עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    ';

    סיפורים

    תכנים אחרונים

    5 תגובות   יום ראשון, 19/5/13, 11:20

    יותר מהכול, תכנית כמו "האח הגדול" מפחידה אותי.

     

    היא מפחידה אותי כי ישנו ציבור גדול של צופים המאמין באמת ותמים שמה שמתחולל לנגד עיניו הוא מציאות טהורה. שמדובר בסך הכול מדובר באנשים מן המניין, המתנהגים בחופשיות מוחלטת בתוך כלוב מצועצע המרושת מצלמות.

     

    מפחידים אותי אותם מכורים אשר רואים בתכנית כ "שיעור חשוב בהתנהגות אנושית", "מבחן סוציולוגי מרתק" או כל שטות אחרת המקנה איזשהו ערך ממשי לקרקס האנושי הזה.

    "מדובר ממש במיקרוקוסמוס של החברה הישראלית" טוענים חוקרים מסוימים כהצדקה לדבר "זה מרתק". בואו נתעכב על זה רגע.

    ייתכן כי מלהקי "האח הגדול" אכן  תרים בקדחתניות אינסופית אחר גיוון בחומר האנושי ומלקטים משתתפים מכל פלחי האוכלוסייה ומחנותיה. נציגים שישקפו איזושהי מראה מהימנה של החברה הישראלית. נגיד.

    בשלב זה אני מציע שתערכו מבחן זריז ביניכם לבין עצמכם. תחשבו רגע על המכרים שלכם – חברים, משפחה, קולגות בעבודה או סתם אנשים שיוצא לכם לפגוש מעת לעת. עכשיו תנסו לשער כמה מהם היו מוכנים לקחת חלק פעיל בתכנית, כלומר, ממש להשתתף בה. אולי אני לא מחובר למציאות (חה חה), אבל אני מנחש שהאחוזים אינם גבוהים במיוחד. כלומר, בהכרח הגיוון ב"אח הגדול" הוא פיקציה. ייתכן כי באמת נמצאה קבוצה הטרוגנית לתפארת, אך לעולם יעבור חוט מהותי מקשר בין כל המשתתפים – צימאון עצום לתשומת לב, תאוות פרסום בלתי נשלטת ובעיקר חוסר בושה מוחלט בחשיפה פיזית ונפשית, 24 שעות ביממה.

    אני לא בטוח שחלקים רבים מאזרחי המדינה עונים לקריטריונים האלה ולכן מדובר  בעצם בחבורה של תימהוניים שלא מייצגים אף מגזר באוכלוסיה. רק את עצמם.

     

    קשה לי לשמוע נימוקים המצדיקים צפייה בתכנית, כגון:"בנאדם חוזר הביתה בסוף יום, גמור מעייפות, וכל מה שהוא רוצה זה בידור קליל שלא מצריך חשיבה יתרה".

    למען הסר ספק, אין לי שום התנגדות לתכנים בידוריים. לא כל דבר בטלוויזיה חייב לעסוק בדברים כבדי משקל. ממש לא.

    אבל אסור להתעלם מהמחיר הכבד שגובה אותו אסקפיזם העונה לשם "האח הגדול" (אגב, די אירוני שתכנית "ריאליטי" משמשת ככלי בריחה מהמציאות). אסור להעלים עין מהתרבות הבהמית, הוולגרית, האלימה, הרדודה וחסרת התוכן שהוא מנחיל. ילדים ונוער אשר סופגים את אותו "בידור לא מזיק" רואים בו כסוג של אידיאל. מה אמור ילד לחשוב כאשר ישנה תכנית אחת כה מדוברת וכה מצליחה בפריים טיים הישראלי? הרי אם ציבור רחב באוכלוסיה בוחר להתחקות אחר כל צעד ושעל של אותה "קבוצה הטרוגנית", כנראה שיש בה משהו, לא?

     

    לפני כשבועיים בערך הופיעה באתר "וואלה" ידיעה מסעירה לפיה בדנמרק מתכוונת לעלות תכנית ריאליטי חדשה, שבמסגרתה נשים יציגו את גופן העירום לעיניהם של שני שופטים (גברים כמובן). האחרונים יתיישבו בנינוחות בכיסאותיהם ויבחנו לעומק את איכות הסחורה שלמולם. כצפוי, מבול של טוקבקיסטים זועמים שטף את דף הכתבה. "איך הגענו לכזה מצב?" שאל בתמיהה חיים מחיפה. "בושה וחרפה!" הצטעק אבי מירושלים. "אין גבול" ציינה מירי מהצפון. האמת, הידיעה הזאת ממש לא הדהימה אותי. הזדעזעתי כמובן, אך לא הופתעתי ולו במעט.

     

    כמו בטבע, גם בתכנים הטלוויזיוניים מתרחש תהליך אבולוציוני מאוד ברור. השלבים הם נהירים ומי שלא רואה אותם הוא עיוור או טיפש. או שניהם.

    הריאליטי, שאולי התחיל כדבר תמים יחסית, עבר תהליך טבעי של הסלמה. הסלמה בחוסר הבושה, בגסות הרוח, בביזוי המתמודדים ובהנמכת התכנים למחוזות ותהומות שנראו דמיוניים לחלוטין עד לא מזמן.

    תכנית כמו "האח הגדול" למעשה אפשרה את קיומו של אותו פורמט ריאליטי מבחיל ובלתי נתפס מדנמרק. מדובר בסך הכול בהמשך טבעי של תהליך ההידרדרות.

    "לא תשבע העין לראות ולא תמלא אוזן מלשמוע" אמר קהלת. מספרים עליו שהיה בחור די נבון. נדמה שהעין האנושית אף פעם לא מצליחה להשתיק את רעבונה המציצני.

     

    אנחנו קובעים את הגבולות, לא הטלוויזיה. בסופו של דבר, היא מלעיטה אותנו במה שאנו מוכנים ורוצים לבלוע. "האח הגדול" זה עוד שלב בדרך אל התחתית של התחתית. לצורך העניין, נבואת הזעם שמצטיירת בספר\סרט כמו "משחקי הרעב" אודות תחרות הרג, כבר לא נשמעת כל כך בדיונית. מי יודע לאיזה סף ריגוש עוד נגיע בעתיד. ההיסטוריה כבר הוכיחה שהגבולות רופפים. מאוד רופפים.

     

    לא יודע מה איתכם, אותי זה מפחיד.

    דרג את התוכן:

      פרופיל

      אריק פ.
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין

      ארכיון

      פיד RSS