזפת ושוצפת, כועסת ומרצה, מסבירה את הסיבות שבגינן מגיעים לבית החולים.

        וכך למקרה שתהיתם, מתחיל משחק מזוין של הידבקות אחד מן השני, אנו שלא היינו חולים שאפנו במשך שעתיים את אלו שכן. בסך הכל חיפשנו פתרון לבעיה רפואית קלה, ובכך אולי נדבקנו בעצמנו, עכשיו תארו לעצמכם כמה אנשים כמותנו מגיעים לבית החולים מדי יום, הופכים איש את רעהו לחולים וממיטים עומס עבודה בלתי אפשרי על סגל הרופאים המדולל ממילא. בהיעדר שר בריאות ועקב צרור עצות נמרצות של מוקדני קופת החולים, מדינה שלמה נידונה להיות חולה, העיקר שעוד נותר כסף למאפים ומיץ טבעי בישיבות ממשלה.

         

        פורסם לראשונה באתר- mysay.co.il

        דרג את התוכן:
          0 תגובות   יום שני, 18/10/10, 22:53

          ''

           

           

          רשימה קצרה על הופעתו של מיכאל גריילסאמר בסוף השבוע האחרון.

           

          שוכני העיר המתינו מעט לפני שאתם שולפים את החרב הלועגת, אין אני טיפוס של בתי קפה, רחוק מכך. להתיישב לשולחן ערוך ולאכול סלט זה משחק מסוכן עבורי (ולא רק משחק מילים). 
          עם זאת, הופעה המשלבת בה כנר פעלתן וזמרת שמבצעת מלאכתה היטב, מספקת לי סיבה טובה לצאת מן הבית אל העמק השולק חלב במרץ מעטיניה של תרבות המיינסטרים הרווחת. 
          כך מצאתי עצמי לצדה של זוגתי הנאה, זו שמכירה את כל המילים ויודעת את כל הסודות. 
          מבעד שולחן מאולתר וענפיו של עץ שמסתיר לי, מחליקה לעברי המלצרית המנומסת תפריט רחב ידיים, איתרע מזלו ואנחנו שניים, דבר המנטרל את אלמנט האיום. אני מבליח בכיוונו ומעלעל בדפיו אחר מדור האלכוהול. 
          מה רבה תדהמתי, אין ולו בקבוק אחד לרפואה של "גולדסטאר", ניצני מחשבה כמעט גרמו לי להתרעם בקול בפני המלצרית על היעדר המשקה הקבוע, הנחתי לנושא לעת עתה והתפשרתי על "קרלסברג".

          לו הייתי מבין מעט מן הצרפתית הזו (ואני לא מדבר על טל בנין)


          האדון גריילסאמר, רעייתו שמרית דרור ונגן הבס אוהד עילם נמצאים על הבמה, עושה הרושם כי ההופעה היום תהיה אקוסטית, חצי מן ההרכב אינו מנגן. בתחילה חשבתי שזה עלול לגרוע מעט, אך כשפתחו הזוג את מיתרי קולם ובעיקר נתנו דרור למיתרי נגינתם הבנתי, כינור ושיכרות צועדים היטב יחדיו!

           

           

           

          כשמו של האלבום "מתעורר" עוסק גריילסאמר בשלהוב הקהל, כשהוא חמוש בכינורו הוא אינו מהסס לשלוח גרורות של צלילים נאים אל הקהל, אני מתחיל להבין את סוד הקסם, ניסיתם פעם לדבר עם כינור? [לקישור]

          כשמגיעה הלהקה לשיר המוכר שלהם "אשתי היקרה" , זה שכתב גריילסאמר לאשתו, 
          נרשמת תזוזה בטפיחות רגליהם של יושבי המקום. יש משהו ממכר בשיר המדובר ואני מפחיד את יציבות השולחן הקשיש בטכניקת הבעיטות האגרסיבית שלי. [לקישור]

          גריילסאמר עורך שיחה קצרה עם הקהל, הוא מספר כי הוא מתגורר בירושלים ואזכור הבירה מוציא מחיאות כפיים מיליטנטיות מן ההמון. הכינור המכושף ממשיך ללהטט בשמי הלילה וקולה הערב של שמרית דרור הופך את משמני העור שלי למשפחה שלמה של ברווזים. 
          ילדים ומבוגרים נשאבים כאחד אל הנגינה הבוקעת ממערכת ההגברה, מלל של צרפתית קולחת מושלך לכל עבר ואפילו הפרחחים מן הגלידרייה הסמוכה מרימים מבטם בסקרנות מן הגביע המלא במקפא השוקולד, פשוט נפלא.

          אישה בתספורת קארה מדביקה את הקהל במחיאות הכפיים שלה, האינטימיות נשברת למספר רגעים וגריילסאמר מודיע בנימוס שאין בכך צורך. 
          הלהקה מבצעת שירים מן האלבום החדש שבדרך, גריילסאמר זונח את קשת הכינור לטובת פריטה באצבעות חשופות, ומה שנדמה כצעד לא מקובל שיגרור אחריו פסק הלכה מאת זובין מהטה וחתכים בידיים הופך בין רגע לעוד תצוגה מוזיקלית במיטבה.

