עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    ';

    סיפורים

    תכנים אחרונים

    0 תגובות   יום שישי , 6/4/18, 18:02

    -תלמים אל גן עדן-


    מביט בה

    חורצת עוד תלם בשדה

    בין מהמורות קטנות

    בין רגבים

    תלמים

    אל גן העדן שלה
    היא אומרת

    זה הזמן בשבילי, אתה מבין

    לפרוס כנף

    או לפחות לטוות לי שביל זהב

    מתוך אדמת הטרשים הזאת
    ואני צופה בה מתרחקת

    גן העדן שלה הוא הבדידות שלי

    זה הדבר הכי יפה

    הכי שובה

    והכי שובר לב

    שראיתי בחיי

    לראות אותה יותר שמחה

    יותר שלמה עם כל צעד

    נעלמת לאיטה משדה הראיייה

    מצטמצמת לכדי נקודה זעירה

    באופק החדש שלה
    שנים שהיא חיפשה

    אני צריך לשמוח בשבילה

    אבל לך תגער בלב

    שמרגיש איך נהר שוצף הופך אכזב

    ולאן הוא ייתעל פעימותיו

    עכשיו
    עד שמצא

    אחרי כל כך הרבה

    אבק ומאבק

    מים חיים


    נחלתה לא תהיה

    בצל קורתי

    לא תחת גפני

    ולא תחת תאנתי

    דרג את התוכן:
      2 תגובות   יום רביעי, 16/8/17, 13:28

      ''

       



      "איך שוב נפלתי לאותה מלכודת דבש
      שטמנתי לעצמי
      ואיך הרשת שטוויתי נפרסה מסביבי

      כל השלדים שבארון עכשיו יוצאים לחופשי
      כל השירים שנזנחו חוזרים לפעום בתוכי

      הנבואה שוב ניתנה לשוטה הכפר
      שלא ידע שהוא כזה
      הארמונות שבנה עם החול הלח
      קורסים אחד אחד

      איך עיר של הבטחות גדולות כיבתה אורות ונשארתי מגשש
      ואיך הגבול הדק שבין אוויר למחנק
      שוב נמחק

      הכתובת על הקיר הייתה תמיד שגויה
      וכיוונה לאין מוצא
      השקר הגדול נחשף כשהקוסם הסיר את הגלימה"

       

      דרג את התוכן:
        2 תגובות   יום רביעי, 30/12/15, 18:06

        ולכל מקום אליו שלחתי מבטי 
        רק יופי צרוף ראיתי
        הוא אחז בכול 
        מהקירות המתקלפים 
        ועד המדרכות הסדוקות 
        מאינספור טפיפות רגליים 
        ותנודות אדמה
        קרן שמש ליוותה אותי 
        בשיטוטיי ברחבי העיר 
        אשר שינתה פניה בין רגע
        כמו עמיתה למסע היא תמכה בי
        "תנסה להכיל את כל האור הזה" 
        היא לחשה
        ואני, שכבר עייפתי מחלומות שווא
        והזיות תלושות, נזהרתי
        נזהרתי להסתנוור מדמיון פרוע
        משינה עמוקה מידיי
        החלומות הגרועים ביותר 
        הם אלה המותירים אותך בבוקר 
        בפסגה הרעועה שיצרת אתה
        זונחים אותך לאנחות ולנפילת היקיצה
        אז צעדתי לאט
        משפיל עיניי אל הקרקע 
        שעוד נותר ממנה מעט 
        מהאמת
        מהרגיל
        מהשגרה 
        (כיעור נספג היטב)
        "הסנוורים לא יכו בי היום" מלמלתי
        "הם לא יישאו אותי אל קצה הצוק
        אל האור הגדול והשביר"
        אבל לאן שלא הסתי מבטי 
        ניצוצות זהב נראו בזווית העין
        מסרבים לדעוך
        קרן דחקה בי להתמסר
        לשחות באור הזה
        ביצורי הלב החלו לקרוס 
        אחד אחד
        אל מול הפאר 
        שספק עטף ספק חנק את הווייתי
        בתנועה מדודה יישרתי מבט
        והתעמתתי עם ניצוצות פזורים לכל עבר
        או לפחות ניסיתי
        לבסוף נכנעתי 
        כמו תמיד 
        ונתתי לכל היופי המתעתע הזה למלא אותי
        כמו נווד רעב ואבוד אספתי מכל הבא ליד 
        ולכל מקום אליו שלחתי מבטי רק יופי צרוף ראיתי

        דרג את התוכן:
          2 תגובות   יום שבת, 26/12/15, 21:02

          מעבר להרי החושך

          מאחורי קו מדומיין

          חיים אנשים

          די דומים לך

          התל אביבי

          הלום התרבות והצדק

          עטוף סמלים ואלילים

          שאינם דתיים

          בשום מובן

          כמובן

          ושמם מעטר שלטי רחובות

          בהם אתה מהלך בלילות

          והסכם שלום עתיק וממורט באמתחתך

          מחכה לנמען שממאן לצאת לקראתך

           

