עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    ';

    אני וחיות אחרות

    רק על עצמי לספר ידעתי?
    ניסוי בהתבוננות עצמית במבוך מראות של לונה פארק: אני נשקפת מהן בגדלים משונים, שרוכית וארוכה
    או גוצית ומצחיקה, משוכפלת עד אינסוף.
    ולפעמים, רק לפעמים,
    הבבואה כל-כך חדה ומדויקת -
    אני רוכנת קדימה
    ונותנת לה נשיקה

    תכנים אחרונים

    6 תגובות   יום ראשון, 21/4/19, 00:34

    ''

     

    משאלה: אני רוצה שיהיה בנאדם אחד בעולם שמכיר אותי באמת. שמסוגל לעשות זום אאוט ולראות את כל התמונה; לעשות זום אין ולראות את הפרטים הקטנים, ולחבר בין הנקודות, ולהבין מי אני, ולשיר לי את השיר שלי כשזיכרוני בוגד בי.

    יש הרבה מאוד אנשים שחושבים שהם מכירים אותי. יש מצב שהם צודקים, יש מצב שהם רואים לא מעט, ובכל זאת, זה תמיד מרגיז אותי קצת. מעורר בי התנגדות. אותי לא יכניסו לגדרות-הגדרות! ילדה מטופשת...

    בכל אופן, אני בדרך כלל יודעת לחמוק באלגנטיות, להתנסח ברהיטות של דף מסרים. ובפנים יש אי נחת. כאב קטן-קטן, שקט ועמום של מי שהתרגלה שלא מזהים אותה.

    למה אני כותבת את זה כאן? העור שלי כבר סומר מהמחשבה על תגובות שיהיו לי לא מדוייקות אך משוכנעות בצדקתן.

    כמה נפוץ שאדם מעז לדבר על פחד, עצב, כאב או חוסר בטחון, וטועים לזהות אותו כפחדן, דכאוני, או חסר בטחון.

    למעשה אני כותבת כי יש בי תקווה. אופטימיות חסרת תקנה ועיקשת. אני עוד אמצא את מה שאני מחפשת,


    לעזאזל.

     

    אני בנאדם שמגשים.

     

    ''

    דרג את התוכן:

      פרופיל

      reverie
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין

      ארכיון

      תגובות אחרונות

      פיד RSS

      הפעילות שלי