רגישות גבוהה לסימני העוצמה המוזיקלית בשפה הכתובה , בשעור עם תלמיד מהקשת האוטיסטית. ~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~ ![]() בשעורים האחרונים עם תלמידי, בם הקנתי סימני עוצמה לבטויו של הצליל:פורטה -פורטיסימו פיאנו -פיאניסימו ( צלילים חלשים מול חזקים), לוותה הנגינה מצידו בנהימות שלא היו ברורות לי דיי צרכן בתחילה, האזנתי בדריכות יתר בהמשך והבנתי שהוא מבסס את תהליך הלימוד ומבטא עוצמות שונות דרך קולו. חוויה מפעימה ומרגשת עבורי להבחין בתהליך אוטודידקטי מקורי של אותו הילד שאינו מובחן וזה טבעי לו לחלוטין! *ורד שנקר- תקשורת של הילד האוטיסט עם העולם בחוץ דרך נגינה 03-7524415 052-8787-404 |
מה אוהב ילד...לשחק ! ~~~~~~~~~~~~~~~ ילדים אוהבים לשחק להמציא להקפיץ כדורים לדמיין לצור מצבים, כף להם כי הם זורמים והתודעה שלהם משוחררת. משום מה כשאנשים פונים ללימוד נגינה בפסנתר שם המשחק משתנה , הציפיות הגבוהות שעולות, מקלקלות ובולמות. נגינה בפסנתר היא סוג של משחק חופש יצירה וחיפוש ! לנגן זה כף. האם חינוך מוזיקלי למצויינות בכל מחיר משאיר מקום לזהוי עולמו הרגשי של האדם -הפסנתרן "שבדרך". האם היעדים בפנייה לנגינה הם כל כך מוחלטים ש"פחות" מארתור רובינשטיין לא בא בחשבון. בנוסף אני נתקלת בתופעת ה"פחד" מלשגות ולטעות בעת הנגינה ,אצל תלמידים. הפחד והבושה מלשגות בעת הנגינה ולהתפס ב"קלוננו", עלול לגרום ל"שיתוק " עתידי שאין לו תקנה...הווה אומר, ויתור על תהייה והתנסות ( שייש בו תהליך של ניסוי וטעייה ). האני מאמין שלי הוא שאבני היסוד במסע הנגינה המשותף מורה מדריך-תלמיד,הוא ,החיפוש וההתעקשות לשחרר את "הילד הפנימי" ולאפשר לו התבטאות ספונטנית. רק כאן יבנה באמת פוטנציאל להמשך כאשר הפסנתר הוא אותו חבר "דמיוני" מילדותנו. ורד שנקר מוזיקאית ומורה לפסנתר 03-7524415
![]() |