          זוגתי שותה סיידר מהול ביין, חתיכות תפוח נחות בגאון במעלה הספל


          ככל שהערב מתקדם החשש שלי מפני הופעה שקטה וסולידית מתפוגג, הקהל חושב כמוני ואינו מהסס להביע עמדתו באמצעות התנגשות של כפות הידיים, מי היה מאמין, לאחר תשעים שנה של התיישבות בעמק מקבל הכינור ערגה מחודשת בקרב ציבור הבליינים. 
          שקט יחסי מניב ברכה ל"חיי העם הזה", בהצהרה שיש בה מן השובבות מודיע גריילסאמר על חופש פעולה בהיעדרו של המנהל, הוא לוקח לידיו את הגיטרה ומעניק לכינור המדובר מעט מנוחה. 
          ההמון כבר נכבש בקסמי השלושה שעל הבמה, כוסות בירה שאינה גולדסטאר נלגמו בהמוניהם, המיינסטרים קיבל יום חופש, ואפילו לא הודיעו לו על כך.

          הומאז' לשיר "חלליות" של ברי סחרוף [לקישור] חותם הופעה מצוינת, כך לפחות חשבתי בתמימותי.

          בזו אחר זו עולות בקשות להדרן מן הקהל הצמא( אין גולדסטאר, כבר אמרתי?) 
          הזוג עולה ויורד מן הבמה לקול תשואות והשיר האחרון שנקרא "העיר הלבנה" מגלה לי מה שכבר ידעתי למעשה, גריילסאמר, שמרית דרור ואוהד עילם הם אמנים מצוינים. וכמה כיף לגור הרחק ממדינת ת"א המנוכרת.

          אחיזה קטנה באילנות גריילסאמר והשיר שסגר את הערב.

          "בואי נברח מכאן למקום שבו נגמר הזמן. 
          בואי נברח מכאן. 
          אורז את עצמי לכפר. 
          אז בואי נברח מכאן."

          כל שנותר הוא לשיר בקולי קולות במושב הקדמי של הקאיה המרופדת בצבעים תואמים של כחול וכתום.


          קישורים לשיריו של גריילסאמר והלהקה שאינם הועלו ברשימה אך שווים הצצה ושמיעה.


          דברו אתי מחר- [לקישור] 
          יאללה בואי- [לקישור] 
          העץ והפרי- [לקישור]

           

           

           

          הרשימה פורסמה לראשונה באתר- mysay.co.il

          דרג את התוכן:
            0 תגובות   יום רביעי, 6/10/10, 17:56

             

             

            ''

             

             

            הכל החל למעשה באותה שבת קרירה ב-28/12/1996 במסגרת המחזור ה-14 בליגה הלאומית(כיום ליגת העל). כבר בשעת צהריים מוקדמת, הספקנו להתאקלם באזור האצטדיון הישן בקריית חיים. 
            היכל נפלא, מעולם לא הבנתי את טיב ההחלטה של הקבוצה הבוגרת לא לשחק שם. 
            עדר עצי האקליפטוס, שבימים כתיקונם היווה השראה לקבוצות הילדים של המועדון להטיל מימיהם בחיקו, סיפק לנו מחסה מן הקור, והרי לבשתי רק את האימונית שהוריש לי אבי מימי פעלוליו בהפועל כפר בלום. 
            אני ואחי הצעיר ממני בשנה וחזק ממני בעשור, היינו נרגשים. (על אף שהוא אוהד של בבילון ת"א) 
            לא בכל יום מפציעה הזדמנות לנסוע לעיר הגדולה חיפה, לצפות במעט כדורגל. 
            נענו במעגלים מדודים, בוחנים את המבצר האדום. שלושה כרטיסים לביקורת, אנחנו בפנים. 
            אקוסטיקה מצוינת, כר הדשא קרוב ליציעים עד כדי תלונות של בנין במהלך המשחק על יריקות ומטבעות למכביר. אותו בנין ממש, היה זה שכמעט והחריב את סיכוייה של הקבוצה המדברית, לאחר שפצע בברוטליות את ג'ואבני רוסו. עניין שהפך אותו רטוב כאחד שביתו נחרב מן המבול כל אימת שנתן צעדיו לדגל הקרן. באותה שנה אפילו הקרואטי הנפלא חסה בצלו של הכוכב הבוסני, סיאד חלילוביץ'. ואף הוא היה פצוע ולא התלבש כלל למשחק. שמנו את מבטחנו בשחקני הבית והרכש הישראלים, גדי חזות (בועט החופשיות הידוע, והכדורגלן היחיד שהצליח לזכות באוטו בתכנית המתמטית קמעה, "עשינו עסק".) 
            סתיו אלימלך, שמעון ביטון, לירון בסיס, שי הולצמן ואורן סגרון. 
            ובעמדת המאמן, גוטמן. אילו רק אלי זינו היה שולט ביציריו ולא מוכר את שחקניו תמורת בצע כסף, גוטמן היה בונה קבוצה שתרוץ היטב, עד לאליפות! אז גוטמן ברוב גדולתו, הביא גביע לבאר שבע ועזב לחיפה עם מספר שחקנים.שם כידוע לכל הקבוצה לקחה את תואר האליפות, וזינו? מוטט את המועדון עד שירד לליגה השנייה. הלוואי והרינונים על חזרתו לא יתממשו. 
            מחצית ראשונה מאופסת ומאופקת, אין יותר מדי משחק על כר הדשא ונדמה כי שחקני שתי הקבוצות בודקים רפלקסים ובעיטות ללא כדור. רפי כהן בשער היריבה הודף בזלזול את האיומים לעברו, עד שנכנס סגרון. אורן סגרון קרוב לוודאי עוד מעלעל בזיכרונותיו על העונה המדוברת, אמנם הוא נכנס כמחליף ברוב משחקי העונה, אך שקיבל את ההזדמנות מן הספסל, הבקיע ושינה רבות. לא הספקתי לחשוב יותר מדי וכבר הובלנו אחד אפס, סגרון מתברר כיותר זריז מקצב ההקלדה שלי.

