את על הספה החומה שבבית הורייך. לבד. השנה היא 1969. הטלוויזיה דלוקה ואת ממתינה. תמונת שחור-לבן מרצדת למולך. שדרן אמריקאי מלווה בפרשנות קלה את קריאות הקשר בין יוסטון לבין "אפולו 11".לרגל המאורע, הורייך נסעו לחברים ואחיך הלך לבקר את חברתו דאז. גם את היית אמורה לצפות בנחיתה יחד עם חברה טובה, אך שעתיים לפני השידור חשת ברע והחלטת להישאר בבית. --------------------------- תמיד חיבבת שיעורי מדע ופיזיקה. העולם כל כך מסתורי וגדול, רב הנסתר על הגלוי. כבר בגיל צעיר הוקסמת מהרעיון של לקיחת חלק בחשיפת רזי היקום לכלל הציבור. חלפה שנה מאז התחילו לדבר על המסע הזה לירח, לפחות בקרבתך. בבית הספר הסבירו על תכנית החלל של ארצות הברית ועל משמעותה, מדוע יש צורך בה ולמה שנת 69' תיחקק לנצח בזיכרון הקולקטיבי של האנושות. מחנך הכיתה, מר גולדמן, בנה מעין מודל בסיסי ומגושם של החללית. באמצעות כדורסל שגילם את הירח, שולחן שגילם את פני האדמה ונייר כסף מגולל בתפקיד המעבורת, ניסה מר גולדמן לטוות את מסעה של "אפולו 11" - החל מהמראתה בכדור הארץ, יציאתה מהאטמוספירה (אותה ניסה לשרטט באוויר עם אצבעותיו, תוך כדי תנועת החללית בידו השניה) ועד לנחיתה המיוחלת על הירח. גם אם היו פה ושם אי דיוקים בנוגע לשלבי המסע ומסלול הטיסה, תיאור המאורע ההיסטורי הקרב ובא ריגש אותך מאוד. נראה שחברייך לכיתה אינם חשו את אותו רטט שאחז בך נוכח ההמחשה. זה בסדר - כבר הורגלת להיות חריגה בנוף המקומי, שעיקר תשומת ליבו הוקדשה להבלים. רק מרים, חברתך לשולחן הלימודים, הפגינה עניין מסוים במתרחש בחזית הכיתה. ------------------------------------------- הכנת לעצמך שני כריכים עם אבוקדו ועגבנייה, מזגת לימונדה אל תוך כוס הזכוכית וניגשת אל הסלון.עכשיו את כאן, מחכה בכיליון עיניים לאדם שיגיח מהחללית ויחולל היסטוריה. זה ייקרה ממש עוד רגע. השידור יעבור אל חדר הבקרה של נאס"א וכשתתחלף התמונה, רגע לפני שניל ארמסטרונג יירד במדרגות ובתחתית המסך ירצדו המילים "LIVE FROM THE SURFACE OF THR MOON", תרגישי זרועות חזקות אוחזות בך ומטלטלות את גופך הצנום. הוא יטיח אותך על השטיח שבין הספה לטלוויזיה. את תזכרי את כוס הלימונדה שתצנח על המרבד ולא תתנפץ, רק תתגלגל מעט, תכולתה תיספג בבד האדום. את תזכרי מאבק אבוד מראש בעוד הוא יחסום את פיך בכף ידו. תזכרי את ארמסטרונג מקפץ על הירח מבעד לדמעות שייקוו בעינייך ויזלגו על לחייך. את תתמקדי במסך, באסטרונאוט, בלבנה. תתפללי אליה. "זה צעד קטן לאדם..." תספיקי לשמוע לפני שתאבדי את ההכרה. 50 שנה יחלפו. מתי תסלחי לו, לאיש מהירח? |
|
-תלמים אל גן עדן-
חורצת עוד תלם בשדה בין מהמורות קטנות בין רגבים תלמים אל גן העדן שלה זה הזמן בשבילי, אתה מבין לפרוס כנף או לפחות לטוות לי שביל זהב מתוך אדמת הטרשים הזאת גן העדן שלה הוא הבדידות שלי זה הדבר הכי יפה הכי שובה והכי שובר לב שראיתי בחיי לראות אותה יותר שמחה יותר שלמה עם כל צעד נעלמת לאיטה משדה הראיייה מצטמצמת לכדי נקודה זעירה באופק החדש שלה אני צריך לשמוח בשבילה אבל לך תגער בלב שמרגיש איך נהר שוצף הופך אכזב ולאן הוא ייתעל פעימותיו עכשיו אחרי כל כך הרבה אבק ומאבק מים חיים
