עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    ';

    אני וחיות אחרות

    רק על עצמי לספר ידעתי?
    ניסוי בהתבוננות עצמית במבוך מראות של לונה פארק: אני נשקפת מהן בגדלים משונים, שרוכית וארוכה
    או גוצית ומצחיקה, משוכפלת עד אינסוף.
    ולפעמים, רק לפעמים,
    הבבואה כל-כך חדה ומדויקת -
    אני רוכנת קדימה
    ונותנת לה נשיקה

    תכנים אחרונים

    4 תגובות   יום חמישי, 8/11/18, 20:59

    אחי הגדול. הזכרונות הראשונים שלי ממך כוללים בלורית של תלתלים, מחפה בקושי על החיוך הכי מקסים, מחפה בקושי על ראש מפליא מחשבה, על לב אוהב ועדין.

    הכרתי אותך אז, ותמיד אזכור את הנער החולם שהיית.

    את גאוות ההולכים היחפים. את יכולת ההתבוננות בפרטים הכי קטניםאת חדוות הספרים. התזכורת להקשיב לציוץ הציפורים. לימדת אותי לחשוב, עודדת אותי לשאול שאלות, לא לקבל דבר כמובן מאליו,

    וישבת לצדי כשהתעוררתי בלילה עם שאלות עליהן אף אחד לא יכול לענות, אפילו לא אתה

    אלף שנות ריחוק וניתוק לא יטשטשו ולא יעיבו על הוקרת התודה של ילדה לאחיה הגדול שהתנדב לשבת ליד מיטתה ולהניח רטיות קרות מדי חמש דקות על מצחה הקודח.

    על אהבה של ילדה למי שתמיד דיבר אליה בגובה העיניים.

    אחי, חלמת פעם לשנות את העולם.

    הגדר ״עולם״?

    אתה מהיסודות המרכיבים את העולם שלי, כל מי שאני וגובש באותם ימים רחוקים;

    מעמודי התווך עליהם נשען  העולם המשפחתי שלנו;

    החיוך שלך משתקף וחוזר בחיוכיהם של שלושה ילדים,

    שלושה עולמות מופלאים.

     

    ''


    דרג את התוכן:

      פרופיל

      reverie
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין

      ארכיון

      תגובות אחרונות

      פיד RSS

      הפעילות שלי