            לאחר המשחק, בכלוב דרכו יוצאים השחקנים אל האוטובוס, הספיקו אוהדי באר שבע לקלל את רפי כהן ולהלל את סגרון, ממש באותה העת.

            נסענו הביתה, כל הדרך הציקה לי המחשבה ודקרה לי את קצה הלשון, עד שלא יכולתי להתאפק יותר וכתבתי על אדי החלון, באר שבע אלופה.

            ומה לגבי אוהדי הקבוצות הקטנות


            תמיד חשבתי כי להיות אוהד של קבוצות שוליות מה שנקרא, זו אכזריות לשמה. 
            לצפות ב-"דקה התשעים ואחת" ולהכריז, אני חולה ולא הולך מחר לבית הספר. 
            הפסדתי קרוב לחמישה עשר ימי ראשון של לימודים, היו יותר הפסדים אך הוריי לא תמיד האמינו לשטויות שפברקתי. 
            הצעה לייעול החינוך, חנכו את ילדכם לאהוד קבוצות שמנצחות, זה ודאי יעניק את הדחיפה אל עבר ההקבצה הגבוהה ומנדט בוועדת תרבות.

            דרג את התוכן:
              0 תגובות   יום שני, 13/9/10, 12:16

              ''

               

               

               

               

               

               

               

              כל פרחח ובר דעת אינם יכולים להתעלם מן העובדה הפשוטה, ברצלונה הקבוצה הטובה בעולם. (מודה)

               

              בעוונותיי אני אוהד ריאל, הילוכים חוזרים הכוללים בתוכם את ראול וזידאן, 
              הופכים אותי מחויך כמזנון דרכים ממורק. וכעת, ראול מבלה מרוצת זמנו בגרמניה, וזידאן מפציע כחיזוק פסיכולוגי באימוני הנבחרת הצרפתית המהוהה.

              המפעל האירופי נפתח, שמחה לכל דורש


              ליגת האלופות תחל בימים הקרובים, מוריניו המחויט להפליא הובא ממילאנו היישר לסיר המבעבע בסנטיאגו ברנבאו, במיוחד עבור מטרות מעין אלו. 
              ריאל תשחק בבית מספר- 7 לצד: 
              מילאן (המתחדשת בפטפטת מהשחצן השבדי) 
              אייאקס אמסטרדם(יש האומרים שלא קל שם, לנער המתבגר) 
              ואוקזר(נישואים נאמנים לגי רו נקטעו מעט לפני חגיגות היובל)

              הבית הזה, שנקרא "בית המוות" בפי כל. מכיל בתוכו שלוש אלופות אירופה, וצרפתייה אחת, בשביל הסדר הטוב.


              ריאל תפתח את משחקיה במפעל במשחק בית, מול אייאקס. 
              ראוי לציין כי לאייאקס שוער נהדר, מארטן סטקלנבורג. 
              חילופי המשמרות השקטים בנבחרת, להם היינו עדים במונדיאל האחרון, הוכיחו כי להולנדים יש בעל בית חדש במתחם השער. 
              וכמובן, לואיס סוארז. גיבור באמריקה הדרומית, אימת הגנות באירופה. 
              אם יגיעו צרות והטרדות מהסוג שבועטים אותן מצד אייאקס, הרי שסוארז מעורב. 
              ואין לדעת, אולי הוא אף החלוץ הבא שינחת בשוליה המרופדים של הקבוצה ממדריד. 
              ריאל צפויה לנצח את המפגש הכפול מול אייאקס, כך גם כנגד אוקזר, שלמעט אנתוני לה טאלק, ואלן טראורה, שגם בשיאם הם אינם מנתקים לי את חוט המחשבה עד כדי הגזמה. 
              איני רואה מנין יבוא הניצחון, זו האמת

              מילאן


              לו הייתי מסתכל שורה אחת למעלה, הייתי לוקח את דברי חזרה, גונז אותם אל עבר פח הזבל הווירטואלי. 
              אך ככל אוהד מדריד טיפוסי, אני בוחר להביט קדימה, להעז ולומר: 
              מילאן על שלל שחקניה אינה תספק דבר וחצי דבר כנגד ריאל. 
              למעט תיקו שינסו האיטלקים לסחוט בביתם, אני לא צופה בעיות מיוחדות עבור הספרדים. 
              בלמיה של מילאן עלולים למצוא עצמם במרדפים סיזיפים אחר רונאלדו והיגאווין, עסק לא נעים. 
              רוצה לומר, דורסנות מתלהמת, כזו המבשרת שערים הזועקים הילוך חוזר לבמאי המקומי.

              בית המוות הוא משחק ילדים לעומת קללת שמינית הגמר


              שש שנים ארוכות, לא עברו הספרדים את מעמד שמינית גמר גביע האלופות. 
              הסיר המבעבע מלפני כן, רותח ויורק את חומו. 
              לאחר מותו של הרודן , ריאל אינה יכולה לבחור כנגד מי תנצח(פרנקו כאמור) 
              מוריניו צפוי לדבר עם שחקניו, לחלץ מהם את השד הסרטני שכבר שש שנים מעלים את רגליהם, בדיוק ברגעים החשובים. 
              ואולי, עם מעט מזל והברקות של הפורטוגלי(בחרו לכם את המתאים) 
              תתעלה על עצמה ריאל, תבטל את הקללה המטופשת הזו, ותראה לאימפריה הקטאלונית כדורגל יפה מהו. (בהנחה שישחקו אחת מול השנייה אי שם במשך המפעל)
              אני צופה לריאל העפלה לחצי הגמר, לפחות.

