עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    ';

    סיפורים

    ארכיון : 5/2011

    12 תגובות   יום חמישי, 26/5/11, 18:34

    "אז כמה זה פשוט לשבת עם אחים ליד שולחן ארוך ביחד" (מתוך השיר "זמן של מספרים")

     

    ברי סחרוף תמיד אהב  לשבת עם אחיו וחבריו המוזיקליים באולפן ההקלטות ולהיעזר בהם בעבודתו.

    בראיונות שנתן לרגל יציאת אלבומו החדש והנפלא "אתה נמצא כאן", סחרוף הזכיר לא מעט עד כמה הוא נהנה להסתייע במוזיקאים שונים. שיתופי הפעולה באים לידי ביטוי גם בהרכב  הרחב איתו הוא מופיע בשנים האחרונות, שלדבריו  מקנה לו יותר חופש על הבמה.

     

    כיאה למגמה זאת, רשימת הקרדיטים באלבום היא רבה ואפילו שם האלבום ועטיפתו הם בהשראת תערוכת אמנות של אחד מחבריו הטובים. ואולי דווקא בזכות השותפות זאת, ברי הצליח ליצור כאן שעטנז מוזיקלי רחב ועמוק שלא מתפזר אלא נשמע כמקשה אחת ברורה וקוהרנטית. כשלוקחים כל זאת בחשבון, אולי זה לא כל כך מפתיע שהאלבום הכי מרענן שיצא בשנה האחרונה מגיע מרוקר שנמצא בעשור השישי לחייו.

     

    יש מעט מאוד אמנים בארץ שהקונצנזוס סביבם כ"כ מוחלט כמו אצל ברי. זה לא מובן מאליו מפני שמדובר במוזיקאי שמעולם לא היסס  לטבול במוזיקה אלטרנטיבית וקשה לעיכול. ובכל זאת, נדמה שכמעט כולם יכולים להתחבר בצורה כזו או אחרת ליצירתו.

     

    כיאה לאמן חסר פשרות, ברי בוחר לפתוח את האלבום ברצועה "הלוחש במכוניות" שכתבה המשוררת חביבה פדיה. מדובר בטקסט  מעורפל משהו, אשר בהתאם לכך, קיבל  עיבוד קודר ורב רבדים. אולי לא מדובר בשיר הכי קומוניקטיבי שאפשר לשים בתור יריית פתיחה, אבל בוודאי מדובר באחד הטובים באלבום.

    מוטיבים מזרחיים ביצירתו של ברי ניתן עוד לזהות מתקופת "מינימל קומפקט" אי שם בשלהי שנות השמונים. לדעתי, זהו אחד הגורמים שהפכו אותו לנסיך הרשמי של הרוק הישראלי- הוא תמיד היווה מופת למיזוג בין מזרח למערב.

    ההתנגשות הראשונה בין התרבויות באה כבר בשיר השני "זמן של מספרים", עם ליין הגיטרה  ותחושה החאפלה האופפת אותו. במובן הטוב ביותר של המילה.

    על תקן הבלדה המרגשת של האלבום, מתייצבת בגאון הרצועה "כלום זה לא סתם", עם פתיחה שכובשת את המאזין כבר בשמיעה הראשונה. "לא תשבע העין לראות" מצטט ברי את קהלת ואין כמו זוג עיניים כדי להמחיש רעב תמידי. כי הן סופגות הכול, גם את התהום וגם את האור הגדול שמאיר עד אינסוף. לדעתי, זהו אחד השירים היפים ביותר בקריירה הענפה של סחרוף.

    משום מה דווקא הסינגל "העין" (נדמה שהעין היא מוטיב חוזר ביצירה, חלק מהקונספט) קצת הורס בעיניי את תנופת האלבום. וזה לא שמדובר בשיר רע, הוא דווקא עושה את העבודה, אבל ביחס לשירים המקיפים אותו, הוא נשמע לי קצת תלוש.

    השיר שמגיע אחריו, "נחמה", מתחיל כמו משהו מבית מדרשם של ה"צ'ילי פפרס" עם הבס הממכר בתחילתו וממשיך כרצועה אופיינית לברי, עם התחושה המזרחית הזאת שמזכירה לנו איך אמור להישמע רוק ישראלי.

    הרצועה היחידה באלבום שלטעמי דורשת מספר האזנות עד שמתחברים אליה במלואה, היא "הימים הנוראים" שכתב נעם רותם. אני מודה שבפעמים הראשונות , הנגינה נשמעה לי מפוזרת לחלוטין, כאילו ברי ממש השתדל להתפרע עם העיבוד והכלים. אך כמו כל יצירה מורכבת, דרושות מספר האזנות בכדי לחבר את החלקים ביחד ופתאום הכול נמצא במקום הנכון (אם יורשה לי לצטט את רבנו יורק). בנוסף, רותם העניק לסחרוף שורה שממש תפורה עליו- רק ברי יכול לשיר "הזמן הפך אותי קשה והקול שלי מחליד" ללא חשש מחוסר אמינות .

