אני וחיות אחרות
רק על עצמי לספר ידעתי?
ניסוי בהתבוננות עצמית במבוך מראות של לונה פארק: אני נשקפת מהן בגדלים משונים, שרוכית וארוכה
או גוצית ומצחיקה, משוכפלת עד אינסוף.
ולפעמים, רק לפעמים,
הבבואה כל-כך חדה ומדויקת -
אני רוכנת קדימה
ונותנת לה נשיקה
פוסטים פופולאריים
-
עולם הולך ונעלם
29/6/20 | 51 צפיות
-
אבא
27/4/19 | 659 צפיות
-
תל אביב, אהובתי
25/9/10 | 1112 צפיות
-
ועכשיו, מה?
29/7/09 | 456 צפיות
-
פעם נוספת
3/7/20 | 49 צפיות
-
איפה כואב מתוך: ציידת הנמשים/רינת הופר
13/8/09 | 911 צפיות
ארכיון : 7/2009
חיים של אחרים
4
יום שישי , 31/7/09, 10:05
| פעם הייתי מדליקה רדיו בימי שישי בצהריים ונתקלת בתכנית משונה: ערבוביה של מוסיקה יוונית, שדרן עם קול בס עמוק ונטייה לספר סיפורים יומיומיים למדי (אבל בניגון כזה שמצביע על כך שלסיפור יש פואנטה) ופינות שונות ומשונות- &lr... |
ראש בקיר
2
יום חמישי, 30/7/09, 11:57
| למה יש לנו את הצורך הזה, מחד להציג ומאידך להביט? להדליק את קופסת הטלויזיה בכפתור, לדפדף בפייסבוק, לקרוא בבלוג, להציץ דרך חור המנעול- לראות בסיטקום "חיים" של משפחה Reality Shows התאהבות של זוג, קונפליקטים, הסתבכויות ופתר... |
ועכשיו, מה?
2
יום רביעי, 29/7/09, 14:15
| קודם כל לטלטל את עצמי טוב- טוב, ולנער החוצה השפעות חיצוניות, כמו סדין שמנערים ממנו פרורים. אלה מהסוג שעוד לא נטמע והתערבב בפנים, אלא נושר החוצה בקלות יחסית: הספרים האחרונים שקראתי, הדעות האחרונות שנתקלתי בהן. אבל... מה ... |
להגדיר זה לגדר- ולשים גדר זה להגדיר שיש לך חצר
2
יום ראשון, 26/7/09, 17:52
| פעם נהגתי לדמות את עצמי לאמבה, או למים המקבלים את הצורה של המיכל שהם נשפכים אליו. מצד אחד זה דימוי "צנוע" לא מתחייב, ומצד שני רב עוצמה: אין לי צורה, אבל אני יכולה להכנס לכל כלי ולהשתנות בהתאם אליו- אני חסרת גבולות- "זור... |
"חדר משלי"
2
יום חמישי, 9/7/09, 10:13
| לכתוב שוב. להפסיק את העצירות הזאת. לא עוד לתת לדברים להצטבר בבטן ולהרקיב . לתת שם לדברים, להניח אותם על הנייר, להתבונן. לא צריך שזה יי |
פרופיל
תגיות
ארכיון
תגובות אחרונות
-
שטוטית
בתגובה על עולם הולך ונעלם
-
שטוטית
בתגובה על Back to center
-
פלוגרו
בתגובה על
-
שטוטית
בתגובה על Read me
-
שטוטית
בתגובה על אבא
-
עו"ד ועוד
בתגובה על איך עושים את זה...?
פיד RSS
הפעילות שלי
אין רשומות לתצוגה