              אלו האמונים על מלאכת הלהבת ההמון


              רונאלדו, צ'אבי אלונסו, היגוואין, איקר קסיאס, קאקא, ראמוס. 
              ואחד משלושת שחקני הרכש החדשים, 
              סמי חדירה

              זהו רק חלק מן הסגל, וכבר בעיטות מספריים מתרוצצות בדמיוני. 
              במדריד יכולים להיות רגועים אך מחושבים, להביט על הסגל ולהפיק ממנו את המיטב.

              על רונאלדו וקאקא אין טעם להרחיב את הדיבור עד כדי פסקאות, שניהם מצטיינים בתחומם. 
              יש לקוות כי יתרחש לבסוף שיתוף פעולה ביניהם, כזה שלמענו נקנו השחקנים, לכך מצפים אוהדי הקבוצה, אלו הדורשים תצוגות מלהיבות בכל משחק לכשעצמו. 
              הקישור ממשיך ואינו מכזיב, סמי חדירה וצ'אבי אלונסו, חזקים ובעיקר ממושמעים, יודעים עבודתם במרכז השדה. כאשר הם יהיו טובים, כל הקבוצה תרוויח מכך.

              ובהגנה, ראמוס צריך להודות לאלוהיו על כך שמייקון לא הגיע, איוש עמדת הבלם(מימי סביליה) שהיה נדרש לקחת על עצמו, היה גורע לבטח את תוספת הסיכון שהוא מביא עמו מן הקו. 
              עליו להראות למוריניו מבלי פחד ולו קל, כי הוא ראוי להרכב הראשון, ללא ספק ומחשבה נוספת.

              איקר קסיאס, אוהד שרוף שהפך לשוער אהוב ומוערך. לאחר פציעת הראש של צ'ך וגילו המתקדם של ואן דר סאר, קסיאס הוא השוער הטוב בתבל, יעידו על כך מיטב ההצלות הגרנדיוזיות שברשותו. 
              ולגבי היגאווין, 38 שערים בכל המסגרות, כבר אמרתי? (הימור מוקפד)

              ומה בעניינו של הצרפתי החביב, בנזמה


              עונת בכורה מחרידה של החלוץ הצרפתי, בנזמה אשר הובא לברנבאו בשלהי כהונתו של ואן ניסטלרוי, כחלוץ הבא בכדורגל העולמי, פשוט לא הופיע מעולם. 
              תפוקה דלה הכוללת פחות מעשרה שערים, ובעיקר כושר לקוי ואכזבה רבתי מן הסובבים, הפכו את העונה הקודמת עבור בנזמה לאחת שירצה לשכוח, ואילו העונה הזו? 
              כעת זמנו של בנזמה להשתקם ולקוות כי שאר האגו הנמצא בסגל, יותיר לו חתיכות מן השלל.


              קדימה מפעל אירופי, בצע את קסמייך לציבור הרחב.


              אגב, אולי ברצלונה היא באמת הקבוצה הטובה בעולם. 
              אך מה שנפלא כל כך במשחק הדינמי הזה הוא שהשנה תוכתר קבוצה חדשה, ובא למדריד גואל

               

               

              הרשימה פורסמה לראשונה ב-mysay.co.il

              דרג את התוכן:
                0 תגובות   יום שישי , 10/9/10, 17:01

                 

                ''

                 

                שלושה שחקנים וצמד מאמנים שעומדים השנה למבחן.

                 

                 

                אמנם הליגות כבר החלו, אך עדיין ניתן להעמיד את הדברים על הכתב.

                הספרדי המשופם, רפא בניטז


                לאחר שכבר טעם הצלחה מהי, בכל המסגרות. 
                (אליפות ספרד, גביע אופ"א, ליגת האלופות וגביעי הליגה השונים) 
                מגיע בניטז לאינטר מילאן, אלופת אירופה והליגה האיטלקית. 
                לכאורה, כיבוש בנק המטרות מותיר את אינטר מעט שבעה, 
                אך אל תתנו לעזיבתו של מוריניו להסיט את האמת, אינטר הייתה ועודנה, 
                קבוצת הגנה מן הנפלאות לצפייה. 
                (היה ואתם אוהבים תזוזה מרהיבה של מערכי הגנה לעת ערב) 
                בניטז לא צפוי להיתקל בבעיות מיוחדות, הוא אמנם אינו זולל תארים כמוריניו ויעקב הלל,
                אך באמתחתו ידע לא מבוטל בהלכות הכדורגל. 
                המבחן שלו השנה ללא ספק, לשחזר צעדיו של מוריניו, ואף יותר מכך.

                ז'וז'ה המעומלן מוריניו


                שחצן, איש תקשורת מבריק, משעשע כשעולה הצורך, באותה מידה כעוס, פסיכופת, איש שיחה, בעל כושר שכנוע, מנפיק קבלות.

                מעניין יהיה לראות, כיצד יסדר מוריניו את שחקניו במדריד, שמא תהפוך הקבוצה הגנתית כאינטר, מכורה למבחן התוצאה, או שתספק שערים וסיכון התקפי למכביר, לשמחת ההמונים. 
                הליגה האיטלקית טובה, הספרדית מעט יותר. 
                ברצלונה הגדולה עשויה לחבל בתכניות של מוריניו, והוא עלול להיזרק כשרק גאוותו בידו. 
                הציפיות גבוהות, בזירה האירופית במיוחד נוכח כישלונות חוזרים. 
                סגל מגוון, אגו כסנהדרין, דרושה עבודה של מומחה בריאל מדריד. 
                למעשה, המנתח הכירורגי כבר שם, כעת נותר להמתין לתוצאות.