     

              

    ''

     

     

    שיר הנושא הוא עוד שיא באלבום (אם אפשר לציין כאן שיאים), עם תובנות פשוטות וחכמות על החיים כמו "קסם לא יבוא לעומדים מהצד, לא ייפול מהשמים ברגע אחד" ונגיעות מוזיקליות שנשמעות זניחות בשמיעה ראשונה אך בהאזנות חוזרות, מתגלות כאוצר. אפשר לקחת לדוגמא את גיטרת הבס בפתיחה שמוסיפה אווירה דרמטית לשיר .

    עוד לפני שהבנתי על מה מדבר השיר "בארץ הפלאות", היה נדמה לי ששמו משקף את החגיגה המוזיקלית שיש בו - טאץ' אייטיזי  שנוחת על המאזין כבר בהתחלה ופסיכודליות אשר מתבטאת בשורות הזייתיות  כמו "שם המלאכים על מגפיים, מפזרים ברחובות אבקת קסמים" ו"בארץ הפלאות נמוכים השמים וערפל סגול פוצע מבפנים". רק כשהאזנתי לראיון עם ברי, הבנתי שמדובר בתקופת מסעותיו באירופה, שם השמים אפורים ונמוכים. המשפט "ונדמה שמישהו הבטיח, שהבא בתור הוא אמיתי" בא כמובן כמחווה עצמית ללהקתו בניכר, "מינימל קומפקט".

    ההברקה של האלבום בעיניי הוא השיר "בדרך לערד". מדהים איך סחרוף הצליח לתרגם את הטקסט הקצרצר של רוני סומק לעיבוד כל כך מדויק ומפתיע-- כמו פסקול מדברי, פסטיבל ערד בדרכים.  זו אולי אחת הגדולות של ברי, היכולת שלו לקחת טקסטים זרים ולתרגם אותם מוזיקלית באופן מושלם, כאילו היו שלו.

    הטקסט המרגש ביותר שמופיע באלבום הוא של "האחד", אותו כתב עם עמיר לב. תמונות ילדות מרצדות לכל אורך השיר. "כוס חלב, עם משהו מתוק בצד, הנעליים מלאות בחול. יד גדולה עוטפת יד קטנה,מבט בעיניים שרואות הכול...מחזיק מקל, דוחף גלגל ברחובות, ביום יפה הייתי רץ שעות". הלחן מתואם יפה לתמימות שיש במילים.

    סחרוף מעיד על עצמו כי  בשנים האחרונות הוא מתקרב למקורות היהודים ושואב מהם השראה. אין לו כוונה לחזור בתשובה בקרוב , אבל ניתן לראות שהחיבור שלו לאותם טקסטים עתיקים הוא אמיתי. זה בא לידי באופן מובהק באלבומו "אדומי השפתות".

    גם כאן הוא מתכתב עם המקורות, אך רק בשיר המסיים "צמאה לך נפשי", יש שימוש בטקסט שלקוח כולו מהתנ"ך (מתהילים), ללא תוספות.. השיר, שידוע בלחניו החסידיים, נשמע שונה לחלוטין כשסחרוף שר אותו. לא בטוח שהאינטרפרטציה הזאת לשיר תמצא חן בעיניי אוזניים שמרניות, אבל לבטח מדובר בביצוע מחדש ומרענן.

    יש רגע בשיר בו ברי מחזיר אותי לבית הכנסת עם המשפט " כן בקודש חזיתיך, לראות עוזך וכבודך" אותו הוא שר כמו חזן מן המניין, עם הסלסול המוכר. כמובן שגם המקהלה שחוברת אליו לקראת הסוף, מוסיפה לאווירת הקודש. את העוצמות הגלומות בשיר הזה קשה להסביר. רק להקשיב.

     

    ברי סחרוף, בסיוע חברים נאמנים אותם אסף במהלך הקריירה הגדושה והמגוונת שלו, הביא ב"אתה נמצא כאן" את כל היכולות שלו לידי ביטוי והוכיח פעם נוספת שכל הסופרלטיבים שנקשרו לשמו, מוצדקים.

    אף פעם לא מאוחר מידי לחדש ולהפתיע, גם לא בגיל 53 .

     

     

     

    דרג את התוכן:

    הציון שלי: 4 מתוך 5

      פרופיל

      אריק פ.
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין

      ארכיון

      פיד RSS