בצל קורתי לא תחת גפני ולא תחת תאנתי |
איך שוב נפלתי לאותה מלכודת דבש
![]() |
![]()
|
ולכל מקום אליו שלחתי מבטי |
מעבר להרי החושך מאחורי קו מדומיין חיים אנשים די דומים לך התל אביבי הלום התרבות והצדק עטוף סמלים ואלילים שאינם דתיים בשום מובן כמובן ושמם מעטר שלטי רחובות בהם אתה מהלך בלילות והסכם שלום עתיק וממורט באמתחתך מחכה לנמען שממאן לצאת לקראתך
אתה לוקח נשימה עמוקה למרגלות אותו ים בו עמד עד לא מזמן נער גוש קטיף שקרא "קפקא על החוף" והגלים התנפצו לרגליו "החומה" ו"זיגי סטארדאסט" בערו באוזניו כמו אצלך כשהיא עזבה הלוואי והיית כאן כדי לראות איך שיר כאב הלך ושב בזמן שהנער ארז את חפציו ומלמל שלום רפה לחולות ולשדות שילוו אותו מעתה רק בזיכרונות הוא אהב את האדמה והאדם ולא ראה הבדל בין דם לדם
והינה עדיין מעבר להרי החושך על מדף ארון הספרים (הלא רק יהודי) חיים בשלום וכבוד הדדי עמוס עוז ורבי יהודה הלוי הרב קוק ואלבר קאמי קיצור שולחן ערוך וקיצור תולדות הזמן והאנושות ואין סתירה ביניהם והם לא מתנגחים כגלדיאטורים בזירה הווירטואלית נטולת הרחמים ואתה בגולה תל אביב שלך מעדיף לחשוב רק על אותם אנשים חמושי פסוקים ואבנים עוקרי עצים מבערי מטעים גזענים חשוכים חרושי מזימות בורים ועמי ארצות
אבל האמת? האמת שאתה והם די דומים
|
מעבר להרי החושך מאחורי קו מדומיין חיים אנשים די דומים לך התל אביבי הלום התרבות והצדק עטוף סמלים ואלילים שאינם דתיים בשום מובן כמובן ושמם מעטר שלטי רחובות בהם אתה מהלך בלילות והסכם שלום עתיק וממורט באמתחתך מחכה לנמען שממאן לצאת לקראתך
אתה לוקח נשימה עמוקה למרגלות אותו ים בו עמד עד לא מזמן נער גוש קטיף שקרא "קפקא על החוף" והגלים התנפצו לרגליו "החומה" ו"זיגי סטארדאסט" בערו באוזניו כמו אצלך כשהיא עזבה הלוואי והיית כאן כדי לראות איך שיר כאב הלך ושב בזמן שהנער ארז את חפציו ומלמל שלום רפה לחולות ולשדות שילוו אותו מעתה רק בזיכרונות הוא אהב את האדמה והאדם ולא ראה הבדל בין דם לדם
והינה עדיין מעבר להרי החושך על מדף ארון הספרים (הלא רק יהודי) חיים בשלום וכבוד הדדי עמוס עוז ורבי יהודה הלוי הרב קוק ואלבר קאמי קיצור שולחן ערוך וקיצור תולדות הזמן והאנושות ואין סתירה ביניהם והם לא מתנגחים כגלדיאטורים בזירה הווירטואלית נטולת הרחמים ואתה בגולה תל אביב שלך מעדיף לחשוב רק על אותם אנשים חמושי פסוקים ואבנים עוקרי עצים מבערי מטעים גזענים חשוכים חרושי מזימות בורים ועמי ארצות
אבל האמת? האמת שאתה והם די דומים |
"אולי אנחנו רק חלום מתמשך של אלוהים" היא סיננה לעברי בעוד השמש צנחה לאיטה אל עבר המים. |
זו לא נבואה, זו רק היסטוריה יהודית עצובה שחוזרת על עצמה פעם אחר פעם: |