                הנוצרי הקתולי, קאקא חוזר ומאמין


                קאקא, מגדולי השחקנים בימינו. 
                בשנה החולפת היה מעט בינוני, כעת מוריניו נושא באחריות עליו. 
                יש לצפות כי קאקא יחזור למיטבו, ייטול את ההנהגה לצידו של רונאלדו, ויחדיו ישיבו את העטרת האבודה, היישר אל בעליה החוקיים. 
                כמובן, עליו להימנע מפציעות טורדניות, והיעלמויות תכופות במעמדים חשובים. 
                אם ישחזר קאקא, את תקופת המצביא שלו במילאן, הרי שלפנינו עונה מרתקת. 
                במידה ולא, תמיד יוכל לחזור לסאו פאולו, להפוך איש דת לעת מצוא.

                הענק החביב אדריאנו, שותה כאוות נפשו


                שחקני הקונסולות שבינינו, וגם אלו שצפו אי פעם באדריאנו. 
                לבטח חשים געגועים עזים למעלליו ברחבת היריב ומחוצה לה. 
                בעיטות אימתניות לעין אנושית, מסה של טכניקה וכוח. 
                עבורי, אדריאנו היה השחקן המושלם, זה שרץ חצי מגרש בעודו מהתל בכל הנקרה בדרכו, בלתי ניתן לריסון, מסתבר שצדקתי. בשנים האחרונות הפך אדריאנו לשתיין מהוקצע. 
                כבליין הוא גמע כל מה שהציעו לו. 
                כשחקן, הוא לגם אכזבות, הרחקה מן ההרכב וקנסות כספיים לרוב. 
                השנה ברומא המסוגננת, חייב אדריאנו להשיב את תאוותו למשחק, ובעיקר להתרחק מן הטיפה המרה. אם ישכיל לעשות את מה שמינף אותו לפסגה, רומא עשויה לאיים ברצינות על אינטר, והרי, רצינות היא שם המשחק.

                דימיטאר ברבאטוב, ההרפתקה הבלקנית


                החלוץ הבולגרי, שהגיע לפני שנתיים מטוטנהאם לאולד טראפורד, טרם הצדיק את הסכום שבו נקנה.(30 מיליון פאונד) 
                אמנם בעונתו הראשונה היה מלך הבישולים של הקבוצה, אך מספר השערים שלו, לבטח יכול לעלות במקצת. היונייטד מתקשים לכבוש שערים נוכח עזיבתו של רונאלדו למדריד, נאני עוד לא בשל דיו בכדי לסבר את העין, גיגס וסקולס נפלאים אך רצוצים. 
                לא על ווין רוני לבדו תגיע האליפות, אם כי הוא כבש בצרורות. 
                היווה את העוגן של היונייטד, ואם לא היה נפצע ברגעי ההכרעה, עניינים היו נראים אחרת, ללא ספק. 
                על ברבאטוב מוטלת חובת ההוכחה, עליו להשתתף בנטל כיבוש מעוזי היריב, להוריד מעט מן הלחץ ההגנתי המופעל על רוני, ולהביא מעט נחת לידידו עם המסטיק, זה שנמצא על הקווים.

                עונה אירופית נוספת יוצאת לדרך, גם שיעורי הבית הממתינים לי, לא יעצרו את ההתמכרות

                 

                הרשימה פורסמה לראשונה ב-mysay.co.il

                 

                 

                 

                 

                דרג את התוכן:
                  0 תגובות   יום רביעי, 1/9/10, 11:33

                  ''

                  ברלוסקוני זונח את בעיות הפנים לטובת קדאפי ושחקני רכש.
                  רחובות נאפולי דומים להפליא לנצרת, ללא מוטיבים דתיים.
                  המשבר הכלכלי באיטליה לא מדגדג את קצה אפו ודעתו של ברלוסקוני, הרי כיסו מרופד כעריסת תינוק.

                  המפתח השוודי עושה עבודתו, אך לא כמו ידידו, כלי העבודה המדובר, הוא אינו זול כלל.


                  "איברה קדברה" , כך מכונה איברהימוביץ', בצידו השני של הכביש.
                  שובו למילאנו מצית את הדמיון.(ושנאת האוהדים חוגגת)
                  מאזן אימה נוצר, כוח התקפי שאין להקל בו ראש.
                  לצידו של פאטו הברזילאי ואינזאגי חלוץ הקורה המלהיב, משלימה מילאן חוד ורסטילי למדי.
                  היה ולא תפקוד מכת פציעות סרטנית את הקבוצה, יש צפי לגולים, בהמוניהם.

                  כמה ברזילאים דרושים בכדי לבצע בעיטת מספריים אחת


                  מסתבר שאפילו פיטר קראוץ' אחד יספיק, לפני זמן קצר החתימה מילאן את רוביניו.
                  צעד משוגע, אחד שנדרש מאלו האמונים על קבלת ההחלטות.
                  שלושה ברזילאים בחלק הקדמי, מחוללים מהומות יחיד בהגנות היריב, דברים יקומו ויפלו על המשחק הקבוצתי.
                  רוביניו אוהב את מגעו של הכדור, כמעט כמו שהוא אוהב את עצמו.
                  אין להתבלבל, הוא שחקן נפלא, רגלו בכל, שולט היטב ברזי המשחק ויודע היכן כל תפר ומשבצת דשא.
                  הוא מהיר עד כאב, דומה להחריד למרסלו(מגינה השמאלי של ריאל מדריד) ומפליא בהרפתקאות ולהטוטי קסם כשל דנילסון.
                  ואם בדנילסון עסקינן, הרי שגם עליו שילמו סכומי עתק בזמנו (ריאל בטיס- 32 מיליון דולר )
                  חתול בשק, לכל המרבה במחיר. ואכן, מוטב לו לרוביניו, להתחיל לפרוע שטרות.
                  ובעיקר, להתנהג כמקצוען.