          אתה לוקח נשימה עמוקה

          למרגלות אותו ים

          בו עמד עד לא מזמן

          נער גוש קטיף

          שקרא "קפקא על החוף"

          והגלים התנפצו לרגליו

          "החומה" ו"זיגי סטארדאסט"

          בערו באוזניו

          כמו אצלך

          כשהיא עזבה

          הלוואי והיית כאן

          כדי לראות

          איך שיר כאב הלך

          ושב

          בזמן שהנער ארז את חפציו

          ומלמל שלום רפה לחולות ולשדות

          שילוו אותו מעתה רק בזיכרונות

          הוא אהב את האדמה והאדם

          ולא ראה הבדל בין דם לדם

           

          והינה

          עדיין

          מעבר להרי החושך

          על מדף ארון הספרים

          (הלא רק יהודי)

          חיים בשלום וכבוד הדדי

          עמוס עוז ורבי יהודה הלוי

          הרב קוק ואלבר קאמי

          קיצור שולחן ערוך

          וקיצור תולדות הזמן

          והאנושות

          ואין סתירה ביניהם

          והם לא מתנגחים

          כגלדיאטורים בזירה הווירטואלית

          נטולת הרחמים

          ואתה

          בגולה תל אביב שלך

          מעדיף לחשוב

          רק על אותם אנשים

          חמושי פסוקים ואבנים

          עוקרי עצים

          מבערי מטעים

          גזענים חשוכים

          חרושי מזימות

          בורים ועמי ארצות

           

          אבל האמת?

          האמת שאתה והם

          די דומים

          דרג את התוכן:
            0 תגובות   יום שלישי, 8/7/14, 16:37

            הצדק מרחף אי שם

            בין הגדר לקאסם

            שניים אוחזים ואף אחד לא מרפה

            סיבים נפרמים חבל מתכלה

             

            שני ילדים בגינה חרוכה

            מתפללים לאב שנטש את הזירה

            זה משחק עתיק שאין בו מנצחים

            זו לא זריחה רק דם על השמשה

             

            השנאה מלבה את עצמה

            וניזונה מעוד שה לעולה

            על מזבח הנקמה אין מקום לחמלה

            המאכלת רק מחכה לקורבן הבא

             

            ובמחול החרבות צריך לדעת לרקוד

            אף פעם לא למעוד

            כי אין מקום לטעויות

            לא על האדמה הזאת


            "בַּבֹּקֶר זְרַע אֶת זַרְעֶךָ

             וְלָעֶרֶב אַל תַּנַּח יָדֶך"ָ


            דרג את התוכן:
              0 תגובות   יום שישי , 27/6/14, 20:31

               

               

               

              ''

               

              מילים, לחן ושירה : אריק פלדמר

               

              ברחוב שלנו השלווה היא מסיכה
              ושום דבר הוא לא כמו שנראה
              האלומות הן להבות
              החדרים הם מבצרים 
              והקירות אטומים
              לרחשים לא רצויים
              קרשים על הפתחים
              והרגשות כבויים
              ניסים לא מתרחשים
              אבל אנחנו מחכים
              עם תפילות ומזמורים
              אנחנו מקווים
              ברחוב שלנו האבק מסתיר היטב
              את כל מה שסובב
              החצרות לוחשות
              מבקשות עם הצמחים
              מים חיים
              עננים נדיבים
              אם היה אפשר לקמט את הזמן
              הייתי חוזר אל העבר 
              הייתי חוזר לכל רגע נסתר
              ברחוב שלנו

              דרג את התוכן:
                8 תגובות   יום ראשון, 15/9/13, 19:52

                ''

                 

                מילים, לחן ושירה : אריק פלדמר

                הפקה ביתית וגיטרות חשמליות : רועי פלד

                 

                מתי הספירה לאחור תיעצר?

                מתי מעטה הערפל הזה יתפזר

                פצצה חכמה ממתינה לשיגורה

                היד על הכפתור

                מחכה לפקודה

                פחד ותקווה מתבוססים בממלכה

                תדר מצוקה לארץ רחוקה

                האחות הגדולה שמטה את המסכה

                פרמה את הקשר והלכה לדרכה

                מתי הספירה לאחור תיעצר?

                המרוץ והחימוש רק מתגבר

                העין של האח מסנוורת אומה

                חייכנית וכנועה על הספה

                תולה ארץ על בלימה

                לפחות לעת עתה

                הלוחות זזים עמוק באדמה

                בינתיים בואו נכתיר את כוכב השעה

                15 דקות עד לקריסה

                קירות רועדים אבל זה לא נורא

                אין מה לדאוג הכול בשליטה

                התריסים מוגפים השמיכה מכסה

                הילדים משחקים בגינה הגדולה

                מתי הספירה לאחור תיעצר?

                חרב ועוד חרב, גדר עוד גדר

                אצבע על הדופק מוודה פעימה

                עין נעולה על המטרה

                שקט דממה

                אחרי השריקה

                דרג את התוכן:

                  פרופיל

                  אריק פ.
                  1. שלח הודעה
                  2. אוף ליין
                  3. אוף ליין

                  ארכיון

                  פיד RSS