עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    ';

    אני וחיות אחרות

    רק על עצמי לספר ידעתי?
    ניסוי בהתבוננות עצמית במבוך מראות של לונה פארק: אני נשקפת מהן בגדלים משונים, שרוכית וארוכה
    או גוצית ומצחיקה, משוכפלת עד אינסוף.
    ולפעמים, רק לפעמים,
    הבבואה כל-כך חדה ומדויקת -
    אני רוכנת קדימה
    ונותנת לה נשיקה

    תכנים אחרונים

    19 תגובות   יום רביעי, 5/8/09, 20:41

    ''''''

    דרג את התוכן:
      1 תגובות   יום ראשון, 2/8/09, 17:06
      בחצי הכוס המלאה שלי זכיתי בעבודה במשרד עם חלון ענקי המשקיף לים.
      כשהייתי בתיכון התלהבתי מתיאור מתוך הספר "עישון" של פול אוסטר-

       

      מישהו מהדמויות (אוגי?) 
      מצלם במשך שנים, כל בוקר, באותה השעה, מאותה פינת רחוב, תמונה אחת בודדת.
        את התמונות הוא מסדר באלבומים, וכשמדפדפים בהם אפשר לראות את השגרה ואת השינוי,  את המחזוריות, חילופי העונות... 
      שינויים איטיים, תהליכיים; בגוון, בכמות האור, בהבעות על פני האנשים שעוברים שם מדי יום. 

       

      ולפעמים השינוי הוא במה/מי שנעדר מהתמונה.... 

       

       גם בשגרה אפשר למצוא השראה- 
      במיוחד כשהשגתי לי פיסת-ים ממוסגרת.
      נחמד לראות איך אנשים שונים נותנים פרשנות שונה לים, הים הוא של כולם וכל אחד עושה בו כרצונו:
      משתזפים-מתעמלים-בוהים-דגים (מה בדיוק?)
      יום אחד היתה תחרות מפרשיות, וכל הים שבחלון התמלא בהמון כנפי פרפר צבעוניות....
       

       יושבת אני ובוהה בים,

      ההשתנות שלו היא הקנבס המושלם למחשבות ודמיונות
       
      והקביעות-מחזוריות שלו מנחמת ומרגיעה. 

       

      אולי היום אחרי העבודה ארד במדרגות המובילות אליו 

       

      אוריד נעליים, אטבול אצבעות בקצת ים, קצת יבשה 

       

      ואהפוך לחלק מן התמונה שתלוייה במשרד,
       
      (:אבל הפעם לא יהיה מי שיסתכל בה:)

       

       

       

      ''

       

       
      דרג את התוכן:

        פרופיל

        reverie
        1. שלח הודעה
        2. אוף ליין
        3. אוף ליין

        ארכיון

        תגובות אחרונות

        פיד RSS

        הפעילות שלי