                  רונאלדיניו מנגד, מתאושש.
                  בעזרת עבודה עצמית על החיוך ומשמני הגוף, יש לצפות כי יעשה את המהלך הדרוש ממנו, ויעבור למרכז המגרש. (לתפוס את מושכות הסוס המילאנזי אם תרצו)
                  המהירות המפורסמת כבר איננה בנמצא, אך אחוז המסירות שהגיעו למחוז חפצם, גדול.
                  אני מרגיש כי מיהרו להספיד אותו, התנהגותו בברצלונה בשנה וחצי לפני שעזב, הייתה מחפירה.
                  חיי לילה ואלכוהול, גמרו אומר על הקריירה המפוארת.
                  אך עם זאת, לא אופתע נוכח הצלחות ורגעים גדולים.

                  נניח לרגע ש"איברה", רוביניו ורונאלדיניו יוותרו על גאוותם.
                  מילאן פשוט לא מסוגלת להיאבק על התואר, הקלישאה החבוטה על שחקניה הזקנים, עולה גם כאן.

                  זו תהיה אחת הסיבות לאבדן האליפות, זלאטן על שלושים השערים שיניב, ימנף את מילאן אל עבר המקום החמישי.


                  אשמח לאכול את הכובע (לאחר טיגון קל עם פירורי לחם כמובן, להעלאת הפריכות).

                  געגועיי לשבצ'נקו, מן הגדולים בגזרת הרחבה.

                   

                   

                  פורסם לראשונה ב-mysay.co.il

                  דרג את התוכן:
                    0 תגובות   יום שבת, 28/8/10, 12:55

                     

                    ''

                     

                     

                    1999, שנה מלהיבה. ממרום מושבי בכיתה ז' נשביתי גם אני בקונספציה של אהוד ברק. מנהיג גדול, היורש שטיפח

                    רבין. הכל נראה בסדר לעין בלתי מזוינת. הכלכלה גאתה ומספר התיירים שגדשו את הארץ גדל כפחד מבאג אלפיים. העם דרש שלום, כפי שהובטח לו לפני הבחירות.

                    איני מטיל כלל ספק בנכונותו של ברק לפתור את המשבר במזרח התיכון, אני מאשים אותו בכך שוויתר יתר על המידה, שהיסס אל מול כוונותיו הזדוניות של ערפאת, שלא השכיל להבין את מה שהבנו כולנו, שלום לא יהיה כאן נוכח התמכרות העם אל החרב.

                    אם כך מדוע לא הגיע הסכסוך אל סופו? זאת לא נדע לעולם. 
                    ברק בקמפ דיוויד הלך רחוק בהצעותיו, יש שיגידו רחוק מדי. לינק לספרו המצוין של פרופסור אפרים קארש, אולי יסבר מעט את העניין. 
                    [לקישור] (מומלץ לקרוא לצד אוכל קליל למניעת תחושת הקבס)

                    כמו כן, ברק אינו מעוניין בדבר למעט כיסאו המרופד כשר הביטחון, אך זאת כל בר דעת יודע. מוסדות המפלגה לא מעניינים אותו כלל. רק מעמדו כפוסק בענייני הביטחון של ישראל. פיזיקאי? מתמטיקאי? ממתי סטטוסים הישגיים אלו הם ערובה למנהיג?!

                    בטוחני כי רובנו גמעו בשקיקה את הספר "אהוד ברק חייל מספר אחד". ללא ספק אדם אמיץ שיש לו מניות בעליית קרנו של צה"ל ברבות השנים. ובכל זאת, רוצה לומר, כי ברק הוא זה שהזמין את הספר לפני תקופת הבחירות. משך אליו אזרחים תמימים ממגזרים שונים( ע"ע העלייה הרוסית) ולא היסס אף לרגע קט לשבח עצמו ולצייר את דיוקנו כגיבור מיתולוגי. לשבחו של ברק, בל נשכח את היציאה מלבנון. למעשה מהלך נכון זה הוסיף לדמותו נופך של אדם הצועד בדרכי הקונצנזוס ללא פחד מן המערכת הצבאית, זו אשר היטיבה להפוך אותו לראש לממשלה. כל זה טוב ויפה כאמור אך ההיסטוריה מלמדת אותנו אחרת.

                    אין אני מאשים את ברק בפרוץ האינתיפאדה השנייה, כמות שאיני מאשים את אריאל שרון בכך. הייתה זו תאונה המחכה להתרחש, מבצע יזום של מנהיגי הרשות, אחיזה באילנותיו של חאג' אמין אל חוסייני, "מדינה לא מחלקים" מבהירה את העניין על הצד הטוב ביותר. לו היה משכיל ברק לרכון אל ספרי ההיסטוריה במקום חוברות התווים ופירוק השעונים אולי היה מצבנו טוב יותר.

                    לסיכום, כאחד שגדל על ברכי מפלגת העבודה, גם אני שמתי את הפתק עבור ברק, לו ידעתי מה שהיום ברור לכל, ספק רב אם הייתי טורח לשלשל את הנייר.

                    מנהיג גדול לא נמדד בתפקודו כשר במשרד חשוב, אלא כמנהיג שפונה אל כלל האוכלוסייה. במיוחד זו שהצביעה עבורו למען שינוי חברתי.

                     

                     

                    אני מאוכזב מברק, היה בו את הפוטנציאל לבצע מהלכים קוסמיים עבור העם היושב בציון, והוא, במו ידיו המוכשרות, זייף כל הדרך אל הבנק.

                     

                     

                    *המאמר פורסם לראשונה באתר- mysay.co.il

                    דרג את התוכן:
                      0 תגובות   יום שבת, 28/8/10, 12:46

                      ''

                       

                       

                      צמד סיפורים קצרים על ראשי מפלגות קדימה וישראל ביתנו, לצד המלצה לקהל הבוחרים בעתיד.

                       

                      שירותים שבהם מסרב מושב האסלה להישאר מורם, דוחפים אותי אל נטל החזקת חפצים בשתי ידיים. 
                      האחד שטען כי השחרור מוביל לחופש, ראוי לו כי ינוס על נפשו. 
                      אם אהפוך חסר גפיים, לא יהיה באפשרותי לחבק גאוותי הגברית, והרי, טקס העמידה המגוחך הזה, נפלא לעין בלתי מזוינת.

                      אני זוכרת את כל חיי, כל פסיק ונקודה. אני יכולה לשלוף ברגע, התרחשויות, צבעים, ריחות וטעם זיפ. 
                      תמיד הייתי חכמה מבני גילי, אך עם זאת פופולרית ונאה. בוועד הכיתה נמנעתי מספר פעמים מלהביע עמדתי, חשבתי כי שתיקתי תהיה לי לעזר. 
                      במסיבת הסיום, נוצרה עבורי ההזדמנות לקבל את התפקיד הראשי בהצגה. אך בחרתי להיות עובדת במה, ועוד נותר בי החיוך.

                      המלצה מחוצפת ורעננה


                      תתעוררו, זוהי שעת העמסת הזבל, ואתם בתפקיד הנהג.

                       

                       

                       

                      *פורסם לראשונה באתר- mysay.co.il

                      דרג את התוכן:
                        0 תגובות   יום שבת, 28/8/10, 12:42

                        ''

                         

                         

                         

                        העיר טבריה, שנת אלפיים.


                        אני רעב בכנרת, לוגם מים כאחוז דיבוק.

                        שעות ספורות קודם עוד טרחתי על ארוחת הבוקר, שלוש וחצי פיסות של מלוואח נחו היטב בבטני בחושבן על דרכים ערמומיות לצאת.

                        גירוד שלאחר מעשה לא בישר דבר למעט שליחת ידי אל המקום, הנחתי לזה כנהוג בארצנו.

                        נעתי בצורה מדודה אל התחנה כמות שסבתא התריעה תמיד כי כדאי לעשות.

                        האוטובוס בדרכו ואני בדרכי.

                        ביקשתי שקית, באמת התחננתי.

                        שלוש וחצי חתיכות של מלוואח נחות לבטח על הרצפה המהוהה.

                        המשפט "ריבוי אותיות אהו"י יוצר לכלוך" יכול רק להביט מן הצד בקנאה נוכח המחשה ויזואלית בשעת צהריים.

                        ירדתי מהאוטובוס ושבתי למציאות, כמה כיף לשכוח אירועים מטורללים מעין אלו.

                        בערב כילינו 5 קופסאות נובלס שבהן הבענו זעמנו נוכח השירים שנוגנו על הרחבה באותו הערב.

                        מישהו ידה אבן ופציעת ראש התלקחה, חלקו יסתיים כעת תוך התחשבות בחוקי ההתיישנות והצנזור הראשי.

                        שלקנו פיסות נרגילה בכדי להלהיב את מוסד העיגולים.

                        שינה מלאה ביתושים והמיית דייגים התרפקה עלי, מבזה אותי בפומבי עם קולות ההשתנקות שלי.



                        ההווה, העיר טבריה



                        במילה אחת, כבשן.

                        אגדה אורבנית שהמצאתי לא מזמן גורסת (.נ.) כי אנשי טבריה הרגילים בתנאי החום, מחשלים חרבותיהם על סלעים מקומיים.

                        אני עובר על ניחוח שתן שמעלה רעב נוכח דוכן פלאפל עשוי היטב, שבו כמה מרגיז, אין ספסלים בנמצא.

                        לאחר פעולה שמשביעה את הלסת והדעת, אני מגיח בביתה של זוגתי הלבנטינית.

                        מראות חדשים נפרסים בעיני ואני נלהב ככפרי מבושם.

                        עיר, תחנת אוטובוס היישר לצידי הבית.

                        קומה שנייה, בטון למפרע.

                        כפתורים אדומים לכלל הציבור מפרנסים אור בחדר מדרגות לעת ערב.

                        יש כאלו המדליקים אותם כל אשר עוברת דעתם.

                        אין הם אנשים חולים, רק כלואים במרתפי ההרגל.

                        עולה התחושה כי מישהי עוצמתית עוקבת אחרי בכל שעות ביקורי ודומה כי חומה של השמש נמשך כאן לנצח.

                        אני לח כזאב ערבות וממורט כמטוס נייר שהשתבש.

                        מכשיר החשמל הבזוי שמנפיק ספק לאוויר קר, ראוי כי יברח בפחד אל קרנות המזבח.

                        אם לא הטבריינית הנאה הזו שלידי, ספק אם היה צולח בידי מסע צלבני אל העיר.

                        מעט מאוחר יותר, מגיח הלילה על הטיילת של טבריה,

                        דתיים מטורזנים בלבושם ומטונפים בדיבורם מבקשים ממני לעשות להם אש,

                        אין בכוונתי להיות נביא, אך זה מחמיא לי.

                        ילדים קופצים מבעד גדרות, זקן גיבח שוטף ידיו מעמל היום.

                        אני מציץ אל המים המלאים בחומרים שאינם מים, שותה מלוא היד ומתרצה, ישנם מקומות בהם הצלילות לא דרושה עוד.















                         

                        דרג את התוכן:
                          2 תגובות   יום שבת, 28/8/10, 01:19

                          ''

                           

                           

                           

                           

                           

                           

                           

                           

                           

                           

                           

                           

                          אחרי שגל המהומות מאת פרננדז יפחת, ומעט לאחר שלא נעפיל ליורו הקרוב בפולין ואוקראינה.

                          יחלו רינונים לגבי זהות המאמן הבא, התקשורת תרצה את גוטמן, העם את ברקוביץ'.

                           

                          יושב ראש התאחדות, במידה ויש לגיטימי ונבון בנמצא, יעניק את המושכות לגוטמן. 
                          הוא מאמן ראוי, מאפשר לצופה להזדקר בגאווה כאומר לעצמו, "יש משחקים טובים בליגה הישראלית" 
                          אני עוד זוכר לו ימים קדומים יותר, עת אימן את "הפועל באר שבע" (קבוצתי האהודה) 
                          במומחיות של סקאוט הוא בנה סגל נהדר, את "סיאד חלילוביץ'" ו"ג'ובאני בעל ההבטחה(ע"ע מקרה החוטיני) רוסו", לא רבים הכירו. בסוף העונה, בגמר הגביע, קרן מצד ימין. 
                          חלילוביץ' ניגש אל הדגל, הרמה נאה לעברו של רוסו, חצי בעיטת מספריים, היסטוריה! הנפיל הסובייטי שבשער אינו יודע נפשו. גוטמן הוא מאמן נפלא, תשאלו את אורן זיתוני, אותו אימן גוטמן בצפרירים, ושלף אותו מן השרוול באליפות ההיסטורית של חיפה. (ועוד רבים וטובים, לירון בסיס ושי הולצמן בבאר שבע. נג'ואן גרייב ואורן נסים בחיפה)

                           

                          אין סיבה להרחיב על מעלליו של גוטמן, הוא המאמן המתאים ביותר לנבחרת ישראל.

                           

                          ברקוביץ', מצד שני, הוא סיפור אחר. ישנן סיבות מפה עד בתי החולים בלונדון, מדוע אסור לו לאמן את הנבחרת.

                           

                           

                           

                          אפרוחי נשר וקטטה בהרצליה


                          ואני שואל, האם ברקוביץ' אימן איזו קבוצה מקצוענית בעברו? 
                          ליגה לאומית, ליגת העל, משהו? 
                          שחקנים גדולים שפרשו מן הענף, חשים לעתים כי זה אך טבעי עבורם לקבל את הקבוצה או הנבחרת. אנצ'לוטי, קלינסמן וגווארדיולה הם חלק קטן מאלו שכן מצליחים.

                          פרגוסון, ונגר, מוריניו, ואן חאל. לא היו שחקנים גדולים, אך יודעים דבר או שניים על כדורגל. 
                          נסיון זה שם המשחק. הרזומה של ברקוביץ' נאה להתפקע כשחקן, אך עליו לשבת על הספסל בבגדי המאמן. שלוש שנים של אימון בליגת העל, שנבין לפחות, האם יש טעם להמשך.


                          כמו כן, אסור לשכוח כי ברקוביץ הורשע בפלילים, איים על אדם ואף ניסה לפגוע בו פיזית. 
                          כל זאת משום שבנו קיבל יחס מפלה לדבריו,(לקישור-[לקישור] 
                          כיצד משדר ברקוביץ' מראה של מאמן ילדים מוצלח, אם אינו מסוגל כלל לשלוט על פיו או ידיו. מאמן הוא גם מחנך, אחד שהשחקנים רואים בו את האחראי. מתווה את הדרך אם תרצו.

                          התבוססות במבושיו של איציק זוהר, לצד עונש מהארטסון


                          אי שם בשנת תשעים ושש, משחק ליגה בין מכבי חיפה למכבי ת"א. 
                          בדקה השמונים ושלוש, מחליט ברקוביץ' לעשות משהו עם החרמנות והיצר, הוא אוחז היטב במבושיו של איציק זוהר, ולוחץ. בתמורה הוא מורחק מן המגרש( איציק זוהר הורחק כמה דקות לאחר מכן, עת עסק בהחזרת פריזבי לקהל)

                          לאחר מכן באנגליה, הפסד מביך בגביע הליגה מביא את ג'ון הארטסון להכרזה, ברקוביץ' לא ראוי לשחק, ברקוביץ' בתגובה משחרר קללה עסיסית כרמז מטרים לבאות. 
                          מעט אחר כך באימון, תיקול של הארטסון על ברקוביץ', קללה של אייל התקבלה בבעיטה מסובבת ללסת. האיש שהיה אמון על מלאכת הצילום, היחיד שיצא נשכר מן העניין.


                          ומה אם במשחק חוץ גורלי, אחד כזה שמאפשר עלייה להצלבה, יפתח ברקוביץ' בהתנהגותו האופיינית? הרי הוא לא שולט בעצביו.


                          בסופו של יום אין אני מוחה נגד ברקוביץ', עליו לאמן מספר שנים בכדי להפוך לגיטימי לנבחרת. 
                          הוא היה שחקן מלבב, אך כמאמן יש לו עוד דרך ארוכה.

                          ופרננדז, אני לא בוטח בו. ערמומי כמוסד לביטוח לאומי.(בימי חול כמובן)

                          גוטמן לראשות הנבחרת, ויפה שעת אחת קודם.

                           

                           

                          מאמר זה פורסם לראשונה ב-mysay. co.il

                          דרג את התוכן:

                            פרופיל

                            דקלו
                            1. שלח הודעה
                            2. אוף ליין
                            3. אוף ליין

                            ארכיון

                            פיד RSS